משנה כלים יב ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יב · משנה ד | >>
מסמר הגרע, טמא.
ושל אבן השעות, טהור.
רבי צדוק מטמא.
מסמר הגרדי טמא.
וארון של גרוסות, רבי צדוק מטמא, וחכמים מטהרין.
היתה עגלה שלה של מתכת, טמאהי.
מַסְמֵר הַגָּרָע, טָמֵא,
- וְשֶׁל אֶבֶן הַשָּׁעוֹת, טָהוֹר;
- רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא.
- וְשֶׁל אֶבֶן הַשָּׁעוֹת, טָהוֹר;
- מַסְמֵר הַגַּרְדִּי, טָמֵא.
- וְאָרוֹן שֶׁל גָּרוֹסוֹת,
- רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא,
- וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
- הָיְתָה עֲגָלָה שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת,
- טְמֵאָה:
- רַבִּי צָדוֹק מְטַמֵּא,
מסמר הגרע - טמא.
- של אבן השעות - טהור.
- רבי צדוק - מטמא.
- של אבן השעות - טהור.
- מסמר הגרדי - טמא.
- וארון של גרוסות -
- רבי צדוק - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
- היתה עגלה שלו של מתכת - טמאה.
מסמר הגרע - סכין ההקזה.
אבן השעות - אבן תבנה בארץ, וירשום בה קוים ישרים כתובים עליהם שמות השעות, והיא עגולה, ובמרכז זאת העגולה מסמר ניצב על זוית ניצבת, כל מה שיתדבק בשווי צל זה המסמר לקו מאלו הקוים ידע כמה שעות עברו מהיום. ושם זה הכלי המפורסם אצל בעלי הכוכבים בלשון ערב "אל בלאטה".
ומסמר הגרדי - חץ הגרדי, והוא דמיון מטווה ברזל ארוך מרובע יכנס בקנה דק ויחובר על זה הקנה המטווה.
וארון של גרוסות - ארון של עץ ימלאו אותו מגריסין. ו"גריסין" שם הפולים הטחונים, והמוכרים אותן יקראו "גרוסות".
וזאת התיבה בלתי שלימת המלאכה, והיה ספק אצלם, ויחלקו עליה אם יש עליה תורת כלי אם לאו. ואם היתה תחתיו עגלה של מתכת הנה היא תטמא.
ואין הלכה כרבי צדוק:
גרע. הוא אומן המקיז את הדם כי ההיא דסוף קדושין (דף פב.) ונקרא גרע על שם שהוא מגרע את הדם ואין לפרש דהאי מסמר הוא שמקיז בו את הדם דהא בתוספ' קתני ר"ש בן יהודה אומר משום רבי שמעון מסמר הגרע טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע ושמא ענין אחר הוא. ויש מפרשים דהכא איירי במסמר של נפחים שקבוע להם מסמר בסדן כשמסלקים חתיכה של ברזל מן האש ורוצה להקטינה מניחה על המסמר ומכה בקורנס ונגרעת:
אבן השעות. פי' בערוך תרגום צל המעלות טולא אבן שעיא ויש בה מסמרים לכוין השעות:
מסמר הגרדי. מסמר של גרדיים:
של גרוסות. כמו רחיים של גרוסות דמנחות פרק ר' ישמעאל (דף סו.) שטוחנים בהן פולין ויש להם כעין ארון של עץ ומטהרי רבנן משום דכלי עץ העשוי לנחת הוא כי ההוא דמגילה בריש פרק בני העיר (דף כו:) ורבי צדוק מטמא משום דפעמים מטלטלים אותו לתקנו. ועוד י"ל דבמסמר של ארון מיירי שיש מסמר בריחיים של גרוסות ומטהרי רבנן משום דאינו עשוי אלא לחיזוק:
עגלה שלו. של ארון ועשויה לתשמיש:
מסמר הגרע - איזמל של אומן המקיז דם. ונקרא גרע על שם שמגרע את הדם. ויש מפרשים, מסמר של נפחים שקבוע להן מסמר בסדן, כשמסלקים חתיכה של ברזל מן האש ורוצה לחתוך ממנה מניחה על המסמר ומכה בקורנס ונגרעת:
אבן השעות - אבן שיש בה קוים ורשומים עליהם שמות השעות, ומסמרים תחובים בה שבהם מכוונים את השעות ז:
מסמר הגרדים - מסמר ארוך שהאורג מכניס בקנה דק ומחבר על הקנה את המטוה ח:
ארון של גרוסות - העושין גריסין של פול בריחיים שלהן יש להן כמין ארון של עץ ט:
רבי צדוק מטמא - אותו ארון, דתורת כלי עליו:
וחכמים מטהרין - דכלי עץ העשוי לנחת הוא ואינו עשוי ליטלטל. ור' צדוק סבר, פעמים מטלטלין אותו לתקנו. ואין הלכה כר' צדוק:
היתה עגלה - שהארון מונח עליה, של מתכת:
טמאה - שהרי היא עשויה לתשמיש:
[*ושל אבן השעות. פי' הר"ב אבן שיש בה קוים וכו' ומסמרים תחובים בה וכו'. הרכיב בזה ב' לשונות שתחלתו מפי' הרמב"ם וסיומו ומסמרים וכו' לשון הר"ש הוא שכתב לפי' הערוך תרגום צל [המעלות טולא] אבן שעיא. ויש בה מסמרים לכוין השעות ע"כ. ולדבריו אפשר אין צריך לקוים. אבל לפי' הרמב"ם והוא תחלת לשון הר"ב שיש בה קוים כו' אין מהצורך אלא מסמר אחד וכן לשון הר"ב עצמו פ"ג דעדיות מ"ח. וז"ל הרמב"ם אבן השעות אבן תבנה בארץ וירשום בה קוים ישרים כתובים עליהם שמות השעות והיא עגולה. ובמרכז זאת העגולה מסמר נצב על זוית נצבת כל מה [שינטה] בשיווי צל זה המסמר לקו מאלו הקוים. ידע כמה שעות עברו מהיום. ע"כ. ובעדיות שם באר יותר שזה המסמר הוא נעשה על הרוב פחות מרובע האלכסון באורך ע"כ]:
[*מסמר הגרדי. פי' הר"ב מסמר ארוך כו'. ומחבר על הקנה את המטוה. וכך פי' הרמב"ם. ולא פירשו מסמר זה למה הוא צריך ולכן נ"ל שיש ט"ס וכצ"ל ומחבר עליו המטוה. ופירושו על המסמר. וכן ראיתי אצל אומני האריגה]:
וארון של גרוסות. פי' הר"ב של עץ. וכן פי' הר"ש. וכתב דעוד יש לומר דבמסמר של ארון מיירי שיש מסמר בריחים של גרוסות. ומטהרי רבנן משום דאינו עשוי אלא לחזוק. ע"כ. וכך הוכיח הראב"ד בפי' מסכת עדיות פ"ג מ"ח. דמה טיבו של ארון להבליעו בין המסמרים. היה לו להקדים או לאחר [ולא] לחוץ במחלוקת המסמרים דרבי צדוק וחכמים. ועוד כי אין טעם למחלוקת הארון. ומאי שנא ארון של גרוסות משאר ארונות והחכם יבין. ואם יאמר האומר למה לא הזכירו מסמר כמו שהזכיר באחרים. נשיב ונאמר מפני שהמסמר של שולחני [כדתנן במשנה דלקמן והיא שנויה שם] והארון לענין אחד הם עשוים. שאינם אלא לחזוק. ולכך הוציא את שניהם במסמר אחד. ויש מפרשים מחלוקת רבי צדוק וחכמים בארון עצמו והטעם מפני שדרכו לעשות לו עגלה להוליכו עליה לשוק ולהביאו מן השוק. ר' צדוק סבר אע"פ שדרכן של גרוסות לעשות כך. *)כמו שלא חשב לעשותה. טמא משנגמר מלאכתו. ורבנן סברי כיון שדרכן בכך כמי שהוא עתיד לעשותה דמי. והוא טהור עד שיעשנה [ויחברנה] לו. וגם העגלה טהורה בפני עצמה לפי שאיננה מקבלת כלים. אלא שמניחין עליה הארון להוליכה. ואם העגלה של מתכות טמאה. מפני שהיא כלי לעצמה. ופשוטו כלי מתכות טמאים. וזה הפי' יש לו פנים. מדתניא בתוספתא דכלים פ"ה עריסה מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה. ואם עתיד לעשותה עגלה טהורה עד **)שיעשנה לה עגלה. מ"מ קשה לי למה הבליעו בין חשבון המסמרים. ואפשר מפני שהם חולקים בו ובמסמר שלו המחברו עם העגלה. כמו שפירשתי. ומפני כך נבלעים ביניהם. ע"כ. [*ומ"ש כמו שפירשתי. שכך כתב שם לעיל מהא. וז"ל וכן בארון של גרוסות מוליך ארונו מלא גריסים לשוק ע"ג עגלה ונועץ מסמרים בעגלה בצד הארון. כדי להדקו שלא ימוט ולא יפול ע"כ. ובזה מחולק עם הר"ש שלפי' הר"ש המסמר מחבר הארון בעודן בריחים]:
[*רבי צדוק מטמא. דחשיב ליה ככלי. וחכמים מטהרין. שאינו חשוב ככלי הראב"ד בפירושו למס' עדיות פ"ג מ"ח]:
וחכמים מטהרים. פי' הר"ב דכלי עץ העשוי לנחת הוא. עמ"ש בסוף חגיגה:
היתה עגלה של מתכת טמאה. כבר כתבתי בשם הראב"ד מאי איריא של מתכת. ומהר"ם כ' דאם היא של מתכת אע"ג דמחזקת הריחים מ' סאה. טמאה. דבתר עגלה אזלינן שהיא של מתכת. וכלי מתכות לא אתקשו לשק. ולא בעינן בהו מיטלטל מלא וריקן. ואפילו הרחים של עץ מקבלת טומאה דבתר עגלה גרירא. ע"כ:
(ז) (על הברטנורא) ולשון הר"מ, אבן השעות, אבן תבנה בארץ וירשום בה קוים ישרים כתובים עליהם שמות השעות, והיא עגולה, ובמרכז זאת העגולה מסמר נצב על זוית נצכת, כל מה שינטה בשיווי צל זה המסמר לקו מאלו הקוים, ידע כמה שעות עברו מהיום. ועתוי"ט:
(ח) (על הברטנורא) צריך לומר ומחבר עליו המטווה. ופירושו על המסמר. נראה לי:
(ט) (על הברטנורא) עוד יש לומר, דבמסמר של ארון מיירי, שיש מסמר ברחיים של גרוסות. ומטהרי רבנן משום דאינו עשוי אלא לחיזוק. הר"ש. ועתוי"ט:
(י) (על המשנה) מתכת כו'. ואע"ג דמחזקת הרחיים מ' סאה, טמאה, דבתר עגלה אזלינן שהיא של מתכות, וכלי מתכות לא איתקשו לשק, ולא בעינן בהו מטלטל מלא וריקן. ואפילו הריחים של עץ מקבלת טומאה דבתר עגלה גרירא. מהר"ם:
מסמר הגרע: בפירוש משנה כתיבת יד ישן נושן ביותר משלש מאות ושלשים שנה מצאתי כתוב גדע בדלית. ובתוספתא תניא מסמר הגרע ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע וכתב מהרי"ק ז"ל בפ' עשירי דהלכות כלים דאפשר שהתוספתא מחשב האזמל שמקיזין בו שהוא משמש עם הקרקע מפני שהמוקז סומך זרועו עליו והוא תקוע בקרקע ותנא דמתני' לא חשיב מפני כך משמש עם הקרקע ולפיכך טמא:
בפי' ר"ע ז"ל. ומחבר על הקנה. אמר המלקט נראה שצריך להיות וכורך על הקנה:
היתה עגלה שלה: נ"א שלו ויש גורסין שלהם. וה"ר יהוסף ז"ל הגיה שלו וכתב עוד וארון של גרוסות ר' צדוק מטמא וחכמים מטהרין בכאן הזכיר ר' צדוק ראשונה ואח"כ חכמים מה שלא עשה כן בשאר המשניות מפני שהוא צריך לומר היתה עגלה שלו של מתכת טמאה לדברי חכמים על כן איחר דבריהם כן נ"ל ע"כ:
יכין
מסמר הגרע: י"א שהוא לאנצעטטע שהרופא מקיז בו. ופותח עמו בועות. ולא ידענא א"כ מה קמ"ל דמק"ט. ואי לאשמעינן דמשום שהוא כלי מלאכה לאומן. לא מחשב כאין לו שם בפ"ע. הרי גם הא כבר שמעינן בדלת ועקרב במשנה ג'. ואטו תנא כי רוכלא לחשיב וליזיל. ולפיכך נראה טפי כי"א שהוא מסמר שקבוע בהסדן של נפח. לחתוך עליו ברזל שנתלבן באש. א"כ קמ"ל טובא. דאע"ג דהסדן כבד. ואינו ניזוז ממקומו. רק לפרקים אפ"ה לא מחשב ככלי המחובר לקרקע שאמק"ט. או דנימא דהסדן מדהוא פשוטי כלי עץ אמק"ט. ובין כך או כך הו"ל המסמר כמחובר לכלי שאמק"ט. להכי קמ"ל דאין הדבר כן אלא המסמר הוא עיקר הכלי בפ"ע והסדן טפל לו. ולפ"ז שפיר נקט סמוך לו מסמר אבן השעות דדמי למסמר הסדן. אלא שזה תקוע בעץ. וזה תקוע באבן. ואפ"ה זה טמא וזה טהור:
ושל אבן השעות: שהאבן קבוע בקרקע. ועליו רשומים מנין שעות היום. ובאמציעתו יש חור שתוחבין שם מסמר ארוך. ורואין לאיזה שעה הרשום באבן צל המסמר נוטה:
טהור: מדקבוע בחוזק ומהודק בהאבן כדי לכוון השעות יפה. וגם האבן צריך מה"ט להיות מהודק יפה. א"כ הו"ל המסמר כמשמש לקרקע. אבל אי"ל דלהכי אמק"ט. מדהו"ל כברזל המשמש לאבן דנ"ל דלא מחשב משמש רק כשהוא טפל לעיקר הכלי. אבל הכא המסמר והאבן המרושם שניהם עקריים להתשמיש וא"א כלל לזה בלי זה:
רבי צדוק מטמא: מדמתטלטל לפעמים:
מסמר הגרדי: הוא מסמר שהאורג מיישר עמו חוטי השתי שמתוחין בכסא האריגה. כשלפעמים הורכבו זע"ז. וכשא"צ לו תוחבו האורג בכותל סמוך למקום ישיבתו. כשאורג כדי שיהא מזומן לידו כשיצטרך לו. אף שברוב פעמים נשאר תחוב בכותל. ואינו מוציאו רק לפרקים. אפ"ה לא מחשב כמחובר לקרקע:
וארון של גרוסות: הוא תיבה של עץ מחזיק מ"ס שיש לטוחני גריסין לתת לתוכו הגריסין שטחנו. ולפי שהגריסין כבדין עושין דפנותיה עבים ולפיכך כבידה ביותר. ואינה מתטלטלת רק לעתים רחוקים:
וחכמים מטהרין: דכלי עץ העשוי לנחת הוא. ואפ"ה לר"צ מק"ט מדמתטלטל לפעמים. מיהו הך דינא לא שייכי הכא מידי. דהרי כולה פרקן רק בכלי מתכות קמיירי. ואפ"ה נקט לה משום סיפא:
היתה עגלה שלה: שמושיבין הארון הנ"ל עליו. ומתטלטל על ידו ממקום למקום:
של מתכת טמאה: דאף שאין להעגלה ב"ק אפ"ה פשוטי כ"מ הוא ומק"ט. ולא אמרינן דבטל העגלה לגבי ארון שמחזיק מ"ס שאמק"ט. ונהוי כמתכת המשמש לעץ [כפי"ג מ"ו] דזהו רק במשמש להכלי בתשמיש הכלי. כפותחת ופין טבעת וחותם דקאמר התם. אבל הכא שעשוי לטלטל להארון ע"י. תשמיש חשוב בפ"ע הוא ומח"ט ככל עגלה [פי"ד מ"ד]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת