ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/מז א
ובאה מלת "הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְיָ" (ויקרא י יט), הה"א בפתח לבד והיו"ד דגושה, והיא ה"א-התמה, והיה משפטה בשוא-ופתח.
ואם פ"א-הפֹעל אות גרונית, תנקד הה"א בפתח לבדו, כמו "הַאֹרַח עוֹלָם תִּשְׁמֹר" (איוב כב טו), "הַעֶצֶב נִבְזֶה" (ירמיהו כב כח), "הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח" (נחמיה ו יא), "הַעֵת לָכֶם אַתֶּם" (חגי א ד), "הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו ב יד), "הַעַיִט צָבוּעַ" (ירמיהו יב ט), "הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה" (במדבר לא טו). או בפתח-קטן כאשר תחלת התיבה קמץ, להקל, כמו "הֶאָנֹכִי הָרִיתִי" (במדבר יא יב), "הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי" (איוב כא ד), "הֶאָמַר נָשָׂאתִי" (איוב לד לא), "הֶהָיְתָה זֹּאת בִּימֵיכֶם" (יואל א ב), "הֶאָמֹר תֹּאמַר אֱלֹהִים אָנִי" (יחזקאל כח ט), "הֶהָשֵׁב אָשִׁיב" (בראשית כד ה).
ותבא על מלת תמיהה, והיא אִם שהיא מלת שאלה ותמיהה, ותבא עליה ה"א-התימה לרוב התמיהה, כמו "הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי" (איוב ו יג), "הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ" (במדבר יז כח).
ויש ה"א בשוא-ופתח, והיא לאמתת-הדבר, כמו "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ" (ש"א ב כז), "הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה" (במדבר כ י), "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ" (מ"א כא יט). כן כתבם אדוני אבי ז"ל אלה הה"הין לאמתת-הדבר בשם המפרשים. אבל הוא פירשם לשון תמיהה, וכן פירש: "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ… וּבָחֹר אֹתוֹ… לְכֹהֵן… ולָשֵׂאת אֵפוֹד" כדי שתהיו בועטים בזבחי – למה תבעטו בזבחי, והוא מקרא קצר. והאחרים קלים לפרשם בלשון תמיהה. והנראה בעיני, כי זאת הה"א תבא לתחלת הדברים ואף על פי שידוע, כי כן המנהג במלות השאלה גם כן, כמו "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ" (בראשית ד ט), "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ" (מ"א יט ט), "מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס" (תהלים קיד ה), "וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" (בראשית ג ט), "מַה זֶּה בְיָדֶךָ" (שמות ד ב). וכן ה"א "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי", "הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה", "הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ", "הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי" (מ"א כא כט).
ופעמים יחסרו ה"א-השאלה או התמיהה ויובן הדבר מהענין כי הוא לשאלה או לתמיהה, כמו "אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן" (בראשית ג א), "אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה" (ש"א ל ח), "כִּי עַתָּה לֹא רָבְתָה מַכָּה בַּפְּלִשְׁתִּים" (ש"א יד ל), "אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו" (בראשית כז כד), "תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים" (איוב לז יח), "תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה" (איוב מ כה), "יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלְלוֹ יְסֻבּוּהוּ עַרְבֵי נָחַל" (איוב מ כב), "הֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ" (ירמיהו ו טו), "שָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם" (ש"ב יח כט), "אַתָּה אָמַרְתָּ אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי" (מ"א א כד),