רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/עבודה זרה/פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה |
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רמב"ן | רשב"א | ריטב"א | מאירי | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א[עריכה]

כל הצלמין אסורין מפני שהן נעבדים פעם אחת בשנה דברי ר"מ וחכמים אומרים אין אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור: רשב"ג אומר אף כל שיש בידו כל דבר:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל באנדרטי של מלכים שנינו. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן בעומדין על פתח מדינה אמר רבא מחלוקת בשל כרכים אבל בשל כפרים ד"ה אסור דלמיפלחינהו עבדינהו:

מתני' המוצא שברי צלמים הרי אלו מותרין. מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהן נעבד:

גמ' אמר שמואל אפילו שברי עבודת כוכבים והאי דקתני שברי צלמים משום דבעי למיתני סיפא מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהן נעבד. והני לאו שברים נינהו דמוקי לה שמואל בעומדין על בסיסן דהוי כמו שנעשו מתחילה לכך ולאו שברים נינהו איתמר עבודת כוכבים שנשתברה מאליה רבי יוחנן אמר אסורה. ור"ל אמר מותרת. וקי"ל כרבי יוחנן:

סימן ב[עריכה]

אפרוחין שקננו באשירה ואין צריכין לאמן מותרין. אבל ביצים או אפרוחין שצריכין לאמן אסורין. ולא יעלה באילן ליקח אפרוחין שאין צריכין לאמן. אלא יתיז בהן בקנה. ולא חיישינן שמא יעלה באילן:

סימן ג[עריכה]

מתני' המוצא כלים ועליהן צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח ר' שמעון בן גמליאל אומר על המכובדין אסורין ועל המבוזין מותרין. רבי יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים. אמר לו אף הוא נעשה זבל וכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם:

גמ' ת"ר איזהו צורת דרקון. פירש רשב"א כל שיש לו ציצין בין פרקיו. מחוי רב אסי בין פירקי צואר. אמר רבי חמא בר חנינא הלכה כרשב"א:

סימן ד[עריכה]

אמר רבה בר בר חנה אריב"ל פעם אחת הייתי מהלך בדרך אחר רבי אלעזר הקפר ומצא טבעת ועליה צורת דרקון. מצא עובד כוכבים קטן ולא אמר לו כלום מצא עובד כוכבים גדול אמר לו בטלה ולא בטלה. סטרו ובטלה. ש"מ תלת. ש"מ עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו. וש"מ עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים בעל כרחו. וש"מ יודע בטיב עבודת כוכבים ומשמשים מבטל. ושאין יודע בטיב עבודת כוכבים ומשמשים אינו מבטל. גרסינן בפרק השוכר את הפועל (דף סד:) גר תושב מהו שיבטל עבודת כוכבים. (מסתברא) דפלח מבטל דלא פלח לא מבטל או דלמא כל דבר מיניה מבטל והאי בר מיניה הוא. ופשט רב נחמן מסתברא (דבר מיניה) מבטל דלא (בר מיניה) לא מבטל:

סימן ה[עריכה]

תנן התם דמות צורות לבנות היו לו לר"ג בעלייתו בטבלא ובכותל שבהן מראה את ההדיוטות כזה ראית או כזה ראית. ומי שרי והכתיב לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות. שאני ר"ג דאחרים עשו לו. כלומר קנאן מן העובד כוכבים עשוי. והאמר ליה שמואל לרב יהודה סמי עיניה דדין. התם בטבעת שחותמה בולט ומשום חשדא. כדתניא טבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה. חותמה שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה. האי חותם מיירי בחמה ולבנה כוכבים ומזלות ופרצוף אדם שאסור לעשותן. וגם לשהותן אם עשאן עובד כוכבים משום חשדא. וצורת דרקון מותר לעשותה ואסור לשהותה והאי דאסרינן צורת אדם ודרקון דוקא בגולם שלם. אבל צורת הראש בלא גוף שלם מותר ולא תעשון אותי דרשינן. וגם חשדא ליכא אם אין כל הדמות שלם. ומי חיישינן לחשדא והא ההוא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דאוקי בה עובד כוכבים אנדרטא והוו עיילי בה אבוה דשמואל ולוי ומצלו בה ולא חיישי לחשדא. דרבים שאני. והא ר"ג דיחיד הוה. תימה אמאי לא משני דצורת לבנה לא היתה בולטת. וריב"א ור"ת ז"ל היו אומרים דבחמה ולבנה כוכבים ומזלות אין חילוק בהן בין בולטין לשוקעין. כי נראין בעינינו כשוקעין ברקיע. ואין חלוק בין בולטין לשוקעין אלא בצורות ובפרצופות. כיון דנשיא הוה הא שכיחי רבים גביה. ואיבעית אימא דפרקים הוה. ואין אסור אלא דמות שלם. ואיבעית אימא להתלמד עבד דכתיב לא תלמד לעשות אבל אתם למד להבין ולהורות: תניא אידך לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון חיות ואופנים ושרפים וכרובים ומלאכי השרת. תניא (אידך) כל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם. אמר רב הונא בריה דרב יהושע מפירקיה דאביי שמיע לי לא תעשון אתי קרי ביה לא תעשון אותי. ת"ר לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרה תבנית אולם חצר תבנית עזרה שולחן תבנית שולחן מנורה תבנית מנורה. אבל עושה של חמשה ושל ששה ושל שמנה. אבל לא של שבעה ואפילו של שאר מיני מתכות: רשב"ג אומר על המכובדים כו'. איזו הן המכובדים ואיזו הן מבוזין. אמר רב מכובדים למעלה מן המים. מבוזין למטה מן המים ושמואל אמר אלו ואלו מבוזין הן. ואלו הן מכובדין שעל הנזמין ושעל השירין ועל הטבעות. תניא כוותיה דשמואל. מכובדין שעל השירים ועל הנזמין. ועל הטבעות. ומבוזין שעל היורות ועל הקומקמוסין ועל הסדינין ועל המטבעות. אית דקרי שירים פירוש אצעדה. אבל בגדי שיראין וכל מלבושי יקר מבוזין מיקרו כיון שלובשים אותן והוי כסדינין. ואית דקרי השירים ולבושי יקר מיקרו מכובדין:

מתני' שאל פרוקלוס בן פלופוס בעכו את ר"ג כשהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו כתיב בתורתכם לא ידבק בידך מאומה מן החרס מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי א"ל אין משיבין במרחץ כשיצא א"ל אני לא באתי בגבולה היא באתה בגבולי. אין אומרים נעשה מרחץ נוי? לאפרודיטי אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ ד"א אם נותנין לך כל ממון שבעולם אי אתה נכנס לבית עבודת כוכבים ערום ובעל קרי ומשתין בפניה וזו עומדת על הביב וכל העם משתינן בפניה. ולא נאמר אלהיהם אלא את שהוא נוהג בו משום אלוה אסור ושאין נוהג בו משום אלוה מותר:

גמ' והיכי עביד הכי והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא. וכ"ת בלשון חול א"ל והאמר אביי דברים של חול מותר לאומרן בלשון הקדש דברים של קדש אסור לאומרן בלשון חול. תנא כשיצא א"ל אין משיבין במרחץ:

סימן ו[עריכה]

מתני' העובדי כוכבים העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרין ושעליהן אם ריס שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך. רבי יוסי הגלילי אומר אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם. ומפני מה אשירה אסורה. מפני שיש בה תפיסת יד אדם וכל שיש בה תפיסת יד אדם אסור. אמר ר"ע אני אהיה אובין ואדון לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה ועץ רענן בידוע שיש בה עבודת כוכבים: מי שהיה כותלו סמוך לעבודת כוכבים ונפל אסור לבנותו. כיצד יעשה: כונס לתוך שלו ארבע אמות ובונה. היה שלו ושל עבודת כוכבים נדון מחצה על מחצה. אבניו ועציו ועפריו מטמאין כשרץ שנאמר שקץ תשקצנו. ר"ע אומר כנדה שנאמר תזרם כמו דוה מה נדה מטמאה במשא אף עבודת כוכבים מטמאה במשא:

גמ' והא קשביק רווחא לעבודת כוכבים. א"ר חנינא מסורא דעביד לה בית הכסא. הא בעי צניעותא בליליא. והאמר מר איזה צנוע הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום. ואע"ג דאוקימנא כדרך. מיהא צניעותא מיהא בעי. דקגדיר ליה בהיזמי והיגי א"נ עביד לה בית הכסא לתינוקות. הכניס לתוכה עבודת כוכבים והוציאה הרי זה מותר:

סימן ז[עריכה]

מתני' שלשה בתים הן. בית שבנאו תחילה לעבודת כוכבים הרי זה אסור. סיידו וכיידו לעבודת כוכבים נוטל מה שחידש:

גמ' אמר רב המשתחוה לבית אסרו:

מתני' שלש אבנים הן. אבן שחצבו מתחלה לדימוס הרי זו אסורה. סיידה וכיידה לעבודת כוכבים וחידש נוטל מה שחידש. העמיד עליה עבודת כוכבים וסילקם הרי זו מותרת: שלשה אשירות הן. אילן שנטעו מתחלה לשם עבודת כוכבים הרי זו אסורה. גדעו ופסלו לשם עבודת כוכבים והחליף נוטל מה שהחליף. העמיד תחתיו עבודת כוכבים ונטלה הרי זה מותר. איזהו אשירה כל שתחתיה עבודת כוכבים רבי שמעון אומר כל שעובדין אותה. מעשה בצידן באילן שהיו עובדין אותו והיה תחתיו גל אמר להו רבי יהושע בדקו את הגל. בדקו ומצאו בו צורה. אמר להן הואיל ולגל הן עובדין נתיר להם את האילן לא ישב בצלה. ואם ישב טהור. לא יעבור תחתיה ואם עבר טמא. היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה טהור:

סימן ח[עריכה]

גמ' איבעיא להו עבר או עובר. רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה אמר עובר תנן. ורבי יוחנן אמר עבר תנן: ול"פ הא דאיכא אורחא אחריתי. והא דליכא אורחא אחריתי. א"ל רב ששת לשמעיה כי מטית התם ארהיטני. ומסיק בדליכא אורחא אחריתי ואדם חשוב שאני:

מתני' זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה. והחזירין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. ר' יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהן והוה להן לזבל:

גמ' וסבר רבי יוסי זה וזה גורס אסור והתניא רבי יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פירי. ואין מרכיבין בכפניות של ערלה. ואמר רב יהודה אמר רב מודה רבי יוסי שאם נטע והבריך והרכיב שמותר. אלמא לרבי יוסי זה וזה גורם מותר. ואסיקנא רר' יוסי לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי זה וזה גורם מותר לדידכו דקאמריתו זה וזה גורם אסור אף לא ירקות בימות הגשמים. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי. ההוא גינתא דאיזדבל בזבל של עבודת כוכבים שלחה רב עמרם לקמיה דרב יוסף כה"ג מאי. א"ל הכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי דאמר זה וזה גורם מותר:

סימן ט[עריכה]

מתני' נטל הימנה עצים אסורין בהנאה. הסיק בהן את התנור חדש יותץ ישן יוצן. אפה בו את הפת אסורה בהנאה. נתערבה באחרות כולן אסורין בהנאה. ר"א אומר יוליך הנאה לים המלח. אמרו לו אין פדיון לעבודת כוכבים. פרש"י יוליך הנאת עצים שאפה בהן את הפת. ולפי פירושו אף הפת מותרת אפי' בלא נתערבה. ומתני' לא משמע כן דמשמע דר"א דדוקא אנתערבה קאי. ופר"י יוליך הנאת הפת לים המלח כי הפת כולו אסור. וכן מוכח בגמ' דקאמר לא שנו אלא פת אבל חבית לא דלפי' רש"י ה"ל למימר לא שנו אלא עצים אבל יין שנתערב בחבית לא. ונראה לי כפי' ר"י דלא הקילו חכמים להתיר את הפת בלא תערובת ע"י הולכת הנאת עצים. אבל בהא נראה לי כדפירש רש"י שאין צריך להוליך לים המלח אלא הנאת עצים. וכיון שנסתלק מכאן גוף האיסור הותר הכל. והשתא ניחא ל"ש אלא פת שנתערב יוליך הנאת איסור לים המלח אבל חבית שנתערב לא. ה"ר זרחיה הלוי כתב דלא התיר רבי אליעזר אלא בהנאה אבל באכילה לא שמעינן ליה דאמר יש פדיון. והכי משמע בגמרא דבעי למימר ל"ש אלא פת אבל חבית לא ואמר רב חסדא אפי' חבית ומשמע פת דומיא דחבית דאינה ניתרת אלא בהנאה: וה"ר יונה ז"ל כתב בשם רבני צרפת ז"ל דמותר אפילו באכילה. ולא דמי לחבית שאסור בשתיה. משום מגע עובד כוכבים. אבל פת בשביל שנאפה בדבר האסור באכילה אינה נאסרת. כדתנן במס' תרומות (פ"י מ"ד) תנור שהסיקוהו בכמון של תרומה ואפה בו את הפת הפת מותרת. שאין טעם הכמון אלא ריח כמון ומשום הנאה אסרינן להאי פת וכיון שהוליך הנאה לים המלח תו לא מיתהני מעבודת כוכבים. תימה דבכל הנך איסור תערובת דמסכת ערלה לא מישתמ' בחד מינייהו למימר יוליך הנאה לים המלח אלא רבי אליעזר הוא דאמר אהך דהכא ורשב"ם פי' דה"ה בשאר איסורין. ונראה דדוקא בעבודת כוכבים משום דתופסת דמיה וכשמוליך הנאה לים המלח נראה כמוליך גוף האיסור. וכן טבעת וכוס של עבודת כוכבים שנתערבו באחרות דבפרק התערובות (דף עד.) שרו בהולכת הנאה לים המלח. עוד י"ל דדוקא בתנור שהסיקו בעצי עבודת כוכבים ואפה את הפת. נטל הימנה כרכור וארג בו את הבגד אמרינן יוליך הנאה לים המלח. לפי שאין ממשות האיסור בעין. וההוא גברא דאיתעריב ליה חביתא כיון דאי אפשר להיות בהולכת הנאה אלא היתר הנאה למכור או ליתן לפועלים עובדי כוכבים. אבל שיהנה גופו לא דהא אסור בשתיה. ושאר הנאות שעושין מיין כגון משרה או כבוס דבר שגופו נהנה לא שכיחא הלכך שרי ע"י הולכת הנאה ומסתברא להחמיר כשינויא בתרא דטעמא דמיסתבר הוא:

גמ' אמר רב חסדא אמר רב הלכה כרבי אליעזר דאמר אם נתערבה הפת או הבגד באחרים יוליך הנאה לים המלח ומשתרו כולהו. ההוא גברא דאיתעריב ליה חביתא דסתם יינן בחמריה. אתא לקמיה דרב תסדא א"ל זיל שקיל ארבע זוזי דחמרא ושדי בנהרא ואידך תשתרי לך בהנאה. ואי הוה מצי למיזבניה בחדא זימנא בהדי הדדי הוה מוכר כולו לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו:

מתני' כיצד מבטלה. קרסם זירד. נטל ממנה מקל ושרביט ואפילו עלה הרי זה בטלה. שפאה לצורכה אסורה שלא לצורכה מותרת:

גמ' אותן שפאין מה תהא עליהן. פליגי בה רב הונא וחייא בר רב חד אמר מותרין וחד אמר אסורין תניא כמאן דאמר מותרין. עובד כוכבים ששיפה עבודת כוכבים לצורכו היא ושפאיה מותרין. לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרין ישראל ששיפה עבודת כוכבים בין לצורכו בין לצורכה בין היא בין שפאיה אסורין. איתמר עבודת כוכבים שנשתברה מאליה אמר רב צריכה לבטל כל קיסם וקיסם. ושמואל אמר אין עבודת כוכבים צריכה ליבטל אלא דרך גדילתה. וקיימא לן הלכתא כרב באיסורי. ודווקא כשהדיוט יכול להחזירה. אבל אין הדיוט יכול להחזירה מותרין: תנו רבנן הלוקח גרוטאות מן העובד כוכבים ומצא בהן עבודת כוכבים אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר. ואם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח:


הדרן עלך כל הצלמים