משנה עבודה זרה ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל הצלמים אסורין - מפני שהן נעבדין אחת בשנה,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: אינו אסור, אלא - כל שיש בידו מקל, או ציפור, או כדור.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל שיש בידו כל דבר.

(ב) המוצא שברי צלמים - הרי אלו מותרין.

מצא תבנית יד, או תבנית רגל - הרי אלו אסורין,

מפני שכיוצא בהן - נעבד.

(ג) המוצא כלים -

ועליהם צורת חמה, וצורת לבנה, וצורת הדרקון - יוליכם לים המלח.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

על המכובדין - אסורין,

על המבוזין - מותרין.

רבי יוסי אומר:

שוחק וזורה לרוח, או מטיל לים.

אמרו לו: אף הוא נעשה זבל -

ונאמר: "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים יג יח).

(ד) שאל פרקלוס בן פלוסלוס,

את רבן גמליאל - בעכו,

שהיה רוחץ - במרחץ של אפרוטידי.

אמר לו: כתוב בתורתכם - "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים יג יח),

מפני מה - אתה רוחץ במרחץ של אפרוטידי?

אמר לו: אין משיבין במרחץ.

כשיצא, אמר לו:

אני - לא באתי בגבולה,

היא - באה בגבולי,

אין אומרין, נעשה מרחץ - נואי לאפרוטידי,

אלא, נעשית היא אפרוטידי - נואי למרחץ.

דבר אחר -

אם נותנין לך ממון הרבה,

אתה נכנס לבית עבודה זרה שלך ערום, ובעל קרי - ומשתין בפניה,

וזו, עומדת על הביב - וכל העם משתינין בפניה,

לא נאמר, אלא - "אלוהיהם" (דברים ז כה דברים יב ב-ג),

את שהוא נוהג בו משום אלוה - אסור,

ואת שאינו נוהג בו מנהג אלוה - מותר.

(ה) הגוים, העובדים את ההרים ואת הגבעות -

הן - מותרין,

ומה שעליהם - אסור,

שנאמר: "לא תחמוד כסף וזהב עליהם, ולקחת לך, פן תיוקש בו" (דברים ז כה).

רבי יוסי הגלילי אומר:

אלוהיהם - "על ההרים" (דברים יב ב),

ולא ההרים - אלוהיהם,

אלוהיהם - "על הגבעות" (שם),

ולא הגבעות - אלוהיהם.

מפני מה האשרה אסורה?

מפני שיש בה תפוסת יד אדם,

וכל שיש בה תפוסת יד אדם - אסור.

אמר רבי עקיבה: אני אהיה אובין לפניך,

בכל מקום שאתה מוצא הר גבוה, וגבעה נישאת, ועץ רענן -

דע - שיש שם עבודה זרה.

(ו) מי שהיה ביתו, סמוך לבית עבודה זרה -

ונפל - אסור לבנותו.

כיצד הוא עושה?

כונס לתוך שלו - ובונה.

היה שלו, ושל עבודה זרה - ידון מחצה למחצה.

אבניו, ועציו, ועפרו -

מטמאין כשרץ - שנאמר: "שקץ תשקצנו, ותעב תתעבנו" (דברים ז כו).

רבי עקיבה אומר:

כנידה - שנאמר "תזרם כמו דווה, צא תאמר לו" (ישעיהו ל כב),

מה הנידה מטמא במשא - אף עבודה זרה מטמאה במשא.

(ז) שלשה בתים הן -

בית שבנאו מתחילה לשם עבודה זרה - הרי זה אסור.

סיידו, וכיירו לשם עבודה זרה -

וחידש - נוטל מה שחידש,

הכניס לתוכו עבודה זרה, והוציאה - הרי זה מותר.

שלש אבנים הן -

אבן שחצבה מתחילה לבימוס - הרי זו אסורה.

סיידה, וכיירה לשם עבודה זרה -

וחידש - נוטל מה שחידש,

העמיד עליה עבודה זרה, וסילקה - הרי זו מותרת.

שלש אשרות הן -

אילן שנטעו מתחילה לשם עבודה זרה - הרי זה אסור.

גדעו, ופסלו לשם עבודה זרה -

והחליף - נוטל מה שהחליף,

העמיד תחתיו עבודה זרה, וביטלה - הרי זה מותר.

איזו היא אשרה?

כל שתחתיה עבודה זרה.

רבי שמעון אומר: כל שעובדין אותה.

מעשה בצידן,

באילן - שהיו עובדין אותו,

והיה תחתיו גל.

אמר להן רבי שמעון: בדקו את הגל הזה.

בדקוהו - ומצאו בו צורה.

אמר להן: הואיל, ולצורה הן עובדין - נתיר להם את האילן.

(ח) לא יישב בצילה -

ואם ישב - טהור.

לא יעבור תחתיה -

ואם עבר - טמא.

היתה גוזלת את הרבים, ועבר תחתיה - טהור.

זורעין תחתיה ירקות - בימות הגשמים,

אבל לא - בימות החמה.

ובחזרין -

לא בימות החמה - ולא בימות הגשמים.

רבי יוסי אומר: אף לא ירקות - בימות הגשמים,

מפני שהנויה נושרת - והוות להן את הזבל.

(ט) נטל ממנה עצים - אסורין בהניה.

הסיק בהן את התנור -

אם חדש - יותץ,

ואם ישן - יוצן.

אפה בה את הפת - אסורה בהניה.

נתערבה באחרות - כולן אסורות בהנייה.

רבי אליעזר אומר: יוליך הנייה לים המלח.

אמרו לו: אין פדיון לעבודה זרה.

נטל ממנה כדכד - אסור בהנייה.

ארג בו את הבגד - אסור בהנייה.

נתערב באחרים - כולם אסורין בהנייה.

רבי אליעזר אומר: יוליך הנייה לים המלח.

אמרו לו: אין פדיון לעבודה זרה.

(י) כיצד מבטלה?

קירסם, וזירד,

נטל ממנה מקל, או שרביט,

ואפילו עלה - הרי זו בטילה.

שפיה -

לצורכה - אסורה,

שלא לצורכה - מותרת.

הדף הראשי של משנה עבודה זרה ג

משנה עבודה זרה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב