לדלג לתוכן

ספרא על ויקרא ו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פסוק ב

לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] אין "צו" אלא זירוז - מיד ולדורות.    אמר ר' שמעון ביותר כל מקום שיש חסרון כיס.


[ב] ר' יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר "כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ" (שמות כט, לז), שומע אני דברים ראוים למזבח ודברים שאינם ראוים למזבח...   תלמוד לומר "כבשים" (שם, לח) -- מה כבשים המיוחדים שהם ראוים למזבח. יצא דבר שאין ראוי למזבח.

[ג] ר' עקיבא אומר מתוך שנאמר "כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ" (שמות כט, לז), שומע אני דברים הראוים למזבח ודברים שאינם ראוים למזבח...   תלמוד לומר 'עולה' (שם, מב) -- מה עולה מיוחדת שהיא ראוי למזבח - אף כל דבר שראוי למזבח. יצא דבר שאין ראוי למזבח.


[ד] ר' יהושע אומר כל הראוי לאישים אם עלה - לא ירד. שנאמר "היא העֹלה על מוקדה" -- מה עולה שהיא ראויה לאישים אם עלתה לא תרד, כך כל דבר שהוא ראוי לאישים אם עלה - לא ירד.

[ה] רבן גמליאל אומר "היא העֹלה על מוקדה על המזבח" -- מה עולה שהיא ראויה למזבח אם עלתה לא תרד, כך כל דבר שהוא ראוי למזבח אם עלה - לא ירד.

[ו] אין בין דברי רבן גמליאל לדברי ר' יהושע אלא הדם והנסכים; שרבן גמליאל אומר לא ירדו, ור' יהושע אומר ירדו.


[ז] ר' יהודה אומר "זאת" "היא" "העֹלה" -- הרי אלו מיעוטים. פרט לנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים.


ר' שמעון אומר אין לי אלא כשרה; מנין לשנשפך דמה, ושנשחטה בלילה, ושיצא דמה חוץ לקלעים, ולהלן והיוצא והטמא, והנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקבלו פסולים וזרקו את דמו, והניתנים למטה שנתנם למעלה, והנתנים למעלה שנתנם למטה, והנתנים בפנים שנתנם בחוץ, והניתנים בחוץ שנתנם בפנים, והפסח והחטאת ששחטם שלא לשמן?   תלמוד לומר "זאת תורת העֹלה"-- תורה אחת לכל העולים שאם עלו - לא ירדו.

[ח] יכול אף הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטריפה, והיוצא דופן ובעלי מומין - אם עלו לא ירדו?...    תלמוד לומר "זאת" "היא" "העֹלה" -- הרי אלו מיעוטים.

ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו?    אחר שריבה הכתוב מיעט! מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש, ומוציא אני את אלו שלא היה פסולן בקדש.

[ט] כשתמצא לומר כלל שרבי עקיבא אומר כל שפסולו בקדש - הקדש מקבלו. לא היה פסולו בקדש - אין הקדש מקבלו. חוץ מבעלי מומין; שבעוף כשר.
ר' חנניא סגן הכהנים אומר, דוחה היה אבא בעלי מומין מעל גבי המזבח.


יכול אף הנסכים אם עלו לא ירדו?    תלמוד לומר 'עולה' -- מה עולה מיוחדת שהיא באה בגלל עצמה, יצאו נסכים שאינם באים בגלל עצמם.

[י] מכאן אתה אומר  -- הזבח כשר והנסכים פסולים; הזבח פסול והנסכים כשרים; אפילו זה וזה פסול -- שהזבח לא ירד והנסכים ירדו.

[יא] מתוך שנאמר "כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ" (שמות כט, לז) למדנו שהמזבח מקדש את הראוי לו.  מנין אף הכבש מקדש את הראוי למזבח?    תלמוד לומר "וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ" (ויקרא ב, יב).

מנין שאף הכלים מקדשים את הראוי להם?    תלמוד לומר "וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ" (שמות ל, כט).

[יב] כלי הלח מקדשים את הלח, מדת היבש מקדש היבש.  ואין כלי הלח מקדש את היבש ואין מדת היבש מקדש את הלח.

כלי הקדש שנקבו:  אם עושים מהם מעין מלאכתם שהיו עושים כשהם שלמים - מקדשים, ואם לאו - אין מקדשין.

וכולם אין מקדשים אלא בקדש.


[יג] "היא העֹלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר"-- שיהא נותנם מבא השמש והם מתעכלים על המזבח כל הלילה.

  • אין לי אלא דברים שהן ראוים לקרב בלילה שיהא נותנם מבא השמש והם מתעכלים והולכים על גבי המזבח כל הלילה;
  • מנין דברים שהן ראוים לקרב ביום - כגון הקומץ והקטרת והלבונה והעצים ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים - שמעלן מבא השמש והם מתעכלים כל הלילה?
  • תלמוד לומר "זאת תורת העֹלה"-- ריבה.

[יד] אתה אומר לכך נאמר "כל הלילה" - שיהא נותנם מבא השמש והם מתעכלים והולכים על גבי המזבח כל הלילה; או אינו אלא שיהא מעלם מן הארץ על גבי המזבח כל הלילה!
הא מה אני מקיים "וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר" (שמות כג, יח)!? זה הוא האמור ללמד שיהא מעלן מן הארץ למזבח כל הלילה!
[טו] הא מה אני מקיים "כל הלילה"?  שיהא נותנם מבא השמש והם מתעכלים והולכים כל הלילה מעל גבי המזבח.


מה תלמוד לומר "עד הבקר"?    אם אינו ענין לעיכול איברים תנהו ענין לתרומת הדשן; לימד שיהיו תורמים את המזבח כל הלילה עד הבקר.


[טז] "ואש המזבח תוקד בו" - ומנין לאש מזבח הפנימי שלא תהא אלא ממזבח החיצון?    תלמוד לומר "אש המזבח תוקד בו".


אש מחתה ומנורה מנין?

  • ודין הוא! נאמר 'תן אש' במזבח הפנימי, ונאמר 'תן אש' במחתה ומנורה . מה אש מזבח הפנימי - ממזבח החיצון, אף אש מחתה ומנורה -- ממזבח החיצון!
  • או כלך לדרך זה! נאמר 'תן אש' במזבח הפנימי ונאמר 'תן אש' במחתה ומנורה. מה אש ממזבח הפנימי - ממזבח חוצה לו, אף אש מחתה ומנורה -- ממזבח חוצה לה!
  • תלמוד לומר "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה"(ויקרא ו, ו) -- אף אש שאמרתי לך "תהיה תמיד" (ויקרא כד, ד) - לא תהא אלא ממזבח החיצון.


למדנו אש למנורה; למחתה מנין?

  • ודין הוא! נאמר אש במנורה ונאמר אש במחתה (ויקרא טז, יב). מה להלן על מזבח החיצון -- אף כאן על מזבח החיצון!
  • או כלך לדרך זה! נאמר אש בקטורת ונאמר אש במחתה. מה להלן - בסמוך לו, אף כאן בסמוך לו!
  • תלמוד לומר "ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה'" (ויקרא טז, יב) -- איזה דבר שמקצתו 'לפני השם' ואין כולו 'לפני השם'? הוי אומר זה מזבח החיצון.

פסוק ג

לפירוש "פסוק ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "ולבש הכהן מדו בד".  ["מדו"]-- כמדתו.

'בד'-- שיהיו של בוץ.  'בד'-- שיהיו חדשים.  'בד'-- שיהיו כפולים[1]

"בד" (שמות כח, מב)-- שלא ילבש עמהם בגדים אחרים.
יכול לא ילבש עמהם בגדי פשתן אבל ילבש עמהם בגדי צמר?    תלמוד לומר (ויקרא ו, ג) "בד".
יכול לא ילבש עמהם בגדי קדש אבל ילבש עמהם בגדי חול?     תלמוד לומר (ויקרא ו, ג) "ומכנסי בד".


"ילבש על בשרו" - מה תלמוד לומר "ילבש"?

  • להביא את המצנפת ואת האבנט, דברי ר' יהודה.
  • ר' דוסא אומר להביא את בגדי כהן גדול שיהיו כשרים לכהן הדיוט.
  • רבי אומר שתי תשובות בדבר: (1) וכי אבנטו של כהן גדול זו אבנטו של כהן הדיוט?! (2) דבר אחר, בגדים ששמשו קדושה חמורה יחזרו וישמשו בקדושה קלה?!   אם כן מה תלמוד לומר "ילבש"-- אפילו הן שחקים.


[ב] ר' שמעון אומר ממשמע שנאמר "בד" שומעני ד' כלים שנאמר "ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש" (ויקרא טז, לב).  אם כן למה נאמר "מדו בד"? -- כמדתו.


[ג] "ומכנסי בד ילבש על בשרו" -- ולא רטיה על בשרו[2].    כשהוא אומר להלן (ויקרא טז, ד) "מכנסי בד יהיו על בשרו" -- שלא יהיה שום דבר קודם למכנסים.


[ד] "והרים את הדשן אשר תאכל האש"

  • יכול עצים?    תלמוד לומר 'עולה'.
  • אי 'עולה' יכול איברי עולה?    תלמוד לומר "אשר תאכל האש".
  • הא כיצד?   חותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד.


"ושמוֹ"-- בנחת.   "ושמוֹ"-- כולו.   "ושמוֹ"-- שלא יפזר.

"אצל המזבח"-- סמוך למזבח.

מנין לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב שמסלקן לצדי המזבח? ואם אין צדדים מחזיקם - סודרם על הסובב או על הכבש עד שסודר את המערכה ומחזירם למערכה?    תלמוד לומר "אשר תאכל האש את העֹלה על המזבח".


[ה] מנין לאיברים שפקעו מעל המזבח קודם לחצות שיחזיר ומועלים בהם?    תלמוד לומר "אשר תאכל האש את העֹלה על המזבח".

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ו] "ופשט..ולבש" - יכול כמצות יום הכפורים יהיה פושט בגדי קדש ולובש בגדי חול?    תלמוד לומר "בגדיו...בגדים" -- מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט. מה בגדים שפושט - הראוים למלאכתו, אף בגדים שלובש - הראוים למלאכתו.    אם כן למה נאמר "אחרים"? -- פחותים מהם.

ר' אלעזר אומר "אחרים והוציא את הדשן"-- לימד על בעלי מומין שיהיו כשרים להוציא את הדשן.

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ז] "והאש על המזבח תוקד בו" -- אמר ר' יהודה מנין להצתת האש שלא יהיה אלא בראשו של מזבח?    תלמוד לומר "והאש על המזבח תוקד בו".

אמר ר' יוסי מנין לעשות מערכה אחת לקיום האש?   תלמוד לומר "והאש על המזבח תוקד בו".

מנין שכל המכבה עובר בלא תעשה?   תלמוד לומר "לא תִכְבה".


[ח] "ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר". נאמר כאן "בבקר בבקר" ונאמר בתמיד (במדבר כח, ד) "בבקר" -- איני יודע איזה יקדים?    יקדים דבר שנאמר בו "בבקר בבקר" לדבר שלא נאמר בו אלא 'בקר' [בס"א "בבקר"] אחד.

נאמר בעצים "בבקר בבקר" ונאמר בקטורת (שמות ל, ז) "בבקר בבקר" -- איני יודע מי יקדים את מי?    מי מכשיר את מי?! עצים מכשירים הקטרת! הם יקדימו את הקטרת!

[ט] נאמר בקטרת (שמות ל, ז) "בבקר בבקר" ונאמר בנרות (שם,) "בבקר בבקר" -- איני יודע איזה יקדים?    כשהוא אומר (שם,) "בהיטיבו את הנרֹת יקטירנה"-- סמכו ענין לקטורת; אף הם יקדימו את הקטורת!


מנין שיעשה את המערכה גדולה כדי שתקבל את כל העולות?    תלמוד לומר "עליה העֹלה".

מנין לאמורי חטאת ואמורי אשם ואמורי קדשי קדשים ואמורי קדשים קלים?    תלמוד לומר "עליה חלבי השלמים".

מנין הקומץ והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים?    תלמוד לומר "עליה..והקטיר"-- כל ההקטרות יהיו עליה.

יכול אף הקטורת תהא עליה?    תלמוד לומר "ובער עליה...וערך עליה"-- עשה הבערה אחת לקטורת, עשה מערכה אחת לקטורת.


[י] מנין שלא יהיה דבר קודם לתמיד של שחר?    תלמוד לומר "עליה העֹלה".

מנין שלא יהיה דבר מתעכב אחר תמיד של בין הערבים?    תלמוד לומר 'עליה שלמים'.

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אש תמיד".   "תמיד"-- אף בשבת, "תמיד"-- אף בטומאה.


"לא תִכְבה"-- אף במסעות. מה עושים לה? כופין עליה פסכתר, דברי ר' יהודה.
ר' שמעון אומר אף בשבת; ומסעות -- מדשנין אותה! שנאמר (במדבר ד, יג) " ודִשְּׁנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן".


[יא]

  • ר' יהודה אומר ב' מערכות בכל יום, וג' ביום הכפורים.
  • ר' יוסי אומר ג' בכל יום וד' ביום הכפורים. אחת מערכה גדולה, ואחת מערכה לקטורת, ואחת לקיום האש, ואחת שמוסיפים ליום הכפורים.
  • ר' מאיר אומר ד' מערכות בכל יום וחמש ביום הכפורים. אחת מערכה גדולה, ואחת לקטורת, ואחת לקיום האש, ואחת לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב, ואחת שמוסיפים ליום הכפורים.

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "וזאת תורת המנחה"-- לבית עולמים.   "זאת"-- אינה נוהגת בבמה.

"תורת המנחה" -- תורה אחת לכל המנחות שיהיו טעונות שמן ולבונה.

  • [ב] וכי מנין יצאו?
  • מכלל שנאמר (ויקרא ב', א'-ג') "ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה..והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו" - יכול אין טעונה שמן ולבונה אלא מנחות ששיריהן נאכלים!...  מנחות שאין שיריהן נאכלין מנין?
  • תלמוד לומר "תורת המנחה"-- תורה אחת לכל המנחות שיהיו טעונות שמן ולבונה.

[ג] אמר רבי עקיבא מה מצינו שלא חלק הכתוב בין מנחת חוטא של ישראל למנחת חוטא של כהנים ללתיתין -- לא נחלק בין מנחת נדבה של ישראל למנחת נדבה של כהנים ללתיתין!
אמר לו ר' חנניא בן יהודה וכי מה ראיה לאו להין?! עשה ללא תעשה?!   תלמוד לומר "תורת המנחה"-- תורה אחת לכל המנחות שיהיו טעונות שמן ולבונה.


[ד] "הַקְרֵב אֹתָהּ"-- כשרה ולא פסולה.   "אֹתָהּ"-- כולה כאחת.

"בני אהרן"-- ולא בנות אהרן.


"לפני השם" - יכול במערב?    תלמוד לומר "אל פני המזבח".
אי "אל פני המזבח", יכול בדרום?    תלמוד לומר "לפני השם".
הא באיזה צד מגישה?   בקרן דרומית מערבית [ודיו].


[ה] ר' אליעזר אומר יכול יגישנה בדרומה של קרן או במערבה?  - אמרת לאו.

  • שני כתובים, אחד מקיים עצמו ומקיים את חברו ואחד מקיים עצמו ומבטל את חברו. תופסים זה שמקיים עצמו ומקיים את חברו ומניחים זה שמקיים עצמו ומבטל חברו.
כשאתה אומר "לפני השם" במערב - בטלת "אל פני המזבח" בדרום. וכשאתה אומר "אל לפני המזבח" בדרום - קיימת "לפני השם" במערב.
הא באיזה צד מגישה?   בדרומה של קרן.

פסוק ח

לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והרים ממנו"-- מן המחובר. שלא יביא עשרון אחד בשני כלים.

"בְּקֻמְצוֹ"-- שלא יעשה מדה לקומץ.

"מסֹלת המנחה"-- ולא מסולת חברתה.   "ומשמנה"-- ולא משמן חברתה. שלא יביא שני מנחות בכלי אחד.

"מסלת המנחה ומשַמנה ואת כל הלבֹנה"-- שתהא שם לבונה בשעת קמיצה.

"ואת כל הלבֹנה אשר על המנחה והקטיר"-- שילקוט את הלבונה ויעלה לאישים.

[ו] "והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה ליהו"ה"-- נזכרים בה, נזכרים בקמיצתה, ונזכרים בלבונתה.

פסוק ט

לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ז] "והנותרת ממנה" -- כשירה.

'יאכלו...תאכל...יאכלוה אהרן ובניו' -- ריבה אכילתה בכל מאכל שירצה.

"יאכלוה"-- שיאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהוא מועטת.

[ח] 'לאהרן ולבניו' (ויקרא ב, ג) (ויקרא ב, י) (ויקרא ו, ט)--

  • לאהרן תחלה ואחר כך לבניו.
  • לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת.
  • מה אהרן כהן גדול אוכל שלא במחלוקת, אף בניו כהנים גדולים-- אוכלים שלא במחלוקת.


[ט] "מַצּוֹת תֵּאָכֵל"-- מצוה.

  • לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה, יכול תחזיר להתירה הראשון?...   תלמוד לומר "מצות תאכל"-- מצוה.

[י] וכיוצא בו: "יבמה יבא עליה"-- מצוה.

  • לפי שהיתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה, יכול תחזר להיתירה הראשון?...   תלמוד לומר "יבמה יבא עליה".


[יא] "מַצּוֹת תֵּאָכֵל" מה תלמוד לומר?    לפי שנאמר "יאכלוה" - אין לי אלא כולה; מנין אף מקצתה?  תלמוד לומר "תֵּאָכֵל"-- אפילו כל שהוא.


[יב] 'במקום קדוש תֵאָכל' - יכול במחנה לויה?    תלמוד לומר "בחצר אהל מועד יאכלוה".

אין לי אלא בחצר אהל מועד; מנין לרבות הלשכות הבנויות בחול ופתוחות בקדש?    תלמוד לומר "בְּמָקוֹם קָדֹשׁ".


"יאכלוה"-- שלא יאכל עמה חולין ותרומה בזמן שהוא מרובה.

פסוק י

לפירוש "פסוק י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "לא תאפה חמץ" מה תלמוד לומר?

  • לפי שנאמר "לא תעשה חמץ" (ויקרא ב, יא) יכול לאו אחד על כולם?...
  • תלמוד לומר "לא תאפה חמץ" -- אפיה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה. מה אפיה מיוחדת מעשה יחידי וחייבים עליה בפני עצמה, אף אני מרבה את לישתה ואת עריכתה ואת כל מעשה ומעשה שיש בה שחייב על כל אחד ואחד לאו בפני עצמו.


[ב] "חלקם נתתי..מֵאִשָּׁי"-- אינן רשאים ליטול אלא מותר מן האישים.

אין לי אלא בו בלבד; מנין לרבות את כל הקדשים?    תלמוד לומר 'כי קדש קדשים'[3] .

יכול אף הפסולה במחלוקת?    תלמוד לומר "מֵאִשָּׁי"-- הכשרה ולא הפסולה.

יכול אם חלקוה תהיה פסולה?    תלמוד לומר "הִוא"-- הרי הוא בקדושתה.


[ג] "כחטאת"-- מה חטאת מן החולין וביום ובידו הימנית, אף זו -- מן החולין וביום ובידו הימנית.

  • אי מה חטאת אם נשחטה שלא לשמה פסולה, אף זו אם נקמצה שלא לשמה פסולה?...
  • תלמוד לומר "כאשם"-- מה אשם נשחט שלא לשמו - כשר, אף זו אם נקמצה שלא לשמה -- כשרה.


[ד] ר' שמעון אומר יש מהם כחטאת ויש מהם כאשם:

  • מנחת חוטא הרי הוא כחטאת, לפיכך אם נקמצה שלא לשמה - פסולה.
  • מנחת נדבה הרי הוא כאשם, לפיכך אם נקמצה שלא לשמה - כשרה.


  1. ^ עפ"פ המלבי"ם שלש דרשות אלו אינם נובעים מתוך מילת "בד" עצמה אלא מתוך היקישו למלת "שש" בפסוק (שמות לט, כח) כדאיתא ביומא (דף עא:) - ויקיעורך
  2. ^ עי' במלבי"ם דהספרא כאן מדבר בדרך אילו רק היה כתוב "ילבש על בשרו". אולם לאמתו של דבר אחרי שגם כתוב "יהיו על בשרו" למדינן איסור חציצה מ"יהיו על בשרו" ואיסור קדימה מ"ילבש על בשרו" - הפוך מקריאה שטחית של דברי הספרא כאן. עיי"ש. -- ויקיעורך
  3. ^ פסוק זה אינו בכלל בפרשתנו [אלא נמצא ב(ויקרא י, יז) וב(ויקרא כד, ט)]. ולכאורה היה צ"ל "קדש קדשים הוא" (ויקרא ו, י). ותמיהא לי שאף אחד מן המפרשים העירו להגיה ולמחוק כאן מלת "כי". ולכן נמנעתי גם אני מלהגיהו בפנים הטקטס. וצע"ע. - ויקיעורך

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ה] "כל זכר..."[1] -- לרבות בעלי מומין.

  • למה?
  • אם לאכילה - כבר אמור (ויקרא כא, כב)!  אם כן למה נאמר "כל זכר"-- לרבות בעלי מומין למחלוקת.


"יאכלנה"-- כשרה ולא פסולה.

"חק עולם"-- לבית עולמים.

"לְדֹרֹתֵיכֶם"-- שינהג הדבר לדורות.

"מֵאִשֵּׁי יהו"ה"-- אין להם אלא אחר מתן אישים.


[ו] "כל אשר יגע בהם יקדש" - יכול אף על פי שלא בלע?    תלמוד לומר "בהם"-- משיבלע.

יכול אם נגע במקצתו יהיה כולו פסול?    תלמוד לומר "כל הנוגע בהם יקדש"-- הנוגע פסול;  הא כיצד? חותך את מקום שבלע.

"יקדש"-- להיות כמוהו. אם פסול - פסול, ואם כשר - יאכל כחמור שבו.


  1. ^ כאן הגהתי כמו שמצאתי בדפוס הגר"א כדי שהציטוט יהיה מוסב על "כל זכר בבני אהרן יאכלנה" (ויקרא ו, י). ובמלבי"ם כתוב "כל זכר בכהנים" (ויקרא ו, כב), ולא דק בלישניה, היות דדרשה זו הינה אחת מתוך ג' (ויקרא ו, כב) ו(ויקרא ז, ו), ועירבב ביניהם. אמנם, לדיוק הענין, דרשה זו מוסבת על פסוק (ו' י') של פרשתנו (גם לדברי המלבי"ם) ושם כתוב "כל זכר בבני אהרן יאכלנה". ובכן הגהתי בפנים - ויקיעורך

פסוק יג

לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "זה קרבן אהרן ובניו" - יכול יהיו אהרן ובניו מביאים כאחד את הקרבן הזה?    תלמוד לומר "..ובניו אשר יקריבו".  הא כיצד? אהרן מביא לעצמו ובניו מביאים לעצמם.


[ב] 'בניו'-- אלו כהנים הדיוטים.

  • או 'בניו' הרי כהנים גדולים!?...
  • כשהוא אומר "הכהן המשיח תחתיו מבניו" (ויקרא ו, טו) -- הרי כהנים גדולים אמור!
  • הא מה אני מקיים 'בניו'? אלו כהנים הדיוטים.


[ג] כשהכהן מתקרב תחלה לעבודה מביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו.
אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביא עשירית האיפה -- עבודתו כשרה.


[ד] "בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ"-- אין כהן גדול נמשח אלא ביום.

"אֹתוֹ"-- אין מושחים שני כהנים גדולים כאחד.

"ביום המשח"-- מיום שנמשח מביא עשירית האיפה עד עולם.

  • או אינו אומר "ביום המשח אותו" - ביום שנמשח מביא עשירית האיפה ומפסיק?...
  • תלמוד לומר "מנחה תמיד"!
  • הא מה אני מקיים "ביום המשח אֹתו"? -- ביום שנמשח מביא עשירית האיפה עד עולם.


"עֲשִׂירִת הָאֵפָה" -- אחד מעשרה בשלש סאין שהם שבעה רבעים ועוד.


[ה] "סֹלת" - מה סולת האמור להלן (שמות כט, ב) - חטים, אף סולת האמור כאן - חטים.

"מנחה"-- הרי הוא ככל המנחות ללבונה.

"תמיד"-- אף בטומאה;   "תמיד"-- אף בשבת.


[ו] אילו נאמר "מחצית בבקר ומחצית בערב" - יכול יביא חצי עשרון בבקר וחצי עשרון בערב...    תלמוד לומר "מחציתה בבקר ומחציתה בערב"-- משָלם; מביא מחציתה בבקר ומחציתה בערב.

[ז] כיצד הוא עושה?  מביא עשרון שלם וחוצהו. מקריב מחצה בבקר ומחצית בערב.


נטמא חציו של בין הערבים - יכול יביא חצי עשרון מתוך ביתו בערב?    תלמוד לומר "ומחציתה בערב"-- משָלם.

[ח] כיצד הוא עושה?  מביא עשרון שלם וחוצהו; מקריב מחצה ומחצה אבד.


כהן שהקריב מחצה שחרית ומינו אחר תחתיו - יכול יביא עשרון מביתו[1]?    תלמוד לומר "מחציתה בבקר ומחציתה בערב"-- [ס"א מחציתה] משָלם מביא בערב.

[ט] כיצד הוא עושה?  מביא עשרון שלם וחוצהו; מקריב מחצה ומחצה אבד.
נמצאו שני חצאין קרבים ושני חצאין אובדים.


  1. ^ אם הבנתי נכון, עי' במלבי"ם שמעדיף כגירסת הגמרא (מנחות נ, ב) "יכול יביא חצי עשרון מביתו וחצי עשרון של ראשון" - ויקיעורך

פסוק יד

לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "על מחבת בשמן"-- מלמד שטעונה כלי.


"בשמן"-- להוסיף לה שמן אחר.

  • ואיני יודע כמה?
  • הריני דן:  זו טעונה שמן ומנחת נסכים טעונה שמן. מה מנחת נסכים - ג' לוגין לעשרון, אף זו - ג' לוגין לעשרון.
  • [ב] או כלך לדרך זה: זו טעונה שמן ומנחת נדבה טעונה שמן. מה נדבה טעונה לוג אחד לעשרון, אף זו - לוג אחד לעשרון.
  • [ג] נראה למי דומה: דנין מנחה שהיא באה תמיד ודוחה את השבת ואת הטומאה; ואל תוכיח מנחת נדבה שאינה באה תמיד ואינה דוחה את השבת ואת הטומאה!
  • [ד] או כלך לדרך זה: דנין מנחת יחיד שהיא באה בגלל עצמה וטעונה לבונה ממנחת יחיד שהיא באה בגלל עצמה וטעונה לבונה; ואל תוכיח מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה ואינה טעונה לבונה!


[ה] ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: כשהוא אומר "מנחה תמיד" -- הרי היא לו כמנחת תמידין. מה מנחת תמידין - ג' לוגין לעשרון, אף זו ג' לוגין לעשרון.


ור' שמעון אומר, ריבה שמן במנחת חביתין וריבה שמן במנחת כבשים. מה מנחת כבשים - ג' לוגין לעשרון, אף זו ג' לוגין לעשרון.

  • או כלך לדרך זו! ריבה שמן במנחת חביתין וריבה שמן במנחת אלים. מה מנחת אלים - שני לוגין לעשרון, אף זו - שני לוגין לעשרון!
  • נראה למי דומה: דנים מנחה שכולה עשרון ממנחה שכולה עשרון ואל תוכיח מנחת אלים שאין כולה עשרון.


"תֵּעָשֶׂה מֻרְבֶּכֶת"-- מלמד שנעשית ברותחין כל צרכה.  אין לך רבוכה בתורה אלא זו ורבוכה שבתודה ושבמילואים.

"תביאנה" - יכול לפני הנסכים?    כשהוא אומר "תקריב"-- אף לאחר המוספין.


"תֻּפִינֵי"-- תאפה נא.  ר' יהודה אומר "תֻּפִינֵי"-- תאפה נאה.  ר' יוסי אומר תאפה רבה.

"מנחת פִתִים"-- מלמד שכופל אחד לשנים ואינו מבדיל[1]


"תקריב ריח ניחח ליהו"ה" -

  • יכול מה אהרן מביא בכל יום - אף בניו מביאים בכל יום?    תלמוד לומר (ויקרא ו, יג) "זה"
  • יכול, מה אהרן דוחה את השבת ואת הטומאה - אף בניו יהיו מביאים ודוחים את השבת ואת הטומאה?    תלמוד לומר (שם,) "זה".
  • מה אהרן מביא חצאים - אף בניו יהיו מביאים חצאים?    תלמוד לומר (שם,) "זה".
  • מה אהרן מביא שלשה לוגין לעשרון - אף בניו יהיו מביאים שלשה לוגין לעשרון?    תלמוד לומר (שם,) "זה".
  • מה אהרן מביא רבוכה - אף בניו יהיו מביאים רבוכה?    תלמוד לומר (שם,) "זה".


  1. ^ כן גריס המלבי"ם בפירושו, עיי"ש. מכל מקום, בטקסט של הספרא המודפסת בספר המלבי"ם (דפוס בוקרשט) גריס כך: "מלמד שכופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל"; כנראה שהמלבי"ם לא הספיק להגיה בפנים לפני שהודפס... - ויקיעורך

פסוק טו

לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] 'משיח' - אין לי אלא משוח בשמן המשחה; מרובה בגדים מנין?    תלמוד לומר "והכהן המשיח".

יכול שאני מרבה אף משיח מלחמה?   תלמוד לומר "תחתיו מבניו"-- את שבנו עומד תחתיו מביא עשירית האיפה, יצא משיח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו.

  • ומנין שאין בנו עומד תחתיו?
  • תלמוד לומר (שמות כט, ל) "שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש"-- את ש’בא אל אהל מועד לשרת בקדש’ בנו עומד תחתיו, יצא משוח מלחמה שאינו ’בא אל אהל מועד לשרת בקדש’.


[ב] "מבניו יעשה אותה" "ילבשם הכהן תחתיו מבניו"-- מלמד שיהיה בן קודם לכל שבעולם.
יכול אף על פי שאינו ממלא מקום אביו?    תלמוד לומר (ויקרא טז, לב) 'אשר ימלא ידו' -- בזמן שממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם, ואם אינו ממלא מקום אביו - יבוא אחר וישמש תחתיו.


[ג] מנין לכהן גדול שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו שתהא מנחתו קרבה משל יורשים?    תלמוד לומר "מבניו יעשה".
יכול יביאוה לחצאין?    תלמוד לומר "אֹתה"-- כולה אמרתי ולא מקצתה, דברי ר' יהודה.

ר' שמעון אומר אינה באה אלא משל צבור שנאמר "חק עולם"-- משל עולם.


"כליל תקטר"-- כליל להקטרה.


פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ד] "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאָכֵל"-- מנחת כהנת נאכלת, מנחת כהן אינה נאכלת.

  • אין לי אלא מנחת חובתו; מנחת נדבתו מנין?    תלמוד לומר 'כל מנחת כהן'.
  • אין לי אלא כולה; מקצתה מנין?    תלמוד לומר "תהיה"-- אפילו כל שהוא.
  • אין לי אלא העליונה ב'כליל תקטר' והתחתונה ב'לא תאכל'; מנין העליונה ב'לא תאכל' והתחתונה ב'כליל תקטר'?    תלמוד לומר "כליל" (ויקרא ו, טו) "כליל" (שם טז,) לגזירה שוה.

ר' אליעזר אומר "כליל תהיה לא תאָכֵל"-- כל שבכליל; ליתן לא תעשה על אכילתן.


פסוק יח

לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "זאת תורת החטאת"    "זאת"-- אינה נוהגת בבמה.

"תורת החטאת"-- תורה אחת לכל חטאות שיהיה דמם טעון כיבוס.

  • וכי מאין יצא?!
  • מכלל שנאמר (ויקרא ו', י"ט-כ') "הכהן המחטא אֹתה יאכלנה..ואשר יזה מדמה..תכבס", יכול אין לי אלא חטאת החצונית שיהיה דמם טעון כבוס; חטאת פנימית מנין?
  • ודין הוא! ומה אם קדשי קדשים --ששוו לחטאת החיצונית למריקה ולשטיפה-- לא שוו לכיבוס, חטאת הפנימית --שלא שוו למריקה ולשטיפה-- אינו דין שלא ישוו להם לכיבוס?!
  • תלמוד לומר "תורת החטאת"-- תורה אחת לכל חטאת שיהא דמם טעון כיבוס.

[ב] יכול אף חטאת העוף יהא טעון כיבוס?    תלמוד לומר "זאת".


"בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לפני יהו"ה" -- זהו שאמר לרבות כל חטאת שלא תהא שחיטתן אלא בצפון.
ר' אליעזר אומר מכאן לעולת חובה שלא תהא שחיטתה אלא בצפון.

"קדש קדשים"-- לרבות זבחי שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון.
"הִוא"-- פרט לתודה ואיל נזיר.


פסוק יט

לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ג] "הכהן המחטא אֹתָהּ יֹאכלנה"-- פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן.

"אֹתָהּ"-- כשרה ולא פסולה.


"...אֹתָהּ"-- שיתן דמה למעלה ולא יתן דמה למטה.

  • וכי מאין באת?
  • מכלל שנאמר (דברים יב, כז) "ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל" - שומע אני חטאת שניתן דמה למטה כשרה;  והא מה אני מקיים "על קרנות המזבח"? --מצוה.
יכול כשם שטעון ארבע מתנות ואם נתנם מתנה אחת כפר - כך תהא טעונה דמים למעלה ואם נתנם למטה כשרה.
  • והלא דין הוא! דמים נתנים למטה ודמים נתנים למעלה. מה הנתנים למטה - אם נתנם למעלה לא הורצו, אף הנתנים למעלה - אם נתנם למטה לא הורצו.
  • מה לתחתונים אם נתנם למעלה לא הורצו -- שאין מהם קרב למעלה! תאמר בעליונים אם נתנם למטה לא הורצו - שיש מהם קרב למטה!
  • הפנימים יוכיחו! שיש מהם קרב בחוץ ואם נתנם בחוץ לא הורצו!
  • מה לפנימים אם נתנם בחוץ לא הורצו -- שאין מזבח הפנימי ממרקו! תאמר בעליונים שהרי קרנות ממרקות אותם! הואיל וקרנות ממרקות אותם - אם נתנם למטה כשרה!
  • תלמוד לומר "אֹתָהּ"-- שניתן דמה למעלה ולא שניתן דמה למטה.


[ה] " בְּמָקוֹם קָדֹשׁ" --

  • יכול במחנה לויה?    תלמוד לומר "בחצר אהל מועד".
  • אין לי אלא 'חצר אהל מועד'; מנין הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש?    תלמוד לומר 'במקום קדש תאכל'.


פסוק כ

לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ו] "כל אשר יגע בבשרה יקדש"

  • יכול אף על פי שלא בלע?    תלמוד לומר "בבשרה"-- עד שיבלע.
  • יכול אף נגע במקצתו יהא כולו פסול?    תלמוד לומר "אשר יגע בבשרה"-- הנוגע פסול. הא כיצד? חותך את מקום שבלע.


"בבשרה"-- ולא בעצמות ולא בגידין ולא בקרנים ולא בטלפים.

"יקדש"-- להיות כמוה; אם פסולה - תפסל, ואם כשרה - יאכל כחמור שבה.


[א] "ואשר יזה מדמה" --

  • מדם הכשרה ולא מדם הפסולה.
  • רבי עקיבא אומר: היתה לה שעת הכושר ונפסלה -- דמה טעון כיבוס. שלא היתה לה שעת הכושר ונפסלה -- אין דמה טעון כיבוס.
  • ור' שמעון אומר אף על פי שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה -- אין דמה טעון כיבוס.


[ב] "מדמה"-- ולא מדם קדשי קדשים.

  • והלא דין הוא! ומה אם חטאת הפנימית --שלא שוו לחטאת החצונית למריקה ולשטיפה-- שוו להם לכיבוס, קדשי קדשים --ששוו לחטאת החצונית למריקה ולשטיפה-- אינו דין שישוו להם לכיבוס?!
  • תלמוד לומר "מדמה"


"מדמה"-- ולא מרוטבה

  • והלא דין הוא! ומה אם הדם --שאין טעון מריקה ושטיפה-- טעון כיבוס, הרוטב --שטעון מריקה ושטיפה-- אינו דין שטעון כיבוס?!
  • תלמוד לומר "מדמה"-- ולא מרוטבה.


[ג] "על הבגד" -- ניתז על מקצתו של בגד יכול יהא בגד כולו טעון כיבוס?    תלמוד לומר "אשר יזה עליה תכבס"-- מקום הדם טעון כיבוס ואין הבגד כולו טעון כיבוס.


[ד] ניתז מן הצואר על הבגד - יכול יטעון כיבוס?    תלמוד לומר "ואשר יזה עליה תכבס"-- שכשר להזות טעון כיבוס ושאין כשר להזות אין טעון כיבוס.

[ה] ניתז מידו של מזה עד שלא הזה -- טעון כיבוס; משהזה -- אין טעון כיבוס.

נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו -- טעון כיבוס. מצואר בהמה -- אין טעון כיבוס. מן הקרן ומן היסוד -- אין טעון כיבוס.


[ו]
'בגד' -- אין לי אלא בגד; מנין לרבות העור משהופשט?  תלמוד לומר "אשר יזה עליה תכבס"
  יכול שאני מרבה את העור עד שלא הופשט?  תלמוד לומר 'בגד'. מה בגד ראוי לקבל טומאה, אף כל ראוי לקבל טומאה; פרט לעור עד שלא הופשט, דברי ר' יהודה.

ר' אליעזר אומר 'בגד' -- אין לי אלא בגד; מנין לרבות את השק וכל דבר המקבל טומאה?  תלמוד לומר "אשר יזה עליה תכבס".
  יכול שאני מרבה את העור משהופשט?  תלמוד לומר 'בגד'. מה בגד מיוחד לקבל טומאה וראוי לכיבוס, אף כל המקבל טומאה; יצא דבר שאינו מקבל טומאה - אינו ראוי לכיבוס.


[ז] "תכבס במקום קדֹש"-- מלמד שהכיבוס במקום קדוש הוא.  כיצד? הבגד שיצא חוץ לקלעים - נכנס ומכבסו במקום קדוש.

אין לי אלא כיבוס במקום קדוש; מנין אף שבירת כלי חרס במקום קדוש?    תלמוד לומר "תכבס במקום קדֹש וכלי חרס..ישבר"[1] .


[ח] מכאן אמרו:

  • בגד שיצא חוץ לקלעים -- נכנס ומכבסו במקום קדוש
  • נטמא חוץ לקלעים -- קורעו ונכנס ומכבסו במקום קדוש
  • כלי חרס שיצא חוץ לקלעים -- נכנס ושוברו במקום קדוש
  • נטמא חוץ לקלעים -- נוקבו ונכנס ושוברו במקום קדוש
  • כלי נחושת שיצא חוץ לקלעים -- נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש.
  1. ^ עי' במלבי"ם שמציין לשון קצת שונה בגמרא (זבחים צד:) תלמוד לומר "וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר". ומכל מקום שני הלשונות עולות כפי פירושו. כן הבנתי מתוך פירושו, עיי"ש - ויקיעורך

פסוק כא

לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] 'כלי חרש' -- אין לי אלא כלי חרש; מנין לרבות כלי נתר?    תלמוד לומר "וכלי חרש".

אין [לי] אלא שבשל בו; ערה לתוכו רותח מנין?    תלמוד לומר "אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר".

אין לי אלא כלי חרש שערה לתוכו רותח; כלי נחושת שערה לתוכו רותח מנין?    תלמוד לומר "אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת"

[ב] אין לי אלא כלי נחושת; מנין לרבות כל שאר מתכות?    תלמוד לומר "ואם בכלי נחשת".


"ואם בכלי נחשת בֻּשָּׁלָה"-- מלמד שמבשל ושונה ומשלש ובאחרונה מורקו ושוטפו.

אין לי אלא כלי נחושת שמבשל ושונה ומשלש ובאחרונה מורקו ושוטפו; ומנין לכלי חרש שמבשל ושונה ומשלש ובאחרונה שוברה?    תלמוד לומר "ישבר ואם בכלי נחשת בֻּשָּׁלָה"

ר' טרפון אומר: בישל בו תחלת הרגל -- מבשל בו כל הרגל.  וחכמים אומרים עד זמן אכילה.


'מריקה ושטיפה'-- מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס.
מריקה ושטיפה בצונן. השפוד והאסכלא -- מגעילן בחמין.


[ג] " וּמֹרַק וְשֻׁטַּף" -- יכול מה שטיפה האמורה להלן בארבעים סאה אף כאן בארבעים סאה?...    תלמוד לומר "במים"-- במים כל שהן.

"במים"-- ולא ביין; "במים"--ולא במזוג; "במים"-- להכשיר את כל המים.  קל וחומר למימי הכיור.


[ד]

  • יכול אף הפסולה תהא טעונה מריקה ושטיפה?    תלמוד לומר "וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל"-- הכשירה טעונה מריקה ושטיפה ואין הפסולה טעונה מריקה ושטיפה.
  • ר' יעקב אומר: היתה לה שעת הכושר ונפסלה -- טעונה מריקה ושטיפה; ושלא היתה לה שעת הכושר ונפסלה -- אינה טעונה מריקה ושטיפה.
  • ר' שמעון אומר אף על פי שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה -- אינה טעונה מריקה ושטיפה.


בישל בו קדשים וחולין, קדשי קדשים וקדשים קלים -- אם יש בהם בנותן טעם -- הרי אלו נאכלים כחמורים, וטעונים מריקה ושטיפה, ופסולה במגע.


פסוק כב

לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[ו] "כל זכר"-- לרבות בעל מום.

  • למה?! אם לאכילה - כבר אמור! אם למחלוקת - כבר אמור!
  • אם כן למה נאמר "כל זכר"? שיכול אין לי אלא בעל מום עובר; בעל מום קבוע מנין?    תלמוד לומר "כל זכר בכהנים יאכל...".


"אֹתָהּ"-- קדושה ולא פסולה.


  • "קֹדֶשׁ קָדָשִׁים" מה תלמוד לומר? שיכול אין לי שטעונה מריקה ושטיפה אלא חטאת בלבד; מנין לרבות כל הקדשים?    תלמוד לומר "קדש קדשים".   יכול אף התרומה?    תלמוד לומר "אֹתה"-- פרט לתרומה, דברי ר' יהודה.
  • ר' שמעון אומר 'קדש קדשים' טעונים מריקה ושטיפה ואין קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה.
[ז] אוציא את אלו ולא אוציא את התודה ואיל נזיר שנאכלים ליום אחד כקדשי קדשים?    תלמוד לומר "הִוא".
בִשל בו קדשים וחולין, קדשי קדשים וקדשים קלים -- אם יש בהם בנותן טעם -- הרי הקלים נאכלים כחמורים, ואין טעונים מריקה ושטיפה, ופוסלים במגע.

פסוק כג

לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "...חטאת" - אין לי אלא חטאת; מנין לרבות כל הקדשים?    תלמוד לומר "וכל חטאת", דברי ר' עקיבא.

אמר לו ר' יוסי הגלילי: עקיבא! אפילו אתה מרבה כל היום אין כאן אלא חטאת!   אם כן למה נאמר "וכל"?
   שיכול אין לי אלא חטאת יחיד; חטאת צבור מנין?    תלמוד לומר 'כל'.
   אין לי אלא חטאת זכר; חטאת נקבה מנין?[1]    תלמוד לומר "וכל חטאת".

ר' אליעזר אומר אף האשם שנאמר "כחטאת כאשם" (ויקרא ז, ז).


[ב] "אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ"-- אפילו מקצת דמה.   מכאן אמרו: חטאת שקבל דמה בב' כוסות,
    יצא אחד מהן לחוץ -- הפנימי כשר.
    נכנס אחד מהן לפנים -- ר' יוסי הגלילי מכשיר בחיצון וחכמים פוסלים.

אמר ר' יוסי הגלילי, ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת -- בחוץ -- לא פסל הדם שבחוץ את הדם שבפנים; מקום שאין מחשבה פוסלת -- בפנים -- אינו דין שלא יפסול הדם שבפנים את הדם שבחוץ?!    תלמוד לומר "מדמה"-- אפילו מקצת דמה.


[ג] אמר להם: קל וחומר ליוצא מעתה! ומה אם במקום שאין מחשבה פוסלת -- בפנים -- פסל הדם שבפנים את הדם שבחוץ; מקום שמחשבה פוסלת -- בחוץ -- אינו דין שיפסול הדם שבחוץ את הדם שבפנים?!    תלמוד לומר "אשר יובא"-- הנכנס פוסל ואין היוצא פוסל.


[ד] "אל אהל מועד..." . אין לי אלא אהל מועד; שילה ובית עולמים מנין?    תלמוד לומר "לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ".


הנכנס לכפר -- אף על פי שלא כפר -- פסול, דברי ר' אליעזר.  אמר ר' אליעזר נאמר כאן 'וכפר' ונאמר להלן (ויקרא טז, יז) 'וכפר'. מה 'וכפר' האמור להלן -- שלא כפר, אף 'וכפר' האמור כאן -- שלא כפר.

ר' שמעון אומר, נאמר כאן "לכפר בקדש" ונאמר להלן (ויקרא טז, כז) "לכפר בקדש". מה "לכפר בקדש" האמור להלן -- שכבר כפר, אף "לכפר בקדש" האמור כאן -- שכבר כפר;
ואם הכניס שוגג - כשר.


[ה] "בקדש...באש תשרף"-- מלמד ששריפתה בקדש.
אין לי אלא זו בלבד; מנין לרבות פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים?    תלמוד לומר 'כל בקדש באש תשרף'.


[ו]

  • מכאן אמרו: בשר קדשי קדשים שנטמא -- בין באב הטומאה, בין בולד הטומאה, בין בפנים, בין בחוץ -- בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים, ובית הלל אומרים הכל ישרף בחוץ חוץ שנטמא בולד הטומאה בפנים, דברי ר' מאיר.
  • ר' יהודה אומר: בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים חוץ שנטמא באב הטומאה בחוץ, ובית הלל אומרים הכל ישרף בחוץ חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים.
  • [ז] ר' אליעזר אומר:
    • את שנטמא באב הטומאה -- בין בפנים בין בחוץ -- ישרף בחוץ.
    • את שנטמא בולד הטומאה -- בין בחוץ בין בפנים -- ישרף בפנים.
  • רבי עקיבא אומר:
    • נטמא בחוץ -- בין באב הטומאה בין בולד הטומאה -- ישרף בחוץ.
    • נטמא בפנים -- בין באב הטומאה בין בולד הטומאה -- ישרף בפנים.


ר' אליעזר אומר "לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא" (שמות כט, לד)--[2] כל שטעון שריפה בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו.


[ח] ר' יוסי הגלילי אומר כל הענין הזה אינו מדבר אלא בפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין ליתן לא תעשה על אכילתן; ללמד שהפסולים נשרפין לפני הבירה.

אמרו לו: מנין לחטאת שנכנס דמה לפנים שהיא פסולה?   אמר להם: "הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה" (ויקרא י, יח).


  1. ^ על פי (זבחים פב, א) צריך לומר אין לי אלא חטאת נקבה, חטאת זכר מנין?. עיין במלבי"ם
  2. ^ הגהנו עפ"פ המלבי"ם. ובדפוס מובא פסוק "לא תאכל באש ישרף" (ויקרא ו, כג) - ויקיעורך

ראו גם פירוש מלבי"ם.