משנה זבחים ז א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ז · משנה א | >>
חטאת העוף שעשאה למטה, כמעשה חטאת לשם חטאת, כשרה.
כמעשה חטאת לשם עולה, כמעשה עולה לשם חטאת, כמעשה עולה לשם עולה, פסולהב.
עשאה למעלה כמעשה כולם, פסולה.
משנה מנוקדת
חַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה
- כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת,
- כְּשֵׁרָה.
- כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה,
- כְּמַעֲשֵה עוֹלָה לְשֵם חַטָּאת,
- כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה,
- פְּסוּלָה.
- כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת,
- עֲשָׂאָהּ לְמַעְלָה כְּמַעֲשֵׂה כֻּלָּם,
- פְּסוּלָה:
נוסח הרמב"ם
חטאת העוף שעשאה למטן -
- כמעשה חטאת לשם חטאת - כשרה.
- כמעשה חטאת לשם עולה,
- כמעשה עולה לשם חטאת,
- כמעשה עולה לשם עולה - פסולה.
- עשאה למעלה כמעשה כולן - פסולה.
פירוש הרמב"ם
כבר נתבאר לך בפרק שלפני זה שחטאת העוף למטה ועולת העוף למעלה. ונתבאר לך גם כן הפרש שיש בין מליקת חטאת ומליקת עולה, ומעשה חטאת היאך הוא ומעשה עולה היאך הוא.
ומה שאמר בתחילה כמעשה חטאת לשם חטאת כשרה - רוצה לומר אפילו שינה בסדר מליקתה.
ושאר ההלכה מבואר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
חטאת העוף שעשאה למטה. מחוט הסקרא, כהלכתה שהיא נעשית למטה, כדאמרן בפרקין דלעיל: כמעשה חטאת. בהזאה ומיצוי:
לשם חטאת. אף על פי ששינה בסדר מליקה כגון שמלק והבדיל, ובחטאת נאמר ולא יבדיל א: כשרה. הואיל ונעשית למטה ובשאר עבודות כהלכתה: כמעשה חטאת לשם עולה וכו' פסולה. דחטאת שלא לשמה פסולה:
כמעשה כולם. כלומר כמעשה אחד מכולם ג האמורים כאן, ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת, הואיל ועשאה למעלה פסולה ד:
פירוש תוספות יום טוב
שעשאה למטה. פירש הר"ב למטה מחוט הסיקרא. עיין מ"ש בזה בריש מס' קנים:
כמעשה חטאת לשם חטאת כשירה. פירש הר"ב אע"פ ששינה בסדר מליקה כגון שמלק והבדיל. ובחטאת נאמר ולא יבדיל. וכ"פ הרמב"ם. וצ"ל דמתניתין ראב"ש היא שאמר שמעתי שמבדילין בחטאת העוף. ומאי לא יבדיל. מפרש בגמרא בס"פ דלעיל. א"צ להבדיל דמכדי כתיב [בעולת העוף] והקריבו ולא כתב והקריב. חלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף. פירש"י דהכי מפיק ליה ראב"ש הבדלה בעולת העוף בהכל שוחטין [דף כ"א]. ולא דרש ומלק והקטיר כדדרשינן לעיל. מה הקטרה הראש בעצמו וכו'. ולא יבדיל למה לי [כמו מאי היא] דאי אזהרה היא בחטאת לא שמעינן מוהקריבו אלא דאינו מוזהר להבדיל בעולה. אבל מצות הבדלה לא נפקא לן. שמע מינה א"צ להבדיל. הלכך נפקא לן בעולה מוהקריבו דצריך להבדיל דהא חילק ביניהם ומ"מ לא ידענא מאי דוחקייהו דהר"ב והרמב"ם. לאוקמא למתניתין כראב"ש דלא כסתמא דמשנה ו' פרק דלעיל דתנן הבדיל בחטאת פסול. דהא בגמרא לא בעינן למוקים למתניתין כראב"ש ולא כרבנן אלא מציעתא דתנן כמעשה עולה לשם חטאת פסולה. עלה אמרינן דאפילו ראב"ש היא. והא דעביד כמעשה עולה דשני בהזאה שלא היזה אלא מיצה ואתיא ככ"ע. ולא בעינן למימר דראב"ש היא ולא רבנן. ועוד דכי ס"ד למימר כמעשה עולה דשני במליקה והבדיל וקאמר נימא דלא כראב"ש מהדר ליה דמאי קושיא דהא סתמא דפרק דלעיל נמי דלא כראב"ש. ועוד דבגמרא אמתניתין דלקמן מסקינן בהדיא דמתניתין דהכא דלא כראב"ש. וכמ"ש שם בס"ד. סוף דבר רישא דמתניתין דלדברי הר"ב והרמב"ם דוקא ראב"ש היא מעולם לא איתמר הכי בגמרא. ולא מהדר גמרא אלא למוקמי מתניתין אף כראב"ש ואמציעתא. משום דאיכא לפרושי במליקה ודלא כראב"ש ובה גופה לא אמרן אלא דאף ראב"ש היא ובהזאה מיירי אבל לדחויי מתניתין דלא כרבנן היא לא סלקא אדעתין כלל. וא"ת כמעשה חטאת לשם חטאת דכשירה פשיטא. כבר הרגישו התוספות בזה וכתבו עלה כשירה זו היא מצותה ואגב אחרינא נקטיה. ועיין עוד בתוספות דס"פ דלעיל מה שפירשו לפירוש דר"ת. וכן ג"כ בתוספות דחולין דף כ"א ואין להאריך בזה. [*ועיין בריש משנה י"א פי"ב דמסכת פרה]:
כמעשה עולה לשם עולה פסולה. השתא בחדא כעולה פסולה. בתרתי מיבעיא אלא אגב אחריני נקטיה:
עשאה למעלה כמעשה כולם פסולה. פירש הר"ב כלומר כמעשה אחד מכולם וכו' הך סיפא ליכא לאוקמא דשני במליקה ועשאה למעלה. דהא תנן במשנה ב' פרק דלעיל בכל מקום היתה כשרה למליקתה. אלא דשני בהזייה. וכן פירש הר"ב בריש מסכת קנים ועיין מ"ש שם. ולקמן משנה ג'. ומ"מ ליכא למשמע מיניה מדסיפא דוקא דשני בהזייה. מציעתא דתנן כמעשה עולה נמי דוקא דשני בהזייה. הא במליקה לא. ואתיא כראב"ש דוקא ודלא כרבנן. דמידי איריא. הא כדאיתא. והא כדאיתא. כדאיתא בגמרא:
פסולה. פירש הר"ב ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת. וכן פירש"י וכתבו התוספות דפסולה היינו באכילה. אבל בעלים נתכפרו [כדפירש הר"ב בסוף משנה א' דפ"ב] כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו הבעלים. ע"כ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) וכ"פ הר"מ וצ"ל דמתניתין ראב"ש היא שאמר שמעתי שמבדילין בחטאת העוף. ומאי לא יבדיל, מפרש בגמרא א"צ להבדיל. כו'. ועתוי"ט שהאריך ומסיק לא ידענא מאי דוחקייהו לאוקמא כראב"ש ודלא כסתמא דמשנה ו' פ"ו ומעולם לא אתמר הכי בגמרא, ולא ס"ד הכי אלא אמציעתא ולאוקמא אף כראב"ש. וא"ת כמעשה חטאת כו' כשרה, פשיטא, כבר הרגישו התוספ' בזה וכתבו כשרה, זו היא מצותה, ואגב אחריניא נקטיה:
(ב) (על המשנה) פסולה. השתא בחדא כעולה פסולה, בתרתי מבעיא. אלא אגב אחרינא נקטיה:
(ג) (על הברטנורא) הך סיפא ליכא לאוקמא דשני במליקה ועשאה למעלה דהתנן במ"ב בכל מקום היתה כשרה למליקתה. אלא דשני בהזייה. עתוי"ט:
(ד) (על הברטנורא) היינו באכילה. אבל בעלים נתכפרו. כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו הבעלים. תוספ':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
חטאת העוף וכו': סוף פירקין דלעיל. וביד כולה מתני' עד סוף סימן ה' פ"ז דהלכות פסולי ומשמע מתוך לשונו שם שפסק דמליקתה בכל מקום כשרה. וכדתנן בפירקין דלעיל סימן ב' בכל מקום היתה כשרה. וכדמוכח במה שאכתוב בסמוך בס"ד. ואיתה נמי בפ"ג דהלכות מעילה סימן ז':
כמעשה חטאת: בהזאה ומיצוי עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט לשון רש"י ז"ל כמעשה חטאת מליקה בסימן א' והזאה ומצוי ע"כ:
ולשם חטאת: אע"פ ששינה בסדר מליקה כגון שמלק והבדיל ובחטאת נאמר ולא יבדיל כשרה הואיל ונעשית למטה ובשאר עבודות כהלכתה עכ"ל ר"ע ז"ל בהאי בבא קמייתא דחטאת העוף וה"נ פירש בבבא תנייתא גבי עולה כמעשה עולה אע"פ ששינה במליקתה שלא הבדיל ומן הדין היה לו להבדיל אפ"ה כשרה ע"כ. אמר העני המלקט כן משמע לכאורה שפירש הרמב"ם ז"ל בתרתי באבי וז"ל ומה שאמר בתחלה כמעשה חטאת כשרה ר"ל אפילו שינה בסדר מליקתה. מה שאמר ג"כ כמעשה עולה לשם עולה כשרה ואפילו שינה בסדר מליקתה ע"כ. והשתא קשה שאם כונת הרמב"ם ז"ל כפי מה שפירש דבריו ר"ע ז"ל היכי קאמר אפ"ה כשרה והא בהדיא תנן בפירקין דלעיל הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה פסל והרמב"ם ז"ל עצמו כן פסק בפ' ששי ובפ"ז דהלכות מעשה הקרבנות דפסול ונלאתי למצוא ישוב לדבר ועלה בדעתי גם בדעת אחרים לדחוק עצמנו ולומר דס"ל להרמב"ם ז"ל דמתני' ראבר"ש היא וכדרך שדרך בה הרב בעל תוי"ט ולא איתוקם לן כי לא מצינו רגלים לדבר אפילו בהאי רישא כ"ש בסיפא והרב הנזכר נר"ו נאחז בסבך בין ברישא בין בסיפא והוא עצמו ראה דבריו דלא נהירי ולא סבירי וצריכין חזוק. אכן מורי החכם החסיד השלם כמהר"ר שלמה הלוי נר"ו פירשה לי בתשובה כי הרמב"ם ז"ל אין כונת דבריו כאשר פירשם רבינו עובדיה ז"ל רק כונתו להשמיענו אע"פ ששינה ולא אחז שתי רגליה בין שתי אצבעותיו וכו' וכן כתב ביד ואם שינה ואחז בכל מקום כשרה ודייקא נמי שכתב בפירושו למתניתין ששינה בסדר מליקה ולא כתב ששינה במליקה עכ"ל נר"ו שפתים ישק וכן ראיתי אחר זמן רב במשניות של החכם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל שקרוב לזה כתב ג"כ וניזדמנו לידי אחרי מותו ז"ל כשתים או שלש שנים. וכן מוכח נמי שפיר ממה שפירש הרמב"ם ז"ל בפירקין בסוף פירושו לסימן ג' וז"ל ואין ראוי לאכילה זולתי חטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת שהיא כשרה ומותרת באכילה אע"פ ששינה במליקתה ולא מלקה כמו שאמרנו בסדר מליקה של חטאת בפרק שלפני זה לפי שאותו הסדר למצוה ואם שינה לא הפסיד כלום עכ"ל ז"ל. ותוס' ז"ל נראה דס"ל דאם שינה ואחז בכל מקום פסולה שכל עבודתה היתה נעשית בימין כמו שכתבתי בפירקין דלעיל בשם רבינו פרץ ז"ל ומש"ה הוצרכו לפרש כמעשה חטאת לשם חטאת דהיינו מצותה ואגב אחריני נקטיה ע"כ. והרמב"ם ז"ל שכתב בהלכות מעשה הקרבנות פ"ז ואם שינה ואחז בכל מקום כשרה אזיל לשיטתיה שפירש כאן דרישא דמתניתין אתיא לאשמועינן אע"פ ששינה בסדר המליקה כשרה ומכאן נראה שיצא לו לפסוק שם ואם שינה ואחז בכל מקום כשרה דוק:
כמעשה עולה לשם חטאת: תוס' ר"פ יוצא דופן ובגמרא בעי דשני במאי איזה דבר בחטאת עשה כמעשה עולה אילימא דשני במליקה שהבדיל נימא דהא מתני' נמי אתיא דלא כר"א בר"ש ומשני לא דשני בהזאה שלא הזה אלא מיצה שהמצוי הוא עבודת העולה וה"נ מסתברא מדקתני סיפא עשאה למעלה כמעשה כולן פסולה ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת דשני במאי אי דשני במליקה הא אמר מר מלקה בכל מקום במזבח כשרה אלא לאו דשני בהזאה ומדסיפא דאיירי בשנוי למעלה בהזאה איירי רישא נמי כי איירי בשנוי מעשה בהזאה איירי והך מתניתין אתיא אפילו כר"א בר"ש ודחי לה מידי איריא הא כדאיתה והא כדאיתה כל חדא וחדא במידי דהוי שינוי לגבה מיירי רישא דמיירי בשנוי מעשים איכא למימר דבמליקה נמי איירי סיפא דלמעלה במליקה לא הוי שנוי תיתוקם בהזאה. וכתוב בתוי"ט כמעשה עולה לשם עולה פסולה השתא בחדא כעולה פסולה בתרתי מבעיא אלא אגב אחריני נקטה ע"כ. ואני אומר זו ואין צריך לומר זו קתני:
תפארת ישראל
יכין
חטאת העוף שעשאה למטה: מחוט הסיקרא, כדינה:
כמעשה חטאת: שמלקה בסימן אחד ועשה הזאה ומיצוי:
לשם חטאת: אף ששינה בה אחר מצוי, כגון שהבדיל ועדיין מפרכסת מחתך בבשר בעלמא הוא:
כשרה: כלעיל פ"ו מ"ו:
כמעשה חטאת לשם עולה: שעשאה למטה ולא הבדיל הראש מהגוף, ועשה הזאה ומצוי, אבל עשה כן לשם עולה:
כמעשה עולה לשם חטאת: ר"ל או שעשאה למעלה או הבדיל, אף שעשאה בה כן לשם חטאת, או שעשאה כמעשה וכו':
כמעשה עולה לשם עולה: נ"ל דקמ"ל מדסד"א מדאין הקנין מתפרשין רק בלקיחת בעלים או בעשיית כהן [כעירובין ל"ז א'], ומדעשאה הכהן ממש כעולה, הרי לכ"ע מעשה מוציא מידי דיבור שקדם לו [כקדושין נ"ט א'], ותהוי הכא כעולה כשרה, [כר"י לקמן מ"ד] קמ"ל דשאני דיבור דקדשים, דמדאקדשיה בי גזא דרחמנא איתא, ואין ברשותו לשנותו, מדכבר אינה שלו:
עשאה למעלה כמעשה כולם: ר"ל כמעשה אחד מכולן האמורים כאן, ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת:
פסולה: להכי לא כלל האי פסולה עם פסולה דרישא. מדאינן שוין, דבהנך דרישא נפסלו לגמרי מלאכלה וגם בעליו לא נתכפרו, משא"כ הכא נפסלה רק מלאכלה, אבל בעלים נתכפרו [כזבחים דכ"ו ב'] ונקט הנך דינא רק בעופות ולא בבהמות, משום דרק בעופות יש חילוק במעשיהן ובמקום מעשיהן בין חטאת לעולה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת