סוכה יא א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ובית נמי אע"פ שאין גבוה עשרה כיון דקביע אוהלא הוא דלא גרע מקינופות ל"א אמרי לה אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילת חתנים בסוכה לפי שאין לה גג אע"פ שגבוהה עשרה מיתיבי הישן בכילה בסוכה לא יצא ידי חובתו הכא במאי עסקינן בשיש לה גג ת"ש אנקליטין שנים וקינופות ארבעה פירס על גבי קינופות פסולה על גבי נקליטין כשרה ובלבד שלא יהו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה טפחים הא גבוהין מן המטה עשרה פסולה אע"פ שאין לה גג שאני נקליטין דקביעי אי קביעי ליהוי כקינופות לגבי קינופות לא קביעי לגבי כילה קביעי דרש רבה בר רב הונא מותר לישן בכילה אע"פ שיש לה גג אע"פ שגבוהה עשרה כמאן כר' יהודה דאמר לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע דתנן א"ר יהודה נוהגין היינו לישן תחת המטה בפני הזקנים ולימא הלכה כרבי יהודה אי אמר הלכה כרבי יהודה הוה אמינא הני מילי מטה דלגבה עשויה אבל כילה דלתוכה עשויה אימא לא קמ"ל טעמא דרבי יהודה דלא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע לא שנא מטה ולא שנא כילה:
מתני' בהדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבה פסולה גואם היה סיכוך הרבה מהן דאו שקצצן כשרה זה הכלל הכל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ אין מסככין בו וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ מסככין בו:
גמ' יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר או שקצצן כשרה ואמר רב וצריך לנענע אמר ליה רב הונא הא שמואל אמרה אהדרינהו רב יוסף לאפיה ואמר ליה אטו מי קאמינא לך דלא אמרה שמואל אמרה רב ואמרה שמואל אמר ליה רב הונא הכי קאמינא לך דשמואל אמרה ולא רב דרב אכשורי מכשר כי הא דרב עמרם חסידא רמא תכלתא לפרזומא דאינשי ביתיה תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהן אתא לקמיה דרב חייא בר אשי אמר ליה הכי אמר רב מפסקן והן כשרין אלמא פסיקתן זו היא עשייתן הכא נמי קציצתן זו היא עשייתן וסבר שמואל לא אמרינן פסיקתן זו היא עשייתן והא תני שמואל משום ר' חייא הטיל לשני קרנות בבת אחת ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן כשרין מאי לאו שקושר ואח"כ פוסק זלא שפוסק ואח"כ קושר פוסק ואחר כך קושר מאי למימרא מהו דתימא
רש"י
[עריכה]
ה"ג ובית נמי אע"ג דלא גבוה עשרה כיון דקביע הוי אוהלא דלא גרע מקינופות - והך מלתא שמעתא באפי נפשה הוא דלא תימא בית ככילה דאי לא גבוה לישתרי להוציא ראשו חוץ לחלון:
כילת חתנים - אינה כשאר כילה ואין עושין לה גג והיא סביבות המטה וגגה משופע כשל נקליטין:
ליהוי כקינופות - וליפסלא אף בפחות מי':
לגבי קינופות לא קביעי - לחשוב כמותה ליפסול אף בפחות מי':
לגבי כילה קביעי - הלכך אינהו פסלי בי' אפילו לית להו גג וכילה לא פסלה אפילו בי' כי לית לה גג:
כר' יהודה - לקמן מפרש בפרק הישן:
נוהגים היינו ישנים תחת המטה - דמטה לגבי סוכה אהל עראי הוא שמסלקין אותה ממקום למקום:
דלגבה עשויה - לשכב על גבה ולא תחתיה להיות לו אהל הלכך לאו שם אהל עליה וטעמא לאו משום עראי הוא אלא לאו שמה אהל:
אבל כילה דלתוכה עשויה - ולאהל הלכך שם אהל עליה ואע"ג דעראי הוא לא מיפקע שמיה קמ"ל רבה דטעמא דרבי יהודה התם כו':
מתני' הדלה - טרלי"ד בלע"ז:
קיסוס - איר"א בלע"ז והוא נדלה כגפן:
פסולה - שאין מסככין במחובר דאמר מר (דף יב.) באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר:
הרבה מהן - ומבטלן ברוב:
או שקצצן - אף לאחר שסככה בהן ולא אמרינן תחילת עשייתה בפסול ופסולה:
זה הכלל כו' - בגמרא יליף לה:
ואין גידולו מן הארץ - כגון עורות בהמה ואפילו לא מקבלי טומאה כגון שמחוסרין מלאכה:
גמ' ויתיב - רב יוסף וקאמר הכי הא דתנן או שקצצן כשרה אמר רב עלה נהי דאין צריך לחזור ולסותרה כולה אבל צריך הוא לנענע קצת אותם שהוסככו במחובר לאחר קציצתן דתהוי להו הך כעשייה דאי לא פסולה משום תעשה ולא מן העשוי דהכי משמע סוכות תעשה כשאתה עושה אותה תהא ראויה לסוכה ולא מן העשוי בפסול שאינו ראוי לסוכה ואתה מתקנו בתיקון מועט כי האי דמכשר לה בקציצה ולא הדר סתר לה ומיהו נענוע קרוב לסתירה הוא שמגביה כל אחד לבדו ומניחו וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו:
אהדרינהו רב יוסף לאפיה - בכעס:
אכשורי מכשר - בלא נענוע דקסבר קציצתה זו היא גמר עשייתה והיכי דמי תעשה ולא מן העשוי כגון החוטט בגדיש לעשות לו סוכה שהסיכוך היה מאליו ואינו נוגע בו לעשות שום מעשה אלא פוחת אחת מדפנותיו ונכנס לעומקו ונוטל העומרים ומשליך והסוכה נעשית מאליה דופנותיה וסככה אבל זה שקיצצן זהו מעשה שלה שנגמר בהכשר:
רמא תכלתא - הטיל ציצית:
לפרזומא דאינשי ביתיה - לטלית אשתו דקסבר לילה זמן ציצית הוא וראיתם אותו (במדבר טו) פרט לכסות סומא אבל כסות לילה חייב והויא מצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות:
תלאן - לציציות בכנפות הטלית חוט אחד כפול ד' ותוחבו בכנף ועודנו חוט א' כופלו והרי הן שמנה כפלים ופוסק ראשין שלהן ונעשין שמנה חוטין ורב עמרם שכח ולא פסקן עד שעשה כל הגדילים וקשריהם ונמצאת עשוין בפסול דאין בה אלא חוט אחד ואתא לקמיה כו':
הטיל לב' קרנות בבת אחת - שעשה ארבע כפלים ארוכין כשיעור שתי ציציות ותוחב ראשו אחד בכנף זה וראשו אחר בכנף זה וכפף הראשין עד שהגיעו זה לזה לאמצע ארכה:
מאי לאו קושר - עשה הגדיל בזו ובזו ואחר כך פסק אמצעה ונעשו שתים ואע"פ שנעשו בפסול דכולה קודם שנפסקה חוט אחד הוא:
תוספות
[עריכה]
אי קביעי להוי כקינופות. אע"פ שזה יש לה גג וזה אין לה גג מ"מ לא חשיב גג כיון דאין גבוהין עשרה ובשניהם אית ביה חדא לריעותא דנקליטין אין לה גג וגבוה עשרה וקינופות יש לה גג ואין גבוהים י':
מותר לישן בכילת חתנים בסוכה אע"פ שיש לה גג ואע"פ שגבוהה עשרה. אין הלכה כן דאמרינן בסוף פירקין (דף יט:) אביי אשכחיה לרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה אמר כמאן כר"א משמע דלא שרי אלא בלא גג ואמר בפרק הישן (לקמן דף כו.) רב שרא ליה לרב אחא ברדלא למיגני בכילת חתנים בסוכה משום בקי כלומר דמצטער פטור מן הסוכה משמע דהא לאו הכי אסור בשיש לה גג או כאידך לישנא דשמואל בגבוה עשרה ואע"פ שאין לה גג:
דרב עמרם חסידא רמא תכלתא לפרזומא דאינשי ביתיה. וכן רב יהודה פרק התכלת (מנחות דף מג.) דקסברי לילה זמן ציצית ולא מצות עשה שהזמן גרמא הוא ונשים חייבות כרבנן דפרק התכלת (שם) דאמרי הכל חייבין בציצית נשים ועבדים ור"ש פוטר בנשים וכוותיה קי"ל מדדחיק גמרא בריש פרק שני דזבחים (דף יח:) לאוקומי תנאי התם כולהו כר' שמעון דממעט כסות לילה ומרבי כסות סומא ועובדא דר' יהודה בר אילעאי פ' במה מדליקין (שבת ד' כה: ושם) שהיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותן דאמרינן ואינהו סבור גזרה משום כסות לילה ואיכא טעמא אחרינא פ' התכלת (מנחות מ:) ומדנקט האי טעמא שמע מינה דהוא עיקר ועוד בפרק במה מדליקין (שבת כז:) גבי האי דפריך דכי היכי דמרבי שאר בגדים לענין טומאה נרבי נמי לענין ציצית מאשר תכסה בה ומשני דההוא מיבעי לרבות כסות סומא ומייתי ברייתא דר"ש שמע מינה דכן הלכה וסתם ברייתא דפ"ק דקדושין (דף לד: ושם) גבי מצות עשה שהזמן גרמא דקחשיב ציצית ועוד דרבנן דר"ש מוקי פרק התכלת (מנחות דף מג:) וראיתם אותו לכדתניא וראיתם וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו זו קריאת שמע אלמא קסברי קריאת שמע דאורייתא וקיימא לן דקריאת שמע דרבנן בפ' מי שמתו (ברכות דף כא.) ומיהו מזה אין ראיה דהא רב יהודה דאמר ק"ש דרבנן ואשכחן דרמא תכלתא לפרזומא דאינשי ביתיה דפרק התכלת והוא דריש כאידך תנא דדריש וזכור מצוה אחרת ואיזו זו כלאים ועוד יש ראיה מפרק שני דברכות (דף יד:) דאמר רב יוסף כמה מעליא הא שמעתא דבמערבא (אמרי) לא (. אמר) מצות ציצית בלילה ומסיק דאתחולי הוו מתחלי וכיון דמתחלינן גמרינן משמע מהא דלילה לאו זמן ציצית:
פסיקתן זו היא עשייתן. גרע עשאה מן הקוצים ומן הגרדין דלעיל (דף ט.) דאף על פי שעושין אחרי כן הציצית לגמרי לא חשבינן ליה עשייתן משום דבעינן תלייה לשם מצוה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/סוכה/פרק א (עריכה)
סח א מיי' פ"ה מהל' סוכה הלכה כ"ג, סמ"ג עשין מג, טור ושו"ע או"ח סי' תרכ"ז סעיף ג':
סט ב מיי' פ"ה מהל' סוכה הלכה י"ב, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' תרכ"ט סעיף י"ג:
ע ג מיי' וסמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' תרכ"ו סעיף א':
עא ד מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' תרכ"ו סעיף ב':
עב ה מיי' פ"ה מהל' סוכה הלכה א' והלכה ב, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' תרכ"ט סעיף א' וסעיף ב:
עג ו מיי' פ"ה מהל' סוכה הלכה י"ב, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' תרכ"ו סעיף ב':
עד ז מיי' פ"א מהל' ציצית הלכה י"ד, סמג עשין כו:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/סוכה/פרק א (עריכה)
דייקינן מנה מדקתני למה זה דומה לעומד בבית דבית אע"פ שאינה גבוהה עשרה טפחים אסור להוציא ראשו חוץ לחלון ויקרא שם בית נמי כדאית ביה י' טפחים למה לי למימר אלא ש"מ אפילו פחות מי' טפחים כיון דקביעא אהלא הוא דלא גרע מקינופות.
לישנא אחרינא אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילת חתנים בסוכה לפי שאין לה גג. ואע"פ שגבוהה י' טפחים.
מיתיבי הישן בכילת חתנים כו' ואסיקנא נקליטין לגבי קנופות לא קביעי נקליטין לגבי כילה קביעא.
דרש רבא בר רב הונא מותר לישן בכילה בסוכה ואע"פ שיש לה גג ואע"פ שגבוהה י' טפחים. כמאן כר' יהודה דאמר נוהגין היינו שהיינו ישנים תחת המטה בסוכה כו' קסבר לא אתו אהלי עראי ומבטלי אהלי קבע לא שנא כילה ולא שנא מטה לא מבטלי סוכה:
הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת כו' יתיב רב יוסף וקאמר הא דתנן או שקצצן כשרה אמר רב עלה וצריך לנענע אחר שקצצן כלו' צריך מעשה לשם סוכה בסכך עצמה.
א"ל רב הונא שמואל אומר צריך לנענע אף על פי שחתכם אבל רב מכשר אפילו בלא נענוע אלא כיון שקצצו והוציאו מתורת מחוברין דיו. כי הא דרב עמרם חסידא תלה ציצית בטלית בני ביתו. זה פי' בפרוזמא דאינשי ביתיה ותלאם קודם שחתך ראשי החוטין ויפריד החוטין זה מזה.
אתא לקמי' דרב חייא בר אשי. א"ל הכי אמר רב מפסיק ראשי חוטין וכשירה ש"מ מדקאמר רב גבי ציצית פסיקתן זו היא עשייתן. כך ש"מ דגבי סוכה קציצתן מן הקרקע של גפן ושל דלעת ושל קיסוס היא עשייתן. ואקשינן על שמואל מהא דתני ר' חייא הטיל ציצית לב' קרנות והחוטין מתוחין מזה הקרן לזה הקרן כמתחיות חוטין במסכת ואח"כ פיסק באמצע ונתפזרו הקרנות כשירין שנמצא בכל קרן ציצית כמצותן הנה בפסיקה בלבד [כשרין] דלא בעינן מעשה אחר אלא אמרינן זה מעשה הוא חשוב.
דרש רבה בר רב הונא מותר לישן בכילת חתנים בסוכה אע"פ שיש לה גג וגבוהה עשרה ואמרי' כמאן כר"י לימא הלכה כר"י אי אמר הלכה כר"י כו' לכאורה היה נראה מכאן דכיון דפריש תלמוד' דרשא דדריש רבה בר רב הונא בפירק' כר' יהודה דאלמא כר"י ס"ל דסבר דירת קבע בעי' ותנאי דסברי דירת קבע בעי' שיטה נינהו וי"ל דלרווחא דמלתא הוא דשני תלמודא דאפי' אמרה רבה בר רב הונא כר"י לא יכול למימרא הלכה כר"י מטעם דמפרש ואזיל אבל איהו כרבנן אמרה דאע"ג דסוכה דירת עראי הוא כילת חתנים אינה לעולם אפי' אהל ארעי משום דלא קביעא ולא מבטל לסוכה דהוי' אהל עראי מיהת ולית הלכת' כותיה אלא כשמואל דפסיל בשיש לה גג גבוה י'.
מתני' הדל' עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסו' וסיכך על גבן פסולה: מדקתני הדלה ואח"כ סכך דייק ר' יעקב דדוקא שתחלתו בפיסול דתו לא מכשרה בסכך כשר אבל תחלתה בכשרות שסכך מתחלה סוכתו בסכך כשר כראוי אע"פ שהדלה עליה אילן אח"כ כשרה ולא מיפסל' משום סוכה שתחת האילן דאי לא ליתני סיכך ואח"כ הדלה וכ"ש הדלה ואח"כ סיכך. והאי דיוקא ליתא אפי' לפום דעתיה דמרן ז"ל דהא רישא אע"פ בשאין הסכך הכשר רבה על הפסול הוא ואין צלתו מרובה מחמתו וא"כ היכי אפשר דמתכשר כשסיכך ואח"כ הדלה דהא אינה מסוככת כהלכתה ומצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ובזה אף הרב ז"ל מודה וליכא לפרושי דרישא נמי בסיכוך מרובה אלא שלא חבטן דהא ודאי מאי דחדית מתניתין בסיפא היינו רבוי הסכך דקתני בהדיא דאלו חבטן ממיל' משמע והדלה עליה אף כשחבטן נמי משמע אלא ודאי דהאי דיוקא ליתא ומתני' תרתי קתני הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת או סיכך על גבן כלומר בין שקדם הסכך כדקתני הדלה עליה את הגפן בין שקדם האילן וסיכך עליו פסולה ואפי' חבטן בדליכ' רוב' ואם היה סיכוך מרובה וחבטן כשרה בשניהם באיזה מהם שקדם וכן אם קצצן דהוו להו תלושין וצריך לנענע משום תעשה ולא מן העשוי כדאיתא בגמ'.
גמרא יתיב רב יוסף קמיה דרב הונ' וקאמר או שקצצן כשרה אמר רב וצריך לנענע: פי' שצריך שיעשה בה מעשה לאחר הכשרה דאי לא הוי' לה תעשה ולא מן העשוי דקציצתן אין זו עשיתן ולפיכך צריך לנענע אותם לשם צל דלשם חג לא בעיא וכי אמרי' תעשה ולא מן העשוי היינו בתרי אנפי חדא כגון הא שתחלתה בפסלות גמור דהוי מחובר ולא חשיב' סוכה כלל ואי קייץ להו ומתכשרי והוי' סוכה נעשית מאליה ולפיכך צריך מעשה אח"כ ואידך כגון חבילי עצים וכיוצא בהם פסולים לסכך וכגון תקרה דאסרי' לסכך בהם שמא יעשה סוכה מחבילין שהניח כבר על גגו ותקרה שהניחו בביתו וה"ל תעשה ולא מן העשוי כדאיתא לקמן וכ"ת בשלמא אנפ' קמא דהוה מעיקרא פסול איכא למימר דאי לא עביד בה מעשה אחר הכשרה ה"ל תעשה ולא מן העשוי אלא חבילי עצים ותקרה שהם כשרים לסכך מאי מעשה בעו דהא כשרים הם מתחלתם אליבא דב"ה דלא בעו סוכה לשם חג אלא לשם צל והויא לה כסוכת יוצרים החיצונה או כסוכת גנב"ך ורקב"ש דלא בעינן בהו נענוע ולא שום מעשה כלל ולא חיישינן בהו משום תעשה ולא מן העשוי ומ"ש א"ל דחבילי עצים ותקרה נמי פסולה בתחלתה במעשה הראשון משום דלא אתעבידא לצל דחבילים ניתנו על גגו לייבש ותקרה ניתנה לביתו לדירה ושתיהן פסולות משום דבעינן סוכה לשם צל ולא לשם דירה כדבעינן בסוכת גנב"ך הלכך כשמחשב עליהם לסוכה ולצל אי לא עביד בהו מעשה הו"ל סוכה מן העשוי שלא לשם צל וסוכה מכבר והתורה אמרה תעשה שיהא בה מעשה לשם צל וזה נכון ומבו' וגדולים ורבים נשתבשו בזה ולפיכך הוצרכתי לבאר כנ"ל.
תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהם: פירוש תלאן לאו היינו נתינת חוטין בכנף בלבד בחוט אחד הכפוף לארבעה שנעשה אח"כ לשמנה דבהא מאי קפיד' איכא כיון דקייץ להו מקמי קשרים הא איכא עיקר מעשה דקשרים לאחר קציצה ותעשה קרינא ביה שפיר דקשרים היינו מעשה שבציצית אלא לומר שעשה הקשרים קודם שיפסוק ראשי כל החוטין ואח"כ גמר פסיקתם דהא אפשר למעבד הכי שפיר נמצא כי כשגמרו הקשרים לא היו הציציות ראוים שלא היו פסוקים ובפסיקתם הוכשרו ולא נעשה בה מעשה לאחר הקשרים וכיון דאמר רב שהם כשרים אלמא ס"ל דפסיקתן דקעביד לאכשורינהו זו היא עשייתן. והא דקתני רבי חייא הטיל לשתי קרנות בבת אחת כשרים היינו שהכניס החוט כפול לד' בשתי קרנות כעין קרן אחד ואח"כ משכו מן הקרנות וכשנתרחבו בנתיים נעשו שמנה. ואוקימנא דאי קשר ואח"כ פסק שלא גמר פסיקת החוטין כלם עד שקשר פסולים דה"ל ולא מן העשוי דגמר פסיקתן לאו זהו עשייתן אבל מתני דרב חייא כשפסק כל החוטים בנתים ונעשו ח' לכאן וח' לכאן ואח"כ קשר בכשרות והא קמ"ל דאע"ג דבשעת נתינת החוטין לא היה כל כנף עומד לעצמו ובשניהם ביחד הטיל החוטים ולא קרינ' ביה ונתנו על ציצית הכנף קמשמע לן דלא בעינ' כנף מיוחד בפני עצמו בשעת פתיל וכי פסיק להו מקמי קשרים היינו כנף בשעת פתיל וקי"ל כשמואל ולוי דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן ובציצית קשר ואח"כ פסק פסולים לעולם דליכא מעשה דלעביד בהו בתר הכי וה"ל מן העשוי ובסוכה דאפשר בנענוע מנענען וכשרה.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה