משנה זבחים ז

אמר לו רבי יהושע, לא; אם אמרת בחטאת ששינה את שמה לשם עולה, שכן שינה את שמה לדבר שיש בו מעילה, תאמר בעולה ששינה את שמה לשם חטאת, שכן שינה את שמה לדבר שאין בו מעילה?

אמר לו רבי אליעזר, והרי קדשי קדשים ששחטן בדרום ושחטן לשם קדשים קלים יוכיחו, שכן שינה את שמן לדבר שאין בו מעילה, ומועלין בהן, אף אתה אל תתמה על העולה, שאף על פי ששינה את שמה לדבר שאין בו מעילה, שימעלו בה.

אמר לו רבי יהושע, לא, אם אמרת בקדשי קדשים ששחטן בדרום ושחטן לשם קדשים קלים, שכן שינה את שמן בדבר שיש בו איסור והיתר, תאמר בעולה ששינה את שמה בדבר שכולו היתר?

משנה ה

מלק בשמאל או בלילה, שחט חולין בפנים, וקדשים בחוץ, אינן מטמאין בבית הבליעה.

מלק בסכין, מלק חולין בפנים, וקדשים בחוץ, תורין שלא הגיע זמנן, ובני יונה שעבר זמנן, שיבש גפה, ושנסמית עינה, ושנקטעה רגלה, מטמא בבית הבליעה.

זה הכלל, כל שהיה פסולה בקודש, אינה מטמאה בבית הבליעה.

לא היה פסולה בקודש, מטמאה בבית הבליעה [וכל הפסולים שמלקו, מליקתן פסולה, ואינן מטמאות בבית הבליעה].

משנה ו

מלק ונמצא טריפה, רבי מאיר אומר, אינה מטמאה בבית הבליעה.

רבי יהודה אומר, מטמאה בבית הבליעה.

אמר רבי מאיר, מה אם נבלת בהמה שהיא מטמאה במגע ובמשא, שחיטתה מטהרת את טריפתה מטומאתה.

נבלת העוף שאינה מטמאה במגע ובמשא, אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת את טריפתה מטומאתה?

מה מצינו בשחיטתה שהיא מכשרתה באכילה, ומטהרת את טריפתה מטומאתה, אף מליקתה שהיא מכשרתה באכילה, תטהר את טריפתה מטומאתה.

רבי יוסי אומר, דיה כנבלת בהמה, שחיטתה מטהרתה אבל לא מליקתה.

משנה מנוקדת

(א) חַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה

כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת,

כְּשֵׁרָה.

כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה,

כְּמַעֲשֵה עוֹלָה לְשֵם חַטָּאת,

כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה,

פְּסוּלָה.

עֲשָׂאָהּ לְמַעְלָה כְּמַעֲשֵׂה כֻּלָּם,

פְּסוּלָה:

(ב) עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָֻאָהּ לְמַעְלָה

כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה,

כְּשֵׁרָה.

כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת,

כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים.

כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה,

כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת,

פְּסוּלָה.

עֲשָׂאָה לְמַטָּה כְּמַעֲשֶׂה כֻּלָּם,

פְּסוּלָה:

(ג) וְכֻלָּן אֵינָן מְטַמְּאוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה,

וּמוֹעֲלִין בָּהֶן,

חוּץ מֵחַטַּאת הָעוֹף

שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת:

(ד) עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה

כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

מוֹעֲלִין בָּהּ;

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:

אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

מָה אִם חַטָּאת,

שֶׁאֵין מוֹעֲלִין בָּה לִשְׁמָהּ,

כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ, מוֹעֲלִין בָּהּ;

עוֹלָה,

שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהּ לִשְׁמָהּ,

כְּשֶׁשִּׁנְּה אֶת שְׁמָהּ,

אֵינוֹ דִין שֶׁיִּמְעֲלוּ בָּהּ?

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻעַ:

לֹא.

אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת

שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם עוֹלָה,

שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְעִילָה,

תֹּאמַר בְּעוֹלָה

שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם חַטָּאת,

שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה?

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

וַהֲרֵי קָדְשֵׁי קָדָשִׁים

שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם

וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים

יוֹכִיחוּ,

שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָן לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה,

וּמוֹעֲלִין בָּהֶן;

אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל הָעוֹלָה,

שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה,

שֶׁיִּמְעֲלוּ בָּהּ.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

לֹא;

אִם אָמַרְתָּ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים

שֶׁשְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים,

שֶׁכֵּן שִׁנְה אֶת שְׁמָן

בְּדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אִסּוּר וְהֶתֵּר,

תֹּאמַר בְּעוֹלָה,

שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ בְּדָבָר שֶׁכֻּלּוֹ הֶתֵּר?:

(ה) מָלַק בִּשְׂמֹאל אוֹ בַּלַּיְלָה,

שָׁחַט חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ,

אֵינָן מְטַמְּאִין בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

מָלַק בְּסַכִּין,

מָלַק חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ,

תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן,

וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן,

שֶׁיָּבַשׁ גַּפָּה,

וְשֶׁנִּסְמֵית עֵינָהּ,

וְשֶׁנִּקְטְעָה רַגְלָהּ,

מְטַמָּא בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

זֶה הַכְּלָל:

כֹּל שֶׁהָיָה פְּסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ,

אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה;

לֹא הָיָה פְּסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ,

מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

וְכָל הַפְּסוּלִים שֶׁמָּלְקוּ,

מְלִיקָתָן פְּסוּלָה,

וְאֵינָן מְטַמְּאוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה:

(ו) מָלַק וְנִמְצָא טְרֵפָה,

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר:

מָה אִם נִבְלַת בְּהֵמָה,

שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא,

שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ;

נִבְלַת הָעוֹף,

שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא,

אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ?

מַה מָּצִינוּ בִּשְׁחִיטָתָהּ,

שֶׁהִיא מַכְשְׁרַתָּהּ בַּאֲכִילָה,

וּמְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ,

אַף מְלִיקָתָהּ,

שֶׁהִיא מַכְשְׁרַתָּהּ בַּאֲכִילָה,

תְּטַהֵר אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,

דַּיָּהּ כְּנִבְלַת בְּהֵמָה:

שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֲרַתָּהּ,

אֲבָל לֹא מְלִיקָתָהּ:

נוסח הרמב"ם

(א) חטאת העוף שעשאה למטן -

כמעשה חטאת לשם חטאת - כשרה.

כמעשה חטאת לשם עולה,

כמעשה עולה לשם חטאת,

כמעשה עולה לשם עולה - פסולה.

עשאה למעלה כמעשה כולן - פסולה.

(ב) עולת העוף שעשאה למעלן -

כמעשה עולה לשם עולה - כשרה.

כמעשה עולה לשם חטאת - כשרה, ובלבד שלא עלת לבעלים.

כמעשה חטאת לשם עולה,

כמעשה חטאת לשם חטאת - פסולה.

עשאה למטן כמעשה כולן - פסולה.

(ג) וכולן -

אינן מטמאות בבית הבליעה,

ומועלין בהן,

חוץ מחטאת העוף שעשאה למטן, כמעשה חטאת לשם חטאת.

(ד) עולת העוף שעשאה למטן, כמעשה חטאת לשם חטאת -

רבי אליעזר אומר: מועלין בה.

רבי יהושע אומר: אין מועלין בה.

אמר רבי אליעזר:

מה אם חטאת - שאין מועלין בה לשמה,

כששינה את שמה - מועלין בה,

עולה - שמועלין בה לשמה,

כששינה את שמה - אינו דין שימעלו בה?

אמר לו רבי יהושע: לא,

אם אמרת בחטאת, ששינה את שמה לשם עולה - שכן שינה את שמה לדבר שיש בו מעילה,

תאמר בעולה, ששינה את שמה לשם חטאת - שכן שינה את שמה לדבר שאין בו מעילה?

אמר לו רבי אליעזר:

והרי קודשי קדשים ששחטן בדרום, ושחטן לשם קדשים קלים - יוכיחו,

ששינה את שמן לדבר שאין בו מעילה - ומועלין בהן,

אף אתה, אל תתמה על העולה -

שאף על פי ששינה את שמה לדבר שאין בו מעילה - שימעלו בה.

אמר לו רבי יהושע: לא,

אם אמרת בקודשי קדשים ששחטן בדרום, ושחטן לשם קדשים קלים - שכן שינה את שמן לדבר שיש בו איסור והיתר,

תאמר בעולה - ששינה את שמה לדבר שכולו מותר?.

(ה) כל הפסולין שמלקו - מליקתן פסולה,

ואינן מטמאות בבית הבליעה.

מלק בשמאל, או בלילה,

שחט חולין בפנים, וקדשים בחוץ - אינן מטמאות בבית הבליעה.

מלק בסכין,

מלק חולין בפנים, וקדשים בחוץ,

תורין - שלא הגיע זמנן,

ובני יונה - שעבר זמנן,

שיבש גפה, ושנסמית עינה,

ושנקטעה רגלה - מטמא בבית הבליעה.

זה הכלל -

כל שהיה פסולה בקודש - אינה מטמא בבית הבליעה,

לא היה פסולה בקודש - מטמא בבית הבליעה.

(ו) מלק, ונמצא טריפה -

רבי מאיר אומר: אינה מטמא בבית הבליעה.

רבי יהודה אומר: מטמא בבית הבליעה.

אמר רבי מאיר:

מה אם נבילת בהמה, שהיא מטמא במגע ובמשא - שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה,

נבילת העוף, שאינה מטמאה במגע ובמשא - אינו דין, שתהא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה?.

מה מצינו בשחיטתה - שהיא מכשרתה לאכילה, ומטהרת את טריפתה מטומאתה,

אף מליקתה, שהיא מכשרתה לאכילה - תטהר טריפתה מטומאתה.

רבי יוסי אומר: דייה כנבילת בהמה -

שחיטתה מטהרת - לא מליקתה.

פירושים

משנה זבחים, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב