ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קעט ב

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · קעט ב · >>

שאינו במקף הוא בסגול, כמו "וְשָׁחַט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָר" (ויקרא א ה), "בֶּ֚ן הַיִּשְׂרְאֵלִית" (ויקרא כד י), "וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּ֥ן יְבֶרֶכְיָהוּ" (ישעיהו ח ב), "זְכַרְיָה בֶּ֣ן מְשֶׁלֶמְיָה" (דה"א ט כא), "אֶת בַּת מְשֻׁלָּם בֶּ֥ן בֶּרֶכְיָה" (נחמיה ו יח), "בֶּ֣ן יָאִיר" (אסתר ב ה), וחד "הַלְּבֶ֤ן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד" (בראשית יז יז).^[1] והכנוי: בְּנוֹ, בִּנְךָ ואם בהפסק בְּנֶךָ – "וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ" (ישעיהו ז ג). בְּנִי, בְּנָם או בִּנְהֶם, בִּנְכֶם, בְּנֵנוּ, בְּנָהּ, בְּנֵךְ, בְּנֵן או בִּנְהֶן, בִּנְכֶן. והקבוץ: בָּנִים. והכנוי: בָּנָיו, בָּנֶיךָ, בָּנַי, בְּנֵיהֶם, בְּנֵיכֶם, בָּנֵינוּ, בָּנֶיהָ, בָּנַיִךְ, בְּנֵיהֶן, בְּנֵיכֶן. ואפשר שיהיו מזה המשקל "זֵר זָהָב" (שמות כה יא), "עֵץ פְּרִי" (בראשית א יא). גֵּו, יֵשׁ, כֵּס, עֵט, עֵץ, שֵׁם, ואף על פי שלא נשתנו בכנוי: "גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים" (ישעיהו נ ו), "עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל" (הושע ד יב), "מִתַּחַת לְזֵרוֹ" (שמות ל ד), אפשר שישתנה בסמיכות הרבים, כמו תָּו, דָּם, קָו שלא נשתנה בכנוי, [ונשתנה בסמיכות הרבים: דְּמֵי, כמו שזכרנו (לעיל קע ע"ב). וכן מצאנו עֵץ שלא נשתנה בכנוי:] "בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל", ובסמיכות הרבים נשתנה: "עֲצֵי הָעֹלָה" (בראשית כב ו). אבל שֵׁם הוא על משקל בֵּן ועל תכונתו שישתנה גם בכנוי: שְׁמוֹ, שִׁמְךָ. אבל קבוץ שֵׁם בלשון נקבות: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת" (בראשית ב כ). ובסמוך: "שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל" (בראשית כה יג), ושֵׁם במקף וסמוך למלה זעירא או למלה מלעיל בסגול. וכן יֵשׁ הוא מזו הגזרה באמת, כי הוא נבנה על תכונת בֵּן בהתחבר לכנויים בתנועה-קטנה. יֶשׁוֹ, יֶשְׁכֶם בסגול או בחירק: "הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים" (דברים יג ד). ואולי יאמר גם כן יְשׁוֹ, יְשִׁי בשוא, כמו בְּנִי, בְּנוֹ. וכן בנו"ן-ו"ו: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד" (אסתר ג ח), ורֵעַ כבר נזכר בשער פֵּעֶה (לעיל קעו ע"א), ובתוספת מ"ם: "לְמֵרֵעֵהוּ אֲשֶׁר רֵעָה לוֹ" (שופטים יד כ), "שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים" (שופטים יד יא) המ"ם בצרי, ובא בשוא: "אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ" (משלי יט ז).

מְפִע שהעי"ן שלו יו"ד נחה – "מְעִי מַפָּלָה" (ישעיהו יז א).

ושהלמ"ד שלו אל"ף

פָּעָא – צָמָא, צָבָא, וכבר כתבנום בשער פָּעָל (לעיל קמה ע"א).

פֶּעֶא כלו סגול ומלעיל – "וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא" (ישעיהו ל יד), "מִבֵּית כֶּלֶא" (מ"ב כה כז), דֶּשֶׁא, טֶנֶא, "עֹשֵׂה פֶלֶא" (שמות טו יא), אבל "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֵּלֶא" (ישעיהו ט ה עי"ש) הפ"א בצרי, וכל שאר פֶּלֶא סגול. והתאר עם יו"ד-היחשׂ: "וְהוּא פֶלִאי" (שופטים יג יח). וכן "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא" (ישעיהו מ ד) מזה המשקל, והיה ראוי להיות

נימוקי רבי אליהו בחור

1. והם ז' על פי המסורת, והטעם לפי שצריך להוסיף על פתרנם מלת שֶׁל.