משנה בבא קמא ז ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ז · משנה ג | >>
גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם ונמצאו זוממין – משלמין הכלז.
גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי שנים אחרים; אלו ואלו נמצאו זוממין – הראשונים משלמים תשלומי כפל, והאחרונים משלמין תשלומי שלושה.
נמצאו אחרונים זוממין – הוא משלם תשלומי כפל, והן משלמין תשלומי שלושה.
אחד מן האחרונים זומם – בטלה עדות שניה.
אחד מן הראשונים זומם – בטלה כל העדות; שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה.
גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם,
- וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶם,
- וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין,
- מְשַׁלְּמִין הַכֹּל.
- גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם,
- וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים,
- אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִמְצְאוּ זוֹמְמִין,
- הָרִאשׁוֹנִים מְשַׁלְּמִים תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל,
- וְהָאַחֲרוֹנִים מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה.
- נִמְצְאוּ אַחֲרוֹנִים זוֹמְמִין,
- הוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל,
- וְהֵן מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה.
- אֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים זוֹמֵם,
- בָּטְלָה עֵדוּת שְׁנִיָּה.
- אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים זוֹמֵם,
- בָּטְלָה כָּל הָעֵדוּת;
- שֶׁאִם אֵין גְּנֵבָה,
- אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה:
גנב - על פי שנים,
- וטבח ומכר - על פיהם,
- ונמצאו זוממין,
- משלמין לו - את הכל.
- ונמצאו זוממין,
- וטבח ומכר - על פיהם,
- גנב - על פי שנים,
- וטבח ומכר - על פי שנים אחרים,
- אלו ואלו - נמצאו זוממין,
- הראשונים - משלמין תשלומי כפל,
- והאחרונים - משלמין תשלומי שלשה.
- נמצאו האחרונים זוממין,
- הוא - משלם תשלומי כפל,
- והן - משלמין תשלומי שלשה.
- אחד מן האחרונים זומם - בטלה עדות שניה.
- אחד מן הראשונים זומם - בטלה כל העדות,
- שאם אין גניבה - אין טביחה, ואין מכירה.
- אלו ואלו - נמצאו זוממין,
- וטבח ומכר - על פי שנים אחרים,
הודיענו בזו ההלכה שהודאתו שמכר וטבח כמו עדות עד אחד עליו בזה. וכמו שהעדות האחד אם יבוא שני ויעיד נתקיימה העדות ויתחייב בתשלומי ארבעה וחמשה, וכמו כן כשהודה שטבח או מכר אם באו אחר כן עדים והעידו שטבח ומכר משלם, ולא נאמר מודה בקנס פטור, וכיון שהודה ואין שם עדים פטור, אלא כל זמן שיבואו עדים חייב. וזהו כשיכפור עיקר הגניבה קודם שיבואו עדי גניבה, ואחר שבאו עדי גניבה הודה בגניבה ומכירה וטביחה. אבל אם הודה בעיקר גניבה קודם שיבואו עדים – פטור מתשלומי ארבעה וחמשה, אפילו באו עדי טביחה ומכירה אחר כן:
האחרונים משלמים שלשה - לשור. וכגון שהוזמו אחרונים תחלה. דאי עידי גניבה הוזמו תחלה, בטלה לה עדות טביחה, דדילמא בעלים מכרוהו לו, וכי מתזמי אמאי משלמי:
בטלה עדות שניה - והוא משלם כפל משום עדות ראשונים. והן פטורין, דאין עדים משלמין ממון עד שיזומו שניהם:
בטלה כל העדות - והוא פטור והם פטורים. ואפילו חזרו והוזמו אחרונים אח"כ, אין משלמין, שהרי בטלה עדותן כבר והוכחשו, כיון דלא גנב לא טבח, ואהכי לא מחייבו ח אלא אעמנו הייתם שהוסרה גופה של עדות. וכל שכן אם הוזמו שנים הראשונים תחלה, שעדות שניה בטלה. אלא שבזמן שלא הוזמו אלא אחד, בטלו שניהם. אבל כשהוזמו שניהם, לא בטלה עדות ראשונה אלא משלמין כפל:
משלמין הכל ובגמרא מוקי לה כשהוזמו תחלה על הטביחה רש"י. וטעמא כדפירש הר"ב בסיפא:
בטלה כל העדות. כתב הר"ב ואפילו חזרו והוזמו וכו' דכיון דלא גנב לא טבח ואהכי לא מחייבו. וכן כתב רש"י כלומר אהכחשה לא מחייבו. וכן העתיק הכסף משנה פרק כ"א מהלכות עדות. ואע"ג דבלאו הכי ליכא חיובא דדלמא בעלים מכרוהו לו. כמ"ש הר"ב לעיל וכפירש רש"י שם. מכל מקום נפקא מינה היכא שהעידו עדים שלא נמכרה לו כגון שלא זזה ידם מידי הבעל מעת שבאת בהמה זו לידו:
(ז) (על המשנה) הכל. ה"נ כשהוזמו תחלה על הטביחה. רש"י:
(ח) (על הברטנורא) כלומר אהכחשה לא מחייבי. ואע"ג דבלא"ה ליכא חיובא דדלמא בעלים מכרוהו לו. מ"מ נפקא מינה היכא שהעידו עדים שלא נמכרה לו כגון שלא זזה ידם מידי הבעל מעת שבאת בהמה זו לידו:
משלמין לו את הכל: בגמ' מוקי לה כגון שהעידו בבת אחת על הגניבה ועל הטביחה או המכירה ואמרו ביום ראשון גנב ביום שני טבח או מכר דאי בשהעידו על הגניבה וחזרו והעידו על הטביחה כיון דקיימא לן כאביי דעד זומם למפרע הוא נפסל הני כיון דאיתזמו להו אגניבה איגלאי מילתא למפרע דכי אסהידו אטביחה פסולין הוי אמאי משלמין אטביחה אלא ודאי בשהעידו בבת אחת ואהזמה לא איכפת לן אם היתה בבת אחת או בזה אחר זה דהכחשה תחלת הזמה היא כרבא וכר' יוחנן. פי' הכחשה תחלת הזמה שאם באו שנים ואמרו הרג ושנים אומרים לא הרג ולבסוף באה כת אחת שלישית ואמרה עמני הייתם נהרגין דהכחשה תחלת הזמה היא אלא שלא נגמרה הכא נמי אפי' שהוזמו תחלה על הגניבה ואח"כ על הטביחה דהשתא בהזמת הגניבה הוכתשו מטביחה א"נ שהוזמו תחלה אטביחה ואח"כ אגניבה מאחר שהעידו בבת אחת בתוך כדי דבור אפ"ה משלמין דהכחשה תחלת הזמה היא. ולשון רש"י ז"ל ובגמ' מוקי לה כשהוזמו תחלה על הטביחה ע"כ וכן פי' רעז"ל גבי בבא דהאחרונים משלמין תשלומי שלשה. בסוף פי' רעז"ל אלא שבזמן שלא הוזמו אלא אחד בטלו שניהם ע"כ. אמר המלקט הוא פי' רש"י ז"ל ונראה שפירוש לפירושו הוא שכשלא היזם אלא אחד מן השנים הראשונים בטלו שנים האחרונים וגם שנים הראשונים בטלו לענין שלא ישלמו תשלומי כפל אבל כשהוזמו שנים הראשונים לא בטלה עדות ראשונה אלא משלמין כפל:
יכין
גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם ונמצאו זוממין משלמין הכל: מיירי בהוזם תחילה עדי טביחה, דבהוזמו תחלה עדי גניבה, כבר בטלה עדות טביחה, דדלמא בעלים מכרוהו לו, או התכוון להזיקו וכי מתזמי אח"כ אמאי ישלמו הרי לא חייבוהו כלום, דאע"ג דכשיבואו עדים אח"כ שאותה בהמה שיראוה השתא טבוחה ראו הם שגנבה, עכ"פ כיון שכשהעידו המוזמין על הטביחה, עדיין לא היה עדות על הגניבה, הרי לא חייבוהו הם כלל על הטביחה, ולפ"ז אם היו ב' כתות עדים, והעידו כת א' תחלה על הטביחה, ואח"כ העידו כת ב' שזה הנטבח ראו כגנבו, פטורים כת ראשונה שהוזמו מג' וד', וגם כת שנייה כשהוזמו אינן משלמין רק כפל, דהרי לא העידו שטבחו הוא בעצמו:
בטל העדות שניה: וישלם הוא כפל והן פטורים, עד שיוזמו שניהם יחדו:
שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה: והוא והן פטורים, אפילו אח"כ הוזמו גם האחרונים, אמרינן כלעיל סי' י"ב. וכ"ש כשהוזמו ב' הראשוני' תחלה דפטורים האחרונים רק דבכה"ג הראשונים חייבים כפל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רבינו חננאל |
הרשב"א |
תוספות רי"ד |
מאירי |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש