עיקר תוי"ט על שקלים ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה שקלים, פרק ד':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) שומרי ספיחים. הקשו בתוספ' דהא דבר השמור אסור כדתנן בפ"ט דשביעית. ואין להקריב למזבח אלא דבר המותר לישראל. ותירץ שלא שומרין אותה אלא מונעין רגלי בהמה משם ומודיעין לבני אדם שהם לצורך:

(ב) (על הברטנורא) י"ל דיתנדב לשמור ושלוחי ב"ד יביאום והשתא לא קנה להם מעולם ואפשר דס"ל כלישנא בגמרא בסוף ב"מ דהבטה בהפקר קניא ואפילו אי לא קניא א"א לשומר שלא יעשה מעשה כל דהו ור"י ס"ל לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה ולפיכך קרבן יחיד משתנה וחכמים ס"ל חיישינן. תוי"ט. וע"ע:

(ב)

(ג) (על המשנה) שבין קרניו. ואיכא לספוקי בלשון שבשעיר הנעשה בפנים. ושקושרין בפתחו של היכל:

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

(ד) (על הברטנורא) לשון הר"מ, וקיץ שם לימות החמה, מלשון בקיץ ובחורף יהיה. ופירוש הקיץ ר"ל שמייבשין התאנים והענבים ואוכלין אותן:

(ה) (על הברטנורא) ואף על גב דאיכא שירי הלשכה עצמה ואימא אותן שיריים. משני בגמרא דדריש ה"א דהכסף כסף הראשון. כלומר שנתרם ולקוח ראשון. מה יהיה שאר ממנו יהיה לכלי שרת. ועתוי"ט:

(ו) (על הברטנורא) ואין זה משתכר בשל הקדש, אלא שההקדש קרוב לשכר ואין לו הפסד. והר"א כתב דהא דאין משתכרין כו'. ה"מ פירות שהוא כעין גנות והוא דרך עניות. אבל נסכים שהן צרכי צבור לוקחין ואם הותירו מוכרין ליחידים:

(ה)

(ז) (על הברטנורא) דהלכה למשה בסיני הם משקל הסממנים. הר"מ:

(ח) (על הברטנורא) ואף על פי שהיו צריכין למלאות מהן לשנים מעוברות מ"מ צריכין היו לחדש בר"ח ניסן כדי שיהיו מתרומה חדשה. תוספ:

(ט) (על הברטנורא) דבלא חולין א"א לפדותה ממעות תרומה החדשה. שאין הקדש מתחלל על הקדש. רש"י:

(י) (על המשנה) מתרומה חדשה. וא"ת לר"ע דלקמן מ"ו דאמר הקדש מתחלל על המלאכה למה לי כולי האי יתנו הקטורת מתחלה לאומנין בשכרן. י"ל הני מילי בקטורת דיחיד כגון במקדיש נכסיו כו' אבל בשל צבור החמירו טפי א"נ הכא מיירי בשכר פטום אומני הקטרת של שנה חדשה וצריך לתת להם מתרומה חדשה. תוספ':

(ו)

(יא) (על הברטנורא) ותימא דבמשנה ח' תנן לשיש בהן יינות כו' שימכרו כו' ובירושלמי מוקי לה במותר הקטרת. ועתוי"ט:

(יב) (על הברטנורא) ומאמר בן עזאי שוה למאמר הנקדם בקטורת ולפיכך אני אומר הלכה כב"ע. הר"מ:

(יג) (על המשנה) וחוזרין כו'. אתיא ככ"ע. וכן ה"נ ואם לאו כו' כדלעיל:

(ז)

.אין פירוש למשנה זו

(ח)

(יד) (על הברטנורא) והוא ר"א בן שמוע. כ"מ:

(ט)

(טו) (על הברטנורא) והוא מלה עברית כמו שער בנפשו. וענינו שנותנין שער לאותו דבר. הר"מ:

(טז) (על המשנה) לספק. שימכור לנו כדי צרכינו. וספוק הוא השלמת הצורך תרגום ומצא להם היספקון להון. ועברי ממש אם ישפוק עפר שומרון. במלאת ספקו. הר'מ:

(יז) (על הברטנורא) ותנא חדא נקיט. א"נ לפי שהסולת עיקר והשמן טפל שהוא נבלל. וכן יין נמי טפל לאכילה הלכך נקראו כולם בשם סלתות:

(יח) (על הברטנורא) ואכתי קשיא דתינח שהגזברין אינם מחויבים לקבל ממנו השלש לפי שלא משכו. אבל שיהא מחייב לספק בארבע לאו טעמא קאמר אלא נראה שכן הוא תנאי ב"ד שיהא מחויב לספק בד' כפי השער שלא יצטרכו הגזברין לטרוח ולילך למוכרים אחרים. והיינו נמי טעמא דאחריות ההתלעה והחימוץ על המספק ואפילו משך הגזבר: