ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קסב א

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · קסב א · >>

פָּעְלִית – גָּפְרִית, "חוֹתֵם תָּכְנִית" (יחזקאל כח יב). ובזה המשקל "וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית" (ירמיהו ב כב), הראוי בתשלומו בָּרְרִית. ואפשר שיהיה מזה המשקל גָּזִית, והיה ראוי גָּזִּית – הפ"א בקמץ-חטף והזי"ן בדגש, אלא שהוקל והנח תמורת הדגש, ובתשלומו גָּזְזִית בשקל גָּפְרִית.

ובפתח פ"א-הפֹעל: פַּעְלִית – אַחֲרִית, תַּחְתִּית. וכן מזה המשקל בחירק פ"א-הפֹעל חִתִּית, הראוי בתשלומו חִתְתִּית.

וכן בשוא פ"א-הפֹעל וצרי עי"ן-הפֹעל: פְּעֵלִית – שְׁאֵרִית. ומזה המשקל רֵאשִׁית, היה ראוי רְאֵשִׁית אלא שנחה האל"ף כמשפט, או יהיה במשקל אַחֲרִית.

וקבוץ אלה שלשת המשקלים בהנעת היו"ד – חִתִּיּוֹת, תָּכְנִיּוֹת, רֵאשִׁיּוֹת, תַּחְתִּיּוֹת – "בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ" (תהלים קלט טו).

וכן פַּעִילִית – צַפִּיחִית.

פְּעִילִית – "וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית" (בראשית מז כד), והקבוץ: חֲמִשִׁיּוֹת. וכן בדברי רז"ל: ""וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו" (ויקרא ה כד) – לרבות הרבה חֲמִישִׁיּוֹת על קרן אחד" (בבא קמא קח א). והיה ראוי חֲמִישִׁיּותָיו בשני קבוצים, בקבוץ הנקבות ובקבוץ הזכרים כמנהג, אלא שפעמים יספיק באחד, כמו שכתבנו במשקל פֵּעָל. או יהיה חֲמִישִׁית מקובץ בלשון זכרים: חֲמִישִׁיתִים, וממנו "וַחֲמִשִׁתָיו".

פִּעֶלֶת – "וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת" (משלי יג טז), בשקל "יָם כִּנֶּרֶת" (במדבר לד יא), וכן עַוֶּרֶת, ונפתח מפני העי"ן. וכבר כתבנום בשקל פַּעֶלֶת (לעיל קס ע"ב).

פָּעֳלַת – "וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת" (במדבר יא לב). ובסמוך הרי"ש פתוחה: "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" (ויקרא כג יא). וכבר כתבנוהו בשער פַּעְלָה (לעיל קנח ע"ב).

פִּעְלֹם – שִׁלְשׁם, פִּתְאֹם, פִּדְיוֹם. ואפשר שיהיה במשקלם מְתוֹם, בתשלומו מִתְיוֹם.^[1]

פָּעְלָם בקמץ-חטף או בשורק – "וְאֶת הַסָּלְעָם" (ויקרא יא כב), אָמְנָם, הַאֻמְנָם (במדבר כב לז). ומן המשקל הזה יוֹמָם, אלא שהוא נח העי"ן. וכן דּוּמָם אפשר שהוא מזה המשקל, אלא שנחה עי"ן-הפֹעל.

פִּעְלוֹן – ישתוה בהם [ב]פ"א-הפֹעל החירק והסגול והפתח: שִׁמְעוֹן, שִׁלְטוֹן, זִכְרוֹן, צִקְלוֹן, פַּעֲמוֹן, אַחֲרוֹן, יִתְרוֹן, חֶסְרוֹן, עֶלְיוֹן, אֶבְיוֹן, חֶשְׁבּוֹן. ורִאשׁוֹן מזו הגזרה, אלא שנחה האל"ף.^[2] וכן "סִלּוֹן מַמְאִיר" (יחזקאל כח כד) הראוי סִלְלוֹן.

נימוקי רבי אליהו בחור

1. נמצאו ב' פעמים לשון מְתוֹם, האחד "מֵעִיר מְתֹם" (שופטים כ מח) שרשו מתה מלשון "מְתֵי מִסְפָּר" (בראשית לד ל), והשני "אֵין בּוֹ מְתֹם" (ישעיהו א ו) שרשו תמם עיין בשרשו.
2. גם נמצא "הֲרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד" נכתב באל"ף וביו"ד איוב ט"ו (פסוק ז), ונמצא "שְׁאַל נָא לְדֹר רִישׁוֹן" (איוב ח ח) יו"ד במקום א'.