משנה יבמות טו ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק טו · משנה ט | >>
ניתן לי בן במדינת הים, ואמרה: מת בני ואחר כך מת בעלי, נאמנת.
מת בעלי ואחר כך מת בני, אינה כג נאמנת.
וחוששים לדבריה, וחולצת כד ולא מתייבמת.
נִתַּן לִי בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם,
- וְאָמְרָהּ: מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעְלִי,
- נֶאֱמֶנֶת.
- מֵת בַּעְלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי,
- אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת,
- וְחוֹשְׁשִׁים לִדְבָרֶיהָ,
- וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:
ניתן לי בן - במדינת הים,
- אמרה - מת בני,
- ואחר כך, מת בעלי - נאמנת.
- מת בעלי,
- ואחר כך, מת בני - אינה נאמנת,
- וחוששין לדבריה - חולצת, ולא מתייבמת.
- ואחר כך, מת בני - אינה נאמנת,
ובמשנה השניה, לפי שאין אנו יודעין לה בן, ויצאת מכאן והיא מותרת ליבם, הרי היא נאמנת כשאומרת הרי אני בחזקתי הראשונה, ומותרת ליבם ותתייבם.
וכשאומרת ניתן לי בן ומת בחיי בעלי, הפה שאסר הוא הפה שהתיר.
אבל אם אמרה הבן שנולד לי מת לאחר מיתת בעלי אינה נאמנת, לפי שהיא רוצה לפטור עצמה מן החליצה ומן הייבום במה שאומרת, ואנו ידענו אותה בזמן שאם ימות בעלה תהיה זקוקה לייבום, לפיכך מדרך האיסור חוששין לדבריה כמו שזכרנו:
ניתן לי במדינת הים - ומת בני ואחר כך מת בעלי, דלא מפקא נפשה מחזקה קמייתא, שאומרת עדיין היא צריכה ליבם, נאמנת ומותרת להתיבם:
אינה נאמנת - להנשא לשוק בלא חליצה, דכי הימנוה רבנן לאשה, גבי בעלה הימנוה, משום דדייקא ומנסבה, אבל לאפוקי נפשה מיבם לא הימנוה, משום דזמנין דסניא ליה:
וחוששין לדבריה - דאפקא נפשה מיבם, וחולצת ולא מתיבמת:
אינה נאמנת. ולא מהימנה במגו דעדיין קיים דהא רוב נשים מתעברות ויולדות. משום דאיכא מיעוט דמפילות. וחזקה דקיימא ליבום כנגד הרוב. כבר"פ דלקמן:
וחולצת. ובר"פ דלקמן בגמרא מוקמינן למתניתין בגרושה דפסולה לכהונה א"נ באמרה אני והוא נחבאנו במערה ואין איש עמנו לבוא ולהעיד דאל"כ לא תחלוץ אלא תתעגן כדלקמן בריש הפרק:
(כג) (על המשנה) אינה כו'. ולא מהימנא במגו דעדיין קיים דהא רוב נשים מתעברות ויולדות, משום דאיכא מיעוט דמפילות וחזקה דקיימת ליבום כנגד הרוב:
(כד) (על המשנה) וחולצת. ובר"פ דלקמן בגמרא מוקמינן למתניתין בגרושה דפסולה לכהונה א"נ באמרה אני והוא נחבאנו במערה ואין איש עמנו לבא ולהעיד דאל"כ לא תחלוץ אלא תתעגן:
ניתן לי בן: בפירקין דף קי"ח ע"א ובתשובות הרשב"א ז"ל סי' אלף ורנ"ב ותוס' ר"פ האשה בתרא הקשו וא"ת מת בעלי ואח"כ מת בני למה אינה נאמנת במגו שהיתה יכולה לומר עדיין בני קיים וסמכינן ארוב נשים שמתעברות ויולדות וי"ל דמיירי כגון שיש שני עדים שאומרים ששניהם מתו דהשתא אינה יכולה לומר עדיין בני קיים ע"כ: ואיתה נמי שם בגמ' ע"ב ופרי' הת' בגמ' וליחוש דילמא אתו עדים ואמרי כדקאמרה איהי דלא היתה זקוקה ליבם ואין חליצתה כלום ומותר' לכהונ' ונמצאת מצריכה כרוז לכהונה להודיע שהיא מותרת ומוקי לה רב פפא בשהיתה גרושה כבר מאיש אחר שפסלה לכהונה עולמית רב חייא בריה דרב הונא אמר באומרת אני ובני ובעלי נחבאנו במערה ואין איש עמנו לבא ולהעיד הלכך ליכא למיחש דילמא אתו סהדי. ובגמ' יליף רב נחמן ממתני' דהמזכה גט לאשתו שעשאו שליח קבלה כדי שתתגרש בגט זה מעכשיו ולא תהא זקוקה ליבם דתחלוץ ולא תתיבם דמספקא לן אי סניא ליה ליבם וזכות הוא לה אי רחמא ליה וחוב הוא לה מדקתני מתרתי באבי דמתני' וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת בין ברישא ביוצאה בחזקת יבמה לשוק ובאה והחזיקה עצמה ליבם קתני חוששין ולא אמרי' אוקמה אחזקתה ותנשא לשוק דהא ודאי משקרא ומשום דרחמא ליה קאמרה אלמא לא מחזקינן לה באוהבת ומדקתני נמי בחזקת יוצאה זקוקה ליבם ובאה והחזיקה עצמה לשוק כגון ניתן לי בן ומת בעלי ואח"כ מת בני וקתני חוששין ולא תתיבם ולא אמרי' ודאי משקרא ומשום דסניא ליה קאמרה אלמא זימנין דלא סניא ליה אלמא מספקא לן אי רחמא ליה אי סניא ליה וגבי מזכה גט נמי מספקא לן אי סניא ליה אי רחמא ליה והתם נמי תחלוץ ולא תתיבם. והקשו תוס' ז"ל וא"ת היכי נפקא ליה ממתני' דקתני חולצת ולא מתיבמת האי דאינה מתיבמת משום דשויתיה לנפשה חתיכה דאיסורא וי"ל דדייק מדקתני חולצת דמשמע שכן הדין מדלא קתני מבקשין הימנו לחלוץ א"נ משמע דחולצת אפי' נתנה אמתלא לדבריה ע"כ:
יכין
נאמנת: ומותרת להתיבם, דכשהלכה ג"כ היתה בחזקת צריכ' ליבם:
מת בעלי ואחר כך מת בני: ורוצה להנשא לשוק:
אינה נאמנת: והטעם כסימן ל"ב. ואע"ג דחזקת דייקי ומנסבי מפקיע חזקת אשת איש, מכ"ש חזקה ראשונה שליבם, דליכא רק לאו, לא תהיה אשת המת החוצה. י"ל אפקעתא דיבם שאני, דזמנין דסניא ליה ולא מהימנא במגו דילדה בן ועדיין קיים, דהרי רוב נשים מתעברות ויולדות. י"ל דאפילו היתה טוענת כך לא מהימנא, דסמוך מעוט דמפלת לחזקת צריכה ליבם, ואיתרע לה רובא:
וחוששים לדבריה: שלא תתייבם:
וחולצת ולא מתיבמת: ומיירי שהיתה בל"ז פסול לכהונה, דאל"כ לא תנשא ולא תחלוץ ולא תתיבם, שלא תצרוכנה כרוז לכהונה כשאח"כ ובואו עדים ויעידו שאמת אמרה שמת בעלה ואח"כ בנה [(שו"ע אה"ע קנו, יב)]. אולם הרי"ף והרא"ש השמיטו אוקימתא זו שבש"ס [דקי"ט ב'] כפט"ז סי' ב':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת