משנה עבודה זרה ד י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק ד · משנה י | >>
גוי שנמצא עומד בצד הבור של יין, אם יש לו עליו מלוה, אסורכו.
אין לו [ עליו מלוה ], מותרכז.
נפל לבור ועלה, ומדדו בקנה, התיז את הצרעה בקנה או שהיה מטפח על פי חבית מרותחת, בכל אלו היה מעשה ואמרו ימכר.
ורבי שמעון מתיר.
נטל את החבית וזרקה [ בחמתו ] לבור, זה היה מעשה והכשירו.
גּוֹי שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד בְּצַד הַבּוֹר שֶׁל יַיִן,
- אִם יֵשׁ לוֹ עָלָיו מִלְוֶה, אָסוּר;
- אֵין לוֹ עָלָיו מִלְוֶה, מֻתָּר.
- נָפַל לַבּוֹר וְעָלָה,
- וּמְדָדוֹ בְּקָנֶה,
- הִתִּיז אֶת הַצִּרְעָה בְּקָנֶה,
- אוֹ שֶׁהָיָה מְטַפֵּחַ עַל פִּי חָבִית מְרֻתַּחַת,
- בְּכָל אֵלּוּ הָיָה מַעֲשֶׂה,
- וְאָמְרוּ: יִמָּכֵר;
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
- נָטַל אֶת הֶחָבִית וּזְרָקָהּ בַּחֲמָתוֹ לַבּוֹר,
- זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וְהִכְשִׁירוּ:
נוכרי, שנמצא עומד בצד הבור של יין -
- אם יש לו עליו מלווה - אסור,
- אם אין לו עליו מלווה - מותר.
- נפל לבור - ועלה,
- מדדו בקנה,
- התיז את הצרעה בקנה,
- היה מטפיח על פי חבית מרותחת,
- בכל אלו, היה מעשה - ואמרו יימכר.
- ורבי שמעון - מתיר.
- נטל את החבית - וזרקה בחמתו לבור,
- זה היה מעשה - והתירו.
יש לו עליו מלוה - כלומר על אותו יין, אבל על האיש לא נעשה יין נסך, לפי שכשיש על אותו היין מלוה הוא חושב אותו ממונו, ואפשר שימשוך ידו לחפש ולראות היאך הוא, כיון שזה הוא ממונו.
ואמרו נפל לבור ועלה - כשעלה והוא מת, אבל כשעלה חי אסור בהנאה, לפי שהוא משבח לפסלו על שניצול, והוא כאילו מאידיהם של גוים.
ורבי שמעון מתיר בשתיה.
ואין הלכה כרבי שמעון:
אם יש לו עליו מלוה אמור - אם יש לו על היין מלוה, שזה היין משועבד לו בחובו כה, אז הוא כממונו ונגע ביה לראות היאך הוא:
נפל - הנכרי לבור מלא יין:
ועלה - מת. אע"ג דנגע בשעה שנפל אינו אסור בהנאה, הואיל ולא נתכוין ליגע. אבל עלה חי, בעלייתו אוסרו, משום דמודה לעבודה זרה על שניצול כח:
ומודדו בקנה - או שהיה הנכרי מודד יינו של ישראל בקנה:
והתיז - או שהתיז הנכרי את הצרעה מיינו של ישראל על ידי הקנה ולא נגע בידיו ביין:
המרותחת - שהיתה החבית מעלה רתיחות, וטפח הנכרי בידו על הרתיחות, אין דרך ניסוך בכך:
ורבי שמעון מתיר - ואין הלכה כרבי שמעון:
זה היה מעשה והכשירו - אף בשתיה:
אם יש לו עליו מלוה. פירש הר"ב שזה היין משועבד לו בחובו. שעשה לו ישראל יין זה אפותיקי לגבות הימנו. רש"י:
אסור. שמא נגע בו. לשון הרמב"ם פרק י"א מהלכות מאכלות אסורות. כל יין שיגע בו העכו"ם הרי זה אסור. שמא נסך אותו. שמחשבת העכו"ם לע"ז. הא למדת שיין של ישראל שנגע בו העכו"ם דינו כסתם יינו שהוא אסור בהנייה:
מותר. דנתפס כגנב אפילו על הכניסה. ומש"ה לא חיישינן שמא נגע דמרתת. הר"ן:
ועלה. פירש הר"ב מת אבל עלה חי אוסר משום דמודה וכו' על שניצל ומסתמא נסכיה בעלייתו ואסור בהנאה. רש"י:
וזרקה בחמתו. ונ"א ל"ג בחמתו ויש קצת פנים לגרסא זו דבגמ' דמותיב נטל את החבית וכו' ודייק בחמתו אין שלא בחמתו לא נראה שלא משנתינו היא. אלא ברייתא מייתי דהא גריס בה זה היה מעשה בבית שאן. ובמתני' ל"ג בבית שאן [אך בספר הרא"ש ראיתי במשנה בבית שאן] ומדמייתי ברייתא ש"מ משום דבמתני' ל"ג בחמתו. ומ"מ נראה ודאי דמתני' נמי דוקא בחמתו. דאי לא תימא הכי אדמותיב מברייתא לסתייע ממתניתין. אלא ס"ל גמרא דברייתא מיפרשא למתני' ולא פליגי. ודמתני' סתמא קתני משום דסתם זריקה משום דחמה היא לו זורק. ולמסקנא דמסיק דקאזיל מיניה מיניה שדוחהו עד שנופל לתוך היין. ולאו זריקה ממש היא. ומש"ה בחמתו אין. דהוי מגע ע"י דבר אחר שלא בכונה. אבל שלא בחמתו לא. אבל כי זרק ממש אפילו שלא בחמתו שרי. איכא למימר לנ"א דל"ג בחמתו דשתי מעשיות היו. חדא דמתני' וזריקה ממש ושלא בחמתו היתה. וחדא דברייתא בחמתו ולאו זריקה ממש:
(כה) (על הברטנורא) שעשה לו ישראל יין זה אפותיקי לגבות הימנו. רש"י:
(כו) (על המשנה) אסור. שמא נגע בו. לשון הר"מ, כל יין שיגע בו העכו"ם ה"ז אסור, שמא נסך אותו שמחשבת העכו"ם לאליל. הא למדת שיין של ישראל שנגע בו העובד כוכבים דינו כסתם יינו שהוא אסור בהנייה:
(כז) (על המשנה) מותר. דנתפס כגנב אפילו על הכניסה ומש"ה לא חיישינן שמא נגע דמרתת. הר"נ:
(כח) (על הברטנורא) ומסתמא נסכיה בעלייתו ואסור בהנאה. רש"י:
עו"ג: עובד ע"ז. שנמצא וכו' אם יש לו עליו מלוה אסור. גמרא אמר שמואל והוא שיש לו מלוה על אותו יין פירש רש"י ז"ל שעשה לו הישראל יין זה אפותיקי לגבות ממנו חובו. אמר רב אשי מתניתין נמי דייקא דתנן בסוף פירקין המטהר יינו של עו"ג ונותנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר כלומר הריני כאילו כבר קבלתי ממך מעות שאיני מעכב על ידך להוציא היין מרשותי בכל עת שתרצה מותר אם יש מפתח או חותם ביד ישראל אבל אם רצה ישראל להוציאו ואינו מניחו עד שיתן לו את מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו דכיון דיש לו עליו מלוה על אותו יין מאי דבעי עביד אבל מלוה שאינה על אותו יין כמי שאין לו עליו דמי דקתני רישא הלה כותב לו התקבלתי ממך מעות שעתה אין לו כלום על היין אע"פ שיש לו מלוה חוב דמי היין והא הכא דיש לו דמי היין עליו וקתני דכיון דלאו על אותו יין הוא מותר. וראיתי כתוב בתשובות כ"י ומה שכתבת עו"ג שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש לו עליו מלוה אסור ולשון הירושלמי לא סוף דבר על אותו יין אלא כל זמן שיש לו מלוה על בעל היין ע"כ מלת היין קלקלה הבנתך בזה שהרי בגמרא דילן אסיקנא דוקא על אותו יין ואין להניח תלמוד ערוך שלפנינו בעבור הירושלמי ע"כ:
מותר: דנתפס כגנב אפילו על הכניסה ומש"ה לא חיישינן שמא נגע דמירתת הר"ן ז"ל. וז"ל הכסף משנה סימן כ"ה דפי"ב דהמ"א וא"ת אמאי לא מפליג הכא בין נתפס כגנב לאינו נתפס וי"ל דה"פ אם יש לו עליו מלוה פשיטא שאינו נתפס כגנב ואסור ואם אין לו עליו מלוה מותר והוא שיהא נתפס כגנב ע"כ:
אין לו עליו מלוה מותר: פ"ק דחולין דף ג':
ומדדו בקנה: הא דנקט מדדו בקנה שמעשה כך היה או בשביל ר"ש המתיר בשתיה והה"נ מדדו ביד דשרי בהנאה והיינו דתניא בגמרא מדדו בין ביד בין ברגל ימכר ר' נתן אומר ביד אסור ברגל מותר הרא"ש ז"ל:
או שהיה מטפח: תוס' פ' כסוי הדם (חולין דף פ"ו.) וכתוב בהגהת אשרי חבית שהיתה מחמצת ומעלה רתיחות אותן רתיחות הוו חיבור ליין ואם נגע עו"ג ברתיחה של יין חמרא אסור והא דנקט מטפח ולא נקט נגע בנחת להודיעך שאין דרך ניסוך בכך ושרי בהנאה וה"ה דבנגיעה נמי אסור בשתיה ע"כ:
ור"ש מתיר: אכולהו באבי דמתניתין קאי וכן כתב ג"כ הר"ן ז"ל לעיל בפרקין בדף שע"ה ע"כ. ובגמרא אמר רב אדא בר אהבה ינוחו לו לר"ש ברכות על ראשו כשהוא מתיר אפילו בשתיה וכשהוא אוסר אפילו בהנאה:
וזרקה בחמתו: אית דלא גרסי מלת בחמתו ולא נהירא דבגמרא דייק מינה בחמתו אין שלא בחמתו לא אלמא דזריקה דעו"ג עושה יין נסך אם הוא שלא בחמתו ואילו זב שזרק חפץ על כלי לא טמאו וקשה לרב אשי על כלל שנתן דכל שבזב טמא בעו"ג עושה יין נסך וכל שבזב טהור בעו"ג אינו עושה יי"נ ומפרקינן כגון דאזיל מיניה מיניה פירש רש"י ז"ל שהולך ומתגלגל הכלי כל שעה על ידי שהוא מגלגלו ומורידו לבור הלכך שלא בחמתו לא דחיישינן דילמא נגע עד כאן:
זה היה מעשה והתירו: אפילו בשתיה משום דבכה"ג לא מיקרי מגעו ע"י דבר אחר כיון שאין החבית ניטלת מפני כובדה ורש"י ז"ל פירש דזריקה היא וזריקה אינה אוסרת ביין נסך הר"ן ז"ל:
והכשירו: נראה דגרסת והתירו היא יותר עיקר שהיא מקביל לואסרו דבסוף פרקין וכן בהרי"ף והרא"ש ז"ל אלא שבהרא"ש ז"ל כתוב כאן זה היה מעשה בבית שאן והתירו. וגם הר"ר יהוסף ז"ל הגיה והתירו. וביד פי"ב דהמ"א סימן ט' כ"ד כדכתיבנא. ובטור י"ד בסימן קכ"ד ובסימן קכ"ח. וכתב הר"ן ז"ל בפרקין בדף שע"ז ע"ב דר' יהודה בן בבא ור' יהודה דההיא ברייתא דמייתי בגמרא בפרקין דף נ"ט אה"נ דפליגי אבל מגע עו"ג בשל ישראל דמכלתין דלדידהו לא אסור אלא בשתיה ע"כ. ועיין בכללים שנתן הוא ז"ל בדף שע"ח במגעו של עו"ג בגופו ומגעו ע"י דבר אחר ובכחו ובמזיגתו ותוסיף לקח טוב:
יכין
אם יש לו עליו מלוה: שעשה לו הישראל היין אפותיקי מפורש, אף שהיין ברשות ישראל, וכ"ש שמשכנו ביד עכו"ם:
אסור: שמא נגע בו לראות האיך הוא.
אין לו עליו מלוה: על היין, אף שהישראל חייב לו:
מותר: אפילו אין על היין שום חותם, ואפילו נמצא על ידו קצף היין, תלינן שמדופני החבית לקח הקצף:
נפל לבור ועלה: מת. דאילו עלה חי, אף דבנפילתו לא נתנסך, אמרינן דבעלייתו הודה לע"ז על שניצל וניסכו [קכ"ד כ']:
ומדדו בקנה: ר"ל או שמדד העכו"ם היין שבבור בקנה המדה:
התיז את הצרעה בקנה: שדחה בקנה שבידו את הצרעה מהיין, ולא נגע עם ידו בהיין:
או שהיה מטפח על פי חבית מרותחת: שהיין העלה רתיחות, וטפח הרתיחות ממנו, ואין דרך ניסוך בכך [עי' קכ"ד י"א]:
זה היה מעשה והכשירו: וקיי"ל דבמדדו בקנה ואינך אסור בשתייה ומותר בהנאה, דבכולן מוכח דאין כוונתו לנסך, רק מתעסק במלאכתו, ובכה"ג אסור רק בשתייה. ובמקום הפסד קצת יש להקל בכה"ג בהנאה אפילו נגע בהיין ממש, כשמוכח שאין כוונתו לנסך [קכ"ד י"ט].
וכלל מגע יין, הדין מחולק לב' עניינים, דהיינו במגע ביין עצמו, או בנגע בהיין ע"י דבר אחר,
- (א) שנגע ביין עצמו. כל מגע עכו"ם ביין שתאסר בהנאה, צריך ה' תנאים.
- (א) שידע שהוא יין.
- (ב) שיתכוון ליגע בהיין. לאפוקי בנפל שם ועלה מת, או תינוק שנגע, דלאו בר כוונה הוא.
- (ג) אף שמתכוון ליגע בהיין, אם מתכוון אז להתעסק בדבר אחר, כגון למדדו בידו או בקנה המדה דלעיל וכדומה, לא מחשב מגע לאסור בהנאה.
- (ד) נגיעה האוסרת היא ביד או ברגל [וי"א דוקא בידו].
- (ה) וצריך נמי שישכשך [שווענקעלן] בל"א, בהיין, ואפילו שכשוך מועט אוסר, ואפילו שכשך בפיו כגון ששתה ממנו, או אפילו מצץ במינקת בחבית והעלהו לפיו מחשב שכשוך. בחסר חד מהנך, אינו אסור בהנאה רק בשתייה [קכ"ד י' י"א]. ולכן בנגע אפילו ביין עצמו ולא שכשך, מותר בהנאה [ש"ך שם ס"ק כ'].
- (ב) מגע ע"י דבר אחר יש בו ח' חלוקים
- (א) אם נגע בכלי יין פתוח, והיה בהמגע כל חמש תנאים הנ"ל נאסר היין בהנאה [קכ"ד י"ז]. וי"א דצריך נמי שיגביה הכלי. ולכן כל שנגע בכלי פתוח, ושכשך ולא הגביה במקום הפסד מותר בשתייה [קכ"ד י"ז, וקכ"ה א'].
- (ב) מיהו בשפך יין מהכוס אחר שהגביהו, הוה כשכשוך, ואסור רק בשתייה [קכ"ד י"ח]. ולדידן שהעכו"ם שבינינו אין עע"ז. כל יין שאסור מצד הדין רק בשתייה, לנו במקום הפסד מותר אף בשתייה [ש"ך קכ"ג מ"ג, וקכ"ד י"ח, וקכ"ה סק"א. ועי' עוד שם קכ"ד ס"ק ע"א]. ולהכי במקום הפסד מותר ג"כ היין שנשאר בידו אחר שיצק ממנו, אפילו בשתייה [ש"ך קכ"ה סק"א].
- (ג) אם נגע בכלי יין פתוח והגביה ולא שכשך, מותר בשתייה, וכ"ש בתרתי לטיבותא, שנגע בכל יין הפתוח, ולא הגביה ולא שכשך דמותר בשתייה [קכ"ד י"ז וי"ח, וקכ"ה י'].
- (ד) וכל זה בכלי שפיו צר, דאפשר דניחא ליה בשכשוך, מדלא משתפך כל כך מהר. אבל בכלי שפיו רחב, דלא ניחא ליה בשכשוך, שמא ישתפך. וגם אין הכלי מלא מאד, דבכה"ג ליכא למיחש שיגע בו כרגע, מבלי שירגיש הישראל, אז אפילו הגביה הכלי ושכשוך, מותר בשתייה, כל זמן שלא נגע בגוף היין בעצמו [קכ"ה י'].
- (ה) נגיעה ע"י דבר אחר בכוונת מגע, רק במקום הפסד מרובה מותר בשתייה בזה"ז [ש"ך קכ"ד סקע"א]. אבל נגיעה על ידי דבר אחר שלא בכוונת מגע כגון שהכניס או הוציא הברזא מהכלי, או שלא בכוונת יין, מותר אף בשתייה [קכ"ד כ"ד].
- (ו) לדידן אין חילוק בין קדים נגיעת היין להכלי קודם מגע עכו"ם להכלי, או שקדם מגע העכו"ם להכלי קודם ששפך לתוכו היין להכלי, שרי כשיצטרף אליו שנגע שלא בכוונה [קכ"ד ש"ך סקנ"ז].
- (ז) כל זה בכלי פתוח. אבל בכלי סתום אפילו אינו מחותם, אפילו הגביה ושכשוך, והכלי ג"כ מלא מותר בשתייה [קכ"ד סכ"ה].
- (ח) נגע העכו"ם להכעיס או להלעיג את הישראל כדי לאסרו עליו, ואפילו נגע ביין עצמו, ואפילו אמר העכו"ם שלא ידע שנאסר היין ע"י כך, ואומדנא דמוכח שכוונתו להכעיס, מותר בשתייה, ויש לשתותו בפני העכו"ם, שלא ירגיל א"ע בכך [ססי' קכ"ד]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת