משנה כתובות יג ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק יג · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו, אדמון אומר, ילך בקצרה.

וחכמים אומרים: יקנה לו דרך במאה מנה, או יפרח באויר.

נוסח הרמב"ם

מי שהלך לו למדינת הים ואבדה דרך שדהו אדמון אומר ילך לו בקצרה וחכמים אומרין ייקח לו דרך במאה מנה או יפרח באוויר.

פירוש הרמב"ם

מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו אדמון אומר כו': כשהקיפו שדהו ארבעה בני אדם אדמון אין חולק עם חכמים שכל אחד מהם יכול לומר לו הבא ראיה שיש לך עלי דרך ויהיה לך דרך בשדה שלי וכשהקיפו ג"כ אחד מארבע רוחותיו אין חולקין חכמים על אדמון שהוא יכול לומר לו מכל מקום ארחי גבך אבל המחלוקת שלהם באחד שבא מכח ארבעה שהיו מצרניו שלו מארבע רוחות ארבעה אנשים ומכר כל אחד מהם שדהו ולקח אחד הארבע שדות אדמון אומר יכול לומר לו מ"מ ארחי גבך והרי מחוייב לתת לו דרך הפחותה שבדרכים וחכמים אומרים יכול לומר לו אם תניחני מוטב ואם לאו אקרע שטרי המקח וישוב כל אחד ואחד לשדהו ואין לך ממי שתתבע כמו שבארנו והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואבדה דרר שדהו - שהחזיקו בה בעלי השדות שבמצריו:

ילד לו בקצרה - על כרחם יטול לו דרך לשדהו, אבל יברור לו דרך קצרה שלא ירבה ליטול. ובזמן שד' בני אדם מקיפים אותו מד' רוחות מודה אדמון לחכמים שכל אחד יכול לומר אייתי ראיה דדרכך גבאי ושקול. ואם אדם אחד הקיפהו מד' רוחות מודים חכמים לאדמון דממה נפשך אורחיה גביה הוא. לא נחלקו אלא כשהקיפהו אדם אחד שבא מכח ארבעה בני אדם. אדמון אומר, מצי אמר ליה ממה נפשך אורחי גבך, וחכמים אומרים מצי אמר ליה היאך, אי שתקת שתקת, יד ואי לא, מהדרנא שטרא למרייהו ולא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

ואבדה דרך כו'. עיין ריש קדושין:

יקח לו דרך במאה מנה וכו'. מפרש הר"ב כשהקיפהו אדם אחד שבא מכח ד' בני אדם דמצי אמר ליה אי שתקת שתקת כו' פירש"י ואוזיל גבך כשתקנה הדרך ממני. וכתבו התוספות דזה לפי שסובר שזה יאמר לו לכי תהדר לפיכך הוצרך לפרש שזה אומר אוזיל גבך דהשתא מרוית במה שאינומחזיר להם ולא משמע כלל הלשון כן ועוד דקתני במתניתין יקח לו דרך בק' מנה משמע כמו שירצה מוכר ע"כ. וכן סברתם לעיל פ"י דף צ"ב ע"ב דלא מצי למימר לכי תהדר. וכתב הרא"ש בפ"ק דב"ק לפי שכל דבר שאדם יכול לעשות רואין אותו כאילו הוא כבר עשוי ע"כ. אבל בב"ק פ"ק דף ח' ע"ב כתבו התוספות כפירש"י דיכול לומר לכי תהדר. ע"כ. ומ"ש הר"ב ואי לא מהדרנא כו' כתב הרא"ש שם דלאו דוקא. שאם היה מחזיר לו השטר לא נתבטל המקח בשביל זה אם לא שיקנה השדה בקנין או שימסור לו השטר ויכתוב לו שטר מכירה קני לך כו'. וכתבו התוספות דהכא אבל הא לא מצי למימר בחד דאתי מכח חד מזבנינא ליה לארבעה דלא מצית לאשתעויי דינא בהדייהו שלא יוכל להפקיע דינו על ידי מכירתו הואיל וקודם שבאת לידו לא היה ראוי לומר כן. אבל בחד דאתי מכח ד' יכול לומר מהדרנא שטרא למרייהו וזכות הבא על ידו הוא יכול להפקיע ולהעמידו בזכותו שהיה לו קודם שבאו לו אלו שדות לידו ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על הברטנורא) פירש רש"י, ואוזיל גבך כשתקנה הדרך ממני. ועיין תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מי שהלך למדינת הים וכו':    פ' החולץ (יבמות דף ל"ז) ופי' שם רש"י ז"ל ואבדה דרך שדהו שהיתה שדהו מוקפת משדות אחרים והיה לו דרך על אחת מן הרוחות ואבדה ששכחו על איזו מן הרוחות היתה ילך בקצרה יתנו ביניהם דרך קצרה ע"כ. וביד ספט"ו דהלכות טוען ונטען:

אדמון אומר ילך לו וכו':    ירושלמי דפירקין ודפרק המוכר את הבית א"ר ירמיה אדמון ור' עקיבא שניהם אמרו דבר אחד דתנינן תמן מכרן לאחר ר' עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך ולא שמע דא"ר אילא ר' ייסא בשם ר' יוחנן בסתם חלוקים מה אנן קיימין אם דבר ברי שיש לו דרך כל עמא מודו שאין צריך ליקח לו דרך ואם דבר ברי שאין לו דרך כל עמא מודו שהוא צריך ליקח לו דרך אלא כן אנן קיימין בסתם ר"ע אומר אינו צריך ליקח לו דרך ורבנן אמרין יש לו דרך וכא אפילו דבר ברי יש לו דרך כל עמא מודו שהוא צריך ליקח לו דרך ע"כ:

וחכמים אומרים יקנה לו דרך במאה מנה:    דיכול לומר לו אי שתקת איזיל פורתא לגבך כשתקנה ממני הדרך ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו וכו' כדפי' ר"ע ז"ל והוא פי' רש"י ז"ל. ונתנו התוס' ז"ל טעם למה הוצרך לפרש שא"ל ואוזיל גבך משום דאזיל לשיטתו דפי' בפ"ק דב"ק גבי מכרה לאחד או לשלשה בני אדם וכו' שזה יכול לומר לו לכי תיהדר לפיכך הוצרך לפ' שזה שאומר אוזיל גבך דהשתא מרויח במה שאינו מחזירו לו ולא משמע כלל הלשון כך. ועוד דקתני במתני' יקח לו דרך במאה מנה משמע כמו שירצה מוכר ע"כ ודעת הרא"ש ז"ל כדעת התוספות דלא מצי למימר לכי תיהדר והטעם כתב שם בפ"ק דב"ק לפי שכל דבר שאדם יכול לעשות רואין אותו כאילו הוא כבר עשוי ע"כ. ועיין בתוס' ושם פ"ק דב"ק דף ח' סוף ע"א דבור המתחיל אי שתקת דנראה דס"ל התם דגבי ב"ח מצי אמר לכי תיהדר ע"ש. וכתב הרא"ש ז"ל שם פ"ק דף קכ"ו ע"ג הא דקאמר מהדרנא לאו דוקא שאם היה מחזיר לו את השטר לא נתבטל המקח בשביל זה אם לא שתקנה השדה בקנין או שימסור לו השטר ויכתוב לו שטר מכירה עליו קני לך איהו וכל שיעבודה כדתניא בפ' בתרא דב"ב עכ"ל ז"ל ובטור ח"מ סימן קמ"ח:


פירושים נוספים