ברטנורא על פרה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

רבי אליעזר אומר פרה מעוברת כשרה - רבי אליעזר ורבנן דהכא קיימי בשיטת רבי יהודה דאמר לקמן בפרקין דעלה עליה זכר אינה פסולה אלא אם כן עלה עליה מדעת בעל הפרה, ופליגי הכא במעוברת שעלה עליה זכר מעצמו בלא דעת הבעלים, ורבי אליעזר דמכשיר סבר עובר ירך אמו הוא והוי כגופה דפרה, ורבנן דפסלי סברי עובר לאו ירך אמו הוא ונפסלת מחמת מלאכה, שנושאת את עוברה. והלכה שהיא פסולה משעה שעלה עליה זכר אפילו שלא מדעת בעלים ואפילו אינה מעוברת, ודלא כר' יהודה:

אינה נלקחת מן הנכרים - שחשודים על הרביעה, ושמא נרבעת בידם :

וחכמים מכשירין - מפני שהבהמה נעשית עקרה כשרובעה, שהנכרי חס על בהמתו שלא תעקר:

ולא זו בלבד - לא בפרת חטאת בלבד פליגי ר' אליעזר ורבנן, אלא בכל קרבנות הצבור והיחיד פוסל ר' אליעזר אם נלקחו מן הנכרים, דחייש לרביעה. וחכמים מכשירין. ואין הלכה כר' אליעזר:

באין מארץ ומחוצה לארץ - כל הקרבנות באין בין מן הארץ בין מחוצה לארץ בין מן החדש בין מן הישן:

חוץ מן העומר ושתי הלחם - דאמר קרא (ויקרא כג, י), ובשתי הלחם כתיב (ויקרא כג, יז) ממושבותיכם תביאו לחם. ואין באין אלא מן החדש, דכתיב בהו מנחה חדשה:

(ב)

יגוד - יחתוך. כמו גודו אילנא (דניאל ד, יא):

והננסת - קטנה ביותר. שזה מום באדם ואינו מום בבהמה :

יבלת - וורוא"ה בלע"ז:

ר' יהודה פוסל - והלכה כר' יהודה:

(ג)

יוצא דופן פסולה - כשאר קדשים. דכתיב (ויקרא כב, כז) כי יולד, פרט ליוצא דופן. ואע"ג דפרה לאו קדשי מזבח היא אלא קדשי בדק הבית, מ"מ יוצא דופן פסולה, דחטאת קרייה רחמנא:

ר' אליעזר מכשיר - באתנן ומחיר דוקא. ואין הלכה כר' אליעזר:

כל המומין הפוסלים במוקדשים - בבכורות פרק על אלו מומין, מפורשים המומין הפסולין במוקדשים:

פוסלין בפרה - דכתיב (במדבר יט, ב) אשר אין בה מום:

עבר בה את הנהר אחז בזנבה - נסתייע בה כשעבר את הנהר:

קיפל עליה את המוסרה - החבל שקושר אותה בו קפלו ונתנו על גופה:

נתן טליתו עליה פסולה - נאמר בפרה (במדבר יט, ב) אשר לא עלה עליה עול, ונאמר בעגלה ערופה (דברים כא, ג) אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול, מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודה פסולה כעול, אף עול האמור בפרה עשה שאר עבודה פסולה כעול :

בשביל שלא תחליק - שלא יחליקו רגליה ותפול:

לצורך אחר פסולה - ואפילו לצרכו ולצרכה פסולה:

(ד)

עלה עליה זכר פסולה - אע"ג דלא ניחא ליה, משום דדמיה יקרים ומפסיד טובא, ובעבודה דלא ניחא ליה לא מפסלה, דכתיב בעגלה ערופה [שם] אשר לא עובד בה, כתיב עבד וקרינן עובד, מה עבד דניחא ליה, אף עובד דניחא ליה, וילפינן פרת חטאת מינה. מ"מ הואיל ובשאר פרות הוה ניחא ליה, חשבינן לגבי פרת חטאת נמי ניחא ליה. ועוד אם באת להכשיר א"כ הוה ניחא ליה, ומשום הכי פסולה:

העלהו פסולה - לאו דוקא העלהו, אלא אם עלה עליה לדעת הבעלים אפילו עלה מעצמו פסולה. ואם שלא לדעת הבעלים, כשרה. ואין הלכה כר' יהודה:

(ה)

היו בה שתי שערות שחורות פסולה - דכתיב אדומה תמימה, אי במומין הרי כבר אמור אשר אין בה מום, אלא שתהא תמימה באדמימות:

רבי יהודה אומר בתוך כוס אחד - גרסינן, ול"ג אפילו. במקום שהיה שונה ת"ק גומא, היה שונה ר' יהודה כוס. גומא וכוס אחד הוא, אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו, שרבו של רבי יהודה היה קורא לגומא כוס, הכי מוכח בתוספתא:

מוכיחות - מכוונות וסמוכות זו בצד זו:

ר' אליעזר אומר אפילו חמשים - כלומר אפילו טובא והן מפוזרות, יתלוש. והלכה כת"ק:

אחר הנראה - היינו אחר ראשן של שערות:

אחר העיקר - ואם עיקרן מאדים וראשן משחיר ויש בעיקר שמאדים כדי שינטל בפי הזוג, יגזוז ראשן המשחיר והיא כשרה. אבל אם אין בעיקר המאדים שיעור שיוכלו להנטל בפי הזוג, פסולה אפילו לדברי חכמים. ששיעור שתי שערות האמורות בכל מקום, הוא כדי שיהיו ניטלות בפי הזוג. וכן הלכה: