עיקר תוי"ט על מכשירין ו

משנה מכשירין, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) וה"ה לא נתכוין ושמח, כדאיתא בתוספתא, עודהו הטל עליהן הרי הוא בכ"י. רש"י ועתוי"ט:

(ב)

(ב) (על הברטנורא) שיתלחלחו מאליהן מן האויר. מהר"ם. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) בלחים. שאין דרך להתיז עליהן מים, אלא אם עמדו ימים כו'. הר"מ:

(ג)

(ד) (על הברטנורא) והוא מטמא אותה בקליפתה. הר"מ:

(ה) (על המשנה) עמהן. עם המשקה והביצים. הר"מ:

(ו) (על הברטנורא) דציר גופו, לאו בר קבולי טומאה הוא, דזיעה בעלמא הוא. גמרא:

(ז) (על הברטנורא) הר"ש. ולא נקטו נמי דגים, ונראה שדעתן דחוץ משל דגה לאו בציר הוא, אלא ארישא קאי חוץ מדגים. וכן הוא בר"מ בנוסחת ארץ ישראל ובחיבורו:

(ח) (על הברטנורא) הר"מ. וקשה, דלא הוה צריך למיתני אלא מים כל שהן מכשירין את הציר. אבל בגמרא ופירש"י, ציר טהור כגון שהשיקו במים וטהור ממה נפשך, אי רובא מיא מיטהר ע"י השקה. אי רובא ציר והוי ליה אוכל ולא מהני ליה השקה, ציר לאו בר קבולי טומאה הוא. והנך מיעוטא דמיא בטלי להו ברובא. שנפל כו' טמא, דעמי הארץ נחשדו לערב מים בצירן עד מחצה, וכי נפל האי כל שהוא, מצא מין את מינו ורבו מים על הציר וטמאים. וכן השיגו הר"א:

(ד)

(ט) (על הברטנורא) אמנם לווי בכאן של דבורים, לחלק בינו ובין דבש, צרעים. הר"מ. ודבש תמרים אע"ג דבקרא נקרא דבש סתם, מכל מקום בלשון בני אדם דבש סתם הוא של דבורים. וכתב הר"ש דבתולדות דלקמן לא חיישינן אפילו יש להן לווי:

(י) (על הברטנורא) מנין לדם הנדה, שנאמר מקור דמיה ואומר כו'. כן הובא בר"ש:

(יא) (על הברטנורא) ואם אינו ענין לדמעות, תנהו ענין לאף. ועוד, דאותיות א"ע מתחלפין, הר"ש. וכל זה אסמכתות. ועיקר דהלכה למשה מסיני הוי. הר"מ:

(ה)

(יב) (על הברטנורא) וצריך עיון ממי טבריא דמשנה ז', עיין שם. ויש לומר, דשאני התם ששותין אותן כדי לשלשל אינו חשוב משקה אלא כמו מידי דמיכל, משא"כ שאר משקים היוצאים מפי טבעת מאליהן. וכהאי גוונא חלב אשה דחשוב אוכל בפי התינוק:

(יג) (על המשנה) לדעתו. פירוש, בין שיצאו לדעתו וכו'. הר"מ:

(יד) (על המשנה) שחיטה. אע"ג דדם מגיפתה לא, דדם חללים גבי אדם כתיב, מכל מקום דם שחיטה מכשיר, דאיתקש למים, דכתיב על הארץ תשפכנו כמים. רש"י. ומהאי טעמא ניחא דדוקא בטהורים, דביה איירי קרא. ועתוי"ט:

(טו) (על המשנה) הקזה. של אדם. הר"מ. דבבהמה לא עדיף מדם מגיפתה. והר"ש כתב, דבמקיז לשתיה אפילו דבהמה נמי מכשיר, דאחשביה:

(טז) (על הברטנורא) והוא דעת חכמים [דפרק ט' דטהרות משנה ג']. הר"מ:

(ו)

(יז) (על הברטנורא) ולאו דוקא אלו שהן אב הטומאה, אלא אפילו דם מגיפתה וחלב אשה ודמעת עין שאינן אלא ולד הטומאה. וכן כתב הר"מ בהדיא. וצריך עיון דלא תני להו דהוו רבותא טפי:

(יח) (על המשנה) הדלעת. לא ידעתי למה נקט דלעת:

(יט) (על המשנה) גורדה. דדם האדם אסור מדברי סופרים. ועוד, דמת אסור בהנאה:

(כ) (על המשנה) טהורה. לפי שלא הוכשרה. הר"ש:

(ז)

(כא) (על המשנה) מי טבריה. יש בהן איכות שמשלשלים. הר"מ:

(כב) (על הברטנורא) אלא כזיעה בעלמא. הר"ש:

(ח)

(כג) (על הברטנורא) כלומר, ולא הוי כמו לרצון דריש פרק קמא, דהתם מיירי בשעת נפילתן על הזרעים ומשום הכי אפילו סופו לרצון. אבל הכא מיירי בשעת פרישה מן האשה:

(כד) (על המשנה) לרפואה. לבהמתו שלא יזיקנה חלבה, טמא, דהא לרצון הוא. והמקיז לבהמתו לרפואה, טהור, דדם מגיפתא היא, והואיל ובן אף הנוטף שלא לרצון טמא. רש"י: