עיקר תוי"ט על כלים כב

משנה כלים, פרק כ"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ונמצא בכתוב ואשישה אחת, ופירשו רז"ל גרבא דחמרא:

(ב) (על הברטנורא) ובפרק י"א משנה ד' ומשנה ו' מפרש דבתר עיקר אזלינן. וי"ל דהתם מיירי בכלי שהציפוי כמוהו אלא דאחד טמא ואחד טהור:

(ב)

(ג) (על המשנה) מרגליו. מן הג' רגלים אשר לו. הר"מ:

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

(ד) (על המשנה) מטהרין. והא דתנן לעיל פרק כ' משנה ה' כופת שקבעו כו', אלמא בקביעות לחוד לא פרחה טומאה מינייהו (וכן שם במשנה ג' כסא כו'). התם משום דבדוכתייהו נמי לישיבה קיימי, אלא משום בנין מטהרינן להו. ומשום הכי בעינן קבע ובנה עלייהו, אבל הכא קא בטיל מישיבה לגמרי, ולכך טהור בקביעות לחוד לבית הלל. ועתוי"ט:

(ה) (על המשנה) העשוי בה. ר"ל שנמצא עם העריבה מעץ אחד. הר"מ:

(ה)

(ו) (על הברטנורא) שאם אחד בולט חוצה ואין שכנגדו ג"כ בולט, נמצא כשיטהו על אותו צד, שהוא מוטה בשיפוע, מפני שהנסר אחד ארוך ויוצא ובולט מהשני:

(ז) (על הברטנורא) ונכלל ג"כ הלוחות העשויין למושב:

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

.אין פירוש למשנה זו

(ח)

(ח) (על הברטנורא) ותימא, דכלי אבנים אין להם טומאה אפילו מדרס. ולשון הר"מ מקום ישב בו בקצה העץ ויסתת האבן:

(ט)

(ט) (על הברטנורא) והר"מ פירש, לעשות ממנו פני הכותל:

(י)

(י) (על הברטנורא) נקוב באמצע כשיעור סיט ויושב עליו אדם ותחתיו גרף כדי לקבל בו הרעי. ערוך:

(יא) (על המשנה) מדרס. כשנטמא כשהוא מחובר קאמר. ויש בו כשיעור. אבל הברזל טהור מן המדרס שעליו, אבל לא טהור משאר טומאות. דאי לכתחילה קאמר, ברזל טמא בשאר טומאות, פשיטא. ועור נמי אם יש בו כשיעור, פשיטא. ואי לית ביה כשיעור, אמאי טמא מדרס. הר"א:

(יב) (על המשנה) שחיפויו כו'. ושפתותיו ג"כ מעור. וכאשר הוסר הכיסוי ישאר בלתי שפה אינו ראוי לדבר, לא לישב עליו לקטנותו ולא לשום בו דבר, להעדר הצדדין. הר"מ:

(יג) (על הברטנורא) מכבר, מתורגם קנקל. ערוך:

(יד) (על הברטנורא) והר"מ כתב, שאין לו קרקע: