קטגוריה:משלי טז יד

יש להבין פסוק זה יחד עם הפסוק הבא, המתאר את המצב ההפוך -

1. שתי נשים חכמות הצליחו להרגיע כעס מלכותי בימי דוד:

- אישה חכמה מהדרום הצליחה לשכנע את דוד שלא יהרוג את אבשלום, (שמואל ב יד ב): "וַיִּשְׁלַח יוֹאָב תְּקוֹעָה, וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ...";

- אישה חכמה מהצפון הצליחה לשכנע את יואב, שר צבא דוד, שלא יהרוס את העיר שהסתירה את שבע-בן-בכרי המורד, (שמואל ב כ טז): "וַתִּקְרָא אִשָּׁה חֲכָמָה מִן הָעִיר 'שִׁמְעוּ שִׁמְעוּ אִמְרוּ נָא אֶל יוֹאָב קְרַב עַד הֵנָּה וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ'...";

- ואפשר להוסיף לשתיהן את אביגיל, (שמואל א כה ג): "וְהָאִשָּׁה טוֹבַת שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר", שהצליחה לשכנע את דוד לא להרוג את נבל הכרמלי.

שלמה הצעיר שמע את הסיפורים הללו והסיק מהם שתי מסקנות:

א. חמת מלך מלאכי מוות: כעס של מלך הוא מסוכן ועלול להביא מוות על תושבי הממלכה;

ב. איש חכם יכפרנה: איש חכם (או אישה חכמה) יודע למצוא פתרונות שמרגיעים את הכעס ומונעים את המוות.

המלך הוא רק בן אדם - הוא עלול להתעצבן ולעשות שטויות. לכן חשוב שיהיו בממלכה גם אנשים חכמים שיודעים להרגיע ולמצוא פתרונות.

2. גם משלו של קהלת רומז לעניין זה, (קהלת ט יד): "עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט, וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל, וְסָבַב אֹתָהּ וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים; וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם, וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ, וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא"*.

3. כשרונם של חכמים להרגיע מריבות נזכר גם ב(משלי כט ח): "אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה, וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף"*.

4. אזהרות נוספות על הסכנות שבקירבה למושל, ראו בהקבלות על (משלי כ ב): "נַהַם כַּכְּפִיר אֵימַת מֶלֶךְ, מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשׁוֹ"*.