משנה זבחים ז ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ז · משנה ה | >>
מלק בשמאל או בלילה, שחט חולין בפניםיג, וקדשים יד בחוץ, אינן מטמאין בבית הבליעה.
מלק בסכין, מלק חולין בפנים, וקדשים בחוץ, תורין שלא הגיע זמנן, ובני יונה שעבר זמנן, שיבש גפה, ושנסמית עינה, ושנקטעה רגלה, מטמא בבית הבליעה.
זה הכלל, כל שהיה פסולה בקודשכ, אינה מטמאה בבית הבליעה.
לא היה פסולה בקודש, מטמאה בבית הבליעה [וכל הפסולים שמלקו, מליקתן פסולה, ואינן מטמאות בבית הבליעה].
משנה מנוקדת
מָלַק בִּשְׂמֹאל אוֹ בַּלַּיְלָה,
- שָׁחַט חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ,
- אֵינָן מְטַמְּאִין בְּבֵית הַבְּלִיעָה.
- שָׁחַט חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ,
- מָלַק בְּסַכִּין,
- מָלַק חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ,
- תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן,
- וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן,
- שֶׁיָּבַשׁ גַּפָּה,
- וְשֶׁנִּסְמֵית עֵינָהּ,
- וְשֶׁנִּקְטְעָה רַגְלָהּ,
- מְטַמָּא בְּבֵית הַבְּלִיעָה.
- זֶה הַכְּלָל:
- כֹּל שֶׁהָיָה פְּסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ,
- אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה;
- לֹא הָיָה פְּסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ,
- מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה.
- כֹּל שֶׁהָיָה פְּסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ,
- וְכָל הַפְּסוּלִים שֶׁמָּלְקוּ,
- מְלִיקָתָן פְּסוּלָה,
- וְאֵינָן מְטַמְּאוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה:
- מְלִיקָתָן פְּסוּלָה,
נוסח הרמב"ם
כל הפסולין שמלקו - מליקתן פסולה,
- ואינן מטמאות בבית הבליעה.
- מלק בשמאל, או בלילה,
- שחט חולין בפנים, וקדשים בחוץ - אינן מטמאות בבית הבליעה.
- מלק בסכין,
- מלק חולין בפנים, וקדשים בחוץ,
- תורין - שלא הגיע זמנן,
- ובני יונה - שעבר זמנן,
- שיבש גפה, ושנסמית עינה,
- ושנקטעה רגלה - מטמא בבית הבליעה.
- זה הכלל -
- כל שהיה פסולה בקודש - אינה מטמא בבית הבליעה,
- לא היה פסולה בקודש - מטמא בבית הבליעה.
פירוש הרמב"ם
כל הפסולין - הן המנויין בתחילת פרק שני זר אונן טבול יום מחוסר כפורים וכו'.
ודברה תורה בעולת בהמה "זכר תמים"(ויקרא א, ג), ואמרו בסיפרא בעולת העוף: "תמות וזכרות בבהמה, ואין תמות וזכרות בעוף, יכול שיבש גפה ושנסמית עינה ושנקטעה רגלה, תלמוד לומר מן העוף ולא כל העוף".
וכבר ביארנו בשני מקדושין חולין שנשחטו בעזרה אסורים בהנאה אבל אינם מטמאין, לפי שעיקר תורתנו שאין כל דבר אסור באכילה או בהנאה מטמא, ואין כל טמא אסור באכילה.
והמליקה אינה כשרה אלא בקדשים בפנים, אבל כל זמן שמלק בחוץ או מלק חולין אפילו בפנים היא נבלה בלי ספק, לפי שאין הפרש בין המליקה ובין הנוחר והמעקר שאין נופל עליהם שם זבח כלל, אלא שהוא מעשה יחדו השם על השחיטה בקדשים בפנים בלבד.
ודבר תורה גדול בני היונה וקטן התורים אינן ראויין לקרבן, לפי שנאמר תדיר "שני תורים או שני בני יונה"(ויקרא א, יד). ולא סיים כל זה אלא בקדשים, לא בחולין.
