משנה גיטין ה ז

רומז ונרמז - מה שהוא רומז או שאחרים רומזים לו ונתרצה, הכל קיים ^ל. רמיזה, בידיו ובראשו. קפיצה, עקימת שפתים, שנאמר (איוב ה) קפצה פיה. ואינו סימן ניכר כמו רמיזה:

במטלטלין - אם מכר מטלטלין. ואין הלכה כבן בתירה:

הפעוטות - הקטנים כבן ז' כבן ח' ^לב אם הוא חריף ^לג ויודע בטיב משא ומתן. או כבן ט' ובן י' אם אינו חריף כל כך:

מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין - ומתנתן מתנה. אחד מתנת בריא, ואחד מתנת שכיב מרע. אחד מתנה מרובה, ואחד מתנה מועטת:

רומז ונרמז. פי' הר"ב מה שהוא רומז או אחרים רומזים לו ונתרצה הכל קיים. ואע"פ שזה שנתרצה ג"כ הוא ברמיזה. וא"כ היינו רומז. לא קשיא דה"א כי נרמז מאחרים מה שנתרצה ברמיזה לא לסגי. דדלמא טעה במה שנרמז לו. קמ"ל. והאי נתרצה לא קא אלא אנרמז. דאילו ברומז מאי בעי טפי ומאי ריצוי שייך. ובפירש"י מה שהוא רומז קיים או כו' ונתרצה קיים:

במטלטלין. אבל בגטין ד"ה ברמיזה. כדתנן ברפי"ד דיבמות. ואיכא דאמרי כמחלוקת במטלטלין. כך מחלוקת בגטין. ואימא אף במטלטלין. גמ'. ומיהו הא דגטין כשנשא כשהוא חרש כדתנן התם כשם שכנס ברמיזה כו':

הפעוטות. פי' הר"ב כבן ז' כבן ח' ה"ג הרי"ף והרא"ש בדרב כהנא. ומ"ש הר"ב אם הוא חריף כו'. וזה העיון תלוי בדיין. הרמב"ם:

מקחן מקח כו'. וטעמא משום כדי חייו. דאי לאו זביניה זביני. לא מזבני ליה מזוני ולא זבני מיניה. גמ'. [ורש"י]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ל) (על הברטנורא) ואע"פ שזה שנתרצה ג"כ הוא ברמיזה וא"כ היינו רומז. לא קשיא דה"א כי נרמז מאחרים מה שנתרצה ברמיזה לא לסגי ד. דלמא טעה במה שנרמז לו קמ"ל. והאי נתרצה לא קאי אלא אנרמז דאלו ברומז מאי בעי טפי ומה רצוי שייך:

(לא) (על המשנה) במטלטלין. אבל בגטין ד"ה ברמיזה. כדתנן בריש פרק י"ד דיבמות ואיכא דאמרי כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין ואימא אף במטלטלין. גמרא. ומיהו הא דגטין כשנשא כשהוא חרש, כדתנן התם כשם שכנס ברמיזה כו':

(לב) (על הברטנורא) ה"ג הרי"ף בדרב כהנא:

(לג) (על הברטנורא) וזה העיון תלוי בדיין. הר"מ:

(לד) (על המשנה) מקח. וטעמא משום כדי חייו. גמרא. דאי לאו זביניה זבינא לא מזבני ליה מזוני ולא מזבני מיניה. רש"י: [לה] לפי שד"ת הוא מה שכהן קורא ראשון ומקראי יליף להו ואיכא דמילף מוקדשתו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

חרש רומז ונרמז: וכו' ביד רפב"ט דהל' מכיר' וסי' ו' ובפ"ה דהל' טוען ונטען סי' י"א י"ב ומתני' בחרש מעיקרו עיין בפ' מי שאחזו (גיטין דף ע"א:)

בן בתירא אומר קופץ ונקפץ במטלטלין: אינו כלום עד שיקבל בדבר ויהיה ברשותו ויתן ג"כ למי שהוא מוכר ולא הספיק לו הרמיזה בלבד הרמב"ם ז"ל. ולשונו דחוק לפי מה שאכתוב מסוגיית הגמרא ופי' בערוך רמיזה בעיניו ובידו קפיצה בפיו ורבינו עובדיה ז"ל תפס פי' רש"י ז"ל ועי' במ"ש בר"פ חרש. ובגמ' אמר רב נחמן מחלוקת במטלטלין אבל בגיטין ד"ה ברמיזה וכדתנן בפי"ד דיבמות כשם שכונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה ולא בקפיצה ובקרקעות לא בקפיצה ולא ברמיזה דהכא תקון רבנן משום כדי חייו דאי לאו זביניה זביני לא מזבני ליה אינשי מזוני ולא מזבני מיניה ואיכא דאמרי אמר רב נחמן כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגיטין ואף במטלטלין קאמר בן בתירא ובין ללשון ראשון בין ללשון שני מוכח מדברי רש"י ז"ל דבגמרא דמלת במטלטלין היא דברי בן בתירא:

הפעוטות: גמרא לפי גרסת הרי"ף והרא"ש ז"ל עד כמה מחוי רב יהודה לרב יצחק בריה כבר שית כבר שבע רב כהנא אמר כבר שבע כבר תמני במתניתא תנא כבר תשע כבר עשר ול"פ כל חד וחד לפום חורפיה ע"כ. ובנוסחאות שלנו אין שם מילתא דרב כהנא כלל ולשון הרמב"ם ז"ל והפעוטות הנערים הקטנים מבן שש ובן שבע אם היה להם חריפות או מבן ח' ובן ט' ובן עשר לפי שיעור חריפותם וזה הענין תלוי בדיין עכ"ל ז"ל. ואיתא בס"פ מציאת האשה ואמר רפרם התם לא שנו אלא שאין שם אפוטרופוס אבל יש שם אפוטרופוס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר ממאי מדקתני מתני' דהתם אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום ופריך ודילמא היכא דאיכא שליש שאני מפני שנשתלש לכך ופירשו לו מה יעשה בהם אבל אפוטרופוס אינו אלא לעשות צרכי יתומים לכל הצריך והרי אם מכרו אין זה שנוי מצות המת שאף האפוטרופוס ימכור לצורך מזונותיהם ומשני א"כ ליתני אבל בקטנה יעשה שליש מה שהושלש בידו כדקתני בגדולה מאי אין מעשי קטנה כלום ש"מ אפילו בעלמא כגון אפוטרופוס דדמי קצת לשליש אין מעשה קטנה כלום לפניו ע"כ. וכתב שם הר"ן ז"ל ומיהו משמע דדוקא קטנים אבל בגדול שיש לו אפוטרופוס כגון שמנהו אביו אפוטרופוס עליו עד שיהא בן עשרים מקחו מקח וממכרו ממכר ואם קדם הלוקח להוציא הנכסים מיד האפוטרופוס זכה ע"כ בקיצור. וכתב עוד הר"ן ז"ל בפרק התקבל ד' תקפ"ד דכשאמרו הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין דוקא בשמוחזק בהן הזוכה דכיון דברשותו של קטן מחזיק בהן תקנו בהן שיזכה משום כדי חייו אבל בהקנאה אחרת ליתיה כלל ולפיכך מי שנתחייב לקטן בין בשטר בין בקנין שאין אותו דבר תחת ידו אינו זוכה בו אלא א"כ זכהו ע"י אחר והיינו דאמרינן התם בפרק מי שמת דזכין לקטן משום דאיהו גופיה לאו בר זכייה הוא בדרכי ההקנאות ע"כ. ועיין עוד במה שכתבתי בשמו ז"ל שם פ' מי שמת סי' ז'. וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל הא דתנן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר פרישנא בגמרא טעמא משום כדי חייו והלכך אי איח ליה אפוטרופוס אין ממכרו ממכר וכדאמרינן בשלהי מציאת האשה אמר רפרם לא שנו אלא שאין שם אפוטרופא אבל יש שם אפוטרופא אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר וכתב רבינו האי גאון ז"ל בשער שלישי של ספר המקח בלא ימכור אלא לכדי חייו כדגרסינן עלה א"ר אבא ב"ר יעקב א"ר יוחנן משום כדי חייו ולפי דעתנו אנו רואין שאם יש שם ממון הרבה שינתן לו ממנו מקצת לסחורה במה שיתלמד מקח וממכר אע"פ שאין צריך לכדי חייו ולפי מראית עיני הדיין ע"כ. אבל הרמב"ן נר"ו כתב דכיון דתקון רבנן שיהא ממכרו ממכר לא פליג בין מוכר לכדי חייו למוכר יותר מכדי חייו דהא במתנתו אסיקנא דמתנתו מתנה בין מתנה מרובה בין מתנה מועטת ואע"פ שאינה משום כדי חייו כי היכי דליעבדו ליה מיליה משום דלא פלוג רבנן וה"נ משמע בשלהי מציאת האשה גמ' המשליש מעות לבתו ע"כ. והובא ג"כ כל זה בפסקי הרא"ש ז"ל ואיתא נמי בפ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ה) ובירושלמי פ' חלון ועיין ג"כ בנמוקי יוסף פ' שנים אוחזין דף הכתוב עליו ע"ג. וביד פ' שני דהל' גירושין סי' י"ז ובטור ח"מ סי' רל"ה. ונלע"ד דבמטלטלין גרסי' המ"ם בחירק בכל מקום שהוא שנוי אי קאי אעניינים המתטלטלין ואי קאי אגברי המטלטלין הענינים גרסי' המ"ם בשבא והוי מטלטלין דמתניתין ודדמי ליה כמו מיתטלטלין בתי"ו:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

חרש רומז: ביד או בראש:

ונרמז: מרמזין לו, ומה שנתרצה קיים. ודוקא בקדשה כשהוא חרש דכמו שכנסה ברמיזה כך מוציאה ברמיזה. אבל בקדשה כשהוא פקח ונתחרש, היינו שאינו שומע ואינו מדבר, אינו יכול לגרש כלל, אבל כשנשאה כשהוא פקח, ונשתתק שאינו יכול לדבר אבל שומע, וכ"ש כשנשאה כשהוא אלם אבל שומע, וכן הוא ג"כ בשעת גירושין, יכול לגרש ברמיזה אחר שיבדיקוהו ג"פ כלקמן רפ"ז [עי' (שו"ע אה"ע קכא, ה) וסעיף ו'], וכתיבה לא מהני, ולרמב"ם אם כתב מהני [עי' (שו"ע אה"ע קכ, ה) ו(שו"ע אה"ע קמב, ז):

קופץ: דאפילו עקימת שפתיו מהני.

ונקפץ במטלטלין: במכירת מטלטלין, אבל בגט ד"ה צריך רמיזה:

הפעוטות: קטן יותר מבן ו' שבדקוהו שיודע בטיב במו"מ.

וממכרן ממכר: ומתנתו קיימת בין מתנת בריא או שכ"מ:

במטלטלין: אבל בן י"ג שהביא ב' שערות, אף שאינו יודע בטיב מו"מ, מהני במטלטלין. אבל בקרקע, אף שלא ירשה, רק קנאה או קבלה במתנה, לא מהני הגדיל לחוד, עד שיודע נמי בטיב מו"מ. מיהו קרקעות שירש מאביו, צריך שיהיה בן כ' והביא ב' שערות ויודע בטיב מו"מ [(שו"ע חו"מ, רלה)]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי