משנה עוקצין ב
עוקצין פרק ב', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר טהרות • מסכת עוקצין • פרק שני ("זיתים שכבשן") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
זיתים שכבשן בטרפיהן, טהורים, לפי שלא כבשן אלא למראה.
כשות של קשות והנץ שלה, טהורה.
רבי יהודה אומר, כל זמן שהיא לפני התגר, טמאה.
כל הגלעינין מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות.
גלעינה של רוטב, אף על פי יוצאה, מצטרפת.
של יבשה, אינה מצטרפת.
לפיכך, חותל של יבשה, מצטרף.
ושל רוטב, אינו מצטרף.
גלעינה שמקצתה יוצאה, שכנגד האוכל, מצטרף.
עצם שיש עליו בשר, שכנגד האוכל, מצטרף.
היה עליו מצד אחד, רבי ישמעאל אומר, רואין אותו כאלו הוא מקיפו בטבעת.
וחכמים אומרים, שכנגד האוכל, מצטרף, כגון הסיאה והאזוב והקורנית.
הרמון והאבטיח שנימוק מקצתו, אינו מצטרף.
שלם מכאן ומכאן ונימוק מן האמצע, אינו מצטרף.
הפטמא של רמון, מצטרפת.
והנץ שלו, אינו מצטרף.
רבי אליעזר אומר, אף המסרק טהור.
כל הקליפין מיטמאות ומטמאות ומצטרפות.
רבי יהודה אומר, שלשה קליפין בבצל.
הפנימית, בין שלמה בין קדורה, מצטרפות.
האמצעית, שלמה מצטרפת, וקדורה אינה מצטרפת.
והחיצונה, בין כך ובין כך טהורה.
המחתך לבשל, אף על פי שלא מירק, אינו חבור.
לכבוש ולשלוק ולהניח על השלחן, חבור.
התחיל לפרק, אוכל שהתחיל בו, אינו חבור.
האגוזים שאמנן, והבצלים שחמרן, הרי אלו חבור.
התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים, אינו חבור.
האגוזים והשקדים, חבור, עד שירסס.
ביצה מגולגלת, עד שיגוס.
ושלוקה, עד שירסס.
עצם שיש בו מוח, חבור, עד שירסס.
הרמון שפרדו, חבור, עד שיקיש עליו בקנה.
כיוצא בו, שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים, חבור, עד שיתחיל להתיר.
עלי ירקות — ירוקים, מצטרפין. ולבנים, אינן מצטרפין.
רבי אלעזר בר צדוק אומר, הלבנים מצטרפין בכרוב, מפני שהן אוכל. ובחזרים, מפני שהן משמרין את האוכל.
עלי בצלים ובני בצלים, אם יש בהן ריר, משתערין בכמות שהן.
אם יש בהן חלל, ממעך את חללן.
פת ספוגנית, משתערת בכמות שהיא.
אם יש בה חלל, ממעך את חללה.
בשר העגל שנתפח, ובשר זקנה שנתמעט, משתערין בכמות שהן.
קשות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ, טהורה.
אמר רבי שמעון, מה טיבה לטהר, אלא הטמא בטומאתו, והטהור יאכל.
כלי גללים וכלי אדמה שהשרשים יכולין לצאת בהן, אינם מכשירים את הזרעים.
עציץ נקוב, אינו מכשיר את הזרעים.
ושאינו נקוב, מכשיר את הזרעים.
כמה הוא שיעורו של נקב, כדי שיצא בו שרש קטן.
מלאהו עפר עד שפתו, הרי הוא כטבלא שאין לה לזביז.
נוסח הרמב"ם
(א) זיתים שכבשן בטרפיהן - טהורין,
- לפי שלא כבשן אלא למראה.
- כשות של קשות, והנץ שלה - טהור.
- רבי יהודה אומר: כל זמן שהיא לפני התגר - טמאה.
(ב) כל הגלעינין - מיטמאות ומטמאות, ולא מצטרפות.
- גלעינה של רוטב -
- אף על פי יוצאה - מצטרפת,
- ושל יבשה - אינה מצטרפת.
- לפיכך, חותל של יבשה - מצטרף,
- ושל רוטב - אינו מצטרף.
- גלעינה שמקצתה יוצא - שכנגד האוכל מצטרף.
- עצם שיש עליו בשר - שכנגד האוכל מצטרף.
- היה עליו מצד אחד -
- רבי ישמעאל אומר: רואין אותו כאילו מקיפו כטבעת.
- וחכמים אומרין: שכנגד האוכל - מצטרף,
- כגון הסיאה, והאיזוב, והקורנית.
- היה עליו מצד אחד -
(ג) הרימון, והאבטיח -
- שנימוק מקצתו - אינו מצטרף.
- שלם מכאן ומכאן, ונימוק מן האמצע - אינו מצטרף.
- הפטמה של רימון - מצטרפת,
- והנץ שלו - אינו מצטרף.
- רבי אלעזר אומר: אף המסרק - טהור.
(ד) כל הקליפים - מיטמאות, ומטמאות, ומצטרפות.
- רבי יהודה אומר: שלשה קליפין בבצל -
- הפנימית -
- בין שלמה ובין קדודה - מצטרפת,
- והאמצעית -
- שלמה - מצטרפת,
- וקדודה - אינה מצטרפת,
- החיצונה -
- בין כך ובין כך - טהורה.
- הפנימית -
(ה) המחתך לבשל -
- אף על פי שלא מירק - אינו חיבור.
- לכבוש, ולשלוק, ולהניח על השולחן - חיבור.
- התחיל לפרק -
- אוכל שהתחיל בו - אינו חיבור.
[ו] *הערה 1: האגוזים שאמנן, והבצלים שחמרן - הרי אלו חיבור.
- התחיל לפרק באגוזים, ולפקל בבצלים - אינו חיבור.
- האגוזים, והשקדים - חיבור, עד שירסס.
(ו) [ז] ביצה מגולגלת - משיגום,
- ושלוקה - עד שירסס.
- עצם שיש בו מוח - חיבור, עד שירסס.
- הרימון שפרדו - חיבור, עד שיקיש עליו בקנה.
- כיוצא בו -
- שלל הכובסים, והבגד שהוא תפור בכלאים - חיבור, עד שיתחיל להתיר.
- כיוצא בו -
(ז) [ח] עלי ירקות -
- ירוקים - מצטרפין,
- ולבנים - אין מצטרפין.
- רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:
- הלבנים מצטרפין באכרוב - מפני שהן אוכל,
- ובחזרים - מפני שהן משמרין את האוכל.
(ח) [ט] עלי בצלים, ובני בצלים -
- אם יש בהן ריר - משתערין בכמות שהן,
- אם יש בהן חלל - ממעך את חללה.
- פת סופגניות - משתערת בכמות שהיא,
- ואם יש בה חלל - ממעך את חללה.
- בשר העגל שנתפח,
- ובשר זקנה שנתמעט - משתערין בכמות שהן.
(ט) [י] קישות שנטעה בעציץ,
- והגדילה ויצאה חוץ לעציץ - טהורה.
- אמר רבי שמעון: מה טיבה ליטהר?
- אלא הטמא - בטומאתו,
- והטהור - יאכל.
(י) [יא] כלי גללים, וכלי אדמה,
- שהשורשים יכולים לצאת בהן - אינן מכשירין את הזרעים.
- עציץ -
- שהוא נקוב - אינו מכשיר את הזרעים,
- ושאינו נקוב - מכשיר את הזרעים.
- כמה הוא שעורו של נקב? - כדי שיצא בו שורש קטן.
- מילאהו עפר עד שפתו - הרי הוא כטבלה שאין לה לזביז.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה עוקצין, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב