משנה גיטין ה ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ה · משנה ח | >>
ואלו דברים אמרו מפני דרכי שלום.
כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום.
מערבין בבית ישן, מפני דרכי שלום.
בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשוןלט, מפני דרכי שלום.
מצודות חיה ועופות ודגים יש בהם משום גזל, מפני דרכי שלום.
רבי יוסי אומר, גזל גמור.
מציאת חרש שוטה וקטןמא, יש בהן משום גזל, מפני דרכי שלום.
רבי יוסי אומר, גזל גמור.
עני המנקף בראש הזית, מה שתחתיו גזל, מפני דרכי שלום.
רבי יוסי אומר, גזל גמור.
אין ממחין ביד עניי גויים בלקט ובשכחה ובפאה, מפני דרכי שלום.
וְאֵלּוּ דְּבָרִים אָמְרוּ מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם:
- כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן,
- וְאַחֲרָיו לֵוִי,
- וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל,
- מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
- מְעָרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן,
- מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
- בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּה מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן,
- מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
- מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים,
- יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם גָּזֵל,
- מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,
- גָּזֵל גָּמוּר.
- יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם גָּזֵל,
- מְצִיאַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן,
- יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גָּזֵל,
- מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,
- גָּזֵל גָּמוּר.
- יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גָּזֵל,
- עָנִי הַמְּנַקֵּף בְּרֹאשׁ הַזַּיִת,
- מַה שֶּׁתַּחְתָּיו – גָּזֵל,
- מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,
- גָּזֵל גָּמוּר.
- מַה שֶּׁתַּחְתָּיו – גָּזֵל,
- אֵין מְמַחִין בְּיַד עֲנִיֵּי גּוֹיִם בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה,
- מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם:
אלו דברים אמרו - מפני דרכי שלום.
- כוהן - קורא ראשון,
- אחריו - לוי,
- ואחריו - ישראל,
- מפני דרכי שלום.
- מערבין - בבית ישן,
- מפני דרכי שלום.
- בור, שהוא קרוב לאמה - מתמלא ראשון,
- מפני דרכי שלום.
- מציאת חירש, שוטה, וקטן - יש בהן גזל,
- מפני דרכי שלום.
- רבי יוסי אומר: גזל גמור.
- מצודות חיה, ועופות, ודגים - יש בהן גזל,
- מפני דרכי שלום.
- רבי יוסי אומר: גזל גמור.
- העני, המנקף בראש הזית - מה שתחתיו גזל,
- מפני דרכי שלום.
- רבי יוסי אומר: גזל גמור.
- אין ממחין ביד עניי גוים - בלקט, בשכחה, ובפאה,
- מפני דרכי שלום.
דע שזה הדבר המפורסם בכל המקומות, שיהיה הכהן קורא בבית הכנסת ראשון בין שיהיה תלמיד חכם או עם הארץ, הנה הוא דבר שאין לו שורש בתורה כלל ולא נזכר זה בתלמוד, ולא היא זאת הכוונה הנרמזת אליה בזאת ההלכה.
ואני נפלא הפלא ופלא מערי אדום שנוהגים בזה המנהג, אחר היותם בריאים מחולאי המנהגות ומדעות האחרונים ושאלותיהם, ואין אצלם אלא עניינים נאותים ללשון התלמוד, ואיני יודע מאיזה מקום בא להם זה ההפסד.
ואמנם צורת העניין לפי מה שבא לנו בקבלה כמו שאגיד, וזה שהכהן קודם ללוי ולישראל לפי שנאמר "וקדשתו כי את לחם אלהיך"(ויקרא כא, ח) וגו', ובא בקבלה בכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון, ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. וזה כולו בשאין שם חכם גדול ממנו, כגון שיהיה שם כהן ולוי וישראלים ויהיו כולם במדרגה אחת בחכמה, ולא יהיו קצתם יותר חכמים מקצתם, אז תחזור הקדמת היחס, וכהן קודם ואחריו לוי ואחריו ישראל, ויבוא לך זה הלשון בפרק אחרון מהוריות (הלכה ח) באמרו בזמן שכולם שוים.
אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם בכל עניין. מבואר בתלמוד (מגילה כב.) שאחד מן החכמים קרא ראשון בשבת בספר תורה, ורבמי ורבסי גדולים מכוהני ארץ ישראל היו מצויין שם, ולפי שהיה יותר חכם מהם. וכך אמרו רב קרא בכהני, רוצה לומר קרא ראשון כמו הכהן, ולפי שהיה יותר חכם מן הכוהנים המצויים שם, וזה אין מחלוקת בו.
ומן העיקרים גם כן, שהכהן כשהוא ראוי שיקרא ראשון, אם התיר לישראל שהוא כמותו או פחות ממנו שיעלה ויקרא הרשות בידו. אבל אנו אוסרין זה מפני דרכי שלום לפי שיתחדש מזה המחלוקת, שמא יאמר ישראל אחר מפני מה התיר לזה שיעלה ראשון ולא התיר לי אחר שהדבר תלוי בו, לכך אנו אומרים שיקרא הוא עצמו לא שיתיר לזולתו. ולזאת הכוונה רמז בזאת ההלכה באמרו כהן קורא ראשון, וכן באר התלמוד.
ואם היה המנהג שהיו מניחים העירוב בבית מבתי החצר, אמר שלא ישנה לעולם, אלא בזה הבית שהיו נותנין בו בתחילה להניח אותו, לפי שיש להם בזה הנאה, שהבית שמניחין בו העירוב אינו צריך ליתן את הפת, כמו שנתבאר שם.
ומה שאמר גזל גמור - רוצה לומר גזל מדרבנן גמור.
וההפרש שיש באמרינו גזל מפני דרכי שלום ובאמרינו גזל גמור, הוא שהגזל גמור יוצא בדיינין ויוסיף חומש ואף על פי שהוא מדרבנן לפי סברתו, וגזל מדרכי שלום אין בו שום דבר מכל זה.
ואין הלכה כרבי יוסי:
כהן קורא ראשון וכו' - כשהן שוין בחכמה. אבל אם הישראל גדול בחכמה, קודם לכהן וללוי, דממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. הדין הוא דינא דגמרא. והאידנא נהוג שכהן אפילו עם הארץ קודם לחכם גדול שבישראל:
מפני דרכי שלום - דמדאורייתא יכול הכהן לתת רשות למי שירצה שיקרא בתורה לפניו, ומפני דרכי שלום אמרו שיקרא הוא ראשון ולא יתן רשות לאחר שיקרא, דלא ליתי לאנצויי ולומר מפני מה הרשה לזה ולא לאחר. ולא שנא בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים, ולא שנא בשני ובחמישי בזמן הזה לו, לעולם כהן קורא ראשון ואינו יכול לתת רשות לישראל שיקרא לפניו, כי היכי דלא ליתו לאנצויי. ואם אין שם כהן, נתפרדה החבילה, ולא יקרא לוי שני אלא כפי חשיבותו, ואית דאמרי לא יקרא לוי בתורה כלל לז, וכן המנהג:
מערבין בבית ישן - בני חצר שרגילים ליתן עירובן בכל שבת בבית אחד, אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר: מפני דרכי שלום. שבני אדם שהיו רגילים לראות העירוב באותו בית, עכשיו שאין רואים אותו יאמרו שמטלטללין בלא עירוב, ואיכא חשדא לח:
בור ששהוא קרוב - למוצא אמת המים הבא מן הנהר:
מתמלא ראשון - ואחריו יתמלאו התחתונים:
מצודות חיה - שאין להם תוך דליקני ליה כליו:
יש בהן גזל מפני דרכי שלום - ולא נפיק בדיינים:
רבי יוסי אומר גזל גמור - מדבריהם. ונפיק בדיינים מ. ומיהו מודה רבי יוסי דלא הוי גזל דאורייתא לעבור עליו בלאו. ואין הלכה כרבי יוסי:
המנקף - חותך מב. כמו ונקך סבכי היער (ישעיהו י):
כהן קורא ראשון כו'. מפני דרכי שלום. כתב הר"ב דמדאורייתא יכול הכהן לתת רשות כו' לפי דדבר תורה הוא מה שכהן קורא ראשון. ומקראי ילפי להו ואיכא דמילף מוקדשתו וכתבו הר"ב במשנה ו' פ"ג דהוריות. [ובמשנה ח' דהתם. כתבתי ממקרא אחר] ומ"ש הר"ב ומפני דרכי שלום וכו' ול"ש בשני ובחמישי בזמן הזה. דשכיחי נמי רבים. תוס'. וכל זה הוא דין הגמ'. וכתב עוד הר"ב שכל זה כשהן שוין בחכמה. אבל אם הישראל גדול בחכמה כו'. דממזר ת"ח קודם כו' כדתנן סוף הוריות. ומש"ה תמה הרמב"ם בפירושו על המנהג שכתב הר"ב. ואע"פ שבפירושו הפליא בתמיהתו על המנהג. לא נמנע מלכתבו בחבורו פי"ב מהלכות תפלה. והב"י א"ח סי' קל"ה כתב ליישב המנהג דהא דהוריות לאו כללא הוא לכלול קריאת התורה אלא בשאר דברים שמצוה להקדים הכהן כמו לברך בה"מ וליטול מנה יפה כו' היא שנויה אבל דיני קריאת התורה היא כמתני' דהכא ודאתמר עלה בגמ'. ואין לת"ח דין קדימה כלל על כהן ע"ה אלא מדאורייתא כשיתן לו רשות כו'. עכ"ד. אלא שאינן עולין כלל לדברי הר"ב שהוא הביא הא דהוריות לענין קריאת התורה ועלה כתב והאידנא נהוג כו'. ול"נ בטעם המנהג שכיון שהחכמים תקנו שלא לתת רשות משום דרכי שלום דלא ליתי לאנצויי ופי' רש"י ולמימר אנא נמי קרינא ברישא ע"כ. הלכך בדורות האחרונים שאין אדם יכול לומר מעשי גדולים ממעשיך ולא חכמתי גדולה מחכמתך. לפיכך ראוי לוותר ולומר דכהן ע"ה קודם לת"ח. דאל"כ אתו לאנצויי שכל א' יאמר אני ת"ח גדול ממך והרי מנהג זה דומה בטעמא לתקנת המשנה. ומ"ש הר"ב ואם אין שם כהן נתפרדה החבילה כו' ואית דאמרי לא יקרא לוי בתורה כלל. ופירוש נתפרדה החבילה נפסק הקשר איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל. רש"י:
מערבין כו' מפני דרכי שלום. פי' הר"ב בני אדם כו' יאמרו שמטלטלים בלא עירוב ואיכא חשדא. גמ' ופירש"י. וצ"ל שאם יחשדו יבואו ע"י כך לידי מחלוקת. ובתוס' פר"ת משום חשדא שלא יאמרו מפני החשד שחושדים אותם לגנוב פת של עירוב אין מניחין אותו שם ע"כ:
בור וכו' מתמלא ראשון. וכשהוא ממלאו סוכר את האמה עד שיתמלאו. רש"י:
רי"א גזל גמור. פי' הר"ב מדבריהם ונפיק בדיינים כו' וז"ל רש"י וטעמא דר"י בכולהו דקסבר עשו מפני דרכי שלום את שאינו זוכה לקנות קנין גמור כזוכה:
מציאת חש"ו וכו'. דמדאורייתא לא זכה לפי שאין לו יד לזכות במה שאינו שלו ואין דעת אחרת מקנה לו. ב"י ח"מ סי' ע"ר בשם הרשב"א:
עני המנקף. פי' הר"ב חותך וכפירש"י. ומיירי שכשחותך הפרי אינו אוחז לפרי בידו. והיינו דתנא בגמרא אם ליקט ונתן ביד ה"ז גזל גמור. וז"ל התוס' נראה דאיצטריך לאשמועינן בתולשן בידו ומפילן אע"פ שלא נתעכבו בידו ולא אחז בהן אלא להפילן:
(לו) (על הברטנורא) דשכיחי נמי רבים. תוספ':
(לז) (על הברטנורא) ופירוש נתפרדה החבילה, נפסק הקשר, איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתם הנפרדת ואינו קורא כלל. רש"י:
(לח) (על הברטנורא) וצ"ל שאם יחשדו יבואו ע"י כך לידי מחלוקת רש"י. ור"ת מפרש חשדא שלא יאמרו מפני החשד שחושדים אותם לגנוב פת של ערוב אין מניחין אותו:
(לט) (על המשנה) וכשהוא ממלאו סוכר את האמה עד שיתמלאו. רש"י:
(מ) (על הברטנורא) וטעמא דר"י בכולהו, דקסבר עשו מפני דרכי שלום את שאינו זוכה לקנות קנין גמור כזוכה. רש"י:
(מא) (על המשנה) חש"ו. דמדאורייתא לא זכה לפי שאין לו יד לזכות במה שאינו שלו ואין דעת אחרת מקנה לו. ב"י:
(מב) (על הברטנורא) ומיירי שכשחותך הפרי אינו אוחז לפרי בידו. והיינו דתנא בגמרא אם ליקם ונתן ביד ה"ז גזל גמור. וז"ל התוספת, נראה דאיצטריך לאשמעינן בתולשן בידו ומפילן אע"פ שלא נתעכבו בידו ולא אחז בהן אלא להפילן:
אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום וכו'. כהן קורא ראשון: וכו' ביד פי"ב דהלכות תפלה סי' י"א ושם פסק כנגד תמיהתו בפירושו על מה שנוהגין שלא כדין הגמרא ודלא כמתני' דסוף הוריות אבל אם היה ממזר ת"ח וכ"ג ע"ה ממזר ת"ח קודם לכהן גדול ע"ה ופי' הב"י ליישב המנהג דהא דהוריות לאו כללא הוא לכלול קריאת התורה אלא בשאר דברים שמצוה להקדים הכהן כמו לברך בה"מ וליטול מנה יפה ראשון אבל דיני קריאת התורה היא כמתני דהכא ע"כ אלא דר"ע ז"ל משמע שסובר דההיא דהוריות לענין קריאת התורה נמי אתנייא ועלה קאמר והאידנא נהוג וכו' ע"כ בקיצור מתוי"ט. ועיין עוד בב"י א"ח סימן קל"ה וכתוב בספר לבוש תכלת שם סי' קל"ה ואסמכוה נמי אקרא דכתיב ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי ופרכינן אטו אנא לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו ומשנינן אלא כהן ברישא וכדכתיב נמי גבי כהן וקדשתו לכל דבר שבקדושה לקרותו ראשון וכו' ואח"כ הלוי ואח"כ כל העם וכו' ומה שהוצרכו לומר מפני דרכי שלום כיון דאסמכוה אקרא היינו לומר שאפילו אם הכהן רוצה למחול על כבודו ולחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו אינו רשאי לעשות כן ע"כ: בפי' ר"ע ז"ל. ול"ש בשני ובחמשי בזמן הזה. אמר המלקט פי' בזמן הזה שכיחי רבים בבית הכנסת בשני ובתמשי כמו ביו"ט מה שא"כ באותו הזמן דבחול היו טרודין במלאכתם:
מערבין בבית ישן: וכו' ביד בפ' א' דהלכות ערובין סי' י"ו ובפ"ד דהלכות כלי המקדש סי' ב' ובטור א"ח סי' שס"ו ופי' מהר"י קולון ז"ל בשרש קי"ג דמשמע בגמרא דאפילו היכא שיש קצת טעם לשנות מקום העירוב אפילו הכי אין משנין מפני דרכי שלום מדפריך וכו' ע"ש ופי' בשבלי הלקט סוף סי' כ"ג הטעם שמניחין העירוב במת ישן כדי שלא יאמרו שהיו אוכלין אותו על כן הניחוהו במקום אחר ע"כ. וכן פירשו בתוס' בשם ר"ת ולשון הרמב"ם ז"ל לפי שיש להם בזה הנאה שהבית שמניחין בו העירוב אין צריך ליתן את הפת ולפיכך לא יושם לעולם אלא בזה הבית ע"כ. וצ"ע כיצד תתיישב לשון מסקנת הגמרא אליביה והרמב"ם ז"ל דבגמרא מסיק דמפני דרכי שלום דעירוב בבית ישן היינו משום חשדא ופי' רש"י ז"ל דהואיל והורגל העירוב בתוך אותו הבית אם באת לשנות את מקומו הנכנסין לאותו הבית ולא יראו שם את העירוב יחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב ע"כ ותוס' פירשו בשם ר"ת מה שכתבתי בשם שבלי הלקט כדכתיבנא ולהרמב"ם ז"ל נלע"ד לפי שר"ל דה"פ מערבין בבית ישן אפילו שהלך אותו הבעל הבית או מת מי שיבא לדור שם אפילו שאינו בנו אח"כ יכול לטעון הניחו העירוב בתוך ביתי כאשר בתחלה בהיות דר פה בעל הבית הראשון כדי לפטור עצמו מלתת חלק בעירוב כי מה נשתניתי וכי אני חשוד לגנוב פת של עירוב טפי מן הדר פה ראשונה וזהו מפני דרכי שלום דקתני ואפשר דגם רש"י ז"ל וכ"ש תוס' ז"ל דיודו לפירוש זה והיינו דקתני מערבין בבית ישן ולא קתני מערבין אצל בעל הבית ראשון ותימה שבקשתי וחפשתי ולא מצאתי מי שדבר בזה:
בור שהוא קרוב לאמה: אמת המים המביאה מים מן הנהר לשדות ורגילין לעשות בורות שאם תיבש האמה ימלאו מן הבור וישקו את השדות ומרגילין מי האמה לבור עד שיתמלא ותקנו חכמים שיתמלאו בורות שבשדות העליונות קודם וכשהוא ממלאו סוכר את האמה עד שיתמלאו רש"י ז"ל ותקנתא דרבנן היא אע"פ שאינו דין וביד ספ"ג דהל' שכנים ובטור ח"מ סי' ק"ע. והוא פי' שם מתניתין כדפירשה שמואל אליבא דרב דבאמה המהלכת על פי הבור מיירי מתני' פי' שהבור היה תפור שם מתחילה קודם שהעבירו שם האמה הא לאו הכי אע"פ שהוא קרוב לא היה מתמלא ראשון אמנם הרמב"ם ז"ל שם לא הביא אלא המשנה כפשטה וכן רב אלפס ז"ל וכתוב שם בהשגות אמר אברהם בגמרא הוא מעמיד אותה באמה המהלכת על פי בורו אבל הר"ב ז"ל לא כתב בזה ואפשר לפי שחזר הדין במסקנת הגמרא לכל דאלים גבר בבני הנהר הרוצה אחד מהם לסכור כדי שיחזור לו המים וישקה שדהו תחלה וחברו רוצה ג"כ להשקות תחילה לפיכך טוב הוא שנחוש לדרכי שלום ומי שקרוב לה הוא דאלים עכ"ל ז"ל בתוספת באור הענין קצת:
מצודות חיה: באותם שאין להם תוך אבל באותם שיש להם תוך כ"ע ל"פ דהוי גזל גמור דכיון דיש להם תוך קנה לו כליו. והגוזל דבורים של חברו. אמרינן בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ד) דאינם גזל אלא מדרבנן וביד פ"א דהל' זכיה ומתנה סי' ג' ובטור ח"מ סי' רע"ג. ומצאתי בהגהות שבסוף רב אלפס חלק ב' מצודות חיה ועוף וכו' אין בהן אלא מפני דרכי שלום ודוקא למי שאין אומנותו בכך אבל למי שאומנותו בכך צריך להרחיק דאמרינן מרחיקין ממצודת הדג כמלא ריצת הדג דאמר ליה חיותאי שקלת אבל בע"א ליכא אלא מפני דרכי שלום ע"כ: ואיתא בפרק קמא דב"מ דף י"ב ובפרק שבועת הדיינים (שבועות דף מ"א) ותוספות ריש פרק בן סורר וביד רפכ"ט דהלכות מכירה ובטור חשן משפט סי' רל"ה וסימן ע"ר:
ומצאתי מוגה: בבא דמציאת חש"ו קודם בבא דמצודות:
העני המנקף: בתוס' פ"ק דב"מ דף ט':
בראש הזית: של שכחה דאע"ג דהוו הפקר כיון דטרח להכילם הוו גזל מפני ד"ש ובגמרא תנא אם לקט ונתן ע"ג קרקע ביד הואיל ומטו לידיה גזל גמור הוא פי' אלא מתני' מיירי שלקט בשבט שהיה חובטן שלא באו לתוך ידו ופי' הר"ן ז"ל אם נטל ונתן ביד ה"ז גזל גמור פי' אע"פ שלא נתכוין לזכות דאי לא מאי קמ"ל פשיטא וכן הוא בירושלמי וביד פ' ששי דהלכות גזלה ואבדה סי' י"ב י"ג. ובטור ח"מ סי' רע"ג וסי' ש"ע ע"כ:
ר' יוסי אומר גזל גמור: ופי' הרמב"ם ז"ל ומה שאמר גזל גמור ר"ל גזל גמור מדרבנן וההפרש שיש באומרו גזל מפני דרכי שלום ובאמרו גזל גמור הוא שהגזל גמור יוצא בדיינים ויוסיף חומש ואע"פ שהוא מדרבנן לפי סברתו וגזל מדרכי שלום אין בו שום דבר מכל זה ע"כ:
אין ממחין: וכו' ביד בפ' עשירי דהל' עכו"ם סי' ה' ובפ"א דהלכות מתנות עניים סי' ט' ובפ"ז סי' ז' ובטור יורה דעה סי' קנ"א:
יכין
כהן קורא ראשון: אפילו כהן ע"ה קודם לת"ח ישראל:
מפני דרכי שלום: מדאורייתא יכול הכהן לכבד לאחר, רק מדרבנן שלא יתקוטטו עבור זה, לכן הוא עצמו קורא. מיהו כשהכהן עומד בפסוקי דזמרה, לא יקראוהו ביש כהן אחר. ובעומד בברכת ק"ש וכ"ש בק"ש עצמה, אפילו אין שם כהן אחר לא יקראוהו. וטוב שיצא מביה"כ. אבל בקראוהו, אפילו באמצע הפרק פוסק ועולה, מפני כבוד הצבור. אבל לא יקרא עם הש"ץ. מיהו בין גאולה לתפלה, או בת"צ והוא לא התענה אפילו קראוהו לא יעלה [כ"ז בא"ח קל"ה מג"א שם ורט"ז סי' תקס"ו. ולב"ח ולתלמידו עטרת זקנים בסי' קל"ה, אפילו לא התענה מותר לעלות]. ואבל תוך ז' לא יקראוהו אפילו אין שם כהן אחר. אבל בקראוהו, נ"ל דעולה, דהו"ל כרבים צריכים לו, דמותר האבל בד"ת [כ(שו"ע יו"ד, שפד)], ותו דאיכא נמי כבוד הצבור, דמותר בשאילת שלום [(שו"ע יו"ד, שפה)], וכ"ש דמותר בד"ת מה"ט [וזה דלא כהגאון מהר"י מליסא בסידור שלו, דפסק דאינו עולה]. ובאין כהן בביה"כ מותר לקרות ישראל במקום כהן, ולא יעלה לוי אחריו. ואם ירצו לקרות גם הלוי, יקראוהו קודם הישראל [א"ח קל"ה]:
מערבין: מניחין הפת של ערובי חצרות:
בבית ישן: שרגילין להניחו שם.
מפני דרכי שלום: דכשיראו בני אדם שאין שם עירוב, יחשדום שמטלטלין בלא עירוב, או יחשדו שבני בית הראשון גנבו הפת, ולכן לקחו משם העירוב:
בור שהוא קרוב לאמה: אמת המים:
מתמלא ראשון: ואח"כ ימלאו הרחוקים:
מפני דרכי שלום: אפילו אין להמצודה תוך שיקנה לבעל הכלי:
רבי יוסי אומר גזל גמור: מדרבנן יוצא בדיינין, משא"כ לת"ק:
עני המנקף: חותך ותולש זיתים:
בראש הזית: שכחה או פיאה:
מה שתחתיו: שנפל כשחתכו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת