משנה יומא ג דפוסים
משנה יומא, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
אמר להם הממונה:
- צאו וראו, אם הגיע זמן השחיטה.
- אם הגיע, הרואה אומר: "ברקאי!"
- מתתיא בן שמואל אומר:
- "האיר פני כל המזרח"
- "עד שבחברון?"
- והוא אומר: "הן."
ולמה הוצרכו לכך? שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח, ושחטו את התמיד, והוציאוהו לבית השריפה.
הורידו כהן גדול לבית הטבילה.
זה הכלל היה במקדש, כל המסיך את רגליו טעון טבילה, וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים.
אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור, עד שיטבול.
חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, וכולן בקודש על בית הפרוה, חוץ מזו בלבד.
פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם.
פשט, ירד וטבל, עלה, ונסתפג.
הביאו לו בגדי זהב, ולבש, וקידש ידיו ורגליו.
הביאו לו את התמיד.
קרצו, ומירק אחר שחיטה על ידו.
קיבל את הדם וזרקו.
נכנס להקטיר קטורת של שחר, ולהיטיב את הנרות, ולהקריב את הראש ואת האיברים ואת החביתין ואת היין.
קטורת של שחר היתה קרבה בין דם לאיברים.
של בין הערבים, בין איברים לנסכים.
אם היה כהן גדול זקן או אסטניס, מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן, כדי שתפוג צינתן.
הביאוהו לבית הפרוה, ובקודש היתה.
פרסו לו סדין של בוץ בינו לבין העם, קידש ידיו ורגליו ופשט.
רבי מאיר אומר, פשט, קידש ידיו ורגליו.
ירד וטבל, עלה ונסתפג.
הביאו לו בגדי לבן, לבש וקידש ידיו ורגליו.
בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה, ובין הערבים הינדוין של שמונה מאות זוז, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, בשחר היה לובש של שמונה עשר מנה, ובין הערבים של שנים עשר מנה, הכל שלשים מנה.
אלו משל ציבור.
ואם רצה להוסיף, מוסיף משלו.
בא לו אצל פרו, ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח, ראשו לדרום ופניו למערב, והכהן עומד במזרח ופניו למערב, וסומך שתי ידיו עליו ומתודה.
וכך היה אומר, אנא השם, עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי.
אנא השם, כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים, שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי, ככתוב בתורת משה עבדך, (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יי תטהרו.
והן עונין אחריו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
בא לו למזרח העזרה, לצפון המזבח, הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו.
ושם שני שעירים, וקלפי היתה שם ובה שני גורלות.
של אשכרוע היו, ועשאן בן גמלא של זהב, והיו מזכירין אותו לשבח.
בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור, שלא היו לו אלא שנים.
ואף הוא עשה מוכני לכיור, שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה.
מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכיפורים של זהב.
הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל.
ואף היא עשתה טבלא של זהב, שפרשת סוטה כתובה עליה.
ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו, והיו מזכירין אותו לשבח.
ואלו לגנאי: של בית גרמו, לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים.
של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת.
הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד.
בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב.
על הראשונים נאמר, זכר צדיק לברכה.
ועל אלו נאמר, ושם רשעים ירקב.
משנה יומא, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב