משנה עבודה זרה ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק ג · משנה ג | >>
המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת לבנה, צורת דרקוןד, יוליכם לים המלח.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, שעל המכובדין, אסורים.
שעל המבוזין, מותרין.
רבי יוסי אומר, שוחק וזורה לרוח או מטיל ליםו.
אמרו לו, אף הוא נעשה זבלז, שנאמר (דברים יג) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם.
הַמּוֹצֵא כֵּלִים,
- וַעֲלֵיהֶם צוּרַת חַמָּה,
- צוּרַת לְבָנָה,
- צוּרַת דְּרַקּוֹן,
- יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- שֶׁעַל הַמְּכֻבָּדִין, אֲסוּרִים;
- שֶׁעַל הַמְּבֻזִּין, מֻתָּרִין.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- שׁוֹחֵק וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ מַטִּיל לַיָּם.
- אָמְרוּ לוֹ:
- אַף הוּא נַעֲשֶׂה זֶבֶל,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג, יח):
- "וְלֹא יְדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם":
המוצא כלים -
- ועליהם צורת חמה, וצורת לבנה, וצורת הדרקון - יוליכם לים המלח.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- על המכובדין - אסורין,
- על המבוזין - מותרין.
- רבי יוסי אומר:
- שוחק וזורה לרוח, או מטיל לים.
- אמרו לו: אף הוא נעשה זבל -
- ונאמר: "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים יג יח).
צורת חמה ולבנה - אין עניינו שימצא עגול ויאמר זה הוא שמש, או קשת עגול ויאמר זה לבנה, אלא שבעלי הצלמים הנקראים "טלאסם" מיחסים לכוכבים צורות, עד שאומרין צורת שבתאי צורת זקן שחור, וצורת נוגה צורת נערה יפה בחלי זהב, וצורת השמש צורת המלך מעוטר יושב על עגלה, וכן מייחסים לכל המזלות וכוכבים צורות הרבה. והם באותן הצורות חולקין מחלוקות הרבה, לפי שהם מאמרים כוזבים, והכזב על הדבר מן הדברים יגדל וירחב בלי ספק.
ואמרו צורת חמה ולבנה - רוצה לומר שימצא הצורה המיוחסת אל השמש, והצורה המיוחסת אל הלבנה, על איזה דעת שיהיה.
והדרקון - צורת גוף שיש בו ציצי,ן קשקשין הרבה לבין סנפיריו כקשקשי הדג. וזו הצורה היתה אצלם מהודרת, לפי שהן מיחסין אותן לחלק מחלקי הגלגל. והגיד לי איש אחד מבעלי מלאכה זו, שזו הצורה הוא הצורה לתלי הלבנה ונקרא בערבי "אל גוזהר", ושהיא נעשית על תבנית כך בשעה כך וכך. ושאלתיו באיזה ספר זכרו זה, לפי שאני לא ראיתי מעולם צורה זו. ואמר כי מלמדו בדה מלבו צורה זו, עם הרבה דברים שמסר לו בסוד.
וכלים מכובדים - הם חלי זהב וכסף ובגד משי. ומה שזולת זה הם כלים מבוזים.
והלכה כרבן שמעון בן גמליאל, וכרבי יוסי:
צורת חמה צורת לבנה - פירש הרמב"ם ז"ל, לא שימצא עיגול ויאמר זהו השמש, או כמין קשת עגול ויאמר זו לבנה, אלא שימצא הצורה שמיחסים אלו הוברי שמים לשמש וירח, כמו שאמרו שצורת השמש צורת מלך מעוטר יושב על עגלה, וכן כל ביוצא בזה:
צורת דרקון - צורת נחש שיש לו ציצין וקשקשין כקשקשי הדג, ואומרים שהיא צורה לתלי הלבנה ה, והיתה נעבדת באותן הימים. ואפילו לרבנן דאמרי לעיל שאר כל הצלמים מותרין, מודו דהנך אסירי, דאורחייהו למפלחינהו:
שעל המכובדים - כלים נאים שתשמישן לנוי ולכבוד, כגון שירים ונזמים וטבעות וכיוצא בהם:
מבוזים - כגון יורות וקומקומסים ומחמי חמין ודומיהן. והלכה כרשב"ג:
וזורה לרוח - שלא יהנה ישראל ממנה:
אף הוא - אם יורנו לרוח גם עתה יש הנאה לישראל ממנו, שהיא נעשית זבל:
ועליהם צורת חמה וכו'. דהני [תלתא] דחשיבי ציירי להו ופלחי להו. למידי אחריני לנוי בעלמא עבדי להו. גמרא:
צורת דרקון. כתב הר"ב ואומרים שהוא צורה לתלי הלבנה. הרמב"ם כתב שכן נאמר לו ופירש תלי הלבנה הוא שגלגל הלבנה נוטה מגלגל חמה כמ"ש בפ"ב דר"ה משנה ו' בדבור לצפונה וכו' וכשתעריך אופן הלבנה ואופן החמה שקראתי אותם שם כך. הנה יהיה זה בדמות תלי שהוא תנין:
יוליכם לים המלח. עמ"ש ברפ"ב דפסחים:
רבי יוסי אומר שוחק וכו'. בגמ' מייתי כמה קראי דבעי רבי יוסי לאוכחי מינייהו. וחכמים השיבו לו ואין להאריך:
או מטיל לים. היינו לים המלח דנקט ת"ק. כרבה דרפ"ב דפסחים בגמ' דף כ"ח. תוס'. ומשום דלים המלח אזיל לא בעי שחיקה:
אמרו לו אף הוא נעשה זבל. וקא סברי זה וזה גורם אסור. ורבי יוסי סבר זה וזה גורם מותר. וכוותיה פסק הר"ב לקמן במשנה ח'. וכן פסק עוד במשנה י"א פ"ב דערלה. ובספ"ו דתמורה. וכתבו התוס' [ד"ה א"ל]. דהא דסברי חכמים ברפ"ב דפסחים דחמן מפרר וזורה לרוח. משום דיש לחלק גבי חמץ כתיב לא יאכל. והלכך אינו אסור אלא בדרך הנאה גמורה אבל בע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם ואפילו כל דהו. א"נ רבנן דהתם היינו ר"י דהכא. ע"כ:
(ד) (על המשנה) חמה כו'. דהני ג' דחשיבי ציירי להו ופלחי להו. למידי אחרינא, לנוי בעלמא עבדי להו. גמרא:
(ה) (על הברטנורא) הוא שגלגל הלבנה נוטה מגלגל חמה, וכשתעריך אופן הלבנה ואופן החמה כו' הנה יהי' זה בדמות תלי שהוא תנין:
(ו) (על המשנה) לים. היינו ים המלח דנקט ת"ק, ומשום הכי לא בעי שחיקה:
(ז) (על המשנה) זבל. וקא סברי זה וזה גורם אסור. ור"י סבר זה חה גורם מותר. ועתוי"ט:
המוצא כלים וכו': תוס' פ' שני דר"ה דף כ"ד. וביד שם סי' ח'. ובטור י"ד סי' קמ"ד וסוף סימן קמ"ו:
ועליהם צורת חמה וכו': כתב המרדכי דרקון הוא נחש בריח בַשָׁמָים ושמו תלי הגדול ומושל במזלות ומש"ה חשיב ליה בהדי צורת חמה ולבנה ע"כ. וכתוב בספר מפה על השלחן סי' ק"ז דלאו דוקא צורת חמה או צורת לבנה ממש אלא אפילו צורה שעושין לשמו כמו שעושין בעלי הטלסמאות צורות לכוכבים כגון בצורות המתייחסות לשמש מציירין מלך מעוטר יושב תוך עגלה וכיוצא בזה בלבנה יש להם צורה מיוחדה. ובגמרא מוקי אביי דלהני תלתא דשכיחי וחשיבי מציירים אותם כדי לעבדם ומש"ה גזרו עליהם רבנן מספיקא אבל ים או נהר או מדבר או כוכבים ומזלות מיכאל השר הגדול או שלשול קטן כל אלו מיפלח פלחי בהו היכא דמשכחי ומ"מ כיון דלא חשיבי מספקא לא גזור רבנן עלייהו דא"כ אין לך דבר המותר ובברייתא מוסיף ר' יהודה אף המוצא פרצוף אדם כגון דמות מניקה והבן בחיקה על שם חוה או כגון פרצוף אדם שיש בידו מדה וקא כייל על שם יוסף אבל פרצוף אדם גרידא שרי בהנאה. בפירוש רעז"ל כגון שירים נזמים וטבעות ע"כ. משמע מפירושו ז"ל אבל בגדי משי הוו מבוזים והיא דעת כמה מפרשים ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל כאן בפי' המשנה וגם בפ"ז מהלכות עכומ"ז סובר שהמשי בכלל מכובדין נראה שהוא ז"ל גורס שיראים במקום שֵׁרים:
ר' יוסי אומר שוחק וכו': בפ' כל שעה (פסחים דף כ"ח) ובפירקין דף מ"ב ומ"ח ותוס' פ' כסוי הדם (חולין דף פ"ח.) וביד שם פ"ח סימן ו':
או מטיל לים: וכתב הר"ן ז"ל בר"פ בתרא דע"ז דר' יוסי דיעבד שרי אבל לא לכתחילה דהא איהו גופיה אמר בפ"ק דערלה אין נוטעין אגוז של ערלה והא דאמר שוחק וזורה לרוח היינו טעמא משום דקא אזיל לאיבוד וספק מזבל ספק לא מזבל ואת"ל מזבל ה"ל זה וזה גורס מותר אבל היכא דודאי מזבל לא שרינן למעבד הכי לכתחילה ומש"ה בההוא גברא דאגר ארביה לסתם יינם דיהבו ליה חיטי באגריה א"ל רב חסדא זיל קלינה וקברינהו בקברי ומפ' בגמרא דלא אמר ליה דליקלינהו וליבדרינהו דילמא מזבלי להו ע"כ:
אמרו לו אף הוא נעשה זבל: פירש רשב"ם ז"ל וקסברי זה וזה גורם אסור ור יוסי לא חייש דסבר זה וזה גורם מותר ומ"מ אסור לזבל שדה לכתחילה אף לר' יוסי בזבל של ע"ז כיון שהוא מתכוין ליהנות ואין להקשות דרבנן אדרבנן דהכא חיישי רבנן לזבל ואילו גבי חמץ בפרק כ"ש אמרי רבנן מפרר וזורה לרוח דיש לחלק גבי חמץ כתיב לא יאכל והלכך אינו אסור אלא כדרך הנאה גמורה אבל בע"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה ואפילו כל דהו א"נ רבנן דהתם היינו ר' יוסי דהכא תוס' ז"ל. ור' יוסי הביא ראיה לדבריו דליכא למיחש לזבל מתלתא דוכתי והכל דחו אותם רבנן ושוב הביא ראיה מקרא דכתיב ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו דוישאם לשון זרוי וטלטול הוא כדמתרגמינן תזרם ורוח תשאם תזרינון ורוחא תטלטלינון ואמרו לו משם ראיה הרי הוא אומר בד"ה ויאמר דוד וישרפם באש ומדלא כתיב בחד קרא וישרפם וישאם ש"מ לאו תרוייהו כדקאמרת ששרפם ואח"כ זרה לרוח אלא וישאם ממש נטלם עמו ונהנה מהם אחר שבא אתי הגתי ובטלם ומתחלה קודם שבא אתי הגתי אמר לעבדיו לשרפם:
ונאמר ולא ידבק וכו': גרסינן. וכתבו תוס' ז"ל שם פרק כ"ש דף כ"ח וא"ת לרבנן דלית להו בע"ז מפרר וזורה לרוח מה יעשו בע"ז אטו כל שעה יוליך לים המלח דלרבנן לא מהני שחיקה בשאר נהרות דקתני וכו' לפי שהמים מוליכין אותו על ידות הנהר וי"ל דלרבנן מפרר וזורה לרוח במקום שאין מגדל צמחים וכן אמרינן ההם עכ"ל ז"ל. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל משנה זו היא כמו משנה דפ"ג דסוכה דתנן ר' ישמעאל אומר שלשה הדסים וכו' אפילו שלשתם קטומין ופליג עליה ר' טרפון בחדא ור' עקיבא בחדא וכן גם כאן פליג רשב"ג על ת"ק בחדא ור' יוסי בחדא ע"כ:
יכין
צורת לבנה: ר"ל צורה שעושין עובדי החמה, שהיא כדמות מלך הנקרא [פעבוס] שיושב מעוטר בעגלה הנקרא [פאעטאן]. וכמו כן יש ללבנה צורה מיוחדת. אבל תמונת חמה ולבנה ממש, אף דאסור לעשותן ולהשהותן אפילו כשהן שוקעות, עכ"פ אינן אסורים בהנאה דאין דרך לעבדן [ש"ך שם סק"ח]. אמנם בשל רבים או בעשאן להתלמד, אפילו לעשותן שרי [שם ס"ד]:
צורת דרקון: הוא כעין נחש שיש לו סנפירין בין חוליות הצואר, ונקרא בלשון לאטיין [דראקאני], ובל"א [דראכע] ובהנהו אפילו רבנן דמשנה א' מודו, מדוודאי נעבדין:
רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל המכובדין: ה"ה בינוניים, כל שאינן מבוזין [שם, שם, סק"י]:
אסורים: אפילו כשהצורות שקועות. וי"א דדוקא בבולטות [שם]:
שעל המבוזין: כגון מטבעות יורות וכוסות:
מותרין: מדאינו נוהג בה מנהג אלוה, כלקמן סוף משנה ח' והכי קיי"ל. מיהו בזה"ז שאין עובדין לצורות הללו, כולן מותרין רק שאין להשהותן [שם ברמ"א]:
או מטיל לים: ר"ל או שוחק את הע"ז ומטיל לים או לנהר:
אמרו לו אף הוא נעשה זבל: כשיזרנה לרוח:
ולא ידבק בידך מאומה מן החרם: וקיי"ל כר"י:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת