משנה שבת ב ניקוד
לא בדוק
(א) בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין?
- אֵין מַדְלִיקִין:
- לֹא בְּלֶכֶשׁ וְלֹא בְּחוֹסֶן וְלֹא בְּכָלָךְ וְלֹא בִּפְתִילַת הַאִידָן וְלֹא בִּפְתִילַת הַמִּדְבָּר וְלֹא בִּירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם,
- לֹא בְּזֶפֶת וְלֹא בְּשַׁעֲוָה וְלֹא בְּשֶׁמֶן קִיק וְלֹא בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה וְלֹא בְּאַלְיָה וְלֹא בְּחֵלֶב.
- נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר:
- מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל;
- וַחַכָמִים אוֹמְרִים:
- אֶחָד מְבֻשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ.
- רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְּרָן מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּבָּת.
- וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים:
- בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֶגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקֻּעוֹת, בְּעִטְּרָן וּבְנֵפְט[1].
- רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
- אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבַד.
- וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים, אֶלָּא פִּשְׁתָן.
- פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ,
- רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: טְמֵאָה הִיא וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ.
- רִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: טְהוֹרָה הִיא ומַדְלִיקִין בָּהּ.
- וַאֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס.
- ורִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.
- אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה מֻתָּר,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלִי אֶחָד.
- לֹא יְמַלֶּא אָדָם קְעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת.
- וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.
- פָּטוּר.
- כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחַס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחַס עַל הַפְּתִילָה,
- חַיָּב.
- וְרִבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכֻלָּן,
- חוּץ מִן הַפְּתִילָה,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם.
- עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה, וּבַחַלָּה, וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר.
- עִשַּׂרְתֶּן? [י"ג: עִשַּׂרְתֶּם?] עֵרַבְתֶּן? [י"ג: עֵרַבְתֶּם?] הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר.
- סָפֵק חֲשֵׁכָה, סָפֵק אֵינָהּ חֲשֵׁכָה,
- אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי,
- וְאֵין מֵטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים,
- וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת.
- אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי, וּמְעָרְבִין, וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין.
משנה שבת, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
- ^ במסורת הניקוד התימנית, המילה "נֶפֶט" (כמו בעברית המודרנית) תנוקד לרוב עם פתח מתחת ל-נ' (נֶ), סגול מתחת ל-פ' (פֶ) וקמץ או פתח קטן מתחת ל-ט' (טַ), תוך שמירה על הגיית "פּ" כ-P רפויה ו-"ט" כ-"ט" רגילה, אך המילה נהגית בדרך כלל נַפְתּ או נַפְתְּ בהגייה קרובה לערבית יהודית תימנית של ימינו, עם תנועת 'a' פתוחה, אם כי המונח עצמו לא נפוץ מילולית, אלא מילים נרדפות כמו "זַיְתּ" (שמן) או אחרות, והניקוד המדויק תלוי בניב הקהילתי והאם מדובר בטקסט עברי או ערבי.