ספר קרניים/ג
ספר קרניים - מאמר ג
[עריכה]והנה הקליפה ערב בהסירותו חיים המורה אילן,
ששי בשלישי(א),
בסידורם בשמונה עשר(ב),
ואז נקרא מות(ג),
בסוד הקליפ' שלישי מהרצוח באחיזת רוצח הקדמון(ד),
באחיזת הנביא בן אמתי (ה) בביטולו,
להודיע שהוא סוד גרדום וסוד עץ שהוא התקרה.
ובפסוק תמצאנו בסוד מספרם שוה.
ורעב ליה נפקא כלבא בסוד פ"ח(ו) לדעת רבינו יחיאל מקבלת רבינו האי גאון.
ובן אמתי מבטלו בשמו המלא כל טוב.(ז)
ענפא דחסדא יכין.
והימין מבטל לשמאל.
והשמאל נקרא מות, הרי בלע המות לנצח.(ח)
הוא הרמז כדפי' רמיזתו בספרי "כתרו ישועה".
והבן זה מאד.
פירוש דן ידין
[עריכה](א) והנה קליפת עורב וכו': פי' קאי אלמעלה בסוד קליפת עורב וכו', והוקשה לו והלא עורב בכל מקום כתוב מלא בו"ו, וכאן ערב חסר ו'? ומתרץ שלכן כתיב חסר ו' לפי שידוע שהוי"ו מורה חיים לעולם כנודע מן הזוהר בכ"מ, ובפרט בפרשת תצוה דף פ"ט שע"ו, והוא האילן עץ החיים שהוא תפארת ישראל, ות"ת הוא גוף האילן ספירה ששית, כנודע כח"ב חג"ת. ובו אחיזת יעקב - שלישי לאבות כנודע ת"ת יש'י"ס[1]. וז"ש "בהסירותו חיים המורה אילן ששי בשלישי וכו'", ר"ל סוד אות ו' שהוא ששי לספירות כנז"ל, ומספרו הוא גם כן ששה הוא הנאחז בשלישי לאבות דהיינו יעקב, מרכבה לת"ת כידוע.
(ב) בסידורם בי"ח וכו': הוקשה לו שכמה פעמים מצינו שיעקב אינו נחשב שלישי כי מצינו בכמה מדרשים דחשבי' אדם שת נח אברהם וכו' והרבה מדרשי אגדה כמוהו, לכך מפרש כמו שהם סדורים בתורה, ור"ל כי מצינו י"ח פעמים אבות בתורה כדאיתא בויקרא רבה פרשת ויקרא, ואם כן מצינו מסודרים רק שלש, וידוע שיעקב רגל ג' לאבות העולם ואין להקשות היאך קאמר כמו שהם סדורות וכו' - משמע שהם לעולם סדורות אברהם יצחק יעקב כסדר הזה, והלא מצינו בפרשת בחקתי "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם". ואין לומר שעל כל פנים ברוב נחשב יעקב לשלישי ובפעם אחד להפך -- אם כן קשיא דידיה אדידיה דקאמר בסידורם בשמונה עשר - משמע דוקא בי"ח.
יש ליישב דאתיא כמ"ד שכ' המקובלים קצת אומרים שיעקב נחשב לשלישי והוא הנחשב והמובחר שבאבות, וקצתם אומרים הואיל ונחשב באחרונה - הקודם קודם חשוב. ואפשר לומר דס"ל כהני תנאי כדאיתא במד' וזכרתי את בריתי יעקב - אם יעקב כדאי אעשה בשביל יעקב ואם יעקב אינו כדאי אעשה בשביל יצחק, כי כך נ"ל ליישבו בדוחק.
אבל ק' מה נעשה למ"ד אדרבא הואיל וקא חשיב פעם ליעקב בראשונה ופעם באחרונה משמע ששלשתן שוה, ונפקא ליה מהאי קרא גופיה וזכרתי וכו'. אפשר דסבירא ליה לחשוב הפסוק אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק וכו' וקא חשיב זה גבי אידך י"ז והוציא מקרא דוזכרתי וכו'. ועיין במחנה דן בפרשת תרומה ותמצא נחת רוח ונפלאות מתורתינו ויתישב לך כוונת המאמר היטב בסגנון אחר קצת.
(ג) ואז נקר' מות: פי' כשתחסר אות ו' מעורב שהוא סוד חיים אז נק' מות ולא חיים כי נחסר ממנו חיים.
(ד) בסוד הקליפה שלישי מהרצוח וכו': כוונתו לבאר פה מי הקליפה זו, ובמה ביטולה. הגם שפי' כמה פעמים מלמעלה - מכל מקום עוד יש דברים בגו. ועוד יש לאלוה מלין. ומפרש כי ידוע כי קין הרוצח הראשון הביא ק"ס קליפות - מנין קין. וכל קליפה שם מיוחד יש לו כמו שהוא מסודר בספרו כתרו ישועה שחיבר בעל המחבר זה כמ"ש לקמן כדפירשתי רמיזתו. וכתב שם כי קליפת קין שלישי נק' עורב וידוע כי הבל הנרצח שפגם באימא עילאה כנודע מספר הזוהר הביא קליפת עורב לעולם, ובזה יש לו אחיזה עם קין אחיו הרוצח, והוא סוד רע"ח קליפות שהביא לעולם שכתבו המקובלים והביאן בעל סודי רזא, עי"ש. והוא בסוד "קניתי איש את ה'", והמשכיל יבין וידום. והנני מזהירך בהשמר פן ואל שאל תחשוב דברים אלו כפשוטן וכהויתן ח"ו, ואם כן זהו שכת' המחבר מות בסוד הקליפה שלישי מהרצוח באחיזת הרוצח הקדמון, ר"ל קליפה שלישית הנקרא עורב, גימטריא רע"ח קליפות כדפי' ורוצח הוא קין. וק"ל כדפי'.
(ה) באחיזת הנביא בן אמתי בביטולו להידוע וכו': ותוכן כוונתו כי ידוע מדברי המקובלים שהנביא יונה בן אמתי הוא המבטל קליפת קין שהוא האיש הרומז בראשי תיבות "ונוקב שם יהו"ה"[2], והוא קליפת עורב שה"ס שכ' המקובלים והובא בספר אות אמת שכ' על הפסוק "ויהי האחד מפיל הקורה" (מ"ב ו, ה) זה היה בן אמתי כדאיתא במדרש על הפסוק הן האדם היה כאחד ממנו - כיונה בן אמתי שאצלו גם כן כתיב "ויהי האחד מפיל הקורה וכו'".
הנה דע - הקורה גימטריא שי"ו, וסוד יונה בסוד רג"ן ניצוצות הקדושים - גימטריא גרדום שהפיל בו את הקורה, סוד קליפת האי"ש - קליפת עורב. ויש בזה רזא דרזין, סתרא דסתרין, ואיני רשאי להרחיב הביאור מפני סכנת נפשות. וזהו שכתב הקדוש המחבר "באחיזת הנביא בן אמתי בביטולו להידוע" - שהוא סוד גרדו"ם וגם סוד עץ שהוא התקרה וכו' בסוד מספרם שוה, והוא מבואר כדפי' שמספר האיש הידוע ומספר הקורה שוה, ותקרה הוא הקורה, ומה שלא פי' להדיא ולמה הוציא בלשון תקרה - יש לו סוד גדול, רזא עילאה. תקרה - גימטריא שת"ה, בסוד "כל שתה תחת רגליו", ויבאר סודו במקום אחר.
(ו) ורעב ליה נפקא כלבא בסוד פ"ח וכו': פי', צא וחשוב עוד רעב לחשבון הקורה כנ"ל - הרי הוא מספר ש"ר פ"ח - כתבו המקובלים שר של כלבים נקרא פ"ח. וגם שנפלה מבוכה ביניהם -- מכל מקום רובם מסכימים לדבר אחד שנקרא פ"ח.
ש"ר פ"ח בסוד "הפח נשבר" שדוד המלך עליו השלום ביטלו במזמור זה. וז"ש המחבר "דוד המבטל". עיין פלאות בספר בן מנוח ושם תראה עניינים גדולים, וק"ל.
(ז) ובן אמתי מבטלו בשמו: כוונתו בכאן לבאר במה מבטלים קליפת עורב כנ"ל. ומתרץ "מבטל בשמו כו'" - הכוונה שידוע שסוד ענף חסד שהוא נצח בימין מבטלו בסוד נעימות בימינך נצח, וכאשר תכתוב יונה במילואו כזה: יו"ד ו"ו נו"ן ה"ה - מספרו נצח בסוד "ודודי חמק עבר", והוא סוד עמוד הימני שהעמיד שלמה בבית המקדש ונקרא 'יכין' נגד נצח כנודע.
וז"ש הקדוש המחבר "ברזא דשמו המלא", ר"ל יונה במילואו כדפירשנו. ועיין בפנים וק"ל.
(ח) והשמאל נק' מות הרי בלע המות לנצח: והוא המרמז כדפי' והוא הפירוש קאי אדלעיל שנחסר מעורב - ו', אות חיים, ואז נקרא מות כמו שביאר לעיל, וסוד בלע המות לנצח שסוד נצח מבטל קליפת עורב כמו שמילוי דיונה מורה כדפי' למעלה. וזהו "המות לנצח" - נצח דייקא וק"ל.
פירוש קרן הצבי
[עריכה](א*) והנה הקליפה ערב וכו': הנה קליפת עורב לא רמיז מכת ערוב דבין האי והאי חסר ו' כתיב שהוא חיים לפי שהוי"ו מורה על הת"ת דאיהו אילן עץ החיים, ולפי שהת"ת איהו שש לספירן עלאין נקרא ו"ו. והנה הוא הת"ת נרמז ביעקב דאיהו שלישי לאבות, יען כי הוא ת"ת ישראל דמטתו שלימה, דבנוי כולם צדיקים. וזהו הכתוב "שבטי יה עדות לישראל", כי היותם כולם צדיקים שבטי יה אקרון 'עדות לישראל אבוהון', דאיהו אחוז בת"ת על שם תפארתו במטתו שלימה.
- (וזאת ליהודה ולכן ראשי תיבות "שבטים שבטי יה" - ששי, כי להיותם שבטי יה זהו עדות לישראל שהוא ששי).
מה שאין כן אברהם ויצחק, דעם שהם אחוזים בחסד וגבורה - לא אתחזי בהון אלא מצד הקבלה אבל מצד עצמם כיון דנפק מנייהו בנין דלא מעלין - לא אתחזי בהון טפי האחיזה בסטר עילאה אלא בצד הקבלה. וגם מצד יעקב דאיהו אחוז בתפארת באות ומופת נשמע באבותיו אברהם ויצחק דאינון אחוזים בחסד וגבורה דספירן, ולפיכך מדת אמת איהי ניתנה ליעקב אמת לפי שהיא באות ומופת. וגם באברהם אתחזי בצד מה בהיותו עושה חסד עם בריין ולזה כתיב "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם", ולא ביצחק לא קאמר. ולפיכך באברהם ויצחק דאחידן באילן החו"ג אתחזו אנהו באילנין בעץ הדעת טוב ורע. מה שאין כן ביעקב דאחוז בת"ת - איהו האילן של עץ חיים, ולזה אתקרי תפארת על שם תפארתו.
ותשכיל כי חו"ג דאינון בסטרא דקצוות - הא סטרא דחוץ איכא בהון מצד הקצוות. אבל בת"ת דאיהו עומד באמצען של חסד וגבורה - לא אתחזי ביה סיטרא דחוץ לבר מספירן דחסד וגבורה, ולפיכך הו"ו דאיהו חיים שחסר מעורב המורה על אילן הששי דאיהו הת"ת, לא שרי אלא בשלישי דאיהו שלישי לאבות.
ותשכיל עוד כי הלא תמצא תיבת שלישי יש בו אתוון ששי לי' המורה ברמז על ששי לעשר ספירות לא שרי אלא במלא עצמה דאיהו שלישי .
(וזאת ליהודה גם שלישי גימטריא ששים, שם רמז לשלישי שהוא ששי הכלול מעשר וגם ששים.)
(ב*) ואמר בסידורם בי"ח: כלומר כי אחד דנזכר י"ח פעמים אבות בתורה כמנין ח"י כנזכר בויקרא רבא המורה על חיים דלא שרי אלא באבות העולם. ומצינו קרא אחרינא "אנכי אלהי אביך ואלהי יצחק" - דלא אחשיב עם הנך למהוי י"ט פעמים אלא משום דלא אחשיב לעיקרא אלא במקום דאדכר לשלש. וזה לפי שהוא עיקר לחיים בשלישי דאיהו יעקב, אבל אברהם ויצחק לא מן השם הוא זה, דהא אם כן י"ט הוי.
וזהו אחר אומרו דאיהו חיים שדי בשלישי דאיהו יעקב אמר בסידורם שסידרו בויקרא רבא בי"ח המורה על ח"י, דלא אתחשיב בהו לעיקר של אברהם ויצחק דאם כן הוו י"ט, אלא הוא העיקר השלישי שהוא יעקב.
ומה שדקדק על זה מהרש"מ בא' מהם היפך סדרא יעקב קודם -- אין זה מעלה ומוריד להמכוון הזה, דהא לא נחית אלא לומר דאיכא מאדכרת שלשתן בח"י פעמים והוא ברור נ"ל.
- (וזאת ליהודא לע"ד ח"י פעמים על כל האבות ואנן ביעקב לבד קיימין הוא העץ חיים, ול"נ דממה שרובן יעקב הוא השלישי למדנו שהוא שלישי בששי, ובאחד הקדים הג' ומנה אותו ראשון - זה יורה יורה כי אף אמנם הוא שלישי, עם כל זה הוא החשוב והנבחר שבאבות כי הוא סוד הו"ו דומה לעץ - הוא עץ החיים).
- (ול"נ מ"ש שסידורם בשמנה עשר - הוא על תפילת י"ח מש"ך).
(ג*) וטעם אומרו ואז נקרא מות בסוד הקליפה וכו': כי להיות שהוסר ממנו תחלה דאיהו חיים, הנה בכך נעשה כלי מוכן למות, ולא מות ממש, אמנם עתה שנק' מות ממש איהו בכח הרצוח מרוצח הקדמון דאנון קין והבל, דרצחו קין בכח אחיזתו בסוד הקליפה שלישי דאיהו עורב, כי ק"ס קליפות - מנין תבנית:גמט גדש - הביא קין בידו. וכל קליפה - שם מיוחד יש לו. והקליפה שלישי מאלו קרא אותו עורב. זהו מורינו הרב שמשון מאוסטרופלי.
ונ"ל שבכוון עשה כך דקליפת עורב איהו שלישי, לפי שהוסר ו' מניה דאיהו חיים, והושם בג' לאבות - לזה עשה גם הוא כמוהו שהניח עצמו בשלישי ועל ידי כך ישר כחו היותו שלישי במצוע הקצוות להיות רוצח, ואז נק' עצמו מות הממית והוא סוד הכתו "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", כלומר תמות בכח המות לפי שהוא שלישי - מועד לעולם לנגד מי שמכחיש עץ חיים דאיהו בשלישי. כי עץ הדעת טוב ורע איהו בסיטרא דחסד וגבורה שיש בהם סטרא דחוץ מן הקצוות, אבל מכל עץ הגן אכול תאכל דאיהו סוד הת"ת דשרי בהו חיים, "עץ הגן" - איהו ת"ת, "מכל" - יסוד, דגוף וברית חשבינן חד. וכיון שאחז בסטרא דקצוות של עץ הדעת טוב ורע, והניח עץ הגן דשרי ביה חיים -- הא לזה קליפת עורב מות מוכן לו.
וכך הוא הדוגמא בהבל שהרגו קין דאמרו ז"ל באותו יום שהציץ באור השכינה באותו יום מת כנזכר בתיקונים, והאי איהו שרוצה לינק מאותו אור שיונקת ממנו השכינה דאיהו מצד מעלה של החו"ג ובסטרא דשכינה הכי הוא טוב לפי שהיא דבוקה בת"ת דאיהו במצוע ואין לה מקצוות חוץ. אבל באדם אין לו לאכול אלא מזיוא דשכינתא וזהו "מכל עץ הגן וכו'". אבל כי יונק מלמעלה הא לקבליה סטרא דחוץ של הקצוות.
- (וזאת ליהודא, נ"ל כי אותיות הקודמות לערב הם אותיות קס"א, והם ק"ס של קין, וא' הוא ניצוץ קדוש המחיה אותו).
(ד*) וטעם אומרו "רוצח הקדמון איהו" לומר דנעשה רוצח בכח החטא שקדם דאיהו באדם, דעל ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע נעשה איהו מות מוכן, ועתה שחזרה הדרא לכנתא בהבל דההוא שהציץ באור השכינה אתחזק ההוא דקליפה ונעשה מות ממש ורצחו נפש.
וטעם לשון 'רוצח ורצוח', ולא 'הורג והרוג' - לפי שיש בו הרמז עם מ"ש אח"ז.
(ה*) באחיזת הנביא בן אמתי בביטולו הידוע: דאיהו הרצון בכח אחיזת הנביא בן אמתי מן הקדושה איהו היכול לבטלו, לפי שהוא נגדו ומנגדו בכח שמא דיליה בהדי קדושתו, כי הלא תחשוב ב"ן אמת"י - ב' תיבות אלו המה עולין לחשבון תקי"ג, עם כללות קדושה שבו לאחד איהו תקי"ד -- מכוון ממש לענין הרוצ"ח הקדמו"ן בה"א הידיעה, לפי שהוא לא אתתקף בזה אלא בכח ודנעשה כבר מהחטא של אדם מות מוכן. וז"ש "בביטולו להידוע".
גם שמא דבן אמתי איהו נכון להמכוון הזה הרמז על שהוא מסטרא דאמת דאיהו המצוע בין חו"ג ואיהו שלישי להם מכוון נגד הקליפה שלישי ומנגד לה לבטלה.
וחיתוך הדברים בהאי דאמר "ואז נקרא מות וכו'" - הכי הוא: ואז נקרא מות ממש מהרצוח, כלומר מסיבת הרצוח דאיהו חטא, מן הדוגמא של החטא אדם שבו נעשה מות מוכן. והאי בפעם הזאת נעשה מות ממש ואתיישב איהו בסוד הקליפה שלישי באחיזת רוצח הקדמון מנגד איהו לעץ חיים דשרא באילן השלישי דאיהו הת"ת.
ואומרו אח"ז "באחיזת הנביא וכו'" - איהו קאי אדלעיל, דאמר דהאי ו' שהוא חיים דאיהו אילן ששי שרי בשלישי האי איהו הוא באחיזת הנביא בן אמתי בביטולו להידוע, דלא הוה זה אלא בכח ההוא קדושה דביה.
ואמר "שהוא עצמו סוד גרדו"ם" - הוא גר"ן ניצוצי קדושה עם האחד, דאיהו סוד עץ חיים על פי המדרש "הן האדם היה כאחד ממנו - כיונה בן אמתי שאצלו כתוב והיה האחד מפיל הקורה". הרי גר"ן של ניצוצי קדושה, והאחד -- המה עולים למספר רע"א. עם כללותם - איהו רע"ב - נגדו של קליפת ערב דכתוב חסר ו'. ובזה נעשה גרדו"ם של ניצוצי קדושה קרדו"ם - דאות גימ"ל מתחלפת בקו"ף באתוון גיכ"ק, והאחד דרמוז בעץ החיים איהו נגד העץ של הקורה. ונקיט האחד של עץ חיים הקרדום בידו לחתוך בעץ של הקורה - דאיהו קליפה דקין דרמוז במלת "האיש" הידוע לפי שבו אמר "קניתי איש את ה'", דעשה עצמו איש בשוויא עם ה', דאמר לו "לא ידעתי השומר אחי אנכי".
עוד זה תחשוב כל אלו המלות יונה הנביא בן אמתי עם האותיות שלהם - המה עולין למנין תרנ"ז - מכוון זה למנין שם של קדושה, ועוד שי"ו כנגד הקליפה של עורב דהוא אחוזה בקין. והנה הוא השם הרמוז בראשי תיבות "ונוקב שם יהו"ה" המורה כי היא הקליפה המנגד לשם ה'. ולזה אפשר כוון אומרו "קניתי איש את ה'", כלומר קניתי אישי דאיהו מנגד לה'. והא להא בזה השם יונה הנביא בן אמתי עם כללות האותיות שיש בו מחושבן את שניהם -- שם ושי"ו עם הכולל - איהו לומר כי בזאת הפעם שם איהו מכה ונוקב את שי"ו.
ולשון גרדו"ם בזה אפשר שהוא מענין הכתוב "ועתמותיהם יגרם". גם היא המלה חשבונו יגרם שפירושו לשון שבירה כפי' מנחם, או לשון גרם כפירש"י שפי' מעמיד העצם על ערמימותו מצד שמגרר הליחות שבו בשיניו, בין מן הבשר שהוא חבירו, בין מן המוח שבפנים. והכא משמע ליה ששני פירושים נכונים וטובים במכוון זה. דתחילה מגרר הליחות שבהם נגד שנעשה עץ יבש בלי לחלוחית, ואח"ז משברם בסוד העץ שבו דאיהו מעץ החיים כאמרו.
גם היא המלה יש בה מן החילוף - הגימ"ל בקו"ף, דנעשה קרדום לחתוך בו ולשבר עצמותיהם. ונמצא אומרו "וסוד עץ שהוא התקרה" - איהו לומר ואיהי סוד עץ המכוון נגד הקורה לשבר כחה.
- (וזאת ליהודה, ול"נ שהוא לשון יגירוהו ע"י חרב, וגרדום אותיות ג"ר דמ"ו - ששופך דמו של הקליפה כמים הניגרים).
ואמר "ובפסוק תמצאנו בסוד מספרם שוה" - דהיינו לומר שהלשון האמור בפסוק איהו הקורה - שוה איהו במספר להאי"ש הידו"ע, אבל המכוון שבו להתקרה ואיהי לכוונה ידועה דאיהו לעתיד - "כל שתה תחת רגליו" - מנין תקר"ה איהו חשבון שת"ה, והיינו ענין אומרם ז"ל בעקבות משיחא חוצפא יסגי, ואז ומחת לצלמא על רגלוהי והיו כלא היו, ולפיכך מלה דאיהו בפסוק הא מורה על מלה דידה דאיהי חשיבא שויא ואיהי לא תקום ולא תהיה אלא פסיק רישיה.
ועוד אפשר אומרו "בביטולו להידוע" - כי הוא הקליפה של הידעוני, דמניחים עצם של חיה שנקרא שמע 'ידוע' בפיו והיא מדברת מאליה, והאי איהו סוד קליפת בלעם הרשע שכחו בפיו. ואפשר לרמוז לזה כי תחשוב מלות יונה הנביא עם ב' כוללים של ב' תיבות, ועוד כולל א' לשניהם -- הנה עולין למנין בלעם המורה שהוא המנגד לו והמבטלו. והאי איהו נמי טעם סוד גרדום שיש בו מאותיות גרם דאיהו העצם המורה על שהוא נגד העצם שכחו בפיו בכח זה השם גרדום - יגרם וישבר העצם ההוא.
- (וזאת ליהודה, אפשר שזהו סוד "ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רע"ב" - ששלטה קליפת עורב, "וילך איש" - אמרו במדרש רות "וילך איש גרדום", ושמא רמזו אלימלך גדול הדור היה בידו לבטל קליפה זו בכח גרדו"ם ניצוצות ועם כל זה אך יצא יצא לחוץ לארץ ולכן נענש).
גם הוא בלעם בן בעור איקרי -- אתוון בעור איהו עורב. וזהו בסטרא דאחור בי"ת דבעור מתחלף בפ"א באתוון דבומ"ף למהוי פעור, והאי בן אמתי בסטרא דפנים ומצד אמת דאיהו מתקיים הא עביד להפוך בההוא סטרא דשקרא.
גם השם גרדום דקדושה העולים גר"ן עם סוד העץ דאחיז נגד קין -- גר"ן ועץ - הא אנהו סלקי למלת תי"ג לקבל חושבן בן פעור בפ"א, בהדי שית אתוון ועוד כללות כולם.
(ו*) ואמר ורעב ליה נפקא כלבא בסוד פ"ח: הפירוש במהרש"מ דעוד תחשוב רע"ב דאיהו עורב חסר ו' עם הקליפה דשי"ו -- הרי הוא המספר ש"ר פ"ח, דאיהו ש"ר של כלבים בהסכמת רוב הקדמונים ובראשם רבינו יחיאל מקבלת רבינו האי גאון. וכתב מהרש"מ דאיהו בסוד הפסוק "הפח נשבר" שדוד המלך ע"ה בטלו במזמור זה. ונראה לי דהאי מלת נשבר יש בה מאתוון ב"ן וש"ר, לומר כי יישר כחו לשבר השר של הפ"ח איהו בצד שנעשה איהו בן לקב"ה כמ"ש "אמר אלי בני אתה", והא להאי נמי הביטול שהיה מבטלו יונה איהו נמי בכח שנקרא בן אמתי - בן לקב"ה דאיהו נקרא 'אמת', ונוסף בו שהוא מבטלו גם בשמו המלא כל טוב כי כן אתוון יונה במילוי איהו כמנין נצח דאיהו ענפא דחסד הנקרא 'יכין', והימין מבטל לשמאל הנקרא 'מות'. הרי הכתוב כמין חומר "בלע המות לנצח" - דהאי נקרא נצח על שם שהוא נצח.
ועוד אפשר לי לרמוז דהאי ענפא דחסד הנקרא 'יכין' איהו מנגד ומבטל קליפה הנקרא 'עורב' דאתרמיזא בעצם של חיה הנקרא ידוע דמסטריה הוה בלעם הרשע יודע לכוין השעה של זעם בסטרא דגבורה של שמאל דלא רמיז, עמוד השני הנקרא 'בועז' על שם שבו העוז והגבורות של הדינים. האי דשל ימין הנקרא 'יכין' - איהו מבטל להקליפה דידוע דאתיא מסטרא דשמאל כי כן ידוע ויכין חד חושבנא הוא.
ונ"ל עוד לרמוז בהאי דאמר "ורעב ליה נפקא וכו'" דאיהו הלשון למשמע דלכל חיה אתה רשאי ליתן לה לאכול כדי שובעא, אבל לכלב אי אתה רשאי ליתן לו אלא המעט מזער, שיעור שיכול לחיות בו ולא יותר, ולא לבעי בו שיהיה שבע אלא למהוי לעולם רעב. ותשכיל בההוא מעשה דר' יוסף דילה ריינא[3] דאלו הוה מניח להיות רעב ליה לכלבא לא הוה יכיל לעשות מה שעשה ולא הוה נפקא לכלבא אלא בסוד פ"ח, ופשיטא דאלו הוה כך הא הו"ל שבירה כמו דהוה בשבירת המלכים שהיה בהם סוד פ"ח נשבר, ולזה נמי תחשוב ג' מילין אלין: יונה בן אמתי עם עשר אתוון דיליה, וגם התלת תיבין, ועוד כללות אחד לכולם -- הא אנהו סלקי למנין ש"ר פ"ח. וד"ל ודי למבין.
- (וזאת ליהודה, ז"ש בגמרא לית עניא מכלבא (שבת קנה, ב)).
פירוש פרשת אליעזר
[עריכה]דרך כלל
[עריכה]- פירוש המאמר דרך כלל
זכור תזכור מה שהודעתיך במאמר העבר לפנינו בענין עורב ויונה. שסוד עורב עיקרו רע אלא שנאחז ויונק משני אותיות ו"ב מן טוב, עיין שם היטב. ועתה אפרש הדבר היטב ביות' במה שצריך למאמר הזה.
דע והבן כי ג' אותיות טוב הם המה בסוד שלשה קוים הידועים שסימנים חדר. אות ט' סוד קו ימיני, ואות ב' סוד קו שמאלי, ואות ו' סוד קו האמצעי. והנה החיצונים נאחזים מקו שמאלי. וזהו סוד קליפת עורב - גם אם חסר ו', אבל אות ב' לעולם לא יחסר. והיינו כי הרע הוא צורך עולם גם כן כמ"ש (קהלת ג, יד) "והאלהים עשה שייראו מלפניו". וכנודע. ולפיכך צריך לתת להם חיות על כל פנים בכדי חיותם, והיינו אחיזה מן אות ב' - סוד קו שמאלי כאמור.
אך אות ו' שהוא סוד קו הממוצע - זה תלוי במעשינו. אם עושין רצונו של מקום - נוטה לצד הימיני ואין לסטרא אחרא שום אחיזה ויניקה ממנו. אבל בהיפך ח"ו, אז גם הוא נוטה לצד השמאלי ויונקים החיצונים גם ממנו ונעשה עורב - מלא ו'. ואז יונקים שפע רב הרבה יותר מכדי חיותם. אבל אות ט' הוא רק טוב, ואין לסטרא אחרא שום חלק בו. וזהו סוד (בראשית כח, יט) "ואולם לוז וגו'", ואמרו עליה חז"ל (בר"ר סט, ח) וזה לשונם: "היא לוז שלא שלט בה מלאך המות מעולם", עכ"ל. וטעם הדבר שאין שולט שם מלאך המות מצאתי בזוהר תרומה (ח"ב קנא, ב) (דף קנ"א ע"ב וקנ"ב ע"א) מפני ששורה על המקום ההוא אות ט, עיין שם באורך. והיינו טעמא כי 'עורב' הוא בחינת היצר הרע כמו שמצאתי מפורש בזוהר גדול ח"א עמוד ק"ב וזה לשונו: "וישלח את העורב בקדמיתא דא יצר הרע דשלח ליה עם בר נש בהאי עלמא", עכ"ל. וידוע מאחז"ל (בבא בתרא טז, א) הוא שטן הוא יצה"ר הוא מ"לאך ה"מות, עכ"ל. הרי מבואר ממילא שהעורב שהוא יצה"ר ומלאך המות - אין לו שום אחיזה באות ט' מן טוב. ודו"ק.
ודע עוד כי החיצונים נקראים 'פגרים מתים' - הגם שנאחזים יונקים מקו שמאלי כדבר האמור - מכל מקום הם מתים בסוד מאחז"ל (ברכות יח, ב) רשעים בחייהם קרוים מתים, וכמו שאיתא בפרקי היכלות (פרק שביעי) "מימינו חיים, משמאלו מות". וכבר כתבו גורי האר"י כי מילוי הוד - ו"ד ו' ל"ת - גימטריא מות, להורות שהחיצונים הנקראים מות נאחזים מן הוד - סוף הקו השמאלי.
(ויש לי בזה אריכות גדול ועצום, אך כבר יצאו לאורה בעז"ה דברים הרבה מעניינים אלו בחבורים שנדפסו כי תדרשם ימצאו לך ולכן השמטתים כאן).
ועיין מדרש לפירושים ח"א דרוש י' שכתבתי שזהו כוונת חז"ל "רשעים בחייהם קרוים מתים", שהרי אחיזתם ממילוי הוד והוא בעצמו גימטריא מות מורה על הא דאמרן.
אך כאשר נאחזים גם מאות ו' של טוב -- אזי נקראים 'חיים' לפי שעה על כל פנים. וטעם הדבר שאות ו' הוא סוד עץ חיים בתוך הגן כנודע. והוא סוד בריח התיכון. ונתנן תמיד אצל יעקב הממוצע כמו שאנחנו אומרים בתפלת שמונה עשרה "ואלהי יעקב" - באות ו'. וכן "והנורא" שהוא מדתו של יעקב. וכן נאמר (שמות ו, ג) "וארא וגו' ואל יעקב" בוי"ו. וכדאיתא שם בזוהר וכנודע.
ואמנם כאשר נתגלה הארת אות ט' אל אותיות וב -- אזי נסתלק אחיזת החיצונים מן אות ו' לגמרי, וגם מן אות ב' אין אחיזתם כל כך כאשר היא עם ו' כנודע למשכילים. ואז נקראים החיצונים 'מתים' כדבר האמור, אם כי המה חיים עדנ' באחיזתם כדי חיותם - עם כל זה בחייהם קרוים מתים עד שיקוים (ישעיהו כה, ח) "בלע המות לנצח" - 'המות' שהם החיצונים יבולע על ידי כח 'הנצח' שהוא המנצח האויבים והוא סוף קו הימיני, ענף החסד שהוא 'טוב' כמו שנאמר (תהלים כג, ו) "אך טוב וחסד", וכמ"ש הרב זלה"ה בלק"ת פרשת מקץ בסוד הגביע שבגימטריא ה' פעמים טוב ה' פעמים טוב שווה 85 - סוד הח', עיין שם.
ומכל זה הבנתי מה שמצאתי ביר"ג בשם ספר התגין על הפסוק (בראשית ד, טו) "וישם ה' לקין אות" וזה לשונו: "אות ט שם בזרועו", עכ"ל. ועיין שם. והיינו כי קין הגביר בחטאו קליפה 'ערב' כאמור במאמר זה, לכן נתן לו אות ט' מן טוב הנותן בכחו חיים כנז"ל. וז"ש "לבלתי הכות וגו'". ובספר כוונת האר"י וכן בכמה ספרים איתא שהוא אות ו'. (מובא גם כן ביר"ג שם). לדעתי היינו אות ו' מן טוב סוד עץ חיים כנ"ל.
וכבר ידוע כי כל מה שבקדושה באיזה בחינה שהיא כל האותיות שבבחינה ההיא כלולים זה בזה - לכן ממילא מובן שמר אמר חדא וכו' ולא פליגי, כי עיקר הכוונה בבחינת 'טוב' האמור. ודוק ותמצא. ובחינת היונה היא טוב כמ"ש במאמר העבר לפנינו וכמו שמפורש במאמר הזוהר הנז"ל, וזה לשונו: "לבתר וישלח את היונה מאתו דא יצר הטוב", עכ"ל. והוא נגד העורב - יצה"ר כאמור. ואחר שתעיין היטב במאמר העבר ובמה שכתבתי כאן - תבין סוד הפסוק (ישעיה ה, כ) "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע", והוא ממש כמו שאמרו דבי בנימין אסיא (פרק חלק הנ"ל) "מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה". והבן מאוד על פי מה שכתבתי כאן.
ודע אחי כי לא נעלם ממני סוד העמוק בג' אותיות טוב המבואר בזוהר בראשית (ח"א ל, ב) בסוד הפסוק (בראשית א, ד) "וירא אלהים את האור כי טוב" עי"ש. ומש' תראה באמת כל העניינים אלו ביותר עמקות. אך הלבשתי הדברים בכל יכולתי כדרכי תמיד כדי שיובן גם למתחילים. והמש"י והמשכיל יבין.
ודע עוד כי נמצא במקובלים שכתבו בסוד (בראשית ח, ח) וישלח את היונה שקאי על יונה בן אמתי, והוא משיח בן יוסף והוא בן האלמנה אשר החיה אותו אליהו. ושם נאמר (מלכים א יז, כד) "ותאמה האשה וגו' ודבר ה' בפיך אמת", לכן נקרא "בן אמתי", כלומר בן אליהו שהוא החייהו. ועיין זוהר ויקהל דף קצ"ז סוף ע"א (ח"ב קצז, א). ועיין בבא מציעא פרק ט' (דף קיד:) בתוס' ד"ה מהו שיסדרו בסוף הדבור עי"ש. ובתיקון כ' דף מ"ו ע"א וזה לשונו: "והאי יונה איהו יונה דתיבת נח", עכ"ל. ולכן נאמר "והנה עלה זית" - בגימטריא אדם דוד משיח. עיין בדבריהם.
ונראה שלזה נוטה גם בעל המאמר. ואמנם הכל הולך אל מקום אחד, כי כן משיח בן יוסף סודו טוב, בחינת "יוסף בן י"ז שנה" כנודע. וגם בזה אתי שפר בלע המות לנצח על פי האמור בתיקון י"ג (דף כ"ה ע"א) וזה לשונו: "בגין דנצח ביה רמיז נח צדיק", עכ"ל. עיין שם. והבן זה.
ולפיכך נאמר (בראשית ח, ז) "וישלח את הערב" חסר ו', כי לקח ממנו עיקר חיותו ושלחו מעל פניו. ועם כל זה "ויצא יצא ושוב", עד לסוף "וישלח את היונה" - משיח בן יוסף. "והנה עלה זית טרף בפיה" - הוא אדם דוד משיח בחושבן, ויוציאו כל הרפ"ח ניצוצין עם הכולל שהוא סוד "טרף נתן ליריאיו" (תהלים קיא, ה), ואז יתבטל העורב מכל וכל, ויקוים בלע המות לנצח במהרה בימינו אמן.
זה מה שנראה דעת בעל המאמר בדרך כלל. וביתר הדברים הסמוכים אל זה המאמר אלך אחר עקבות מהר"ש הי"ד בפירושו, ובתוספות נוסף בעז"ה בכדי שיובנו דבריו ביותר בעז"ה.
דרך פרט
[עריכה]- ראיתי עתה לפרש המאמר בדרך פרט
א - והנה הקליפה ערב: פי' קאי אדלעיל שאמר "ושליחות נח גם כן מרמז לזה" שהוא מה ששלח את העורב כנז"ל, הוקשה לו למה כתיב "וישלח את הערב" חסר ו'. ועל זה אמר -
ב - בהסירותו חיים: פי' שאות ו' מורה על החיים.
ג - המורה אילן: פי' כי אות ו' מורה על עץ החיים.
ד - ששי: פי' אות ששי בא"ב, ומדה ששי במדות עליונים - סוד ת"ת כנודע.
ה - בשלישי: פי' שאות ו' הוא מקושר ביעקב, השלישי שבאבות.
ו - כסידורם בשמונה עשר: פי' בתפלת שמונה עשרה הם סדורים כסדרן ובאות ו' אצל יעקב - "ואלהי יעקב". וכן "והנורא" שהוא מדתו של יעקב. וכל זה לראיה שהוא"ו הוא בחינת החיים וכמו שאמרו חז"ל (תענית ה, ב) "יעקב לא מת", והיינו מפני כח אות ו' שבו. ודו"ק.
ז - ואז נקרא מות: פי' כי לכן כתיב חסר ו' כי נחסר ממנו החיים, ואז נקרא מות וכמ"ש.
ח - בסוד הקליפה שלישי מהרצוח באחיזת רוצח מקדמון: לשון מהר"ש הי"ד כי קין הרוצח הראשון הביא ק"ס קליפות - מנין קי"ן, וכל קליפה וקליפה שם מיוחד יש לו כמו שהוא מסודר בספרו "כתרו ישועה" שחבר בעל המחבר זה וכו'. וכתב שם כי קליפת קין שלישי נקרא 'עורב'. וידוע כי הבל הנרצח שפגם באימא עילאה - כנודע מספר הזוהר - הביא קליפת 'עורב' לעולם. ובזה יש לו אחיזה עם קין אחיו הרוצח. עכ"ל. ועיין שם שהאריך יותר.
ובמק"א כתבתי על פי זה פי' מאמר הפליאה אשר ראיתיו מובא בספר עיר דוד בית אהרן חדר ב', וזה לשונו:
"כד הרג קין להבל אחיו לא ידע אי למקבר ליה או לא. מיד זימן לו הקב"ה שני עורבין וקטיל חד לחבריה וקביר יתיה. מיד קביר קין להבל אחיו". עכ"ל. וקשה, למה זימן הקב"ה שני עורבין דווקא. ואמנם על פי האמור מובן היטב נפלא הוא למשכיל. ואין להאריך כאן יותר.
פשט נחמד נתחדש לי אור ליום שבת פרשת כי תצא על מה שמדקדק בעל קרניים בלשונו בקראו את שם קין בשם 'רוצח הקדמון' במאמר זה, וכן במאמר י"ד. על פי הא דאמרו חז"ל (יומא פה, א) מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת, נענה ר' ישמעאל ואמר "אם במחתרת וגו'" (שמות כב, א), ומה זה שספק על ממון בא ספק על נפשות וכו' ניתן להצילו בנפשו, ק"ו לפקוח נפש שדוחה את השבת}}, עכ"ל. וקשה, הא איסור שבת חמור מרציחה, שזה בסקילה וזה בסייף.
וצ"ל דודאי שפיכת דמים חמור מכל עבירות שבתורה, וכדמשמע שם מלשון חז"ל "ומאי שנידון במיתה קלה" הוא כי באמת אינו נידון על גוף הרציחה, כי גברא קטילא קטיל כמו שאמרו חז"ל (משנה, אבות ב) "על דאטפת אטפוך וסוף וכו'", ועיין שם היטב בפירש"י. ומשם תראה כי עיקר חיוב מיתתו של הרוצח הוא משום רשעה אחרת - ומרשעים יצא רשע ממה שנראה כיון שנהרג זה על ידו. ולכן הקילה תורה במיתתו כי שמא מה שהוא חייב מיתה משום רשעה אחרת היא מיתה קלה. כן ראיתי בספר אחד.
והנה חטא קין היא הרציחה גופא - דלא שייך ביה "על דאטפת" כי הוא הראשון, לכן גרם מה שגרם ולזה מדקדק לומר "רוצח הקדמון". ודו"ק.
ט - באחיזת הנביא בן אמתי בבטולו: פי' שהנביא בן אמתי הוא משיח בן יוסף ומבטל ה"עורב.
י - להודיע שהוא סוד גרדום וסוד עץ שהוא התקרה: זה לשון מהר"ש הי"ד:
- כי ידוע מדברי המקובלים שהנביא יונה בן אמתי הוא המבטל קליפת קי"ן שהוא האיש הרמוז בראשי תיבות "ונוקב שם יהו"ה", והוא קליפת עורב שהוא סוד שכתבו המקובלים ומובא בספר אות אמת שכתב על פסוק (מלכים ב ו, ה) "ויהי האחד מפיל הקורה - זה היה בן אמיתי" כדאיתא במדרש ע"פ (בראשית ג, כב) "הן האדם היה כאחד ממנו - כיונה בן אמתי" שאצלו גם כן כתיב "ויהי האחד מפיל הקורה". הנה דע הקורה גימטריא שי"ו וסוד יונה בסוד ר"גן ניצוצות הקדושים - גימטריא גרדו"ם שהפיל בו את הקורה - סוד קליפת האיש, קליפת עורב. עכ"ל.
יא - ובפסוק תמצאנו בסוד מספרם שוה: זה לשון מהר"ש הי"ד:
- שמספר האיש הידוע ומספר הקורה - שוה. ותקרה היא הקורה. ומה שלא פי' בהדיא הקורה ולמה הוציא בלשון 'תקרה' - יש לו סוד גדול רזא עילאה - תקרה גימטריא שתה בסוד "כל שתה תחת רגליו" (תהלים ח, ז), ויבואר סודו במקום אחר. עכ"ל.
ובזה אני מוסיף נופך ואומר קצת בדרך אחר, שיהיה מובן לשון "ובפסוק תמצאנו" דמשמע בפסוק אחד. ונלע"ד כי הנה קליפת קין נקרא 'איש' כמ"ש (בראשית ד, א) "קניתי איש וגו'", וכמו שמרמז גם מהר"ש הי"ד בפירושו עי"ש. והנה כי כן קורה גימטריא איש. ושניהם חשבונם שוה. וזה שנאמר (מלכים ב ו, ב) "ונקחה משם איש קורה אחת" - כי שוים במספרם. וז"ש בעל המאמר "ובפסוק תמצאנו בסוד מספרם שוה". והוא פלא והבינהו.
וכמו כן במ"ש במאמר שהוא סוד עץ - לא פירש מהר"ש כלום מה הוא ענין העץ המוזכר. ולדעתי הוא מ"ש (שם ו) "ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל". ולדעתי הוא סוד קין - בחושבן עץ.
וברזל הנזכר בכתובים (שם) הוא סוד נוקבא דקדושה - נוטריקון נשי יעקב אבינו. וגם רחל עם הכולל גימטריא הכי הוי. והמשכיל יבין מה שיש להאריך.
יב - ורעב ליה נפיק כלבא בסוד פ"ח וכו': זה לשון מהר"ש הי"ד:
- פירוש, צא וחשוב עוד רעב לחשבון הקורה כנ"ל - הרי הוא מספר ש"ר פ"ח. כתבו הקדמונים מקובלין שר של כלבים נקרא פ"ח, הגם שנפלה מבוכה ביניהם מכל מקום רובם מסכימים לדבר אחד - ש"ר פ"ח בסוד (תהלים קכד, ז) "הפח נשבר", שדוד המלך ע"ה בטלו במזמור זה. עכ"ל.
ואני מוסיף קצת נופך בענין ה'פח נשבר', ואומר כי הנה כלב הוא סוד ב"ן כנודע. הרי אותיות נ"ב מן נשבר שבגימטריא כל"ב. נשארו אותיות ש"ר מן נשבר ואותיות הפח - הרי כלומר הפח שר כלב נשבר כפשוטו. וק"ל.
וסוד פ"ח הוא סוד ב' פעמים ד"ם ד"ם, סוד (ויקרא יג, מט) "או אדמדם". וזהו סוד דם טהור ודם טמא, כי מן הרע שבהם היה שורש עשו כמ"ש הרב זלה"ה בליקוטי תורה שעשו לקח הרע מן עשרה מיני דמים, חמשה טהורים וחמשה טמאים. וי' פעמים ד"ם גימטריא מת. לכן אמר (בראשית כה, לב) "הנה אנכי הולך למות". ויעקב לקח הטוב שבהם, וזהו סוד (בראשית כה, כז) "ויעקב איש תם" - עיין שם בלקוטי תורה. ועל כל פנים שורש הכל הוא ב' פעמים ד"ם.
וזהו סוד (בראשית כא, כב) "והידים ידי עשו" - ידים ידי גימטריא פח. ומפני שכבר הובא באורך בספר מדרש לפירושים ח"ב דרוש הט"ז, ואני עתיד להאריך עוד במאמרים שיבואו - על כן אקצר בו כאן.
ואמנם, מה שאחז בלשונו "ורעב ליה" ולא אמר מפורש "וערב ליה" אחר שכוונתו אל סוד 'עורב' האמור -- נלע"ד שהמתיק בזה תחת לשונו סוד עצום ונפלא, והוא כי מפני שרצה להזכיר סוד הכלב אחז בלשונו לשון 'רעב' בסוד (ישעיהו נו, יא) "והכלבים עזי נפש, לא ידעו שבעה". וסוד נפלא במאחז"ל (שבת ל, ב) "שלח שלמה לבי מדרשא, אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים", כלומר אחר שדוד מת שהוא היה המבטל כנז"ל, לכן אח"כ כלבים רעבים וכחם מסוד ערב - רעב. ותשובתם: "חתוך נבלה" - גימטריא עם הכולל פ"ח, "והנח לפני הכלבים, ואביך הנח עליו ככר או תינוק" - גימטריא משיח בן יוסף. וכן יונק משדי אמו. והמש"י והמשכיל יבין. ויש להאריך מאוד והענין פלא.
יג - ובן אמתי מבטלו שמו המלא כל טוב: פי' יונה במלואו כזה: יו"ד ו"ו נו"ן ה"ה גימטריא נצח. וכן פירש מהר"ש הי"ד.
ומה שאומר במליצת לשונו: "המלא כל טוב" - כיוון גם כן מה שהודעתיך באורך שסוד י"ונה הוא סוד ט"וב. וכיוון בשני הבחינות, היינו במלואו וטובו. ודוק.
יד - ענפא דחסדא יכין: הוא בסוד (מלכים א ז, כא) "ויקם את העמוד הימיני ויקרא את שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא את שמו בעז". ומבואר בספר שערי אורה ובשאר כל ספרי המקובלים ששני העמודים האלו הם סוד נצח והוד; עמוד הימיני יכין הוא סוד הנצח והוא ענפא דחסדא, ענף החסד שהוא נצח.
אלא שאם זה לבד כוונת בעל המאמר וכמ"ש מהר"ש כאמור - קשה - לענין מאי הזכיר ענף החסד בדבריו אחר שאין העיקר אצלו רק לומר סוד הנצח. ואמנם על פי מה שהודעתיך למעלה אתי שפיר, כי כוונתו על סוד ה"טוב ו"חסד.
טו - והימין מבטל לשמאל: פי' כמש"ל מכח התגלות הארת הימיני נתבטל אחיזת החיצונים מן השמאל.
טז - והשמאל נקרא מות: פי' הוא מה שהבאתי בשם פרקי היכלות - "מימינו חיים משמאלו מות", והיינו מה שהחיצונים נאחזים מן השמאל. וכבר ידוע בסוד מיתת המלכים שאחיזת החיצונים מן הקדושה מכונה בשם 'מות'.
עוד רמוז בדברי המאמר סוד עשו שאמר הנה אנכי הולך למות הנ"ל, וידוע כי מלת השמאל גימטריא עשו. וז"ש "והשמאל נקרא מות", כי שורש כל הקליפות הוא עשו כנודע אצלי בספר מדרש לפירושים.
עוד תדע סוד נמרץ, כי מילוי הוד הוא גימטריא מות כמו שהודעתיך למעלה. ואם אמנם בעל נפש אתה ותדקדק בזה היטב נכונה תעמוד על הכוונה אשר כיוון עליה הגאון מהר"ש הי"ד באמונה[4] אשר אין לפרש מפני הסכנה.
יז - הרי בלע המות לנצח: פי' על ידי יונה שהוא נצח המנצח את החיצונים הנאחזים, והם נקראים 'מות' בסוד רשעים בחייהם כנ"ל, ונבטלים על ידי יונה שהוא משיח בן יוסף שיתגלה במהרה בימינו אמן.
הערות
[עריכה]- ^ לא ברור לי הבנת המילים כאן.. ואולי הכוונה ת"ת יש' י"ס --> תפארת ישראל י' ספירות... צ"ע - ויקיעורך
- ^ וש"י או שי"ו - ויקיעורך
- ^ ראו בויקיפדיה יוסף דלה ריינה - ויקיעורך
- ^ לא הבנתי, ואולי צ"ל 'באמרו', וצע"ע - ויקיעורך