משנה כתובות יג ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק יג · משנה ו | >>
העורר על השדה והוא חתום עליה בעד, אדמון אומר, (יכול הוא שיאמר), השני נוח לי והראשון קשה הימנו.
וחכמים אומרים, איבד את זכותויב.
עשאה סימן לאחריג, איבד את זכותו.
הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה וְהוּא חָתוּם עָלֶיהָ בְּעֵד,
- אַדְמוֹן אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא שֶׁיֹּאמַר:
- הַשֵּׁנִי נוֹחַ לִי, וְהָרִאשׁוֹן קָשֶׁה הֵימֶנּוּ;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ.
- עֲשָׂאָהּ סִימָן לְאַחֵר,
- אִבֵּד אֶת זְכוּתוֹ:
העורר על השדה,
- והוא חתום עליה - עד.
- אדמון אומר:
- השני - נוח לי,
- והראשון - קשה ממני.
- וחכמים אומרין:
- איבד את זכותו.
- עשאה סימן לאחר - איבד את זכותו.
נבאר זאת ההלכה בדרך משל. ראובן מכר הקרקע לשמעון, והיה לוי מכלל העדים שהעידו בשטר קרקע המכירה. אחר כן בא לוי העד, ומערער לשמעון בזה הקרקע שהוא שלו, וראובן עשה לו בה שלא כדין.
אדמון אומר, יכול הוא לטעון ואין מבטלין טענתו מפני שהיה עד במכירה, לפי שיכול לומר מפני כן העידותי, שתצא מיד ראובן שהוא קשה ותקיף ממני, עד שיגיע ליד שמעון שהוא נשמע לדין, ואני עכשיו אתבע אותו בדין כדי להוציאה מתחת ידו.
וחכמים אומרים, שעדותו בשטר קיום למכירת ראובן, וחיזוק לקיום הקרקע בידו, ואין לו לערער על שמעון.
והכל מודים, שלוי אם עשאו סימן לאחר כגון שהוא ממצר הקרקע, ואומר לצד המערב קרקע פלוני שהוא לשמעון. וכמו כן אם היה שטר מכירה איש מאיש, ובכלל מצרי מקומות הזכיר הקרקע של שמעון, והיה לוי עד בזה השטר, הרי הוא אינו יכול לערער על שמעון בזה הקרקע בשום פנים, לפי שהוא כל זמן שהעיד כבר קיימה בידו. וכל זה כשהעיד בגוף השטר, אבל אם היה דיין והעיד בקיום השטר לא אבד את זכותו, לפי שיכול לומר לא הייתי יודע מה שהיה בכלל בשטר, שאינו מחיוב הדיינים שיקראו את השטר ואז יקיימוהו, אלא שיכירו העדות בלבד.
ואין הלכה כאדמון:
העורר על השדה וכו' - ראובן מערער על השדה שביד שמעון ואומר לו, לוי שמכר לך גזלה ממני, והוא חתום על שטר המכירה שכתב לוי לשמעון שמכר לו:
אדמון אומר יכול הוא שיאמר - מה שלא ערערתי בשעה שלקחת שדה זו מלוי וחתמתי עד בתוך השטר, לפי שלוי אדם חזק וקשה להוציאה מידו ונוח לי שתהא בידך שאוציאנה ממך בדין:
איבד את זכותו - דהואיל וחתם הודה שאין לו עסק בה. ואין הלכה כאדמון. ודוקא כשחתם בה בעד הוא דפליגי אדמון וחכמים, אבל אם הוא חתום בדיין לקיים את השטר, הכל מודים שלא איבד את זכותו, מפני שיכול לומר לא הייתי יודע מה שכתוב בשטר, שהדיין החותם על ההנפק לקיים את השטר אין צריך שידע מה שכתוב בשטר אלא שיכיר חתימת העדים בלבד:
ואיבד את זכותו. פירוש אפילו יש לו עידי זכות או עידי גזלה ואין לחבירו עידי מקח. ב"י ח"מ סימן קמ"ז בשם ריטב"א. וכן לשון רמב"ם בסוף הלכות טוען ואין משגיחין על ראיות שיביא על אותה שדה ע"כ:
עשאה סימן לאחר. פירש"י עשאה המוחזק בה סימן לאחר לא לראובן זה העורר עליו אלא לאיש אחר היה מוכר שדה בצד זה ומסר לו ד' מצרי השדה. וכתב לו מצרים מצר פלוני שדה שלי וזה חתם על השטר ולא ערער אבד את זכותו אפילו לאדמון דאין לומר כאן השני נוח לי. ע"כ. והתוספות מפרשים. עשאה המערער סימן לאחר. שמכר קרקע סמוך לשדה זו שהוא מערער עליה לאדם אחר וכתב במצרים מצר פלוני שדה של שמעון. אבד את זכותו שהרי הודה שהוא שלו:
(יב) (על המשנה) זכותו. פירוש, אפילו יש לו עדי זכות או עדי גזילה ואין לחבירו עדי מקח. ב"י:
(יג) (על המשנה) עשאה כו'. פירש רש"י, עשאה המוחזק בה סימן לאחר לא לראובן זה העורר עליו אלא לאיש אחר היה מוכר שדה בצד זה ומסר לו ארבעה מצרי השדה וכתב לו מצרים מצר פלוני שדה שלי, וזה חתם על השטר ולא ערער, איבד את זכותו אפילו לאדמון, דאין לומר כאן השני נוח לי. והתוספות מפרשים, עשאה המערער סימן לאחר כגון שכתב במצרים מצר פלוני שדה של שמעון:
העורר על השדה: פ' חזקת (בבא בתרא דף ל':)
השני נוח לי: פ' חזקת (בבא בתרא דף מ"א) לשון מושאל דהתם לא שייך לומר רק הראשון נוח לי והשני קשה ממני:
וחכמים אומרים איבד את זכותו: כתב הריטב"א ז"ל דוקא חתום וכיוצא בו דעבד מעשה ולאפוקי הא דא"ל זיל זבין או שהיה שם בשעת המכר ושתק והיה נראה לומר דאפילו הוא לבדו חתים על השטר הויא הודאה אלא שי"ל שזה אינו דיכול להיות דכיון דלא היה שם אלא עד אחד ולא חשיב שטרא לא חייש לה. וכתב עוד איבד את זכותו פי' ואפילו יש לו עדי זכות או עדי גזלה ואין לחברו עדי מקח ע"כ. וגם הרמב"ם ז"ל כתב ברפי"ו דהלכות טוען ואין משגיחין על ראיות שיביא על אותה שדה ע"כ. וכתוב בתשובות הרשב"א ז"ל סוף סימן תתקס"א והוא חתום עליה בעד איבד את זכותו דוקא הוא הא אחרים חתומין בו לא איבד את זכותו שאין על העדים לידע הסמוכין על המצר אם הם של אותם שאוכלים אותו עכשיו או של אחרים ע"כ:
עשאה סימן לאחר: עי' בתוי"ט מ"ש בשם רש"י. וכתב עליו הר"ן ז"ל ואע"פ שדינו דין אמת אין פירוש משנתנו כך מדגרסי' בירושלמי הנכתב בהלכות בסמוך לא סוף דבר עשאה העורר סימן לאחר אלא אפילו אחר לאחר והעורר חתום עליה בעד איבד את זכותו ומוכח דמתני' ה"פ עשאה המערער סימן לאחר שמכר קרקע סמוך לשדה זו שהוא מערער עליה לאדם אחר וכתוב במצרים מצר פלוני שדה של שמעון איבד את זכותו שהרי הודה שהוא שלו והיינו דגרסי' עלה בירושלמי לא סוף דבר עשאה סימן לאחר וכו'. אבל לפי פי' רש"י ז"ל מה לי עשאה המחזיק סימן לאחר מה לי אחר לאחר אלא ודאי בדכתיבנא ע"כ והיא דעת תוס' כמו שאכתוב בסמוך. ובגמרא לא שנו דאיבד את זכותו אלא כשעשאה המחזיק סימן לאחר אבל עשאה המחזיק סימן לעצמו של ראובן זה העורר עליה שהיה שמעון מוכר שדה שבצדה לראובן זה העורר עליה וכשמסר לו סימני המצרים כתב על שדה זו מצר פלוני שדה שלי אע"פ שלא מיחה ראובן לא איבד את זכותו שיכול הוא לומר אי לאו דעבדי הכי שלקחתי ממנו שטר זה באלו המצרים לא היה מוכר לו את השדה וכדי שימכרהו שתקתי ולא מסרתי מודעה כדי שלא יבא לאזניו ושוב לא יתרצה למכרו זו היא שיטת רש"י ז"ל וגרסתו. אבל תוס' ז"ל כתבו עשאה סימן לאחר מתוך הלשון משמע דאעורר קאי כגון שמכר אחת משדותיו ועשאה סימן בשם המוחזק ובגמרא ה"פ לא שנו אלא לאחר אבל לעצמו לא אבד כלומר אם מכר מערער אחת משדותיו למוחזק לאו הודאה היא דאי לאו דעבד הכי לא היה המוחזק קונה שדה ממני ואני הייתי צריך למעות ולא גרסי' מזבין אלא זבין ובירושלמי משמע דלא כרש"י שהביא ולא סוף דבר שעשאה העורר סימן לאחר אלא אפילו עשאה אחר והעורר חתום בעד איבד את זכותו ע"כ. וכן כתבו ג"כ הרא"ש ז"ל לירושלמי. וביד רפי"ו דהל' טוען ונטען וסי' ב' ג'. ובטור ח"מ סי' קמ"ז. וכתוב שם בש"ע בהג"ה ר"מ אוסרלין וגם בספר הלבוש שאם היה זה העורר דיין שהגבה לזה הקרקע בחובו שהיה חייב לו המחזיק איבד את זכותו שהוא גרוע מעד החתום ע"כ:
יכין
העורר על השדה: שאומר ללוקח שהמוכר גזלה ממנו:
והוא חתום עליה בעד: באותו שטר מכירה:
אדמון אומר יכול הוא שיאמר: המערער:
והראשון קשה הימנו: ולהכי חתמתי בשטרך, שממך יהיה נקל לי יותר להוציא, ממה שיכולתי להוציא מהגזלן:
וחכמים אומרים איבד את זכותו: דאפילו מביא ראיה ששלו היא, אמרינן דמחל ע"י שחתם בהשטר, והכי קיימא לן. מיהו בחתם רק הוא לבדו, מצי אמר העדאת ע"א לא מהני, ולהכי חתמתי. וכ"כ בחתמו ב' עדים אחרים תחילה, אמרינן דחתם א"ע רק לכבוד [(שו"ע חו"מ, קמז)]:
עשאה סימן לאחר: שחתם בשטר אחר שנזכר בו שדה זו לסימן המצר, וכתב שם שהוא של פלוני בין בעודה ביד הגזלן או ביד הקונה ועכשיו מערער שהיא שלו:
איבד את זכותו: אף לת"ק, וקיי"ל כחכמים [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת