משנה שבת ב ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק ב · משנה ב | >>
אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב.
רבי ישמעאל אומר, אין מדליקין בעטרן, מפני כבוד השבת.
וחכמים מתירין בכל השמנים, בשמן שומשמין, בשמן אגוזים, בשמן צנונות, בשמן דגים, בשמן פקועות, בעטרן ובנפט.
רבי טרפון אומר, אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.
אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בְּיוֹם טוֹב.
- רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְּרָן מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּבָּת.
- וַחֲכַמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים:
- בְּשֶׁמֶן שׁוּמְשְׁמִין בְּשֶׁמֶן אֶגוֹזִים בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת בְּשֶׁמֶן דָּגִים בְּשֶׁמֶן פַּקוּעוֹת בְּעִטְּרָן וּבְנֵפְט.
- רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
- אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבַד.
אין מדליקין שמן שריפה - ביום טוב.
- רבי ישמעאל אומר:
- אין מדליקין - בעטרן,
- מפני כבוד השבת.
- אין מדליקין - בעטרן,
- וחכמים - מתירין בכל השמנים,
- בשמן שומשמין,
- בשמן אגוזים,
- בשמן צנונות,
- בשמן דגים,
- בשמן פקועות,
- בעטרן,
- ובנפט.
- רבי טרפון אומר:
- אין מדליקין - אלא בשמן זית, בלבד.
כבר בארנו הטעם, מפני מה אסרו הדלקת שמן שריפה ביום טוב.
עטרן - ידוע, והוא יוצא מן העץ שיוצא ממנו הזפת, ואסרו אותו מפני שריחו רע.
שומשמין - ידוע, והוא זרע דק מתוק.
ושמן אגוזים - גם כן ידוע. גם כן צנונות.
פקועות - בלשון ערבי "עלהם", ו"עלהם" בלשון עברי "לענה".
נפט - הוא ממין זפת, אלא שהוא לבן.
והלכה כחכמים, אלא בשני שמנים שאסור להדליק בהם בשבת, האחד שמן אפרסמון וזה למעלתו שמא יסוך ממנו, ואסור לנו למעט דבר מן השמן שבנר לפי שהוא מקרב זמן כבויו, והעיקר אצלנו "גרם כבוי אסור", והשמן השני הוא הנפט הלבן שאסור להדליק בו, מפני שהוא עף ושורף, ולפיכך יברח ממנו ויצא:
אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט - טעמא דמתניתין דלעיל קאמר, מה טעם תנן ולא בשמן שריפה, לפי שאין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט, שאין שורפין קדשים ביו"ט:
אין מדליקין בעטרן - פסולת של זפת וריחו רע ביותר, ומיהו נמשך אחר הפתילה יותר מן הזפת מפני שהוא רך, הילכך אלמלא מפני כבוד שבת היו מדליקין בו:
שומשמין - כך שמו בערבי והוא זרע דק מתוק, ובארץ ישראל ממנו הרבה:
שמן צנונות - שמן היוצא מזרע צנון:
פקועות - דלעת מדברית:
נפט - מין זפת הוא, ולבן וריחו רע. והלכה כחכמים שמדליקין בכל השמנים, חוץ מאותן הפסולות שנמנו לעיל במתניתין, וחוץ משמן אפרסמון ונפט לבן, שכל אחד משני אלו השמנים הוא עף ושורף, וחיישינן שמא יניחנו ויצא. ועוד יש טעם אחר לאסור בשמן אפרסמון גזירה שמא יסתפק ממנו מפני חשיבותו, וקיימא לן הנותן שמן בנר חייב משום מבעיר, והמסתפק ממנו חייב משום מכבה:
[* בשמן פקועות. פי' הר"ב דלעת מדברית. ועוד לו פירוש אחר בסוף פרק י"ז דכלים ובמשנה ד' פ"ג דעוקצין]:
אין פירוש למשנה זו
אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט: ירושל' הא בכל אילין קדמאי מדליקין:
ר' ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן: גמ' מ"ט אמר רבא מתוך שריחו רע גזירה שמא יניחנו ויצא. וכתבו תוס' ז"ל אבל נפט אין ריחו רע כ"כ כמו עטרן ע"כ: ובירושלמי מה בין עטרן מה בין קרבי דגים קרבי דגים כל זמן שהן דולקין אין ריחן רע כבו ריחן רע עטרן בין כבה בין דולק ריחו רע שלא תאמר הואיל וריחו רע יהא טעון הרחק ד' אמות לפום כן צריך מימר אין מדליקין בו: ומצאתי שפי' ה"ר יהונתן ז"ל וחכמים בתראי מתירין בעטרן לעשות גם ממנו פתילה ולא חיישי' לריחו רע כיון שמנהגו להדליק בו כל השנה ואע"פ ששאר השמנים שמזכיר הם בענין שמנים ולא לעשות מהן כפתילות שעוה אבל עטרן מיירי בענין שהיא עשוי כפתילות שעוה. ונפט מין שמן הוא שריחו רע ויש בו ב' מינין הא' שאינו לבן והשני לבן והלבן יש בו ריעותא אחד שהוא עף כלומר שהשלהבת היוצאה ממנו מחמת שמנה מתפרדת מן הבגד כשעולה ונאחזת בכותלי הבית אם שמן או חלב נדבק בהם או בפני האדם או בראשו אם נמשח בשמן ובזה השמן אפי' בחול אסור לפי שיש בו סכנה. ע"כ:
בשמן דגים: רש"י ז"ל פי' קרבי דגים שנימוחו ור"ת ז"ל מכח קושיא פי' שמן דגים שבא מעינו של דג:
ר' טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד: עוד יש תנאים אחרים חולקים בברייתא בגמ' ויש להן סברות אחרות ור' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר אין מדליקין אלא בשמן היוצא מן הפרי לאפוקי שמן דגים ועטרן וצרי ור' יוחנן בן נורי ס"ל דאין לך לפסול אלא מה שאמרו חכמים אין מדליקין פי' כגון פסולי שמנים דמתניתין ומדליקין בשמן דגים ובעטרן ר"ש שזורי אומר מדליקין בשמן פקועות ובנפט ע"כ: ועיין בתוס' פ' בהמה המקשה (חולין דף ע"ה) שכתבו שם דר"ש שזורי ס"ל דמדליקים בעטרן ובנפט דוקא דאי אף בעטרן קאמר היינו ת"ק ע"כ פי' ת"ק דברייתא דכתבינן דהיינו ר' יוחנן בן נורי ומשמע דבא למעט שאין להדליק בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות ולא בשמן דגים ובעטרן אבל כאן תרצו דאי גרסי' אין מדליקין במילתיה דר"ש שזורי אתי שפיר ע"כ:
יכין
אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב: טעם דמתני' דלעיל קאמר. דהא דאין מדליקין בשמן שריפה. מיירי ביו"ט בע"ש:
רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעטרן: פסולת הזפת (הארציכט) בל"א. והוא רך ונמשך אחר הפתילה טפי מזפת:
מפני כבוד השבת: דריחו רע:
וחכמים מתירין בכל השמנים: חוץ מהנך שנזכרים במשנה א':
בשמן שומשמין: (ליינזאמען). [אב"י ל"מ נ"ל דלפי מ"ש הר"ב כאן שהוא זרע דק מתוק. ובא"י ממנו הרבה. א"כ אינו (ליינזאמען). רק מין צמח הנקרא בל"י זעזאמאן. ובל"ר זעזאמום. ובמצרים קוראים אותו זעמזעם. שקרוב במבטא לשם שומשמין. שהעיד עליו החכם וואלניי במסעות שלו. שמצוי הרבה בא"י. ויש לו גבעול גבוה ו' אמות המחליף כל שנה. ובראשו גדלים כעין שרביטי קטניות שלנו. מלאים זרע עגול דק ולבן. כעין דוחן שלנו. והעיד החכם אגער שעוצרים במצרים מהגרעינים הללו שמן לבן טוב למאכל. ולהדלקה. מדאינו מעלה עשן. ויש לו ג"כ ריח טוב]:
בשמן אגוזים בשמן צנונות: שמן הנעצר מזרע צנון:
בשמן דגים: (טראהן):
בשמן פקועות: (ווילדער קירביס) [אב"י ובערוך פי' אבטיחים מדבריים (ווילדע גורקען). והם קטנים כדמות ביצים וטעמן מר. ועושין מזרע שלהן שמן. ועל שם שפוקעין בנגיעה קטנה. ומשליכין גרעיני הזרע שבתוכן. נקראו פקועות מלשון פקע]:
ובנפט: *(שטיין עהל). ואשמעי' כל הנך. אף דקצתן יש להן ריח טוב וחזו לאכילה. לא חיישי' שיסתפק ממנו. ואף דקצתם ריחן רע. לא חיישי' שיניחם ויצא:
רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד: דהוא הדולק יותר יפה ובהיר וקיי"ל כחכמים (שם ס"ו). ושרי כולן. חוץ מעטרן ונפט שריחן רע ביותר. וחוץ מאפרסמון שריחו נודף ביותר ואיכא למיחש שיסתפק ממנו. א"נ משום סכנה. מדהוא עף ובוער:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת