משנה עוקצין ב

עוקצין פרק ב', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< · משנה · סדר טהרות · מסכת עוקצין · פרק שני ("זיתים שכבשן") · >>

פרקי מסכת עוקצין: א ב ג

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

זיתים שכבשן בטרפיהן, טהורים, לפי שלא כבשן אלא למראה.

כשות של קשות והנץ שלה, טהורה.

רבי יהודה אומר, כל זמן שהיא לפני התגר, טמאה.

משנה ב

כל הגלעינין מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות.

גלעינה של רוטב, אף על פי יוצאה, מצטרפת.

של יבשה, אינה מצטרפת.

לפיכך, חותל של יבשה, מצטרף.

ושל רוטב, אינו מצטרף.

גלעינה שמקצתה יוצאה, שכנגד האוכל, מצטרף.

עצם שיש עליו בשר, שכנגד האוכל, מצטרף.

היה עליו מצד אחד, רבי ישמעאל אומר, רואין אותו כאלו הוא מקיפו בטבעת.

וחכמים אומרים, שכנגד האוכל, מצטרף, כגון הסיאה והאזוב והקורנית.

משנה ג

הרמון והאבטיח שנימוק מקצתו, אינו מצטרף.

שלם מכאן ומכאן ונימוק מן האמצע, אינו מצטרף.

הפטמא של רמון, מצטרפת.

והנץ שלו, אינו מצטרף.

רבי אליעזר אומר, אף המסרק טהור.

משנה ד

כל הקליפין מיטמאות ומטמאות ומצטרפות.

רבי יהודה אומר, שלשה קליפין בבצל.

הפנימית, בין שלמה בין קדורה, מצטרפות.

האמצעית, שלמה מצטרפת, וקדורה אינה מצטרפת.

והחיצונה, בין כך ובין כך טהורה.

משנה ה

המחתך לבשל, אף על פי שלא מירק, אינו חבור.

לכבוש ולשלוק ולהניח על השלחן, חבור.

התחיל לפרק, אוכל שהתחיל בו, אינו חבור.

האגוזים שאמנן, והבצלים שחמרן, הרי אלו חבור.

התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים, אינו חבור.

האגוזים והשקדים, חבור, עד שירסס.

משנה ו

ביצה מגולגלת, עד שיגוס.

ושלוקה, עד שירסס.

עצם שיש בו מוח, חבור, עד שירסס.

הרמון שפרדו, חבור, עד שיקיש עליו בקנה.

כיוצא בו, שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים, חבור, עד שיתחיל להתיר.

משנה ז

עלי ירקות — ירוקים, מצטרפין. ולבנים, אינן מצטרפין.

רבי אלעזר בר צדוק אומר, הלבנים מצטרפין בכרוב, מפני שהן אוכל. ובחזרים, מפני שהן משמרין את האוכל.

משנה ח

עלי בצלים ובני בצלים, אם יש בהן ריר, משתערין בכמות שהן.

אם יש בהן חלל, ממעך את חללן.

פת ספוגנית, משתערת בכמות שהיא.

אם יש בה חלל, ממעך את חללה.

בשר העגל שנתפח, ובשר זקנה שנתמעט, משתערין בכמות שהן.

משנה ט

קשות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ, טהורה.

אמר רבי שמעון, מה טיבה לטהר, אלא הטמא בטומאתו, והטהור יאכל.

משנה י

כלי גללים וכלי אדמה שהשרשים יכולין לצאת בהן, אינם מכשירים את הזרעים.

עציץ נקוב, אינו מכשיר את הזרעים.

ושאינו נקוב, מכשיר את הזרעים.

כמה הוא שיעורו של נקב, כדי שיצא בו שרש קטן.

מלאהו עפר עד שפתו, הרי הוא כטבלא שאין לה לזביז.

(א) זֵיתִים שֶׁכְּבָשָׁן בְּטַרְפֵּיהֶן, טְהוֹרִים, לְפִי שֶׁלֹּא כְבָשָׁן אֶלָּא לְמַרְאֶה. כְּשׁוּת שֶׁל קִשּׁוּת וְהַנֵּץ שֶׁלָּהּ, טְהוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁהִיא לִפְנֵי הַתַּגָּר, טְמֵאָה.

(ב) כָּל הַגַּלְעִינִין מִטַּמְּאוֹת וּמְטַּמְאוֹת וְלֹא מִצְטָרְפוֹת. גַּלְעִינָה שֶׁל רֹטֶב, אַף עַל פִּי יוֹצְאָה, מִצְטָרֶפֶת. שֶׁל יְבֵשָׁה, אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת. לְפִיכָךְ, חוֹתָל שֶׁל יְבֵשָׁה, מִצְטָרֵף. וְשֶׁל רֹטֶב, אֵינוֹ מִצְטָרֵף. גַּלְעִינָה שֶׁמִקְצָתָהּ יוֹצְאָה, שֶׁכְּנֶגֶד הָאֹכֶל, מִצְטָרֵף. עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר, שֶׁכְּנֶגֶד הָאֹכֶל, מִצְטָרֵף. הָיָה עָלָיו מִצַּד אֶחָד, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַקִּיפוֹ בְּטַבַּעַת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שֶׁכְּנֶגֶד הָאֹכֶל, מִצְטָרֵף, כְּגוֹן הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרָנִית.

(ג) הָרִמּוֹן וְהָאֲבַטִּיחַ שֶׁנִּמּוֹק מִקְצָתוֹ, אֵינוֹ מִצְטָרֵף. שָׁלֵם מִכָּאן וּמִכָּאן וְנִמּוֹק מִן הָאֶמְצַע, אֵינוֹ מִצְטָרֵף. הַפִּטְמָא שֶׁל רִמּוֹן, מִצְטָרֶפֶת. וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ, אֵינוֹ מִצְטָרֵף. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַמַּסְרֵק טָהוֹר.

(ד) כָּל הַקְּלִפִּין מִטַּמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת וּמִצְטָרְפוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁלשָׁה קְלִפִּין בַּבָּצָל. הַפְּנִימִית, בֵּין שְׁלֵמָה בֵּין קְדוּרָה, מִצְטָרֶפֶת. הָאֶמְצָעִית, שְׁלֵמָה מִצְטָרֶפֶת, וּקְדוּרָה אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת. וְהַחִיצוֹנָה, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרָה.

(ה) הַמְחַתֵּךְ לְבַשֵּׁל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מֵרַק, אֵינוֹ חִבּוּר. לִכְבּוֹשׁ וְלִשְׁלוֹק וּלְהַנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן, חִבּוּר. הִתְחִיל לְפָרֵק, אֹכֶל שֶׁהִתְחִיל בּוֹ, אֵינוֹ חִבּוּר. הָאֱגוֹזִים שֶׁאֲמָנָן, וְהַבְּצָלִים שֶׁחֲמָרָן, הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר. הִתְחִיל לְפָרֵק בָּאֱגוֹזִים וּלְפַקֵּל בַּבְּצָלִים, אֵינוֹ חִבּוּר. הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים, חִבּוּר, עַד שֶׁיְּרַסֵּס.

(ו) בֵּיצָה מְגֻלְגֶּלֶת, עַד שֶׁיָּגוֹס. וּשְׁלוּקָה, עַד שֶׁיְּרַסֵּס. עֶצֶם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מוֹחַ, חִבּוּר, עַד שֶׁיְּרַסֵּס. הָרִמּוֹן שֶׁפֵּרְדוֹ, חִבּוּר, עַד שֶׁיַּקִּישׁ עָלָיו בַּקָּנֶה. כַּיּוֹצֵא בוֹ, שְׁלַל הַכּוֹבְסִין וְהַבֶּגֶד שֶׁהוּא תָפוּר בְּכִלְאַיִם, חִבּוּר, עַד שֶׁיַּתְחִיל לְהַתִּיר.

(ז) עֲלֵי יְרָקוֹת יְרֻקִּים, מִצְטָרְפִין. וּלְבָנִים, אֵינָן מִצְטָרְפִין. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר, הַלְּבָנִים מִצְטָרְפִין בַּכְּרוּב, מִפְּנֵי שֶׁהֵן אֹכֶל. וּבַחֲזָרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְשַׁמְּרִין אֶת הָאֹכֶל.

(ח) עֲלֵי בְצָלִים וּבְנֵי בְצָלִים, אִם יֵשׁ בָּהֶן רִיר, מִשְׁתָּעֲרִין בִּכְמוֹת שֶׁהֵן. אִם יֵשׁ בָּהֶן חָלָל, מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָן. פַּת סְפוֹגָנִית, מִשְׁתָּעֶרֶת בִּכְמוֹת שֶׁהִיא. אִם יֵשׁ בָּהּ חָלָל, מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָהּ. בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁנִּתְפַּח, וּבְשַׂר זְקֵנָה שֶׁנִּתְמַעֵט, מִשְׁתָּעֲרִין בִּכְמוֹת שֶׁהֵן.

(ט) קִשּׁוּת שֶׁנְּטָעָהּ בֶּעָצִיץ וְהִגְדִּילָה וְיָצְאָה חוּץ לֶעָצִיץ, טְהוֹרָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַה טִּיבָהּ לִטָּהֵר, אֶלָּא הַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ, וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל.

(י) כְּלֵי גְלָלִים וּכְלֵי אֲדָמָה שֶׁהַשָּׁרָשִׁים יְכוֹלִין לָצֵאת בָּהֶן, אֵינָם מַכְשִׁירִים אֶת הַזְּרָעִים. עָצִיץ נָקוּב, אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים. וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב. מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים. כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ שֶׁל נֶקֶב, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בוֹ שֹׁרֶשׁ קָטָן. מִלְאָהוּ עָפָר עַד שְׂפָתוֹ, הֲרֵי הוּא כְּטַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ לִזְבֵּז.

נוסח הרמב"ם

(א) זיתים שכבשן בטרפיהן - טהורין,

לפי שלא כבשן אלא למראה.

כשות של קשות, והנץ שלה - טהור.

רבי יהודה אומר: כל זמן שהיא לפני התגר - טמאה.

(ב) כל הגלעינין - מיטמאות ומטמאות, ולא מצטרפות.

גלעינה של רוטב -

אף על פי יוצאה - מצטרפת,

ושל יבשה - אינה מצטרפת.

לפיכך, חותל של יבשה - מצטרף,

ושל רוטב - אינו מצטרף.

גלעינה שמקצתה יוצא - שכנגד האוכל מצטרף.

עצם שיש עליו בשר - שכנגד האוכל מצטרף.

היה עליו מצד אחד -

רבי ישמעאל אומר: רואין אותו כאילו מקיפו כטבעת.

וחכמים אומרין: שכנגד האוכל - מצטרף,

כגון הסיאה, והאיזוב, והקורנית.

(ג) הרימון, והאבטיח -

שנימוק מקצתו - אינו מצטרף.

שלם מכאן ומכאן, ונימוק מן האמצע - אינו מצטרף.

הפטמה של רימון - מצטרפת,

והנץ שלו - אינו מצטרף.

רבי אלעזר אומר: אף המסרק - טהור.

(ד) כל הקליפים - מיטמאות, ומטמאות, ומצטרפות.

רבי יהודה אומר: שלשה קליפין בבצל -

הפנימית -

בין שלמה ובין קדודה - מצטרפת,

והאמצעית -

שלמה - מצטרפת,

וקדודה - אינה מצטרפת,

החיצונה -

בין כך ובין כך - טהורה.

(ה) המחתך לבשל -

אף על פי שלא מירק - אינו חיבור.

לכבוש, ולשלוק, ולהניח על השולחן - חיבור.

התחיל לפרק -

אוכל שהתחיל בו - אינו חיבור.

[ו] *הערה 1: האגוזים שאמנן, והבצלים שחמרן - הרי אלו חיבור.

התחיל לפרק באגוזים, ולפקל בבצלים - אינו חיבור.

האגוזים, והשקדים - חיבור, עד שירסס.

(ו) [ז] ביצה מגולגלת - משיגום,

ושלוקה - עד שירסס.

עצם שיש בו מוח - חיבור, עד שירסס.

הרימון שפרדו - חיבור, עד שיקיש עליו בקנה.

כיוצא בו -

שלל הכובסים, והבגד שהוא תפור בכלאים - חיבור, עד שיתחיל להתיר.

(ז) [ח] עלי ירקות -

ירוקים - מצטרפין,

ולבנים - אין מצטרפין.

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:

הלבנים מצטרפין באכרוב - מפני שהן אוכל,

ובחזרים - מפני שהן משמרין את האוכל.

(ח) [ט] עלי בצלים, ובני בצלים -

אם יש בהן ריר - משתערין בכמות שהן,

אם יש בהן חלל - ממעך את חללה.

פת סופגניות - משתערת בכמות שהיא,

ואם יש בה חלל - ממעך את חללה.

בשר העגל שנתפח,

ובשר זקנה שנתמעט - משתערין בכמות שהן.

(ט) [י] קישות שנטעה בעציץ,

והגדילה ויצאה חוץ לעציץ - טהורה.

אמר רבי שמעון: מה טיבה ליטהר?

אלא הטמא - בטומאתו,

והטהור - יאכל.

(י) [יא] כלי גללים, וכלי אדמה,

שהשורשים יכולים לצאת בהן - אינן מכשירין את הזרעים.

עציץ -

שהוא נקוב - אינו מכשיר את הזרעים,

ושאינו נקוב - מכשיר את הזרעים.

כמה הוא שעורו של נקב? - כדי שיצא בו שורש קטן.

מילאהו עפר עד שפתו - הרי הוא כטבלה שאין לה לזביז.

הערות

הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

פירושים

משנה עוקצין, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב