רבינו שמשון על פרה ב
<< · רבינו שמשון · על פרה · ב · >>
פרה המעוברת: וא"ת מעוברת לר' אליעזר היכי משכחת לה הא אמר פרה בת שתים ותנן בפרק הלוקח בהמה (בכורות יט, ב) פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן ולמאי דפרישית לעיל (משנה, פרה א, ב) דבת שתים לאו למעוטי יתר ניחא וא"ת בלאו מעוברת תיפוק לי דעלה עליה זכר פסולה כדתנן בפירקין (מ"ד) ובפרק כל שעה (פסחים כו, ב) מייתי לה וי"ל דאתיא כרבי יהודה דאמר העלהו פסולה ואם מעצמו כשרה ועוד י"ל דה"מ כשידעו הבעלים בשעת עליית זכר אבל לא ידעו עד אחרי כן כשרה דבעי' עובד דומיא דעבד כדאמרי' בריש אלו מציאות (בבא מציעא כב, א) דמחלקינן בין עודהו הטל עליהן וצמח לאין עודהו וכי יותן דומיא דכי יתן ומיהו השתא דבספרי זוטא קתני ר' יהודה אומר עלה עליה זכר שלא לדעת הבעלים כשירה משמע שלא לדעת שלא ידעו הבעלים אבל ידעו ואפי' עלה מעצמו כהעלוהו דמי מכלל דלרבנן אפילו בלא ידעו פסולה וצריך לומר על כרחין דמתני' דהכא כר' יהודה והשתא ר' אליעזר מכשיר במעוברת לטעמיה דאמר בפ' אלו טריפו' (חולין נח, א) עובר ירך אמו והוי כגופה דפרה וחכמים פוסלין דלאו ירך אמו ולא הוי כפרה אלא חולין גמורין כדאשכחן בפ' כיצד מערימין (תמורה כה, ב) השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבע חי נאכל לכל אדם ובכל מקום ולעולם, משום דאם שיירו משוייר. והא דפסלי רבנן הכא, היינו עד שתלד. אי נמי, כיון דעובר לאו ירך אמו נפסלת מטעם מלאכה והרב רבי יצחק מסימפונט פירש, דהא דפליגי הכא בפרה מעוברת לאו באם פליגי אלא בעובר אם כשר לפרה משום דכתיב (במדבר יט, ב) ויקחו אליך פרה אדומה דבעינן פרה בשעת לקיחה לאפוקי האי דעובר הוא ואפילו עגלה בשעת לקיחה ואחר כך הגדילה היה פוסל אלא נקט מעוברת משום רבותא דר"א דמכשיר אפילו בעובר בשעת לקיחה ותניא בספרי זוטא פרה שלא יקחו עגלה ויגדילו אמרו מעשה שלקחו פרה עוברה אדומה מבין העבודת כוכבים והיו משמרים אותה עד שהיתה יולדת אם היה ולד נקבה כשר לפרה ולפי דבריו ההיא דרשה דלא כר"א:
אינה נקחת מן העובד כוכבים: בחיישינן לרביעה פליגי כדאיתא בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כג, א) והיכא דודאי רבעה פסולה אפילו למ"ד פרה קדשי בדק הבית היא דכתיב כי משחתם בהם מום בם כל שהמום פוסל בו דבר ערוה ועובדי כוכבים פוסלים בו ועוד אמרי' התם דטעמא דר"א כדתני שילא בני ישראל יקחו ואין העובדי כוכבים יקחו ותרווייהו צריכי דטעמא דרביעה איצטריך לאסור אפילו ע"י תגר ישראל כדאמר התם וטעמא דישראל יקחו איצטריך לאסור אפי' היכא דישראל היו משמרים אותה משעה שנולדה:
חוץ מן העומר ושתי הלחם: פלוגתא היא במנחות בפ' כל הקרבנות (מנחות פג: פד.):
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ב) "ר"א אומר אינה נקחת מן העובדי כוכבים אמרו לו מעשה ולקחו מן העובדי כוכבים בצידן ודומה היתה נקראת ר' יהודה אומר משמרים אותה שלא לעבוד בה כל עבודה אמרו לו א"כ אין לדבר סוף אלא הרי היא בחזקת כשרה":
יגוד - יחתוך מלשון (דניאל ד, יא) גודו אילנא ובבכורות בפרק אלו מומין (בכורות מד, א) מוקי לה בעילוי זכרותייהו ובתוספ' (תוספתא פרה, ב) נמי תניא ניטלו קרניה וטלפיה והזכר עמהם פסולה:
הננסת - ננס פסול באדם וכשר בבהמה כדתנן בפ' אלו מומין (בכורות מה, ב):
יבלת - וורוא"ה בלעז:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ב) "רבי מאיר אומר, פרה שגלגל עיניה שחורים, אם אין פרה אחרת כיוצא בה, פסולה":
יוצא דופן - למאי דבעי למימר בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כג, ב) דפרה קדשי מזבח היא ניחא דמיפסלא ביוצא דופן כשאר קדשים דדרשינן (חולין לח, ב) כי יולד פרט ליוצא דופן אבל בכל דוכתא קי"ל פרה קדשי בדק הבית היא בסוף פ"ק דזבחים (זבחים יד, ב) ובפרק חטאת העוף (זבחים סח, ב) ובפ"ק דמנחות (מנחות ו, ב) ובפרק אלו קדשים בתמורה (תמורה כ, א) ובבכורות פרק הלוקח בהמה (בכורות כה, א) וביומא בפרק טרף בקלפי (יומא מב, א) ובפ"ק דשבועות (שבועות יא, ב) ואף על גב דפליג ר"ש בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כג, ב) ומכשירה ביוצא דופן משום דפרה קדשי בדק הבית היא אף על גב דמודה לענין קדשים שאינו קדוש לא מסתבר לומר דכולי הש"ס כר"ש וצריך לומר דכ"ע קדשי בדק הבית היא וטעמא דרבנן משום דחטאת קרייה רחמנא כדאמרינן נמי בפ"ק דחולין (חולין יא, א) דטרפות פוסל בה מהאי טעמא ויש גירסות בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כג, ב) וכאותה גירסא עיקר דבמסקנא דשמעתא פליגי ר"ש ורבנן בחטאת קרייה רחמנא ור"ש דלא חייש אטעמא דחטאת הוה דריש דטרפות פוסל בה מקרא אחרינא א"נ מדכתיב תמימה כדאמרינן בפ"ק דמס' ע"ז (עבודה זרה ו, א) גבי נח דלאו טריפה הוא משום דתמים כתיב ביה ואף על גב דאיצטריך תמימה לשתי שערות פוסלות בה כדתניא בספרי תרתי שמעת מינה והא דלא בעי למדרש תרתי מתמים דנח לפי שבא הכתוב לספר בשבחו של צדיק והשתא לענין טרפות ויוצא דופן עבדינן לה כקדשי מזבח לרבנן משום דחטאת קרייה רחמנא וכן נמי לענין מעילה דרשינן בספרי דמועלין בה מדכתיב חטאת היא ולקמן (משנה, פרה ד, א) נמי תנן שחטה שלא לשמה פסולה כולהו מדקרייה חטאת ותימה דלכולה מילתא תהוי כקדשי מזבח מהאי טעמא ובההיא דזבחים ומנחות ניחא דמסלק ליה בקושיא דעדיפא וכן בההיא דשבועות ועוד דבההיא דשבועות מסיק ליה התם גבי לב ב"ד מתנה אבל בההיא דתמורה קשה טפי דקאמר דאין פרה עושה תמורה משום דקדשי בדק הבית היא ויש לומר דגבי תמורה דנפקותא ליתא בגוף הפרה כלל לא שייך דרשא דחטאת קרייה רחמנא וההיא דבכורות קשיא דלפי המסקנא נמי לית בה איסור גיזה ועבודה אפילו מדרבנן לאחר שנפדית משום דקדשי בדק הבית היא ולא הויא כפסולי המוקדשין שנפדו וזהו בגוף הפרה וי"ל דלענין נפקותא דלאחר פדיון שאין תורת פרה עליה לא קרייה רחמנא חטאת ועוד מה שנפדית פרה בכ"מ היינו כדמפרש שם בשבועות דלב ב"ד מתנה עליהם דאם לא הוצרכה תהא לדמיה:
ר"א מכשיר - במתניתין לא מפרש ר"א טעמא אלא אאתנן ומחיר אבל ביוצא דופן לא מפרש טעמא ושמא מודה לרבנן ביוצא דופן ואם תימצי לומר דפליג סבר לה כר"ש דאין מעמידין (עבודה זרה כג, ב) ומיהו אם איתא דפליג אדפריך התם מר"ש ה"ל לאקשויי דר' אליעזר אדר"א:
כל המומין הפוסלין במוקדשין - בפרק על אלו מומין מפורשים המומין הפוסלין במוקדשין: לצורך אחר פסולה - ואפי' לצרכו ולצרכה כדאיתא בסוף אלו מציאות (בבא מציעא ל, א):
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ב) "כל עבודה שחייבין עליהן במוקדשין פוסלין בפרה הכניסה לרבקה ודשה כשירה ואם בשביל שתינק ותדוש פסולה זה הכלל כל שלצרכה כשירה לצורך אחרת פסולה והעול פוסל לעבודה ושלא לעבודה נפדית על כל פסול שבה מתה תפדה מצא אחרת נאה הימנה תפדה שחטה על גב מערכתה אין לה פדייה עולמית אם מתרומת הלשכה היתה באה דמיה נופלין לתרומת הלשכה". פירוש שחייבין עליהן במוקדשין, משו' לא תעבוד בבכור שורך (דברים טו, יט):
בשביל שתינק ותדוש פסולה בפרק אלו מציאות (בבא מציעא ל, א) מפרש משום דכתיב (דברים כא, ג) אשר לא עובד בה מכל מקום. ואף על גב דהך ברייתא מיתניא גבי פרה וההוא קרא גבי עגלה ערופה כתיב הא ילפי מהדדי בגזירה שוה דעול עול בפרק בתרא דסוטה (סוטה מו, א) ואפילו למאן דלית ליה גזירה שוה ויליף התם שאר העבודות שפוסלות בפרה מגופה דפרה דכתיב אשר לא עלה עליה עול מ"מ סברא הוא דלא אתא לרבויי קרא שאר עבודות אלא בדניחא ליה כדאשכחן בעגלה ואם תאמר וברישא דלרבקה ודשה כשירה אמאי כשרה נהי דממילא דשה ולא איכוון להכי מכל מקום תפסל כמו עלה עליה זכר דממילא ופסולה כיון דניחא ליה ויש מפרש דלרבקה שאני דהיינו לפטמה מלשון עגלי מרבק דלא ניחא ליה שתתכחש בדישה ונתכוון שתאכל ולא שתדוש ולא יתכן דאי לא מכשרינן בדישה אלא משום דאיכא תרתי לטיבותא אם כן בסיפא לאשמעינן רבותא דאפי' שתינק ודשה פסולה ודוחק לפרש דעל מנת שתינק ותדוש דסיפא היינו ע"מ שתינוק או תדוש ועוד דבפ' כל שעה (פסחים כו, א) מייתי לה אהא דלא אפשר וקא מיכוון משמע דאי לא מיכוון כשרה וצ"ל דכיון שיש שם בהמות הרבה דבלאו איהי היתה תבואה נידושת אף על פי שאין מתכוין להנאתה ולא הכניסה אלא לשמרה לא ניחא ליה קרינא ביה ופסיק רישי' לא הוי דאפשר שלא תדוש בהילוכה:
לעבודה ושלא לעבודה כדדרשינן בפרק בתרא דסוטה (סוטה מו, א) אם כן מה תלמוד לומר עול עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה כלומר כשעושה לשם עבודה והיינו היכא דניחא ליה כדאשכחן בעלה עליה זכר אבל עול פוסל אף על גב דלא ניחא ליה ועובד דומיא דעבד מיתוקם בשאר עבודות דלאו עול.
נפדית על כל פסול שבה בפ"ק דשבועות (שבועות יא, ב) מייתי לה:
אם מתרומת הלשכה. היתה באה עיקרה מתרומת הלשכה כדתנן בשקלים (משנה, שקלים ד, ב) וכדדרשי' בסיפרי ומיהו יכול אדם להתנדב ולמסור לציבור ואם נפדית אין דמיה נופלין לתרומת הלשכה דאדעתא דהכי לא אקדשוה:
עלה עליה זכר פסולה - אף על גב דלא ניחא ליה משום דדמיה יקרין ומפסיד טובא מכל מקום חשיב ניחא ליה כיון דבשאר פרות הוה ניחא ליה ועוד דאם באת להכשיר אם כן הוה ניחא ליה והא דמשמע בסוטה (סוטה מו, א) דשאר עבודו' אין פוסלות אלא בשעת עבודה לא קשיא מידי כדפרשי' לעיל דשעת עבודה היינו דניחא ליה וא"ת ובריש אין מעמידין (עבודה זרה כג, ב) דאמרינן דרביעה פוסלת מטעם דמום פוסל בה תיפוק לי' משו' עבודה כמו בעלה עליה זכר וכי תימא דאיצטריך משום היכא דעלה על גבי ספסל ורבעה שלא נשען עליה מכל מקום מאי קאמר התם שמע מינה דקדשי מזבח היא דאי קדשי בדק הבית היא אמאי מיפסלא ברביעה מאי קשיא ליה דילמא הא דחיישינן לרבעה אדם היינו ארביעה בלא עליית ספסל וי"ל דדייק מדקתני וכן היה ר' אליעזר פוסל בכל הקרבנות כולן דמשמע מטעם רביעה ולא מטעם מלאכה דומיא דשאר קרבנות:
העלהו פסולה - ולדעת בעלים כהעלהו דמי כדפרישית בריש פירקין:
שתי שערות - בתורת כהנים דרשינן תמימה לאדמימות דאי למומין הא כתיב (במדבר יט, ב) אשר אין בה מום:
בתוך כוס אחד - היינו כוס היינו גומא אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו וכן מוכח בתוספ' (תוספתא פרה, ב) דקתני ר' יהודה אומר אפי' שתי גומות והן מוכיחות זו את זו פסולות. מוכיחות מכוונות וסמוכות זו בצד זו. אפי' חמשים ואפי' טובא אלא שיתלוש ודוקא מפוזרות:
אחר הנראה - היינו ראשן: תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ב) "היו בה שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר ר' יוסי בן המשולם אומר מספר את העליון ואינו חושש משום גוזז." פי' משום גוזז דקדשי בדק הבית לא מיתסרי בגיזה ועבודה מדאורייתא אלא מדרבנן ובפרה לא גזור משום דלא שכיחא: