משנה זבחים ז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ז · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

חטאת העוף שעשאה למטה, כמעשה חטאת לשם חטאת, כשרה.

כמעשה חטאת לשם עולה, כמעשה עולה לשם חטאת, כמעשה עולה לשם עולה, פסולהב.

עשאה למעלה כמעשה כולם, פסולה.

נוסח הרמב"ם

חטאת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת לשם חטאת כשרה כמעשה חטאת לשם עולה כמעשה עולה לשם חטאת כמעשה עולה לשם עולה פסולה עשאה למעלה כמעשה כלן פסולה.

פירוש הרמב"ם

חטאת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת כו': כבר נתבאר לך בפרק שלפני זה שחטאת העוף למטה ועולת העוף למעלה ונתבאר לך ג"כ הפרש שיש בין מליקת חטאת ומליקת עולה ומעשה חטאת היאך הוא ומעשה עולה היאך הוא: ומה שאמר בתחלה כמעשה חטאת לשם חטאת כשרה ר"ל אפילו שינה בסדר מליקתה ושאר ההלכה מבואר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חטאת העוף שעשאה למטה. מחוט הסקרא, כהלכתה שהיא נעשית למטה, כדאמרן בפרקין דלעיל: כמעשה חטאת. בהזאה ומיצוי:

לשם חטאת. אף על פי ששינה בסדר מליקה כגון שמלק והבדיל, ובחטאת נאמר ולא יבדיל א: כשרה. הואיל ונעשית למטה ובשאר עבודות כהלכתה: כמעשה חטאת לשם עולה וכו' פסולה. דחטאת שלא לשמה פסולה:

כמעשה כולם. כלומר כמעשה אחד מכולם ג האמורים כאן, ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת, הואיל ועשאה למעלה פסולה ד:

פירוש תוספות יום טוב

שעשאה למטה. פירש הר"ב למטה מחוט הסיקרא. עיין מ"ש בזה בריש מס' קנים:

כמעשה חטאת לשם חטאת כשירה. פירש הר"ב אע"פ ששינה בסדר מליקה כגון שמלק והבדיל. ובחטאת נאמר ולא יבדיל. וכ"פ הרמב"ם. וצ"ל דמתניתין ראב"ש היא שאמר שמעתי שמבדילין בחטאת העוף. ומאי לא יבדיל. מפרש בגמרא בס"פ דלעיל. א"צ להבדיל דמכדי כתיב [בעולת העוף] והקריבו ולא כתב והקריב. חלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף. פירש"י דהכי מפיק ליה ראב"ש הבדלה בעולת העוף בהכל שוחטין [דף כ"א]. ולא דרש ומלק והקטיר כדדרשינן לעיל. מה הקטרה הראש בעצמו וכו'. ולא יבדיל למה לי [כמו מאי היא] דאי אזהרה היא בחטאת לא שמעינן מוהקריבו אלא דאינו מוזהר להבדיל בעולה. אבל מצות הבדלה לא נפקא לן. שמע מינה א"צ להבדיל. הלכך נפקא לן בעולה מוהקריבו דצריך להבדיל דהא חילק ביניהם ומ"מ לא ידענא מאי דוחקייהו דהר"ב והרמב"ם. לאוקמא למתניתין כראב"ש דלא כסתמא דמשנה ו' פרק דלעיל דתנן הבדיל בחטאת פסול. דהא בגמרא לא בעינן למוקים למתניתין כראב"ש ולא כרבנן אלא מציעתא דתנן כמעשה עולה לשם חטאת פסולה. עלה אמרינן דאפילו ראב"ש היא. והא דעביד כמעשה עולה דשני בהזאה שלא היזה אלא מיצה ואתיא ככ"ע. ולא בעינן למימר דראב"ש היא ולא רבנן. ועוד דכי ס"ד למימר כמעשה עולה דשני במליקה והבדיל וקאמר נימא דלא כראב"ש מהדר ליה דמאי קושיא דהא סתמא דפרק דלעיל נמי דלא כראב"ש. ועוד דבגמרא אמתניתין דלקמן מסקינן בהדיא דמתניתין דהכא דלא כראב"ש. וכמ"ש שם בס"ד. סוף דבר רישא דמתניתין דלדברי הר"ב והרמב"ם דוקא ראב"ש היא מעולם לא איתמר הכי בגמרא. ולא מהדר גמרא אלא למוקמי מתניתין אף כראב"ש ואמציעתא. משום דאיכא לפרושי במליקה ודלא כראב"ש ובה גופה לא אמרן אלא דאף ראב"ש היא ובהזאה מיירי אבל לדחויי מתניתין דלא כרבנן היא לא סלקא אדעתין כלל. וא"ת כמעשה חטאת לשם חטאת דכשירה פשיטא. כבר הרגישו התוספות בזה וכתבו עלה כשירה זו היא מצותה ואגב אחרינא נקטיה. ועיין עוד בתוספות דס"פ דלעיל מה שפירשו לפירוש דר"ת. וכן ג"כ בתוספות דחולין דף כ"א ואין להאריך בזה. [*ועיין בריש משנה י"א פי"ב דמסכת פרה]:

כמעשה עולה לשם עולה פסולה. השתא בחדא כעולה פסולה. בתרתי מיבעיא אלא אגב אחריני נקטיה:

עשאה למעלה כמעשה כולם פסולה. פירש הר"ב כלומר כמעשה אחד מכולם וכו' הך סיפא ליכא לאוקמא דשני במליקה ועשאה למעלה. דהא תנן במשנה ב' פרק דלעיל בכל מקום היתה כשרה למליקתה. אלא דשני בהזייה. וכן פירש הר"ב בריש מסכת קנים ועיין מ"ש שם. ולקמן משנה ג'. ומ"מ ליכא למשמע מיניה מדסיפא דוקא דשני בהזייה. מציעתא דתנן כמעשה עולה נמי דוקא דשני בהזייה. הא במליקה לא. ואתיא כראב"ש דוקא ודלא כרבנן. דמידי איריא. הא כדאיתא. והא כדאיתא. כדאיתא בגמרא:

פסולה. פירש הר"ב ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת. וכן פירש"י וכתבו התוספות דפסולה היינו באכילה. אבל בעלים נתכפרו [כדפירש הר"ב בסוף משנה א' דפ"ב] כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו הבעלים. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) וכ"פ הר"מ וצ"ל דמתניתין ראב"ש היא שאמר שמעתי שמבדילין בחטאת העוף. ומאי לא יבדיל, מפרש בגמרא א"צ להבדיל. כו'. ועתוי"ט שהאריך ומסיק לא ידענא מאי דוחקייהו לאוקמא כראב"ש ודלא כסתמא דמשנה ו' פ"ו ומעולם לא אתמר הכי בגמרא, ולא ס"ד הכי אלא אמציעתא ולאוקמא אף כראב"ש. וא"ת כמעשה חטאת כו' כשרה, פשיטא, כבר הרגישו התוספ' בזה וכתבו כשרה, זו היא מצותה, ואגב אחריניא נקטיה:

(ב) (על המשנה) פסולה. השתא בחדא כעולה פסולה, בתרתי מבעיא. אלא אגב אחרינא נקטיה:

(ג) (על הברטנורא) הך סיפא ליכא לאוקמא דשני במליקה ועשאה למעלה דהתנן במ"ב בכל מקום היתה כשרה למליקתה. אלא דשני בהזייה. עתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) היינו באכילה. אבל בעלים נתכפרו. כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו הבעלים. תוספ':


פירושים נוספים