במדבר רבה כ כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כה.    [ עריכה ]
"וירא פנחס בן אלעזר" וכולם לא ראו והכתיב "לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל" אלא ראה מעשה ונזכר הלכה *הבועל ארמית קנאין פוגעין בו.

"ויקם מתוך העדה" מהיכן עמד אלא שהיו נושאין ונותנין בדבר אם הוא חייב מיתה אם לאו עמד מתוך העדה ונתנדב ולקח רומח בידו נטל שיני ברזל בידו והניחו בחיקו והתחיל מסתמך על העץ שנתיירא מפני שבטו שהקיפו אותו כיון שהגיע אצלם אמרו לו למה באת אמר להם אף אני בא לעשות צרכי הניחוהו ונכנס שאלמלא כן לא הניחוהו ליכנס ויבא אחר איש ישראל אל הקובה דקר שניהם זה על גב זה לתוך טומאת שניהם כדי שלא יהיו ישראל אומרים לא היתה שם טומאה וקנא לשמו של הקדוש ב"ה ועשה לו י"ב נסים הנס

  • הא' דרכן לפרוש זה מזה והדביקן המלאך הנס
  • הב' סתם פיהם המלאך כדי שלא יצווחו
  • הג' כוון את הרומח כנגד הקיבה שלה כדי שתהא זכרותו נראה בתוך הקבה מפני הנוקרנין כדי שלא יהיו אומרים אף הוא נכנס ועשה צרכו
  • הרביעי האריך הברזל כדי שידקור את שניהם
  • החמישי נתן כח בזרועו כדי שיגביה את שניהם
  • הששי נתן כח בעץ לסבול את שניהם
  • השביעי לא נשמטו מן הזיין אלא עמדו במקומן
  • השמיני הפכן המלאך בראש הרומח כתקנן לראות קלונם לכל
  • התשיעי לא הטיפו דם שלא יטמא פנחס
  • העשירי ששמר הקב"ה רוחותיהן שלא ימותו ויטמא
  • הי"א הגביה המלאך את המשקוף כדי שיצאו שניהם בין כתפיו תלוין לעיני הכל
  • הי"ב כשיצא עמדו בני שבטו לפגוע בו ירד המלאך ונגף בהם.

כשראה פנחס שמבקש לכלותן חבטן בקרקע ועמד והתפלל וסלקו הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהלים קו, ל): "ויעמד פינחס ויפלל" שהוא עושה את הדין שנאמר (שמות כא, כב): "ונתן בפלילים וגו'" וכתיב "ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף" ללמדך בכל שעה שנופלים נמנים משל לזאב שנפל על הצאן אמר בעל הצאן לרועה חשוב כמה חסרו להודיעך כמה הזנות מרחקת שזה יחיד ועל ידו נפלו כ"ד אלף מישראל זש"ה זה שאמר הכתוב (משלי טז, יד): "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה וגו'" משל למלך שהיה עובר וסיעה של נערים עומדים וקלל אחד מהן את המלך נתמלא המלך עליהם חמה בא תושב אחד שהיה ביניהם ונתן משטר אחד לאותו שקילל את המלך מיד שככה חמתו של מלך כך מי גרם להקדוש ברוך הוא שתשוב חמתו ולא נתכלו כל ישראל הוי אמר זה פנחס לקיים מה שנאמר "ואיש חכם יכפרנה".
אמר הקב"ה בעולם הזה ע"י סרחון הם נמנים אבל לעתיד לבא (הושע ב, א): "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר מהרה אכי"ר".

מסורת חכמים[עריכה]

  • הבועל ארמית קנאין פוגעין בו