משנה כלים ט ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ט · משנה ז | >>
סרידה שהיא נתונה על פי התנור מוקף צמיד פתיל, נסדק מן התנור לסרידה, שיעורו מלא פי מרדע שלא נכנס.
רבי יהודה אומר, נכנס.
נסדקה סרידה, שיעורו כמלא פי מרדע נכנס.
רבי יהודה אומר, שלא נכנס.
היה עגולכג, אין רואין אותו ארוך, אלא שיעורו כמלא פי מרדע נכנס.
סְרִידָה
- שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר
- מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל,
- נִסְדַּק מִן הַתַּנוּר לַסְּרִידָה,
- שִׁעוּרוֹ מְלֹא פִי מַרְדֵּעַ שֶׁלֹּא נִכְנָס.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- נִכְנָס.
- שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר
- נִסְדְּקָה סְרִידָה,
- שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא פִי מַרְדֵּע נִכְנָס.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- שֶׁלֹּא נִכְנָס.
- הָיָה עָגוֹל,
- אֵין רוֹאִין אוֹתוֹ אָרוֹךְ,
- אֶלָּא שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא פִי מַרְדֵּעַ נִכְנָס:
סרידה שהיא נתונה על פי התנור, מוקף צמיד פתיל -
- נסדק מן התנור לסרידה - שעורו מלוא פי מרדע שלא נכנס.
- רבי יהודה אומר: נכנס.
- נסדקה סרידה - שעורו מלוא פי מרדע נכנס.
- רבי יהודה אומר: שלא נכנס.
- היה עגול - אין רואין אותו ארוך,
- אלא שעורו מלוא פי מרדע נכנס.
- נסדק מן התנור לסרידה - שעורו מלוא פי מרדע שלא נכנס.
נסדק מן התנור לסרידה - שנסדק מעצם התנור בגבהו עד השבכה אשר על פיו. ולא תחשוב באמרנו בסרידה סבכה שהוא רשת חוטין, אמנם הוא לוח פשוט מחרש מנוקב.
והנני עתיד לבאר לך שמלא פי המרדע הוא טפח.
המרדע - הוא העץ אשר יקרא גם כן מלמד. וירכבו אלו העצים בקצה האחד ברזל חד הקצוות וזהו אשר יקראו "דרבן", ובקצה השני ברזל יכנס בזה העץ בו כמו הרומח והוא נקרא "חרחור".
ועניין שלא נכנס - הוא שידבק בשווי המרדע על הסדק ויהיה כמותו בשווה. ונכנס, שיהיה גדול מזה ממה שיכנס המרדע בזה הסדק.
ואין הלכה כרבי יהודה:
מוקף צמיד פתיל. בין תנור לסרידה. פי המרדע אין יכול ליכנס בכמלואו ולקמן תנן דמרדע היקפה טפח נמצא רחבו אצבע ושליש אצבע דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה טפחים. והא דתניא בתוספתא בפרק כלי העור דמרדע עוביו שתי אצבעות היינו בזוטרתי דשיעור טפח ארבע בגודל ושית בזוטרתי:
היה עגול. הנקב:
תני"א בסיפר"י זוטא כסוי כדי יין וכדי שמן וכסוי טפיחים הרי אלו בכל שהוא. אמר רשב"ג הואיל ונאמר צמיד פתיל מה אני מקיים פתוח להביא את הסדוק:
סרידה - כמין עריבה קטנה שהנחתום משתמש בה, והיא פשוטה ואינה מקבלת טומאה:
שהיא נתונה על פי התנור - וממורחת בטיט כדי להקיף בצמיד פתיל ולא יטמא התנור באוהל המת:
נסדק מן תנור לסרידה - היינו שנסדק המירוח כב:
מלוא פי מרדע שלא נכנס - המרדע הוא מלמד הבקר, ויש בהיקפו טפח ועביו שליש טפח, שכל שיש בעביו טפח יש בהקיפו שלשה טפחים. ושעור הסדק כשנסדק המירוח, לרבנן מלוא פי המרדע בשוה, ואע"פ שאין הנקב גדול שיכנס פי מרדע במלואו, הואיל ושוה הסדק מלוא פי המרדע אין כאן צמיד פתיל, ולר' יהודה לעולם הוי צמיד פתיל עד שיהיה הסדק גדול שיכנס בו פי המרדע:
נסדקה סרידה עצמה - לרבנן קיל מכשנסדק המירוח, ולרבי יהודה קיל כשנסדק המירוח מכשנסדקה סרידה עצמה. ואין הלכה כר' יהודה:
סרידה. פי' הר"ב כמין עריבה קטנה כו'. וכן כתב במשנה ה פ"ה דאהלות ובפרק דלעיל משנה ג מפרש ג"כ לפי' הרמב"ם שכתב שהוא שבכה כו' ובפי"ב דאהלות מפרש לפי' הרמב"ם בלבד:
נסדק מן התנור לסרידה. לשון הר"ב היינו שנסדק המרוח כלומר מה שהוא בין התנור לסרידה. ולשון הרמב"ם שנסדק מעצם התנור בגבהו עד השבכה ע"כ. ועיין במתניתין דלקמן:
מלא פי מרדע. כתב הר"ב ויש בהיקפו טפח ועביו שליש טפח כו' עיין מ"ש בשם הרמב"ם במשנה ה' פ"ק דערובין:
היה עגול. הנקב כ"כ הר"ש. וכן לשון הרמב"ם בפרק כ"ב מהלכות טומאת מת היה הסדק עגול ולא יכולתי לעמוד על פי' משנתינו. דקתני אין רואין אותו ארוך. דמהיכי תיתי לראותו כאילו הוא ארוך. והרי פי המרדע שבו משערין עגול הוא כלשון הר"ב שיש בהיקפו וכו' ומשנה שלמה היא בפי"ז ועוד בפכ"ה משנה ב' לשון הר"ב מרדע הוא מקל ארוך עגול ועב שליש טפח ע"כ. ולשון מהר"ם ואם באת לרבעו *)הוי כפי המרדע ע"כ. וצ"ע:
(כב) (על הברטנורא) כלומר מה שהוא בין התנור לסרידה. תוי"ט:
(כג) (על המשנה) עגול. הנקב. וקשה מאי אשמעינן משנתינו אין רואין אותו ארוך, דמהיכי תיתי לראותו כאלו הוא ארוך, והרי פי המרדע שבו משערין עגול הוא כמ"ש הר"ב שיש בהקפו כו'. תוי"ט. ולי נראה דהכי קאמר, שהנקב הולך בעובי הסרידה מלמעלה למטה בעקמימות כמו מה שאנו קורין שווינד"ל שטע"ג, ומכח זה אינו נכנס המרדע אע"פ שהנקב הוא רחב בעצמו אין רואין כו', פירוש כאלו היה בשוה מלמעלה למטה. ת"ח:
סרידה שהיא וכו' מוקף צמיד פתיל: פי' בין תנור לסרידא הר"ש והרא"ש ז"ל:
מרדע: תנן לקמן פי"ז דיש בהקפו טפח ועביו דהיינו רחבו שליש טפח דהיינו אצבע ושליש אצבע בגודל שהן שתי אצבעות בקטנות:
היה עגול: הנקב:
אין רואים אותו ארוך: י"ג ארוך אין רואים אותו עגול ודיוקא הוא הרא"ש ז"ל. והחכם הה"ר מנחם עזריה נ"ע נשאל בסימן פ"ה דאפכא ה"ל למיתני היה ארוך אין רואין אותו עגול דהלא פי מרדע עגול הוא ותירץ אני שאלתיה לחברי ימים רבים ואין מגיד לי ובתר דבעינא פשיטנא לה דהכי קתני היה עגול כטבעת אין רואים אותו עגול משוך או עגול ארוך כמו פי מרדע שהוא כגלגל כביצה לא ככדור לפיכך אם היה הנקב עגול ככדור וכטבעת אין פי מרדע נכנס בתוכו ואין משערין בו עכ"ל נ"ע:
יכין
סרידה: הוא לוח חרס [ועפט"ו מ"ב]:
שהיא נתונה על פי התנור מוקף צמיד פתיל: ר"ל שהסרידה מחובר ככסוי להתנור. וממורח בו יפה. והתנור עומד באהל המת. צמיד ר"ל חיבור. ופתיל ר"ל כסוי [רב"א כך נ"ל. ותמוה דברי רש"י בחומש פרשת חוקת שפי' איפכא. ובמחכ"ר הוא נגד משנה ערוכה [כלים פ"י מ"ב] בסתמו בבעץ וכו'. קאמרינן דלא מהני משום דהוה פתיל ולא צמיד וצ"ע]:
נסדק מן התנור לסרידה: ר"ל שנסדק המרוח שביניהן:
שעורו מלא פי מרדע: שיהיה הסדק רחב כמלמד הבקר והוא מקל שעביו שליש טפח ויש כעין יתד תחוב בראשו. והוא נקרא דרבן. ושניהן יחד נקראו מרדע [לרמב"ם פכ"ב מטומאת מת גם בשנסדק תנור בגגו שיעורו כמרדע]:
שלא נכנס: ר"ל אפי' הסדק רחב ממש כהמרדע. ועי"ז אינו יכול לתחוב המרדע בהסדק. אפ"ה כל שנקוב כשיעור זה. שוב אינו מציל בצמ"פ. ואע"ג דגם כשיש נקב כ"ש שוב אינו צמיד [כפ"י מ"ב] י"ל דזהו דוקא בנקב שנעשה בכונה. אבל הכא דהנקב נעשו מעצמו שנסדק. צריך שיעור. וכדקתני בסוף פרקן. ואף לבתר מ"ש רתוי"ט [פ"ח מ"ו ד"ה אם] דבנקב שנעשה מעצמו צריך רוחב טפח. היינו בדופן הכלי. אבל במרוח שבצמ"פ סגי בשליש טפח. משום דשם הרי רצה לסתום פה הכלי. להכי גם בפתוח שליש טפח לא מחשב סתימה:
רבי יהודה אומר נכנס: מיקל טפי מת"ק ומצריך שיעור הסדק רחב יותר שיעכב בצמ"פ. [והא דשיערו במרדע. נראה שהיה דרכם לחתות בו האש שבתנור. מדהוא ארוך. וכשנסדק כשיעור זה סמוך לפיו. לפעמים מניחו כך ואינו מסיר הסרידה]:
נסדקה סרידה: ר"ל אם ניקב או נסדק גוף הסרידה המחוברת בצמ"פ בהתנור:
רבי יהודה אומר שלא נכנס: ת"ק ס"ל שסרידה שהוא בפה התנור והחום יוצא משם. להכי חמור מגוף התנור. דבתנור כשניקב מעצמו צריך נקב טפח [כלעיל סי' ס"ב] ובסרידה סגי בשליש טפח. ואפ"ה קילא סרידה ממרוח שבצדו. דבמרוח סגי בנקב שלא נכנס בו המרדע. ובהסרידה עצמו צריך שיהיה הנקב רחב שיכנס בו המרדע. ולר"י גם ממרוח חמיר סרידה. דבמרוח לא נתבטל הצמ"פ רק כשהנקב רחב להכניס המרדע. ובהסרידה סגי כשהנקב רחב כהמרדע ממש. אף שאינו נכנס בהנקב:
היה עגול: ר"ל אם הנקב שבסרידה הולך בשפוע ובעיגול מלמעלה למטה בעובי הסרידה. ועי"ז המרדע שהיא פשוטה. אינה נכנסת בנקב העקום לתוך חלול התנור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
מתוך: גביעי גביע הכסף/ש"ס (עריכה)
(משנה, כלים ט, ז) סרידה שהיא נתונה ע"פ התנור מוקף צמיד פתיל ניקב מן התנור לסרידה שעורה וכו' פי מרדע וכו' נסדקה הסרידה וכו' היה עגול אין רואין אותו ארוך: אין לתמוה דמרדע היתה עגולה כמו דאיתא בכמה מקומות במסכת שבת מ"מ פי המרדע היה ארוך דהיינו שלצד הפה היה מחתך מב' צדדיו עד שנעשה דק מאוד ורוחב שליש טפח. נמצא הסדק שהכניסו פי המרדע לתוכו הוא ארוך ולא עגול וראוי להקרא בשם סדק ולא בשם נקב. וכן משמע לקמן (משנה, כלים כה, ב) משבעה לחרחור וכו' ופי' שחרחור היה עשוי לחתוך בו עשבים. וזה שאמר "פי" ולא אמר מרדע כמו שאמר "מלא כוש", וגבי מיצה שניה של שיפין ושל קנה (משנה, כלים ט, ח) שלא הזכירו הפה כלל וכאן הזכירו הפה -- בוודאי צ"ל שהפה היה דק ורחב שליש טפח כדי לעשות בסדק ארוך שליש טפח, ואם היה עגול הסדק אין רואין אותו ארוך.