משנה שקלים ד ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ד · משנה ב | >>
פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית, באין מתרומת הלשכה.
כבש פרה, וכבש שעיר המשתלח ולשון שבין קרניוג, ואמת המים, וחומת העיר ומגדלותיה, וכל צרכי העיר, באין משיירי הלשכה.
אבא שאול אומר, כבש פרה כהנים גדולים עושין אותו משל עצמן.
פָּרָה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית,
- בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִשְׁכָּה.
- כֶּבֶשׁ פָּרָה, וְכֶבֶשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְלָשׁוֹן שֶׁבֵּין קַרְנָיו,
- וְאַמַּת הַמַּיִם, וְחוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ,
- וְכָל צָרְכֵי הָעִיר,
- בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה.
- אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר:
- כֶּבֶשׁ פָּרָה,
- כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִשֶּׁל עַצְמָן:
פרה,
- ושעיר המשתלח,
- ולשון של זהורית,
- באין מתרומת הלשכה.
- כבש פרה,
- וכבש שעיר המשתלח,
- ולשון שבין קרניו,
- ואמת המים,
- וחומת העיר ומגדלותיה,
- וכל צורכי העיר,
- באים משירי הלשכה.
- אבא שאול אומר:
- כבש פרה -
- כהנים גדולים - עושין אותו, משל עצמן.
- כבש פרה -
תרומת הלשכה - הוא הממון המכונס בשלש קופות הגדולות שזכרנו אותם פעמים.
והמותר הנשאר בלשכה, עושין ממנו כבש של עץ בצורת התבנית שקורין אותו בעלי התשבורת בלשון ערבי "אלמנשור", ועולין עליו והולכים עליו כמו סולם אלא שאין בו מעלות, והוא על זו הצורה:
ועוד יתבאר במקומו.
ואמרם כבש פרה - עניינו הכבש שמוציאין עליו הפרה אדומה מהר הבית להר המשחה כמו שיתבאר במסכת פרה.
וכבש שעיר המשתלח - גם כן כבש שהיו מוציאין עליו שעיר המשתלח מן העזרה לחוץ המקדש כאשר יתבאר ביומא.
ושם יתבאר עוד כי לשון של זהורית קושרין בראש שעיר המשתלח.
ואין הלכה כאבא שאול:
פרה אדומה ושעיר המשתלח - לעזאזל:
באין מתרומת הלשכה - אף על גב דפרה אינה נשחטת בעזרה באה מתרומת הלשכה, דחטאת קרייה רחמנא. ושעיר המשתלח, לפי שצריך ליקח שני שעירים ואין ידוע על איזה מהם יעלה הגורל לה':
ולשון של זהורית - שני תולעת שמשליכין אל תוך שריפת הפרה. וה"ה לעץ ארז ואזוב, אלא נקט לשון של זהורית לבד לחלק בין לשון של זהורית זה ללשון של זהורית של שעיר המשתלח:
כבש פרה - שהיו עושים שני גשרים זה על גבי זה מפני קבר התהום מהר הבית להר המשחה ועליהן היו מוציאין את הפרה:
וכבש [שעיר] - שהיו עושין כמין גשר עד חוץ לעיר, ועליו היה הולך המשלח את השעיר, מפני הבבליים שהיו תולשים שערו ואומרים לו טול וצא שלא תשהה עונותינו:
ולשון שבין קרניו - לידע אם הלבין ונתכפרו עוונותיהן של ישראל. והני אינם צורך קרבן לפיכך אינן באין מתרומה שהופרשה לשם קרבנות אלא ממה שנשתייר בלשכה אחר הפרשת התרומות:
ואמת המים - העוברת בעזרה, אם צריכה תקון:
וכל צרכי העיר - לחפור בורות שיחין ומערות ותקון רחובותיה ושווקיה ושמירת העיר:
אבא שאול אומר כו' - ואין הלכה כאבא שאול:
כבש פרה. עיין משנה ו' פ"ג דפרה וכבש שעיר עיין [*במשנה ד' פרק ו' דיומא. ועיין] בפירוש הר"ב משנה ז' דמנחות פי"א:
ולשון שבין קרניו. דאסמכינהו אקרא כמ"ש בפ"ד דיומא בס"ד ואיכא לספוקי בלשון שבשעיר הנעשה בפנים כדתנן התם ובלשון שקושרין בפתחו של היכל כדתנן התם ספ"ו:
וחומת העיר וכו'. באין משירי הלשכה. עיין מ"ש במשנה ה' פ"ה דנדרים:
(ג) (על המשנה) שבין קרניו. ואיכא לספוקי בלשון שבשעיר הנעשה בפנים. ושקושרין בפתחו של היכל:
פרה ושעיר וכו': ביד שם ורפ"א דהל' פרה אדומה ופי' הר"ש שיריליו ז"ל כיון דשעיר הנעשה בפנים בא מתרומת הלשכה דחטאת הוא ה"נ הך דעזאזל:
ה"ג ושעיר המשתלח ולשון של זהורית: ופי' הרמב"ם ז"ל והסמ"ג דהיינו אותו שבין קרניו שהיה מלבין ובו היה נראה כפרת ישראל לכך בא מתרומת הלשכה וקשה דבסיפא תנן כבש שעיר המשתלת ולשון שבין קרניו באין משיירי הלשכה וכי תימא דתרי לשון של זהורית הוו חד קשור בסלע וחד קשור בין קרניו וההוא דקשור בסלע הוא דתנן דאתי מתרומת הלשכה ליתא דהא התם בהר חולקו כדתניא פ' שני שעירי ולא משמע דמעיקרא קונה הלשון לחצאין לכך נראה דלשון של שעיר המשתלח כולו בא משיירי הלשכה והך דרישא בלשון פרה אדומה מיירי וכן פי' הרא"ש ז"ל דכתי' ושני תולעת והשליך אל תוך שריפת הפרה וה"ה לעץ ארז ואזוב דאתו משל צבור דהא צורך חטוי של פרה הוא אלא משום דבעי לפלוגי בין לשון דפרה ללשון דשעיר המשתלח תנא ליה הלשון והכי איתא בתוספתא ע"כ: ובירוש' איכא מ"ד דלשון של פרה משקלו שתי סלעים ומחצה משום דבעיא שתהא כבדה ותפול בתוך עומק האור כדכתי' אל תוך שריפת וכן נמי איתא ביומא פ' טרף בקלפי (יומא דף מ"ב:)
כבש פרה: שם ביד פ"ד סי' ח':
אמת המים: פירש הרא"ש ז"ל אמת המים העוברת בעזרה אם צריכה תקון והרמב"ם ז"ל פ"ד דהלכו' שקלים כתב אמת המים שבירושלם וכן נראה דגריס לעיל שלהי פ"ק בירושלמי אין מקבלין מהם לא לאמת המים ולא לחומת העיר וההוא אמת המים שבירושלם קאמ' דמוכח ליה מקרא ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם:
וכל צרכי העיר: בירוש' איכא מ"ד דחומות העזרות והמזבחות אתו משיירי הלשכה נמי והכי משמע קרא נמי דכתי' ויקבוץ את הכהנים הלוים ויאמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל ישראל כסף לחזק את בית אלהיכם ומהו הכסף אותו הניתן מדי שנה בשנה דהיינו שקלים ומשמע דמותר השקלים לחזק בדק העזרות היה וגם במלכים נמי כתיב דבין כסף עובר דהיינו שקלים וכסף ערכין וכסף נדבת בדק הבית כולהו הוו לבדק הבית ושקלים היינו המותר הרש"ש ז"ל:
וחומות העיר: פ' האיש מקדש (קידושין דף נ"ד:)
וכל צרכי העיר: עיין במ"ש בפ"ק דסוטה סימן ו'. ומצאתי שנקד הר"מ ז"ל צרכי בדגש הכאף:
אבא שאול אומר כבש פרה וכו': ירוש' א"ר חנן שחצות גדולה היתה בבני כהנים גדולים שהיו מוציאין בה יותר מששים ככרי זהב וכבשה של פרה עדיין היה קיים ולא היה רוצה שום כהן להוציא פרה הנעשית בזמנו בכבשו של חברו אלא סותרו ובונה אותו משלו התיב ר' עולא קומי ר' מני והא תנינן שמעון עשה שתי פרות לא בכבש שהוציא זו הוציא את זו אית לך למימר שמעון הצדיק שחצן היה אלא מעלה וסלסול הוא בפרה אדומה משום דאין עושין שתי פרות כאחת הבדיל לה ג"כ כבש בפני עצמה:
יכין
פרה: פרה אדומה:
ולשון של זהורית: צמר סרוק כלשון בצבע קארמזין שמשליכין לתוך שריפת הפרה, וה"ה העץ ארז ואזוב שמשליכין לשריפתה רק מדכרוכין תוך הזהורית להכי כלל לכולהו ע"ש הזהורית. וי"א דהכא מיירי בל' זהורית שבראש שעיר שעלה גורלו לה' [ת"י יומא דס"ז ד"ה חולק]:
כבש פרה: שעשו ב' גשרים זה ע"ג זה מהר הבית להר המשחה, ועל העליונה הוציאו הפרה וכל מסעדיה שלא יתטמאו בקבר התהום [כפרה פ"ג מ"ו]:
וכבש שעיר המשתלח: שעשו גשר מהעזרה שהיתה בקצה העיר, עד חוץ לעיר, שיעבור עליו המשלח השעיר ביו"כ, מפני עם הארץ שהיו דוחפין אותו למהר הליכתו לצוק, דכשיגיע לשם תושלם הכפרה, ויתלבן לשון של זהורית שעל פתח ההיכל:
ולשון שבין קרניו: ומכ"ש לשון של זהורית הקשור בראש שעיר הנעשה בפנים, ולשון שתלו ביו"כ ממעל לפתח ההיכל [כספ"ו דיומא], דלא רמיזי כל כך בקרא, דהרי עיקר רמז הלבנות העוונות בשעיר המשתלח כתיבי [כשבת פ"ט]:
ואמת המים: לצורך תקון נחל העובר בעזרה:
וחומת העיר: חומת ירושלים:
וכל צורכי העיר: כחפירות בארות, ותקון רחובות ושמירת העיר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת