משנה עוקצין ב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת עוקצין · פרק ב · משנה ג | >>
הרמון והאבטיח שנימוק מקצתו, אינו מצטרף.
שלם מכאן ומכאן ונימוק מן האמצע, אינו מצטרףט.
הפטמא של רמון, מצטרפת.
והנץ שלו, אינו מצטרףי.
רבי אליעזר אומר, אף המסרק טהור.
הָרִמּוֹן וְהָאֲבַטִּיחַ שֶׁנִּמּוֹק מִקְצָתוֹ, אֵינוֹ מִצְטָרֵף. שָׁלֵם מִכָּאן וּמִכָּאן וְנִמּוֹק מִן הָאֶמְצַע, אֵינוֹ מִצְטָרֵף. הַפִּטְמָא שֶׁל רִמּוֹן, מִצְטָרֶפֶת. וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ, אֵינוֹ מִצְטָרֵף. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הַמַּסְרֵק טָהוֹר.
הרימון, והאבטיח -
- שנימוק מקצתו - אינו מצטרף.
- שלם מכאן ומכאן, ונימוק מן האמצע - אינו מצטרף.
- הפטמה של רימון - מצטרפת,
- והנץ שלו - אינו מצטרף.
- רבי אלעזר אומר: אף המסרק - טהור.
נימוק מקצתו - נתחלחל קצתו ורפה ונכנס וחזר שאינו ראוי לאכילה, ועל כן אינו מצטרף עם היותו מחובר ומגיע לגרעיני הרמונים או לזרע האבטיח.
וכן אילו היה המקום אשר נרקב ונפסד בתוך הרמונים או האבטיחים אינו מצטרף.
ומקליפות רמונים דמות כוס סובב בראש הרמון ושפתו עשויה תלפיות דמות שיני המסרק, ועל כן נקרא מסרק, כי המסרק הוא הנקרא בלשון ערב "אל-משט", והוא כשקולף והושלך אין נראה דבר מגרעיני הרמונים, ועל כן אמר רבי אלעזר, כי הוא אינו שומר.
וכשנקלף הכוס הזה גם כן ימצא בהן כדמות ראש השדיים משופע ויוצא על שטח הרמון ירוק, והוא הנקרא פיטמה של רמון, וכשתכרת אותו פיטמה ולא תשרש בכריתה לא יגלה גם כן גרעיני הרמונים.
וזה הכוס כולו מלא מפרח ירוק דק, נשאר בתוכו אחר שיתבשלו הרמונים בתכלית הבישול, והוא הנץ שלו הנזכר כאן.
ואין הלכה כרבי אלעזר:
שנימוק מקצתו אין מצטרף. דאין חשוב אוכל מה שנימוק:
הפיטמא של רמון בפ' העור והרוטב (דף קיח:) מייתי לה ראש של רמון שממנו מינץ יש בו ג' דברים ושם לכל אחד ואחד העומד באמצע שמו פיטמא ובתוספתא קורא ליה עמוד. וסביבות הפיטמא כמין שערות הכא קרי ליה נץ ובתוספ' קרי ליה שער. סביב מוקף כמין עטרה ושמו מסרק שהוא עשוי וחתוך כמין מסרק והיינו דתניא בתוספ' [עוקצין ספ"א] ר"א אומר הנוגע בעמוד טמא בשער ובמסרק טהור:
שנימוק מקצתו אין מצטרף - דמה שנימוק אינו חשוב אוכל, כיון שנתמסמס ואינו ראוי לאכילה:
הפטמא של רימון - כמין דד יוצא בראש הרמון, והוא הנקרא פטמא. וסביב הפטמא כמין פרח ירוק שיש בו חוטים דקים, והן קרויין נץ. וסביבות אותן החוטים כעין כוס וראשו עשוי לתלפיות, והוא קרוי מסרק, מפני שיש לו שינים כמסרק:
אף המסרק טהור - שאם יחתך מן הפרי, אין מתגלים הגלעינים בכך, הלכך לא הוי שומר. אבל הפטמא, אם יחתכוה עד שרשה, יתגלו הגרעינים ויפסד הפרי. ואין הלכה כרבי אליעזר יא:
הרמון. והאבטיח שנימוק מקצתו כו' שלם מכאן ומכאן כו'. לכאורה זו ואצ"ל זו קתני ולשון הרמב"ם בספ"ה מהט"א (הלכה כ"ב) הרמון והאבטיח שנימוק מקצתו. אין הנשאר חבור לאותו שנימוק. ואין הנשאר מן הקליפה מצטרף. שהרי אין שמירתו מועלת כלום. וכן אם היה שלם מכאן ומכאן. ונימוק באמצע. אין הצדדין חבור זה לזה. ואין קליפתו מצטרפת:
והנץ שלו אינו מצטרף. דאין שומר ע"ג שומר. כדלקמן. רש"י פרק העור והרוטב דף קי"ח:
רא"א אף המסרק טהור. כתב הר"ב ואין הלכה כר"א וכ"כ הרמב"ם ומכלל דפליגי רבנן. וצ"ל דמסרק בכלל הפטמא הוא:
(ט) (על המשנה) שלם כו'. לכאורה זו ואין צריך לומר זו קתני. ולשון הר"מ, הרימון והאבטיח שנימוק מקצתו, אין הנשאר חיבור כו' ואין הנשאר מן הקליפה מצטרף, שאין שמירתו מועלת כלום. וכן נימוק באמצע. אין הצדדים חיבור זה לזה ואין קליפתו מצטרפת:
(י) (על המשנה) אינו כו'. דאין שומר על גבי שומר. רש"י:
(יא) (על הברטנורא) מכלל דפליגי רבנן. וצ"ל דמסרק בכלל הפטמא הוא:
שלם מכאן ומכאן ונימוק מן האמצע: כלומר לא מיבעיא מצד אחד אלא אפילו נשאר שלם מכל צד ונימוק מן האמצע אינו מצטרף:
הפיטמא של רמון וכו': ברכות פ' ששי דף ל"ח וחולין ר"פ העור והרוטב (חולין בדף קי"ח.) ובתוספתא קרי לפטמא עמוד ולנץ שלו קרי שיער:
והנץ שלו אינו מצטרף: פירש"י ז"ל שם בחולין משום דהוי שומר ע"ג שומר:
ר' אלעזר: בלי יו"ד צ"ל:
אף המסרק: מצאתי מלת אף מחוקה כתב החכם הר"ס ז"ל [כאן נמחק שורה א'. וע' בר"ש שהביא מתוספתא רא"א הנוגע בעמוד טמא בשער ובמסרק טהור ע"כ. ועפ"ז יובנו דברי החכם הר"ס ז"ל אלו] היינו עמוד היינו הפטמא דמתני' ושער היינו הנץ דמתני' ושפיר גרס אף המסרק טהור וה"פ לת"ק הנץ שלו והיינו השער אינו מצטרף אצטרופי הוא דלא מצטרף משום דלא חשיב שומר אבל יד מיהא הוי ומיטמא ומטמא ור' אלעזר אומר אף המסרק טהור ל"מ הנץ דהיינו השער שהוא טהור לגמרי משום דלא חשיב יד אלא אפילו המסרק טהור משום דלא חשיב יד אבל לת"ק המסרק הוי יד דלא גרע מהנץ דהוי יד לת"ק עכ"ל ז"ל:
יכין
הרמון: גראנאטאפפעל:
והאבטיח: מעלאנע:
אינו מצטרף: ר"ל מה שנימוק ממנו אינו מלטרף להאוכל מדאין הנימוק ראוי לאכילה. וגם פשיטא שאין בו לא דין יד או שומר:
אינו מצטרף: ר"ל אין הנימוק מצטרף להשלם להשלים שיעור כביצה לטמא אחרים. [והקשה רבינו תוי"ט דהו"ל זו ואצ"ל זו. ולא הבנתי. דהרי ודאי ס"ד כיון דשלם מב' צדדין יצטרף מה שנימוק באמצע. והוה שפיר לא זו אף זו. וכל שכן לפי מה שפי' הרא"ש דמכאן ומכאן ר"ל שהפרי שלם סביב. ורק בפנימיותו נימוק. א"כ ודאי דבכה"ג ס"ד דמדכולו מבחוץ שלם יצטרף כולו. אמנם אי קשיא הא קשה לי אי מלת אינו מצטרף. אמה שנימוק קאי. למה פלגינהו תנא לב' בבות. והכי הול"ל נימוק מקצת בין מהצד או מאמצע אינו מצטרף. לכן נראין דברי רבינו הרמב"ם. שפי' האי אינו מצטרף דסיפא דר"ל אין הצדדין השלמין מצטרפין. ונראה דגם לרבינו הרמב"ם נימוק מקצתו דרישא הייינו בין מן האמצע. בין מן הצד. וגם לפי פי' זה הוה סיפא שפיר לא זו אף זו. דלא זו דאין הנימוק חשוב כאוכל שיצטרף הוא עצמו להאוכל. אלא אפסוקי נמי מפסיק שלא יצטרפו האוכלין שמפריד הנימוק ביניהן]:
הפטמא של רמון: הוא השושן הקטן שיש בראש הרימון. כמו שיש באתרוג [ועיין מג"א תרמ"ח סק"ח]:
והנץ: הוא כמין שער ירוק ככרכום שגדל סביב לשושן הרימון:
אינו מצטרף: אבל עכ"פ הו"ל יד. ולא דמי לנץ כישות לעיל דאפילו יד לא הוה [כמ"א]. דהתם מדכבוש נתרכך. ואי אפשר לאחוז הפרי על ידו. ואי התם בקישות שאינה כבושה מיירי. אפ"ה יש לחלק דבשלמא קישות שהיא בעצמה פרי רך כמ"ש הר"ב וכל המפרשים שם. אי אפשר לאחוז בשער שלה ושלא תתנתק הפרי מהשער. משא"כ רימון קליפתו קשה. ויכול שפיר לאחזו בשער שבראשו. ולפיכך מחשב שפיר יד:
ר' אליעזר אומר אף המסרק: הוא כעין שפת כוס שבולט בראש הרימון סביב השערות הנ"ל. ושפת כוס זה עשוי כמסרק עם שינים:
טהור: דאינו לא יד ולא שומר להרימון. משא"כ כשינטל פיטמתו יתרקב מהר. ולרבנן מסרק כגוף של הרימון הוא. ומצטרף:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת