משנה שקלים ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ד · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מותר תרומה מה היו עושין בה? ריקועי זהב ציפוי לבית קדשי הקדשים.

רבי ישמעאל אומר, מותר הפירות לקיץ המזבח, ומותר התרומה לכלי שרת.

רבי עקיבא אומר, מותר התרומה לקיץ המזבח, ומותר נסכים לכלי שרת.

רבי חנניא סגן הכהנים אומר, מותר נסכים לקיץ המזבח, ומותר התרומה לכלי שרת.

זה וזה לא היו מודים בפירות.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מוֹתַר תְּרוּמָה, מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ?

רִקּוּעֵי זָהָב, צִפּוּי לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
מוֹתַר הַפֵּרוֹת לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ,
וּמוֹתַר הַתְּרוּמָה לִכְלֵי שָׁרֵת.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
מוֹתַר הַתְּרוּמָה לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר נְסָכִים לִכְלֵי שָׁרֵת.
רַבִּי חֲנַנְיָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר:
מוֹתַר נְסָכִים לְקַיִץ הַמִּזְבֵּחַ, וּמוֹתַר הַתְּרוּמָה לִכְלֵי שָׁרֵת.
זֶה וָזֶה לֹא הָיוּ מוֹדִים בַּפֵּרוֹת:

נוסח הרמב"ם

מותר התרומה מה היו עושין בה ריקועי זהב ציפוי לבית קודשי קדשים רבי ישמעאל אומר מותר פירות לקיץ המזבח מותר תרומה לכלי שרת רבי עקיבה אומר מותר תרומה לקיץ המזבח מותר נסכים לכלי שרת רבי חנינה סגן הכהנים אומר מותר נסכים לקיץ המזבח מותר תרומה לכלי שרת זה וזה לא היו מודים בפירות.



פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מותר התרומה - היינו מה שנשאר בקופות בראש חדש ניסן, שאז מביאין קרבנות מתרומה חדשה:

צפוי לבית קודש הקדשים - לרצפה ולכתלים:

מותר פירות - רבי ישמעאל לטעמיה, דאמר לעיל מותר שיירי הלשכה קונים מהן יינות שמנים וסלתות והשכר שמשתכרים בהן קרוי מותר פירות, כלומר מה שהותירו ונשתכרו בפירות שקנו:

קיץ למזבח - כשהמזבח בטל מביאים מהן עולות, כמו שדרך בני אדם להעלות מיני מתיקה על השלחן בגמר סעודתן ד כך אחר שגמרו להביא חובת היום מביאים עולות הללו כשאין נדרים ונדבות והמזבח בטל:

מותר תרומה לכלי שרת - מקרא דריש ליה דכתיב (דהב כד) ואת שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה', איזהו כסף שיש לו שיריים הוי אומר זו תרומת הלשכה ה:

מותר תרומה לקיץ המזבח - שלצורך קרבנות הופרשה:

מותר נסכים - גזברי הקדש היו ממציאים מעות לבעלי יינות ושמנים וסלתות, לספק למנחות ונסכים כל השנה, ואם קבל עליו לספק ג' סאים בסלע ועמדו ארבעה סאים בסלע צריך שיתן ארבע סאין, ואותה סאה היא מותר נסכים ו. וכן כשמודדין להקדש היו מודדין במדה מבורצת וגדושה, והגזבר היה מוחק המדה, הברוץ נקרא מותר נסכים. ועושין מהן כלי שרת, שהנסכים מתקדשים בכלי שרת:

מותר נסכים לקיץ המזבח - שהנסכים כליל והעולה כליל:

זה וזה - רבי עקיבא ורבי חנינא:

לא היו מודים בפירות - כדאמר ר"ע לעיל שאין משתכרים בשל הקדש. ומסקנא דתנאי ב"ד הוא על המותרות שיהיו כולן קרבים עולות. וכן הלכה:

פירוש תוספות יום טוב

לקיץ המזבח. פי' הר"ב כמו שדרך בני אדם כו'. וז"ל הרמב"ם וקיץ שם לימו' חמה [מל'] בקיץ ובחורף [יהיה] ופירות*) הקיץ ר"ל התאנים והענבים ששוטחין ומייבשין אותן ואוכלין כו':

מותר תרומה לכלי שרת. כתב הר"ב מקרא דריש ליה דכתיב ואת שאר וכו' ואיזהו כסף שיש לו שיריים הוי אומר זו תרומת הלשכה. ואע"ג דאיכא שירי הלשכה עצמה ואימא אותן שיריים. משני לה בגמ' דפרק שני דייני דדריש ה' דהכסף כסף הראשון. כלומר שנתרם ולוקח ראשון מה יהיה שאר ממנו יהיה לכלי שרת ולעיל מהך פריך בגמרא דהא כתיב במלכים (ב' יב) אך לא יעשה בית ה' ספות וגו' כי לעושי המלאכה יתנוהו. קשו קראי אהדדי ל"ק כאן שגבו לבדק הבית והותירו. לב ב"ד מתנה עליהן לעשות מהמותר כלי שרת. כאן שגבו ולא הותירו:

מותר נסכים. פירש הר"ב גזברי ההקדש היו ממציאין כו' ואם קבל עליו כו' כדתנן בסוף פרקין. וע"ש. ואין זה משתכר בשל הקדש. אלא שההקדש קרוב לשכר ואין לו הפסד. והראב"ד כתב בפ"ז מה' כלי המקדש. ואע"פ שאמרו אין משתכרין בשל הקדש. ה"מ פירות שהוא כעין גנות והוא דרך עניות. אבל נסכים שהן צרכי צבור לוקחין ואם הותירו מוכרין ליחידים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על הברטנורא) לשון הר"מ, וקיץ שם לימות החמה, מלשון בקיץ ובחורף יהיה. ופירוש הקיץ ר"ל שמייבשין התאנים והענבים ואוכלין אותן:

(ה) (על הברטנורא) ואף על גב דאיכא שירי הלשכה עצמה ואימא אותן שיריים. משני בגמרא דדריש ה"א דהכסף כסף הראשון. כלומר שנתרם ולקוח ראשון. מה יהיה שאר ממנו יהיה לכלי שרת. ועתוי"ט:

(ו) (על הברטנורא) ואין זה משתכר בשל הקדש, אלא שההקדש קרוב לשכר ואין לו הפסד. והר"א כתב דהא דאין משתכרין כו'. ה"מ פירות שהוא כעין גנות והוא דרך עניות. אבל נסכים שהן צרכי צבור לוקחין ואם הותירו מוכרין ליחידים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מותר התרומה וכו':    שם בכתובות דף ק"ו ומותר התרומה נקרא מה שנשאר בקופות כשהגיע ר"ח ניסן וזהו הנקרא מותר תרומת הלשכה אבל מה שנשאר בלשכה שלא נתרם מעיקרא בקופות ונם כבר נעשה ממנו כל מאי דתנן לעיל סי' ב' המותר נקרא מותר שירי הלשכה ומובן כבר מפירוש ר"ע ז"ל:

רקועי זהב לבית קדש הקדשים:    בירושי מפ' דהך סברא נמי ר' ישמעאל קאמר לה דצפוי כלי שרת חשיב ליה ולפי זה כן שיעור משנתנו דברי ר' ישמעאל שר' ישמעאל אומר מותר פירות לקיץ המזבח ומותר תרומה לכלי שרת:

מותר תרומה לכלי שרת:    מקרא יליף לה ר' ישמעאל התם בכתובות דכתיב ואת שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה' וכו' כדפי' ר"ע ז"ל:

מותר תרומה לקיץ המזבח ומותר נסכים לכלי שרת:    פ"ד דהל' שקלים סי' ב' ט' ואית דגרסי לקייץ המזבח בשני יודין ובנקודת צירי תחת היוד הראשונה:

ר' חנינא סגן הכהנים אומר מותר נסכים וכו':    מנחות פ' שתי מדות (מנחות דף צ') וביד פ"ז דהל' כלי המקדש סי' י"ג:

בפי' ר"ע ז"ל מותר תרומה לקייץ המזבח שלצורך קרבנות הופרשה ע"כ. אמר המלקט נראה שצריך להגיה ולהעתיק זה הלשון לעיל קודם הלשון המתחיל מותר נסכים גזברי וכו' שהרי כל זה הוא דברי ר' עקיבא:


פירושים נוספים