משנה זבחים ז ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ז · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מלק ונמצא טריפהכא, רבי מאיר אומר, אינה מטמאה בבית הבליעה.

רבי יהודה אומר, מטמאה כב בבית הבליעה.

אמר רבי מאיר, מה אם נבלת בהמה שהיא מטמאה במגע ובמשא, שחיטתה מטהרת את טריפתה מטומאתה.

נבלת העוף שאינה מטמאה כג במגע ובמשא, אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת את טריפתה מטומאתה?

מה מצינו בשחיטתה שהיא מכשרתה באכילה, ומטהרת את טריפתה מטומאתה, אף מליקתה שהיא מכשרתה באכילה, תטהר את טריפתה מטומאתה.

רבי יוסי אומר, דיה כנבלת בהמה, שחיטתה מטהרתה אבל לא מליקתה.

נוסח הרמב"ם

מלק ונמצא טריפה רבי מאיר אומר אינה מטמא בבית הבליעה רבי יהודה אומר מטמא בבית הבליעה אמר רבי מאיר מה אם נבילת בהמה שהיא מטמא במגע ובמשא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה נבילת העוף שאינה מטמאה במגע ובמשא אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה מה מצינו בשחיטתה שהיא מכשרתה לאכילה ומטהרת את טריפתה מטומאתה אף מליקתה שהיא מכשרתה לאכילה תטהר טריפתה מטומאתה רבי יוסי אומר דייה כנבילת בהמה שחיטתה מטהרת לא מליקתה.

פירוש הרמב"ם

מלק ונמצא טרפה ר"מ אומר אינה מטמאה בבית הבליעה כו': טריפת העוף עוד יתבאר ענינה בשלישי מחולין וידוע שהקדשים אם נמצא מהן שום דבר טריפה אסור בהקרבה שאנו אומרים עליו הקריבהו נא לפחתך וידוע שהטריפה אינה מטמאה ודבר תורה בנבלת בהמה שהיא מטמאה במגע ומשא ונבלת עוף הטהור כבר זכרנו שאינה מטמאה לא במגע ובמשא ועוד יתבארו עקרי כל זה בטהרות במקומותיו. ור"מ משוה בין השחיטה והמליקה ואומר כמו שמותר לישראל לאכול שחוטה כן מותר לכהן לאכול מליקה ולמד העוף מן הבהמה בקל וחומר כמו שאתה רואה מן הדבר שלמדנו ר"ל נבלת העוף שהבהמה אין מוציאה מידי טומאה אלא שחיטה והעוף מוציאו שחיטה ומליקה ואמר ר' יוסי דיו לבא מן הדין להיות כנדון הואיל ולמדנו אותו מן הבהמה יהיה כמותה כמו שנתבאר: והכל מסכימים שכל דבר שאנו למדין דינו בק"ו נאמר בו דיו לבא מן הדין להיות כנדון וזה א' מעקרי היקישות הגמ' ויש לו רמז בתורה כמו שבארנו בשני מן קמא כשחלק רבי יוסי על ר' מאיר בדיו לבא מן הדין להיות כנדון שאין עליו חולק בא ר' מאיר ולמד זה בהיקש ממה שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף ואמר מה בהמה דבר המתירה באכילה מטהר טריפתו מטומאתו אף עוף דבר המתירו באכילה מטהר טריפתו מטומאתו ואז אין חולקין עליו בדיו לבא מן הדין לפי שלמד אותו בהיקש לא בק"ו ורבי יוסי מוציא ההיקש הזה לדין אחר ולא יאות כפי כונתנו לזכור כל הטענות כפי מה שאמרנו בתחלת החבור והלכה כרבי יוסי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אינה מטמאה בבית הבליעה. דמליקתה מטהרתה מידי נבלה: ר' יהודה אומר מטמאה בבית הבלי ה. דסבירא ליה לר"י דלא אהני שחיטה בעוף של חולין ולא מליקה בקדשים בטריפה בעוף להוציאה מידי נבילה: אינו דין שתהא שחיטה כו'. וכיון דילפת ששחיטה מטהר את הטריפה בעוף בחולין מק"ו, ילפינן מליקת קדשים מינה בבנין אב, מה מצינו בשחיטה כו', אף מליקה המכשרת באכילה תטהר טריפתה מטומאתה:

רבי יוסי אומר דיה כו'. כיון דלא אשכחן בהדיא דשחיטה מוציאה מידי נבילה בעוף, אלא מק"ו מנבלת בהמה אתה בא ללמוד, דיה שתהא כנבלת בהמה ששחיטתה מטהרתה מידי נבילה ולא מליקתה, דדיו לבא מן הדין להיות כנדון כד. ושלש מחלוקות בדבר, ר"מ סבר, אחד שחיטה ואחד מליקה מוציאה בעוף מידי נבלה. ור' יהודה סבר, בין שחיטה בין מליקה לא מהני בטריפה בעוף להוציאה מידי נבלה. ור' יוסי סבר, שחיטה מהניא, מליקה לא מהניא. והלכה כר' יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

מלק ונמצא טרפה. דטרפה אסורה בהקרבה כמ"ש הר"ב טעמא ברפ"ו דתמורה. וכ"כ שם הרמב"ם. וכאן מפרש משום הקריבהו וגו':

רי"א מטמאה בבית הבליעה. דתרי טרפה מייתר בנבלת עוף טהור חד דלעיל וחד נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה (שם כ"ב) להביא טרפה ששחטה שמטמאה. ור"מ למעוטי עוף טמא שאין במינו טרפה. ור"י מנבלה נפקא ליה כו' בגמרא:

ומה אם נבלת בהמה וכו'. שחיטתה מטהרת וכו' כדילפינן בגמרא מוכי ימות מן הבהמה [וכתבה הר"ב בריש מסכת טהרות אבל במשנה ד' פ"ד דחולין מסברא בעלמא דרשינן לה ושם פירשתי בס"ד] עוף שאינה מטמא במגע ובמשא. אלא באכילה ובבית הבליעה. כדכתיב לא יאכל לטמאה בה אין לך אלא האמור בה. רש"י:

רי"א דיה כנבלה. פירש הר"ב דדיו לבא מן הדין להיות כנדון כדילפינן ממרים כמ"ש הר"ב בספ"ב דב"ק ומש"ה [כיון דדיו דאורייתא מסקינן בגמרא דר"מ קרא אשכח וקדריש זאת תורת הבהמה והעוף (ויקרא י"א) לומר לך מה בהמה דבר שמכשירה באכילה מטהר טרפתה מטומאתה אף עוף דבר שמכשירה באכילה מטהר טריפתה מטומאתה. וכתב הרמב"ם וז"ל ור"י מוציא ההיקש הזה לדין אחר ולא יאות כפי כונתינו לזכור כל הטענות ע"כ. ולא ראיתי שום משא ומתן בהל' בין ר"מ ור"י. איברא דברפ"ב דחולין דף כ"ז תניא זאת תורת הבהמה והעוף. לומר לך מה בהמה בשחיטה אף העוף בשחיטה. אבל התוספות כתבו דהיקשא הוא ואין היקש למחצה וכולי מילי דרשינן מינה. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כא) (על המשנה) דטריפה אסורה בהקרבה כמ"ש הר"ב טעמא בריש פרק ו' דתמורה:

(כב) (על המשנה) מטמאה כו'. דתרי טריפה מייתר בנבלת עוף טהור, להביא טרפה ששחטה שמטמאה. ור"מ, למעוטי עוף טמא שאין במינו טרפה. ור"י מנבלה נפקא ליה כו'. בגמרא:

(כג) (על המשנה) העוף שאינה מטמאה. אלא באכילה ובבית הבליעה כדכתיב לא יאכל לטמאה בה, אין לך אלא האמור בה. רש"י:

(כד) (על הברטנורא) ומש"ה כיון דדיו דאורייתא עיין סוף פרק ב' דב"ק, מסקינן בגמרא דר"מ קרא אשכח וקדריש זאת תורת הבהמה והעוף, לומר לך מה בהמה דבר שמכשירה באכילה מטהר טריפתה מטומאתה, אף עוף דבר שמכשירתה באכילה מטהר טרפתה מטומאתה. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מלק ונמצא טרפה:    פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"א.) ובת"כ פי"ב היא שנויה:

ר' יהודה אומר מטמאה בבית הבליעה:    תימה אפילו נבלה גמורה לא תטמא לר"י דלא חייל אאיסור קדשים כדדריש ר"י בברייתא בגמ' דנבלת עוף טמא אינה מטמאה בגדים בבית הבליעה משום דכתיב נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טרפה ובפ' ג"ה דייקינן מינה לר"י דאין איסור חל על איסור גבי ר"י אומר אף בטמאה וי"ל דדוקא עוף טמא שאין במינו משום בל תאכל נבלה קממעט. תוס' ז"ל:

ר' יוסי אומר דיה כנבלת בהמה:    דדיו לבא מן הדין להיות כנדון ובגמרא פריך ור"מ לית ליה דיו והא דיו דאורייתא הוא וכדתניא מדין ק"ו כיצד ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה וגו' ק"ו לשכינה י"ד יום שהרי הקב"ה שותף עם אביו ואמו ונותן בו עשרה דברים כנגד אביו ואמו אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ומשני ר"מ קרא אשכח ודרש ולאו בק"ו לחוד יליף אלא בהקש נמי דכתיב זאת תורת הבהמה והעוף מה בהמה דבר המתירה באכילה מטהר טרפתה אף עוף וכו' ור"י נמי קרא אשכח ודרש דמשמע מיניה דלא ילפינן טרפת עוף מטרפת בהמה וכבר הביא ילפותא אחת ר"ע ז"ל ברפ"ק דמסכת טהרות לטרפת בהמה גופה שנשחטה שאינה מטמאה. ביד רפ"ג דהלכות שאר אבות הטומאות וסימן י"ב:


פירושים נוספים