לדלג לתוכן

משנה עוקצין ב דפוסים

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה עוקצין ב דפוסים | >>

זיתים שכבשן בטרפיהן, טהורים, לפי שלא כבשן אלא למראה.

כשות של קשות והנץ שלה, טהורה.

רבי יהודה אומר, כל זמן שהיא לפני התגר, טמאה.

כל הגלעינין מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות.

גלעינה של רוטב, אף על פי יוצאה, מצטרפת.

של יבשה, אינה מצטרפת.

לפיכך, חותל של יבשה, מצטרף.

ושל רוטב, אינו מצטרף.

גלעינה שמקצתה יוצאה, שכנגד האוכל, מצטרף.

עצם שיש עליו בשר, שכנגד האוכל, מצטרף.

היה עליו מצד אחד, רבי ישמעאל אומר, רואין אותו כאלו הוא מקיפו בטבעת.

וחכמים אומרים, שכנגד האוכל, מצטרף, כגון הסיאה והאזוב והקורנית.

הרמון והאבטיח שנימוק מקצתו, אינו מצטרף.

שלם מכאן ומכאן ונימוק מן האמצע, אינו מצטרף.

הפטמא של רמון, מצטרפת.

והנץ שלו, אינו מצטרף.

רבי אליעזר אומר, אף המסרק טהור.

כל הקליפין מיטמאות ומטמאות ומצטרפות.

רבי יהודה אומר, שלשה קליפין בבצל.

הפנימית, בין שלמה בין קדורה, מצטרפות.

האמצעית, שלמה מצטרפת, וקדורה אינה מצטרפת.

והחיצונה, בין כך ובין כך טהורה.

המחתך לבשל, אף על פי שלא מירק, אינו חבור.

לכבוש ולשלוק ולהניח על השלחן, חבור.

התחיל לפרק, אוכל שהתחיל בו, אינו חבור.

האגוזים שאמנן, והבצלים שחמרן, הרי אלו חבור.

התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים, אינו חבור.

האגוזים והשקדים, חבור, עד שירסס.

ביצה מגולגלת, עד שיגוס.

ושלוקה, עד שירסס.

עצם שיש בו מוח, חבור, עד שירסס.

הרמון שפרדו, חבור, עד שיקיש עליו בקנה.

כיוצא בו, שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים, חבור, עד שיתחיל להתיר.

עלי ירקות — ירוקים, מצטרפין. ולבנים, אינן מצטרפין.

רבי אלעזר בר צדוק אומר, הלבנים מצטרפין בכרוב, מפני שהן אוכל. ובחזרים, מפני שהן משמרין את האוכל.

עלי בצלים ובני בצלים, אם יש בהן ריר, משתערין בכמות שהן.

אם יש בהן חלל, ממעך את חללן.

פת ספוגנית, משתערת בכמות שהיא.

אם יש בה חלל, ממעך את חללה.

בשר העגל שנתפח, ובשר זקנה שנתמעט, משתערין בכמות שהן.

קשות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה חוץ לעציץ, טהורה.

אמר רבי שמעון, מה טיבה לטהר, אלא הטמא בטומאתו, והטהור יאכל.

כלי גללים וכלי אדמה שהשרשים יכולין לצאת בהן, אינם מכשירים את הזרעים.

עציץ נקוב, אינו מכשיר את הזרעים.

ושאינו נקוב, מכשיר את הזרעים.

כמה הוא שיעורו של נקב, כדי שיצא בו שרש קטן.

מלאהו עפר עד שפתו, הרי הוא כטבלא שאין לה לזביז.

<< | משנה עוקצין ב דפוסים | >>