ועניין מה שאמר לא היה פסולה בקדש - שאינה ראויה לקרבן לא מצד הפסד המחשבה ולא מצד המתעסק ולא מצד אכילת שינוי מקום, שבאלו הדברים נפסדים הזבחים מצד מעלת הקדש וגדולתו, אלא מחמת שהן בעצמן נפסדים קודם שיגיע לפסלות ההקדש, ואז נמלקה היא נבלה, או אם מלק בסכין שהיא נבלה, או אם מלק בחוץ, כמו שזכרנו טעם כל זה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מלק בשמאל. דמליקתו פסולה. שכל מקום שנאמר אצבע וכהונה יב אינו אלא של ימין: או בלילה. דאין מליקה בלילה, דרחמנא אמר ביום צוותו: אינן מטמאין. הואיל ופסולן בקודש ואהני מליקה דידהו שאם עלו לא ירדו: טו שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ אין מטמאין בבית הבליעה. ואף על פי שאסורים באכילה: מלק בסכין. לאו מליקה היא ולאו שחיטה היא טז, דהא מליקה בצפורן היא בעצמו של כהן: מלק חולין בפנים. דלא שייך מליקה בחולין אלא בקדשים בפנים, והמולק חולין בכל מקום יז או קדשים בחוץ הוי כאילו נוחר או מעקר, ואין אותה מליקה מוציאה מידי נבילה: תורין שלא הגיע זמנן. תורים גדולים, כשרים, קטנים פסולים. בני יונה, קטנים כשרים, גדולים פסולים: ושיבש גפה. דמחוסר אבר פסול אף בעופות יח. דהא דקיימא לן אין תמות וזכרות בעופות, הני מילי כגון דוקין שבעין שאין מומן ניכר, אבל מחוסר אבר, הקריבהו נא לפחתך:
יט מטמא בבית הבליעה. דלא מהני מליקה דידהו למידי, שאפילו עלו ירדו: כל שאין פסולן בקודש. שנפסלו קודם שבאו לעזרה. וכל שאין פסולן בקודש אמרינן לקמן בפרק המזבח מקדש, דאם עלה ירד. אבל אותן שפסולן בקודש כגון הקדשים הראויין אלא שנפסלו בעבודותיהן, אין מטמאין, דהא אהני להו מליקה דאם עלו לא ירדו: כל הפסולים. כגון זר, ואונן וטבול יום ומחוסר כפורים וכל אותן השנויין בריש פ"ב: ואינן מטמאות בבית הבליעה. שאף על פי שאין מליקתן מתרת קדשים באכילה. מכל מקום מוציאתן מידי נבלה:
פירוש תוספות יום טוב
מלק בשמאל. כתב הר"ב דמליקתו פסולה. שכל מקום שנאמר אצבע וכהונה. מסקינן בגמרא פ"ב דף כ"ד דאו אצבע או כהונה בדבר המעכב כפרה ומש"ה לא תקשה דהא במליקה לא כתיב אלא כהונה [*ועי' [מ"ש] במ"ד פ"ג דמנחות]:
שחט חולין בפנים. יליף בברייתא בגמרא מדכתיב (ויקרא י"ז) וכל נפש אשר תאכל נבלה וטריפה [ובנבלת עוף טהור מיתוקמא קרא בת"כ והאי טריפה קרא יתירה הוא. שאי אפשר לשמעו כמשמעו שהיא טרפה ומטמאה בבית הבליעה מחיים אם טרפה חיה. ואם אינה חיה הרי בכלל נבלה] מה טריפה שוה בפנים כבחוץ [דכאן וכאן היא אסורה] אף כל שוות בפנים כבחוץ. יצא שחיטת חולין בפנים הואיל ולא שוו בפנים כבחוץ:
וקדשים בחוץ. אמר רבא אם הועילה לו שחיטת חוץ לחייבו כרת. [כדתנן במשנה ז' פי"ג] לא תועיל לטהרו מידי נבלה:
אינן מטמאין בבית הבליעה. פירש הר"ב הואיל ופסולן בקדש ואהני מליקה דידהו שאם עלו לא ירדו ומסיים רש"י הלכך [נבלה] נמי לא הוו. ע"כ. וא"ת והאר"י פליג במשנה ב' פ"ט וקאמר שנשחטה בלילה אם עלתה תרד וכותיה פסקו הר"ב והרמב"ם בפירושו וגם בחבורו פ"ג מהל' פה"מ. וי"ל כתירוץ שני שכתבו התוספות כאן ובפ"ב ד' כ"ה דמודה ר"י בעוף דכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד דהנך תלתא מיעוטי לקמן בבהמה כתיבי ומיהו ע"כ חד מינייהו בעוף דלא תימא כל פסולי דעוף אם עלה לא ירד ע"כ:
מלק בסכין. כתב הר"ב לאו מליקה היא ולאו שחיטה היא דהא מליקה כו ושחיטה לא הוי כדאמרינן בהכל שוחטין [ד' כ'] מפני שהוא מחליד מפני שהוא דורס. רש"י:
מלק חולין בפנים. כ' הר"ב והמולק חולין בכ"מ. ובגמרא אמרינן דאתיא בזה הכלל דכל שלא היה פסולו בקדש. רש"י:
תורין שלא הגיע זמנן כו'. פירש הר"ב תורים גדולים כשרים כו' כדתנן במ"ה פ"ק דחולין. ושם מפורש. גם שם כתבתי בשם רש"י דתורין בנו"ן לשון משנה:
שיבש גפה. פירש הר"ב דמחוסר אבר. ושנסמית עינה היינו שנחטטה. כ"פ התוספות. ומ"ש הר"ב משום הקריבהו כו' כך פירש"י אבל הרמב"ם והתוספות הביאו ספרא דמייתי לה בפ"ק דקדושין [דף כ"ד] ויליף לה מן התורה מדכתיב מן העוף ולא כל העוף פרט לשיבשה כו':
זה הכלל כל שהיה פסולה בקדש. גמרא לאתויי שחיטת קדשים בפנים הואיל ולא שוה בפנים כבחוץ א"ה מלק קדשים בחוץ נמי לא [שוה] בפנים כבחוץ אמר רב שימי בר אשי דנין דבר שלא בהכשרו שחיטת קדשים בפנים וחולין בפנים מדבר שלא בהכשרו משחיטת קדשים בחוץ ושחיטת חולין טרפה בחוץ ואין דנין דבר שלא בהכשרו כגון מליקת קדשים בחוץ. מדבר שבהכשרו מליקת קדשים בפנים. וסיפא דלא היה פסולה כו' לאתויי מלק חולין בחוץ כדכתבתי לעיל:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יב) (על הברטנורא) מסקינן בגמרא, דאו אצבע או כהונה בדבר המעכב כפרה. ומש"ה לא תקשה דהא במליקה לא כתיב אלא כהונה:
(יג) (על המשנה) שחט כו'. בגמרא יליף לה מקרא:
(יד) (על המשנה) וקדשים כו'. אמר רבא אם הועילה לו שחיטת חוץ לחייבו כרת לא תועיל לטהרו מידי נבלה:
(טו) (על הברטנורא) הלכך נבילה נמי לא הוו. רש"י. ואפילו לר"י דפ"ט מ"ב דמודה בעוף. דמעוטי בבהמה כתיבי. כמו שכתבו התוספ'. ועתוי"ט:
(טז) (על הברטנורא) כדאמר בחולין דף כ', מפני שהוא מחליד פירש"י מפני שהוא דורס:
(יז) (על הברטנורא) ובגמרא אמרינן דאתיא בזה הכלל דכל שלא היה פסולו בקודש. רש"י:
(יח) (על הברטנורא) ושנסמית עינה. היינו שנחטטת. תוספ':
(יט) (על הברטנורא) ובספרא דריש לה מקרא דכתיב מן העוף, ולא כל העוף, פרט לשיבשה:
(כ) (על המשנה) הכלל. לאתויי שחיטת קדשים בפנים כו'. גמרא. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כל הפסולים שמלקו מליקתם פסולה ואינם מטמאות בבית הבליעה: החלוקה הלזו היא ראש משנה וכן בתלמוד המוגה ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וכן בפי' הרמב"ם ז"ל דמפרש לפסולים מאן נינהו ברישא וכן מוכח מן הגמרא דקאמר תנא והדר מפ' וכמו שאכתוב בסמוך בעה"י אע"ג דבפי' ר"ע ז"ל נתפרשו בסיפא. ואיתה להאי בבא בתוס' פ' קבלה דף כ"ד ודפ"ק דמנחות דף י':
כל הפסולין: כגון זר ואונן וטבול יום ומחוסר כפורים וכל אותן השנויין בר"פ שני עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט לר' יוחנן הוא דאמרינן בגמ' לאתויי זר ולרב דאמר זר מטמא אבית הבליעה אמרינן בגמרא לאתויי שמאל ולילה ואע"ג דבהדיא קתני להו תנא והדר מפרש. וכתבו תוס' ז"ל דליכא למימר לאתויי חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושלא לשמו דלא תני במתניתין דהא מק"ו אתו דמליקת לילה דלר' יהודה תרד ואינה מטמאה כ"ש הנך דלא ירדו לר' יהודה דלא מטמא עכ"ל ז"ל:
מלק בשמאלו או בלילה: כולה מתני' ר"ש היא דאמר לקמן פ"ט שכל שפסולו בקדש אם עלה לא ירד דהא אמרינן בגמרא דמליקה המתרת את האיסור פירש דאם עלה לא ירד אינה מטמאה בבית הבליעה ומליקת לילה לר' יהודה תרד כדאמר לקמן פ"ט פרט לשנשחטה בלילה וכן לעיל דתנן וכולן אינם מטמאות בבית הבליעה והיינו בשחיטת דרום דתרד לר' יהודה כדאמרינן בשמעתא קמייתא דמעילה אלא מתני' ר"ש היא ותימא אי ר"ש היא הא אמר דמליקת שמאל מליקה גמורה היא למאי דגריס ר"ת לעיל פ' שני מלק בשמאל פסל ור"ש מכשיר וי"ל דסבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא א"נ מודה ר"י בעוף דכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד דהנך תלתא מיעוטי דלקמן בבהמה כתיבי. ומיהו ע"כ חד מינייהו בעוף דלא תימא כל פסולי דעוף אם עלה לא ירד. תוס' ז"ל. ועיין במה שכתבו הם ז"ל בפ' קבלה דף כ"ד. ושם בגמ' מתבאר דכ"מ שנאמר יד או אצבע או כהונה אינו אלא ימין אלא דכהונה בעיא עמה אצבע כדי שתהיה ימין ואצבע לא בעיא עמה כהונה ע"ש. ועיין במ"ש לקמן פ"ג דמנחות סימן ד':
מלק בסכין: תוס' פ"ק דחולין דף כ' ושם בגמ' ע"ב ובפ' השוחט (חולין דף כ"ח.) וביד ספ"ו דהלכות מעשה הקרבנות ובפ"א דהלכות שאר אבות הטומאות סימן ב' ובפ"ג סימן י"ב:
מלק חולין בפנים: וכן שנסמית עינה ונקטעה רגלה דקתני דמטמאה בבית הבליעה דלא כר"מ דאמר בסמיך דטרפה אינה מטמאה בבית הבליעה רש"י ז"ל:
ושניסמית עינה: היינו שנחטטה דמחוסר אבר ממעטינן בפ"ק דקדושין מדכתיב מן העוף ולא כל העוף פרט לשיבש גפה ולא כמו שפירש בקונטרס משום הקריבהו נא לפחתך. תוס' ז"ל:
ושנקטעה ידה ושנשברה רגלה: אמר המלקט יש שאין גורסין רק ושנקטעה רגלה ומדלגין מלת ידה ומלת ושנשברה וכן משמע קצת מספרא גבי עולת העוף דקתני תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף יכול שיבש גפה ושנסמית עינה ושנקטעה רגלה ת"ל מן העוף ולא כל העוף ע"כ. וכן ביד רפ"ג דהלכות איסורי מזבח ובפ"ז דהלכות פסולי המוקדשין סימן ב'. ויש מי שהגיה ושנקטעה ידה ונמחקו מלות ושנשברה רגלה וההגה"ה הראשונה עיקר וכן הגיה ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל וכתב כן מצאתי וכן צריך להיות דהא גפה דלעיל היינו ידה ע"כ:
כל שהיה פסולה וכו': פ"ק דמעילה דף ג'. ומפרש טעמא דזה הכלל לאתויי שחיטת קדשים בפנים דלא מטמאה דבמתני' לא תנן לה ושלא היה פסולה בקדש מטמאה בבית הבליעה לאתויי מליקת חולין בחוץ דמטמאה דלא תנן לה במתני' והה"נ דמצי למימר לאתויי נרבע ומוקצה ונעבד ואתנן ומחיר דמליקתה מטמאה שלא היה פסולם בקדש והאי דנקט האי משום דתנא מתני' מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ ולא תנא מלק חולין בחוץ. ומליקה דלא מטמאה בבית הבליעה אפילו שאינה כשרה לגמרי כגון הנך דרישא מלק בשמאל או בלילה וכן נמי שחט חולין בפנים וכו' דלא מטמאה בבית הבליעה ממעט לה בברייתא בגמרא ומפרש שם המפרש ז"ל דההיא ברייתא לא מיתוקמא אלא כר"מ דבמתניתין דבסמוך ע"ש. ומראש מתניתין עד אמר ר"ל הפיגול והנותר שבגמרא בפ' התערובות דף ע"ח אינו מפי' רש"י ז"ל כי כל הספרים מכתיבת יד אינו כלשון הדפוס והרבה לשוטת מביאין התוס' ז"ל בשם רש"י ז"ל ואינם בדפוס ובספרי היד הם כך כתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כמו שתמצא בחבורי הנקרא בנין שלמה לחכמת בצלאל:
תפארת ישראל
יכין
מלק בשמאל: פסול, דכל מקום שנאמר אצבע או כהן אינו אלא ימין:
או בלילה: ורחמנא אמר ביום צוותו, ושניהן אינן מטמאין כנבילת עוף בבית הבליעה, מדהיו פסולן בקודש, ואהני מליקה דידהו שאם עלו למזבח לא ירדו:
שחט: העוף:
חולין בפנים וקדשים בחוץ: אף שאסורין באכילה:
מלק כסכין: דלאו מליקה היא, דמליקה רק בצפורן, וגם לאו שחיטה היא מדדרס והחליד:
מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ: ולא שייך מליקה רק בקדשים בפנים אבל המולק חולין בכל מקום, או מולק קדשים בחוץ, הו"ל כשאר נוחר ומעקר שהוא נבילה:
תורין שלא הגיע זמנן: דהתחלת זמנן להקרבה, הוא משיזהבו [כחולין פ"א מ"ה]:
ובני יונה שעבר זמנן: דאינן כשרין רק כל זמן שכשעוקר נוצה מכנף העוף ויוצא דם, ותחלת הציהוב פוסל בשניהן:
ושנקטעה רגלה: דאף דאין תמות וזכרות בעופות, דוקא בנתעוור מחמת עור שכסה עינו, אבל מחוסר אבר פסול, ונסמית דנקט הכא, ר"ל שנחטט עינו:
מטמא בבית הבליעה: מדלא מהני מליקה דידה, דאפילו בעלו למזבח ירדו:
כל שהיה פסולה בקדש: שנמלקו בצפורן קדשים בפנים, רק שנפסלו מצד דבר אחר, כגון שמלק בשמאל או בלילה וכדומה:
לא היה פסולה בקדש: כגון שלא נמלק בצפורן, או שלא היה קדשים, או שנמלק בחוץ. [ונ"ל דבהך זה הכלל, לא כלל ששחט חולין בפנים או קדשים בחוץ, אף דוודאי שחט חולין בפנים מסתבר דהוה אין פסולו בקודש, טפי ממלק קדשים בחוץ, רק דהנך פשיעא דלא מטמאי בבית הבליעה דמהיכא תיתי יטמאו הרי נשחטו, וא"כ אין בזה סתירא לרישא. ובלח"ש הניח קו' זו בצ"ע]:
וכל הפסולים: זר אונן טבו"י מחוסר כיפורים וכל השנויין בריש פ"ב:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת