משנה שביעית ח ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ח · משנה ז | >>
אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה, שלא יביאנו לידי פסול.
רבי שמעון מתיר.
ואחרון אחרון נתפש בשביעית, והפרי עצמו אסור.
אֵין מְבַשְּׁלִין יָרָק שֶׁל שְׁבִיעִית בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה,
- שֶׁלֹא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי פְּסוּל.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
- וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִתְפָּשׂ בַּשְּׁבִיעִית, וְהַפְּרִי עַצְמוֹ אָסוּר.
אין מבשלין ירק של שביעית,
- בשמן של תרומה - שלא יביאנו לידי פסול.
- רבי שמעון - מתיר.
- בשמן של תרומה - שלא יביאנו לידי פסול.
- האחרון, האחרון - נתפס בשביעית,
- והפרי עצמו - אסור.
שלא יביאנו לידי פסול - שאם נפסל בשביל התרומה ישרף הכל, מפני שגורם לפירות שביעית שלא יאכלו.
ואמרו בסיפרא "כי יובל היא קודש - מה קודש תופס את דמיו, אף שביעית תופסת את דמיה. אי מה קודש תופס דמיו ויוצא לחולין, אף שביעית תופסת את דמיה ויוצאת לחולין? תלמוד לומר תהיה, בהויתה תהא, הרי היא בקדושתה". נמצאת אומר, אחרון אחרון נתפש בשביעית, והפרי עצמו אסור, כיצד? לקח בפירות שביעית בשר, אלו ואלו מתבערין בשביעית, הפירות והבשר; לקח בבשר דגים, יצא בשר ונתפש דגים, וחייב ביעור לפירות ולדגים; [לקח בדגים שמן, יצא דגים ונתפס שמן, וחייב ביעור לפירות] והשמן. וזה הוא פירוש אחרון אחרון נתפש, והפרי עצמו אסור. וזה הדין בעצמו הוא דין דמי שביעית, שאמרתי לפרש אותו במקומות מן המסכת הזאת.
ואין הלכה כרבי שמעון:
שלא יביא שמן של תרומה לידי פסול דשביעית עד הביעור ותו לא:
ר"ש מתיר. בפרק כל הזבתים שנתערבו דמן (דף עו) מוכח מהכא דר"ש אית ליה מביאין קדשים לבית הפסול אפי' לכתחלה:
אהרון אחרון נתפש. כדפרשינן לעיל בריש פרק ז' ובמס' עו"ג דריש לה מקרא בפ' רבי ישמעאל (דף נד:):
שלא יביאנו לידי פסול - שאם נפסל בשביל שמן של תרומה ישרף הכל, ונמצא גורם לפירות שביעית שלא יאכלו:
ורבי - שמעון מתיר. להביא קדשים לבית הפסול. ואין הלכה כר' שמעון:
והאחרון אחרון נתפס ב - שביעית. כיצד, לקח בפירות שביעית בשר הבשר והפירות מתבערין בשביעית, לקח בבשר דגים יצא בשר ונתפס דגים לקח בדגים שמן יצאו דגים ונתפס השמן, וחייב לבער הפירות והשמן, נמצא אחרון אחרון נתפס. והפרי של שביעית עצמו אסור לעולם, ומפקינן לה מדכתיב (שם) כי יובל היא קדש, מה קדש תופס את דמיו אך שביעית תופסת את דמיה יג, אי מה קדש תופס את דמיו ויוצא לחולין אף שביעית תופסת דמיה ויוצאת לחולין, תלמוד לומר (שם) תהיה בהוייתה תהא:
ואחרון אחרון נתפס וכו'. כתב הר"ב ומפקינן לה מדכתיב כי יובל היא וגו'. ודין היובל ודין השמיטה בפירותיהן שוין לכל דבר כמו שפסק הרמב"ם בחבורו ס"פ עשירי. מתורת כהנים וספרי:
(יג) (על הברטנורא) ודין היובל ודין השמיטה בפירותיהן שוין לכל דבר:
אין מבשלין ירק וכו': בזבחים מפ' רב יוסף דאפי' לכתחלה שרי ר' שמעון דאי דוקא דיעבד כגון שנתערב שמן בירק דעל כרחו יבשלם יחד מאי טעמייהו דרבנן דפליגי עליה דר"ש הא אינהו מודי ליה התם בפ' התערובת גבי נתערבו חתיכות בחתיכות דכיון דלית להו תקנתא ברעייה דיאכלו כחמור שבהן אע"פ שמביא קדשים לידי פסול והכא נמי אי בדאיערב מיירי לית לי' תקנתא דאי אפשר לסוחטו כולו מן הירק דאי נסחוט טובא קמפסיד לירק ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד ניסחוט פורתא סוף סוף איערובי מיערב אלא ודאי ר"ש אפי' לכתחילה שרי וכן מוכיח נמי התם בגמ' ממתני' דאין לוקחין תרומה בכסף מעשר דברפ"ג דמס' מעשר שני. ור"ש אזיל לטעמי' דס"ל מותר להביא קדשים לבית הפסול הכא גבי שביעית ובפ"ג דמס' מעשר שני כמו שכתבתי ובפ"ט דמס' פסחים ובפ"ח דמס' זבחים שהוא פ' התערובת גם שם בפ' עשירי והתם פליג עלי' ר"מ וסתם לן תנא הכא כר' מאיר. ופי' הר"ש ז"ל שלא יביאנו לידי פסול פי' שלא יביא שמן של תרומה לידי פסול דשביעית עד הביעור ותו לא ע"כ:
והאחרון האחרון וכו': ופרי שני דרך מקח אסור דרך חלול לא:
יכין
שלא יביאנו לידי פסול: כשיטמא השמן. יצטרך לשרוף הירק ויפסידו [ונ"ל דה"ה איפכא. דהיינו ירק תרומה בשמן שביעית. דאע"ג דאין לאסור משום דמביא התרומה לידי הפסד כשיגיע שעת הביעור שיצטרך לבער התרומה מהעולם. ליתא. דהרי השמן המובלע בהירק מחשב כמבוער [כלעיל פ"ז מ"ז]. וא"כ אין צריך לבער הירק. מיהו אפ"ה אסור. דלעניין לאכל ולא להפסד מחשב השמן המובלע כאיתי' בעינא. ושמא יטמא הירק ויצטרך לשרפו עם השמן המובלע]:
רבי שמעון מתיר: לטעמיה דס"ל דאפי' קדשים מותר להביא לידי פסול [כפסחים דצ"ח ב]:
והפרי עצמו אסור: לקח בפירות שביעית בשר. אלו ואלו מתבערים. לקח בבשר דגים יצא בשר ונתפס דגים וכו' כלעיל פ"ז סי' ו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת