משנה כתובות יג ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק יג · משנה ח | >>
המוציא שטר חוב על חבירו, והלה הוציא שמכר לו את השדה.
אדמון אומר: יכול הוא שיאמר, אילו הייתי חייב לך, היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה.
וחכמים אומרים: זה היה פיקח שמכר לו את הקרקע, מפני שהוא יכול למשכנו.
הַמּוֹצִיא שְׁטָר חוֹב עַל חֲבֵרוֹ,
- וְהַלָּה הוֹצִיא שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה,
- אַדְמוֹן אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר:
- אִלּוּ הָיִיתִי חַיָּב לְךָ, הָיָה לְךָ לְהִפָּרַע אֶת שֶׁלְּךָ כְּשֶׁמָּכַרְתָּ לִי אֶת הַשָּׂדֶה.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- זֶה הָיָה פִּקֵּחַ שֶׁמָּכַר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְמַשְׁכְּנוֹ:
המוציא שטר חוב על חברו,
- והלה הוציא - שמכר לו את השדה.
- אדמון אומר:
- אילו חייב הייתי לך,
- היה לך להיפרע את שלך - כשמכרת לי את השדה.
- וחכמים אומרין:
- זה היה פיקח - שמכר לו את הקרקע,
- מפני שהוא יכול - למשכנו.
הכל מודים באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא, שהיה לו לומר "שהיה לך להפרע את שלך".
אבל מחלוקתן באתרא דלא יהיב לוקח מעות עד שיכתוב השטר. אדמון אומר, היה לו למסור מודעא ואחר כך יכתוב השטר, ואחר שלא מסר מודעה אבד את זכותו. וחכמים אומרים, לא יכול לעשות מודעא, כי חשש שמא ישמע הלוקח וימנע מן המקח, דחברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה.
ואין הלכה כאדמון:
והלה הוציא שמכר לו את השדה - הלוה הוציא עליו שטר מכירה מאוחרת לשטר ההלואה, ואומר שטרך מזויף או פרוע, שאם הייתי חייב לך לא היית מוכר לי את השדה, שהיה לך לגבות חובך:
זה היה פקח שמכר לו את השדה - לפי שהיה זה מבריח מטלטליו, ולא היה לו מהיכן ימשכננו על חובו, ועכשיו יטול את הקרקע. ובאתרא דהלוקח יהיב זוזי והדר כתבי שטר מכירה כולי עלמא לא פליגי שהיה למוכר לעכב בחובו המעות שקיבל טו ולא יכתוב לו השטר, וכיון שכתבו הוכיח שאין לו עליו חוב. כי פליגי, באתרא דכתבי שטרא והדר יהיב הלוקח זוזי, אדמון סבר, איבעי ליה לממסר מודעה איני מוכר לו אלא כדי שאוכל למשכנו. וחכ"א האי דלא מסר מודעא כי ירא שמא ישמע הדבר וימנע מלקנות את השדה. טז והלכה כחכמים:
והלה. עיין מ"ש במשנה ו' פ"ק:
זה היה פקח כו'. כתב הר"ב ובאתרא דהלוקח יהיב זוזי כו' כ"ע ל"פ שהיה למוכר לעכב בחובו. וכשהגיע זמן פרעון החוב קודם. ר"ן. [*ומה שאמרו חכמים זה היה פקח כו' מפני כו'. דאילו כדי שיוכל למכור זה היה מוצא הרבה דקונים מצוים הם כמ"ש [התוספות] בד"ה ורבנן כו' דהרבה לוקחים ימצא דאמרי אינשי זבין קנית זבנת אפסדת]:
(טו) (על הברטנורא) וכשהגיע זמן פרעון החוב קודם. הר"נ:
(טז) (על הברטנורא) דאף שצריך זה למכור, היה מוצא הרבה, דקונים מצויים הם, דאמרי אינשי, זבין קנית זבנת אפסדת:
המוציא שטר חוב על חברו: בתשובות הרשב"א ז"ל סימן קל"ו:
והלה הוציא וכו': עד סוף סימן ט' ביד בספכ"ד דהל' מלוה וליה. והתם ס"ל למגיד משנה דאם עדיין לא הגיע זמן שטרו אין יכול לומר אילו הייתי חייב לך היה לך להפרע את שלך שהרי עדיין לא הגיע זמנו וכן כתב ג"כ הר"ן ז"ל וכן הוא בשלחן ערוך ג"כ סימן פ"ה דחשן משפט וגם בסוף דבריו ז"ל כתב ואם הוא במקום שכותבים שטר ואח"כ נותנין מעות אע"פ שהגיע זמנו אין טענתו טענה שזה יאמר לא מכרתי לך השדה אלא כדי שיהיה לי ממה לגבות חובי ע"כ:
זה היה פקח שמכר לו את הקרקע כו': לפי שהיה וכו' לשון ר"ע ז"ל עד ועכשיו יטול את הקרקע. אמר המלקט כתב הר"ן ז"ל ואפילו יש לו ללוה קרקע אחר עדיין אפשר לו למלוה לומר שאינו יכול לטרוח בשני קרקעות והכי איתא בירוש' הגע עצמך שאין לו קרקע יפה יכול לומר דידי אנא בעי ולא עוד אלא יכול לומר לית בחילי טעין טרחתהון דתרי ע"כ. ועיין בתוס' דבגמרא שנתנו טעם לשבח אמאי הכא פליגי אדמון וחכמים באיבעי ליה למימסר מודעא דחכמים ס"ל דלא איבעי ליה למימסר מודעא משום טעמא דחברך חברא אית ליה וכו' ויישבו לפי שיטתם שכתבתי לעיל וכתבו דלפי' רש"י ז"ל דלעיל אתי שפיר טפי ע"ש. ואיתה למתני' בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ז.) ובטור ח"מ סימן פ"ה כמו שכתבתי. וכתוב בפסקי הרא"ש ז"ל המוציא ש"ח על חברו והלה הוציא שמכר לו את השדה אדמון אומר יכול לומר לו אילו הייתי חייב לך היה לך לפרוע את חובך כשמכרת לי את השדה הלכך מהימן למימר פרוע הוא ושובר היה לי ואבד או החזרת לי את השטר ונפל ממני ומצאתיו אבל מזוייף לא מהימן דאי מקויים הוא לא מצי למימר מזוייף הוא וחכמים אומרים זה היה פקח שמכר לו את השדה שיכול למשכנו עליו ומיירי בשלא היה לו שדה א"נ אפילו היה לו נכסים אחרים יכול לומר הייתי ירא שמא היו עליך חובות מוקדמין לכך מכרתי לך זה השדה שאם יש עליך חובות מוקדמין אקח אני חלקי משדה זו שמכרתי לך דלוה ולוה ואח"כ קנה משועבד לשניהם הרב רבינו יונה ז"ל עכ"ל ז"ל. אבל רש"י והר"ן ז"ל ס"ל דגם יכול לטעון שטר מזוייף הוא:
יכין
והלה: הלוה:
הוציא שמכר לו את השדה: אחר הזמן פרעון שנזכר בשטר:
היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה: אלא וודאי ששטרך פרוע ונאבד שוברי, וי"א דאף מזוייף מצי טניין, אף שהשטר מקויים:
מפני שהוא יכול למשכנו: דמעות היה יכול להצניע. מיהו באתרא דיהבי זוזי ואח"כ כותבין שטר מודים חכמים דהדין עם הלוה, דכשקבל המעות היה לו להחזיקם בחובו, ולא היה לו לכתוב השטר, כי פליגי במקום שכותבין שטר תחילה, לאדמון היה לו למסור מודעא במכירה, ולחכמים מצי למימר שהיה ירא שתתפרסם המודעא. ואי"ל א"כ בכל מסירת מודעא נימא הכי, י"ל הכא שאני, דיש לו ג"כ טענה שלהבטיח לעצמו משכון נתכוון, וקיי"ל כחכמים [(שו"ע חו"מ, פה)]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת