משנה כלאים א ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק א · משנה ח | >>
אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה, אין מרכיבין פיגם על גבי קידה לבנה, מפני שהוא ירק באילן.
אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב, שיהא מקירו.
אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח, שתהא זורקת מימיה לתוכו, מפני שהוא אילן בירק.
אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית, שתהא משמרתו יב, מפני שהוא ירק בירק.
אֵין נוֹטְעִין יְרָקוֹת בְּתוֹךְ סַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה.
- אֵין מַרְכִּיבִין פֵּיגָם עַל גַּבֵּי קִדָּה לְבָנָה,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָרָק בְּאִילָן.
- אֵין נוֹטְעִין יִחוּר שֶׁל תְּאֵנָה לְתוֹךְ הֶחָצוּב, שֶׁיְּהֵא מְקֵרוֹ.
- אֵין תּוֹחֲבִין זְמוֹרָה שֶׁל גֶּפֶן לְתוֹךְ הָאֲבַטִּיחַ, שֶׁתְּהֵא זוֹרֶקֶת מֵימֶיהָ לְתוֹכוֹ,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא אִילָן בְּיָרָק.
- אֵין נוֹתְנִין זֶרַע דְּלַעַת לְתוֹךְ הַחַלָּמִית, שֶׁתְּהֵא מְשַׁמַּרְתּוֹ,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָרָק בְּיָרָק.
אין נוטעין ירקות -
- בתוך סדן של שקמה.
- אין מרכיבין פיגם, על גבי קידה לבנה -
- מפני שהוא ירק באילן.
- אין נוטעין יחור של תאנה, בתוך החצוב -
- שיהא מקירו.
- אין תוחבין זמורה של גפן, לתוך האבטיח -
- שתהא זורקת מימיה לתוכה - מפני שהוא אילן בירק.
- אין נותנין זרע דלעת, לתוך החלמית
- שתהא משמרתו - מפני שהוא ירק בירק.
פיגם - נקרא בלשון ישמעאל ערב "סדאב", ובלע"ז "רודא".
קדה - מין האילנות, ויש לו ריח טוב. תרגום "וקדה"(שמות ל, כד) "וקציעתא". ואומר" "מור ואהלות, קציעות כל בגדותיך"(תהילים מה, ט).
וסדן של שקמה - גוף אילן השיקמה, וכבר פירשנוהו במסכת דמאי.
וחצוב - צמח שיש לו שרשים יורדים בעומק הארץ, במישור אינם נוטים לכאן ולכאן, ובהם תיחם יהושע חלקי השבטים, ועל כן נקרא "חצוב".
שיהא מקירו - כדי שיקרר אותו, ויישר מזג הצמח ההוא, שהוא חם.
אבטיח - בלע"ז "אלכטין".
וחלמית - מין מהירקות, ולא נודע לנו פירושו. ויש אומרים שהוא העשב הנקרא "קטמיה" בלשון ערב, ובלע"ז "מלוין":
סדן השקמה. עד שלא נקצצה נקראת בתולת השקמה משנקצצה נקראת סדן השקמה כדתנן בפ' המוכר את הבית (דף סח:):
פיגם. מין ירק כדתנן בריש עוקצין שורשי המינתא והפיגם וירקות שדה:
קדה לבנה. מין אילן אבל סתם קדה מין ירק כדמשמע בפ' בכל מערבין (דף לד:) דאמרי' הקנים והאטדין וקידין ואורבנין מין ירק:
חצוב. מין ירק שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ (יב) ומקטע רגליהון דרשיעיא בפרק אין צדין (דף כה:):
מקירו. מלשון קור שתהא מקררו אי נמי לצורך עלה להיות עלין שלה כמין קירוי מלשון המקרה במים עליותיו (תהלים קד).
מימיה לתוכה. שהאבטיח מלאה מים ונראית הגפן שותה את המים:
ירושלמי (הל' ח) רבי זכריה חתן דר' לוי בעי בלא כך אינו אסור משום זרעים תחת הגפן אמר רבי יוסי תפתר במעמיק שורש למטה מג' טפחים חוץ מג' כהדא דתני שורשי פאה הנכנסין לתוך ד' אמות שבכרם למטה מג' טפחים מותר פי' בלא כך שהוא תוחב הגפן לתוך אבטיח אפילו נטע אילן אסור משום זרעים תחת הגפן דאפילו גפן יחיד בעי הרחקה ומשני בשהעמיק שורש הגפן והאבטיח למטה מג' טפחים ושם הכניס זה לתוך זה ובמקום שהענפים יוצאין חוץ מן הארץ רחוקין זה מזה ג' דאי משום זרעים תחת הגפן יחידי שרי ומשום אילן בירק אסור והא דנקט בירושלמי חוץ לג' לרבנן דתנן לקמן בפרק ו' (משנה א) עבודת הגפן לכל רוח ו' טפחים הוה ליה למינקט חוץ לששה ושמא סבר לה כר' עקיבא דאמר עבודת הגפן ג':
וחלמית. מלשון בריר חלמות (איוב ו) מלוא בלע"ז ובלשון חכמים ארני:
שקמה - אילן תאנה שגדל ביערים:
סדן של שקמה - לאחר שנחתך ונשארו שרשיו בארץ נקרא סדן, ואין נוטעין ירק לתוכו דהוי ירק באילן:
פיגם - עשב שקורין לו רוד"א בלע"ז:
קידה - מין אילן של בשמים תרגום קדה קציעה וכתיב (תהלים מה) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך:
חצוב - מין ירק ששרשיו יורדים בעומק הארץ ביושר ואינם נוטים לכאן ולכאן, ובו תיחם יהושע את הארץ יא:
מקירו - לשון קור שתהא התאנה מקררת החצוב שהוא חם ביותר. פירוש אחר שתהיה עליו לצל לשון קורה:
מימיה לתוכה - שהאבטיח לח ומלא מים:
חלמית - בערבי כובוז"א ובלע"ז מלוו"א:
שקמה. פי' הר"ב דהכא הוא פירושו של הרמב"ם דריש מסכת דמאי וכן מפרש עוד לקמן פ"ו משנה ד. ונ"ל דאע"ג דלהרמב"ם היינו בנות שקמה היינו שקמה אלא דפירות שקמה קורא להו בנות להר"ב תרתי נינהו וכמ"ש בריש דמאי בס"ד:
חצוב. כתב הר"ב בו תיחם יהושע את הארץ. גמ' פרק אין צדין במסכת ביצה דף כה. וסיים הרמב"ם ועל כן נקרא חצוב ע"כ. ונראה שר"ל על שם שחוצב ומחלק הארץ ביושר לחלקים שוים. [*ועיין בפ"ק דע"ז מ"ה]:
אין תוחבין זמורה וכו' שהוא אילן בירק. כתב הר"ש מטעם הירושלמי דמיירי כשהעמיק שורש הגפן והאבטיח למטה משלשה טפחים ושם הכניס זה לתוך זה ובמקום שהענפים יוצאים חוץ מן הארץ רחוקים זה מזה כשיעור הרחקת זרע מגפן יחידי בריש פ"ו. דאי לאו הכי אפילו בלא תחיבה אסור להביא זרע תחת הגפן כדלקמן: [*שתהא משמרתו. החלמית מרטיב הזרע ושומרו עד שיהא הזרע נשרש בארץ מצאתי בפירוש שהזכרתי]:
(יא) (על הברטנורא) כי מה שחוצב ומחלק הארץ ביושר לחלקים שווים נקרא חצוב:
(יב) (על המשנה) משמרתו החלמית מרטיב הזרע ושומרו עד שיהא הזרע נשרש בארץ:
אין נוטעין כו': כתב בס' הלבוש יו"ד סי' רצ"ו בה' כלאי זרעים וז"ל נ"ל שזה האיסור הוא משום הרכבת אילן באינו מינו ולא ידעתי למה כתבוה כאן בה' זרעים ע"כ:
קידה: פי' ר"ע ז"ל מין אילן. אמר המלקט בעירובין מייתי למיפרך מינה אההיא בריי' דקתני התם הקידין מין ירק. ומשני דקדה סתם מין ירק. קידה לבנה מין אילן. ובס' כל בו בסי' ל"ח קדה דומה לפיגם והמרכיבן מפני שדומין זל"ז הוי ירק באילן ע"כ:
שיהא מקירו: פי' ר"ע ז"ל שני פירושים. ומצאתי שכתב עליהם הח' הרי"א ז"ל וז"ל פירושים אלו קשים הרבה כי אינו סברא שהתאנה שהיא חשובה והיא לאוכל אדם יעשוה טפלה לחצוב שאינו למאכל אדם כדתניא בפ' מפנין שהוא מאכל לצבאים. ותו דשאר בבות אינן ע"ז הדרך. כגון אין תוחבין זמורה של גפן בתוך אבטיח שתהא האבטיח זורקת מימיה לתוכה הרי שמלת שתהא היא חוזרת על האחרון וכן אין נותנין זרע דלעת וכו' שתהא החלמית משמרת לזרע הדלעת א"כ גם כאן פירושו כן אין נותנין יחור וכו' שיהא החצוב מקירו ליחור כלומ' שיהא החצוב משרישו ליחור כי לפעמים אין היחור יכול להשתרש בארץ ומשימין אותו בתוך עשב שהוא משרישו וכ"ה מעשים בכ"י שהעשבים שאין לו שרש נוטעים אותן בתוך שעורה שהיא משתרשת מהרה והירק נדבק בשעורה ויונק ממנה עכ"ל ז"ל:
אין תוחבין כו': בירוש' פריך בלא כך שהוא תוחב הגפן לתוך האבטיח אינו אסור משום זרעים תחת הגפן דאפי' גפן יחידי בעי הרחקה ומשני כשהעמיק שרש הגפן והאבטיח למטה מג' טפחים ושם הכניס זה לתוך זה ובמקום שהענפים יוצאים חוץ מן הארץ רחוקים זמ"ז ג' לר"ע או ששה לרבנן. דאי משום זרעים תחת הגפן יחידי שרי. כהדא דתני שרשי פואה הנכנסין לתוך ד"א שבכרם למטה מג' טפחים מותר ומשום אילן בירק אסור. כך נראה שפי' הירושלמי הר"ש ז"ל והגהתיו כפי עניות דעתי ועדיין צל"ע:
חלמית: פי' בערוך מלווא בלע"ז ובל' אשכנז הרני לפנינו בערוך איתא ובלשון ארמי הרני. ובר"ש איתא ובלשון חכמים ארני. ובלח"ש העתיק מהר"ש ובלשון חכמים אדני. וכ' שהוא מה שנזכר בגמ' שבת דף לה: בדברא עורבי א"נ אדני שכן פירש"י שם שהוא העשב שנקרא מלווא בלע"ז ע"ש:] והוא עשב שעליו עגולין ומצד אחד פתוחין. בלילה כפופה בקרקע וכשחמה זורחת היא עומדת ופתחה למולה וכשהחמה הולכת מסבבת פניה למולה והיא מתעגלת עמה עד ששוקעת החמה ואותו החרץ הוא פתוח כנגד החמה לעולם וכשהחמה שוקעת היא נכפפת בקרקע ע"כ. ושמא דמש"ה נקרא שמה חלמית:
יכין
נט) אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה: עץ תאנה יערי כורתין גזעו ושרשיו שבארץ נקרא סדין ועי' לקמן (פ"ג מ"ד):
ס) אין מרכיבין פיגם: רויטעקרויט:
סא) על גבי קדה לבנה: ווייסען צימטבוים:
סב) אין נוטעין יחור: ענף:
סג) של תאנה לתוך החצוב: מין עשב ששרשיו נוקבין ויורדים בעמק בשוה. ובהם תיחם יהושע א"י. והוא חם ביותר. גונדעל רעבען בל"א:
סד) שיהא מקירו: ר"ל שיהיה לתקרה ולצל על החצוב. או שהוא לשון מקררו:
סה) אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח: ראטהע ריבבע:
סו) שתהא: האבטיח:
סז) אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית: פאפפעל קרויט:
סח) שתהא משמרתו: שתהא החלמית מרטיב לזרע הדלעת ושומרו עד שישתרש בארץ:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת