משנה סנהדרין ו ניקוד

<< הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק ו, סנהדרין • הפרק הבא >>

פרק ו

משניות: א ב ג ד ה ו

עריכה

(א)

נִגְמַר הַדִּין,

מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסָקְלוֹ.

בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה חוּץ לְבֵית דִּין,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, יד): "הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל".

אֶחָד עוֹמֵד עַל פֶּתַח בֵּית דִּין וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ,

וְהַסּוּס [נ"א: וְאָדָם אֶחָד רוֹכֵב הַסּוּס] רָחוֹק מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רוֹאֵהוּ;

אוֹמֵר אֶחָד:

יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת,

הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין,

וְהַסּוּס רָץ וּמַעֲמִידוֹ.

וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר:

יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת,

מַחֲזִירִין אוֹתוֹ,

אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים;

וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו.

מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פָּטָרוּהוּ;

וְאִם לָאו, יוֹצֵא לִסָּקֵל.

וְכָרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו:

אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי יוֹצֵא לִסָּקֵל,

עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְּלוֹנִית,

וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו;

כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת, יָבוֹא וִילַמֵּד עָלָיו:

(ב)

הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: הִתְוַדֵּה,

שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין,

שֶׁכָּל הַמִּתְוַדֶּה – יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּעָכָן,

שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ז, יט):

בְּנִי, שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְגוֹ'.

וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר:

אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי [לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל] וְכָזֹאת וְגוֹ'.

וּמִנַּיִן שֶׁכִּפֵּר לוֹ וִדּוּיוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר (שם, כה):

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ: מֶה עֲכַרְתָּנוּ? יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה;

הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר,

וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא.

וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ:

אֱמֹר: תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲווֹנוֹתָי.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְזֻמָּם, אוֹמֵר:

תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי, חוּץ מֵעָוֹן זֶה.

אָמְרוּ לוֹ:

אִם כֵּן, יְהוּ כָּל אָדָם אוֹמְרִים כָּךְ,

כְּדֵי לְנַקּוֹת אֶת עַצְמָן:

(ג)

הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת,

מַפְשִׁיטִין אוֹתוֹ אֶת בְּגָדָיו.

הָאִישׁ, מְכַסִּין אוֹתוֹ מִלְּפָנָיו,

וְהָאִשָּׁה, מִלְּפָנֶיהָ וּמֵאַחֲרֶיהָ,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

הָאִישׁ נִסְקָל עָרֹם,

וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה:

(ד)

בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת.

אֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו.

נֶהְפַּךְ עַל לִבּוֹ, הוֹפְכוֹ עַל מָתְנָיו.

אִם מֵת בָּהּ, יָצָא;

וְאִם לָאו, הַשֵּׁנִי נוֹטֵל אֶת הָאֶבֶן וְנוֹתְנָהּ עַל לִבּוֹ.

אִם מֵת בָּהּ, יָצָא;

וְאִם לָאו, רְגִימָתוֹ בְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז, ז):

יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ,

וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה.

כָּל הַנִּסְקָלִין נִתְלִין,

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

אֵינוֹ נִתְלֶה,

אֶלָּא הַמְּגַדֵּף, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.

הָאִישׁ תּוֹלִין אוֹתוֹ פָּנָיו כְּלַפֵּי הָעָם,

וְהָאִשָּׁה – פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי הָעֵץ,

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

הָאִישׁ נִתְלֶה,

וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית.

אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

וַהֲלֹא שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח תָּלָה נָשִׁים בְּאַשְׁקְלוֹן!

אָמְרוּ לוֹ:

שְׁמוֹנִים נָשִׁים תָּלָה,

וְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד.

כֵּיצַד תּוֹלִין אוֹתוֹ?

מְשַׁקְּעִין אֶת הַקּוֹרָה בָּאָרֶץ,

וְהָעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנָּה,

וּמַקִּיף שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, וְתוֹלֶה אוֹתוֹ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

הַקּוֹרָה מֻטָּה עַל הַכֹּתֶל,

וְתוֹלֶה אוֹתוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַטַּבָּחִין עוֹשִׂין.

וּמַתִּירִין אוֹתוֹ מִיָּד;

וְאִם לָן, עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא, כג):

לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ,

כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא,

כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְגוֹ'.

כְּלוֹמַר:

מִפְּנֵי מָה זֶה תָּלוּי?

מִפְּנֵי שֶׁבֵּרֵךְ אֶת הַשֵּׁם;

וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל:

(ה)

אָמַר רַבִּי מֵאִיר:

בִּזְמַן שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, שְׁכִינָה מָה הַלָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת (כְּבַיָּכוֹל)?

קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי.

אִם כֵּן הַמָּקוֹם מִצְטַעֵר עַל דָּמָם שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ,

קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָם שֶׁל צַדִּיקִים.

וְלֹא זוֹ בִּלְבַד,

אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.

הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים,

אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.

וְלֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתָיו,

אֶלָּא שְׁנֵי בָּתֵּי קְבָרוֹת הָיוּ מְתֻקָּנִין לְבֵית דִּין:

אֶחָד לַנֶּהֱרָגִין וְלַנֶּחֱנָקִין,

וְאֶחָד לַנִּסְקָלִין וְלַנִּשְׂרָפִין:

(ו)

נִתְעַכֵּל הַבָּשָׂר,

מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת,

וְקוֹבְרִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן.

וְהַקְּרוֹבִים בָּאִים וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם הַדַּיָּנִין וּבִשְׁלוֹם הָעֵדִים,

כְּלוֹמַר: שֶׁאֵין בְּלִבֵּנוּ עֲלֵיכֶם כְּלוּם,

שֶׁדִּין אֱמֶת דַּנְתֶּם.

וְלֹא הָיוּ מִתְאַבְּלִין,

אֲבָל אוֹנְנִין,

שֶׁאֵין אֲנִינוּת אֶלָּא בַּלֵּב:

<< הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק ו, סנהדרין • הפרק הבא >>

משנה סנהדרין, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב