רמב"ם על פרה ב
ראו גם נוסח המשנה פרה ב רמבם
פרה פרק ב
[עריכה]רבי אליעזר אומר, שמא רבעה הגוי, ותהיה פסולה. וחכמים לא יחושו לרביעה, לפי שהוא לא יפסיד בהמתו בזה העניין.
והמכוון שפרת חטאת שנרבעה פסולה, למאמר השם יתברך "כי משחתם בהם מום בם"(ויקרא כב, כה), כל שמום פוסל בו דבר ערוה פוסל בו, "כי משחתם" כוונתו דבר ערוה כמו שאמרו "כי השחית כל בשר את דרכו"(בראשית ו, יב), כפי מה שביארנו בתמורה בפרק שישי.
ואומר גם כן רבי אליעזר, שפרה אדומה, אילו נתאמת לנו שלא נרבעה, לא תלקח מן הגוי, למאמר השם יתברך "דבר אל בני ישראל, ויקחו אליך פרה אדומה"(במדבר יט, ב) וגו', בני ישראל יקחו ולא הגוים יקחו. וחכמים אומרים, שאם קנה אותה ישראל שהיא כשירה, שהרי ישראל הן אותן שלקחוה.
וכן שאר קרבנות, רבי אליעזר יאמר שלא לוקחין מן הגוי משום רביעה, וחכמים אומרים שהגוי לא יעשה זה בבהמתו מפני שיפסידה.
וכוונת מן החדש ומן הישן - רוצה לומר המנחות שהן תבאנה מן החדש ומן הישן, זולת עומר ושתי הלחם כפי מה שביארנו ואמרנו בפרק שמיני ממנחות.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
יגוד - יחתוך, מאמרו "גודו אילנא"(דניאל ד, יא).
ותרגום "פרסא" "טלפא".
ננסת - הקצרה.
[והיה עולה בדעתינו] שמאמר האל "תמימה"(במדבר יט, ב) שלימה בכל הדברים, והודיענו שעניין "תמימה" שלימת האודם.
והלכה כרבי יהודה:
וחכמים יסברו שפרה קדשי מזבח היא, ולזה יפסול בה כל מום שיפסול בקדשים, וכבר ביארנו המומים כולן בששי מבכורות, והן כולן יפסלו בפרה אדומה, באמרו "אשר אין בה מום"(במדבר יט, ב).
ונוספת הפרה על הקדשים שהיא תפסל בעבודה כל עוד שישמש בה באופן מאופני השימוש, לפי שבא בה "אשר לא עלה עליה עול"(במדבר יט, ב). ואמר בעגלה ערופה "אשר לא עובד בה, אשר לא משכה בעול"(דברים כא, ג), מה עול האמור כאן עשה שאר עבודה כעול פסולה, אף עול האמור בפרה עשה שאר עבודה כעול פסולה".
עבר בה את הנהר - שנעזר בה בעת עברו.
קיפל עליה את המוסירה - שיכרוך החבל אשר יקשור בה, וישימיה על שדרתה.
בשביל שלא תחליק - שלא תמעד.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
כבר הודעתיך, שאנחנו ידענו משפטי פרה אדומה מעגלה ערופה לעניין העבודה. ואמר יתברך בעגלה ערופה "אשר לא עובד בה"(דברים כא, ג), והוא כתוב עבד חסר וי"ו. וכוונת עבד שיעשה בה מלאכה בכוונה, אמנם אם נעשית מעצמה לא תיפסל. וכוונת "עובד" שאם נעשית בה מלאכה בלי כוונה שהיא פסולה. וכאשר כתב "עבד" ונקרא "עובד" נתחבר בין שתי הכוונות, ואמרו "עובד דומיא דעבד, מה עבד לרצונו אף עובד לרצונו", ואם נעשתה בה מלאכה או עלה עליה דבר מהדברים ויהי זה מרצונו הנה כבר נפסלה.
ואם עלה עליה זכר - הנה זה מרצונו ולכן פסולה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
אמר יתברך "פרה אדומה תמימה"(במדבר יט, ב), ואמרו "אם תמימה ממומין הרי כבר נאמר "אשר אין בה מום"(במדבר יט, ב), אלא תמימה באדמימות" ירצה לומר שלימת האדמימות.
בתוך גומא אחת - בתוך חפירה אחת, ירצה שיהיה צמיחתו אחת.
רבי יהודה אומר, אפילו בתוך כוס אחד - וכוס הוא עגול מן הגשם, יש בה כלל מן השיעור בשטח אחד.
והם מוכיחות זו את זו - תורה אחת על חבירתה, והוא שתהיה האחת קרובה מן האחרת ונוכחית אליה בשטח אחד.
והנה יתבאר בפרק ששי מנדה ששיעור שתי שערות האמורות בכל מקום כדי שיהו ניטלות בזוג.
ואם יהיה בעיקרם המאדים יכול להנטל בזוג אם יחתך ראשן המשחיר, הנה היא כשירה לדברי חכמים.
והלכה כחכמים, וכתנא קמא אשר יאמר ששתי שערות לבד פוסלים בין שחורות בין לבנות:
משנה פרה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב