משנה פרה ב ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ב · משנה ד | >>
שָׁכַן עָלֶיהָ עוֹף, כְּשֵׁרָה. עָלָה עָלֶיהָ זָכָר, פְּסוּלָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הֶעֱלָהוּ, פְּסוּלָה. וְאִם מֵעַצְמוֹ, כְּשֵׁרָה.
שכן עליה העוף - כשרה.
- עלה עליה הזכר - פסולה.
- רבי יהודה אומר:
- אם העלהו - פסולה,
- ואם מעצמו - כשרה.
- רבי יהודה אומר:
כבר הודעתיך, שאנחנו ידענו משפטי פרה אדומה מעגלה ערופה לעניין העבודה. ואמר יתברך בעגלה ערופה "אשר לא עובד בה"(דברים כא, ג), והוא כתוב עבד חסר וי"ו. וכוונת עבד שיעשה בה מלאכה בכוונה, אמנם אם נעשית מעצמה לא תיפסל. וכוונת "עובד" שאם נעשית בה מלאכה בלי כוונה שהיא פסולה. וכאשר כתב "עבד" ונקרא "עובד" נתחבר בין שתי הכוונות, ואמרו "עובד דומיא דעבד, מה עבד לרצונו אף עובד לרצונו", ואם נעשתה בה מלאכה או עלה עליה דבר מהדברים ויהי זה מרצונו הנה כבר נפסלה.
ואם עלה עליה זכר - הנה זה מרצונו ולכן פסולה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
עלה עליה זכר פסולה - אף על גב דלא ניחא ליה משום דדמיה יקרין ומפסיד טובא מכל מקום חשיב ניחא ליה כיון דבשאר פרות הוה ניחא ליה ועוד דאם באת להכשיר אם כן הוה ניחא ליה והא דמשמע בסוטה (סוטה מו, א) דשאר עבודו' אין פוסלות אלא בשעת עבודה לא קשיא מידי כדפרשי' לעיל דשעת עבודה היינו דניחא ליה וא"ת ובריש אין מעמידין (עבודה זרה כג, ב) דאמרינן דרביעה פוסלת מטעם דמום פוסל בה תיפוק לי' משו' עבודה כמו בעלה עליה זכר וכי תימא דאיצטריך משום היכא דעלה על גבי ספסל ורבעה שלא נשען עליה מכל מקום מאי קאמר התם שמע מינה דקדשי מזבח היא דאי קדשי בדק הבית היא אמאי מיפסלא ברביעה מאי קשיא ליה דילמא הא דחיישינן לרבעה אדם היינו ארביעה בלא עליית ספסל וי"ל דדייק מדקתני וכן היה ר' אליעזר פוסל בכל הקרבנות כולן דמשמע מטעם רביעה ולא מטעם מלאכה דומיא דשאר קרבנות:
העלהו פסולה - ולדעת בעלים כהעלהו דמי כדפרישית בריש פירקין:
עלה עליה זכר פסולה - אע"ג דלא ניחא ליה, משום דדמיה יקרים ומפסיד טובא, ובעבודה דלא ניחא ליה לא מפסלה, דכתיב בעגלה ערופה [שם] אשר לא עובד בה, כתיב עבד וקרינן עובד, מה עבד דניחא ליה, אף עובד דניחא ליה, וילפינן פרת חטאת מינה. מ"מ הואיל ובשאר פרות הוה ניחא ליה, חשבינן לגבי פרת חטאת נמי ניחא ליה. ועוד אם באת להכשיר א"כ הוה ניחא ליה, ומשום הכי פסולה:
העלהו פסולה - לאו דוקא העלהו, אלא אם עלה עליה לדעת הבעלים אפילו עלה מעצמו פסולה. ואם שלא לדעת הבעלים, כשרה. ואין הלכה כר' יהודה:
עלה עליה זכר פסולה - דעליית זכר ניחא ליה והויא שעת עבודה כ"כ הר"ש והתו' פ"ב דפסחים דף כ"ו כתבו דמה שהזכר משמש בה חשיב עבודה:
ר"י אומר אם העלהו פסולה - כתב הר"ב לאו דוקא העלהו. אלא אם עלה עליה לדעת הבעלים כו' כ"כ הר"ש בריש פרקין מהתוספתא. ומכלל דלרבנן אפילו בלא ידעו פסולה ובהכי דחוין הן דברי התו' בב"מ פ"ב ד' ל' וכן בפ"ב דפסחים דף כ"ו (פסחים כו, ב) שפירשו חכמים לא מפסלי אלא כשידע בשעת עלייתו וקשה מהא דגבי הכשר בר"פ בתרא דמכשירין. כמ"ש שם בס"ד:
(ז) (על המשנה) פסולה. דניחא ליה והויא שעת עבודה. אי נמי, מה שהזכר משמש בה חשיב עבודה. תוס':
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יכין
עלה עליה זכר פסולה: אע"ג דכתיב עבד חסר וי"ו וקרינן עובד. ומינה שמעינן דכל עובד בעינן דומיא דעבד. דהיינו דניחא לי' במה שעובד בה מעצמה. נפסלה. והכא הא לא ניחא לי' שעלה עליה זכר. שעי"ז יפסיד דמיה המרובים [כקידושין לא"א]. אפ"ה כיון שאם אעפ"כ נכשירה יהיה ניח"ל בעליית הזכר עליה. פסולה:
רבי יהודה אומר אם העלהו: בהעלה בידים פשיטא. אלא נ"ל דר"ל אפילו רק הגרים שיעלה נפסל. ור"י לטעמי' דלא דריש יותן דומיא דיתן גבי הכשר [פ"ג דמכשירין מ"ה]. ה"נ לא דריש עובד דומיא דעבד. אלא בשניהן צריך שיעשה מעשה קצת להוכיח דניחא לי' [וזה דלא כהר"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת