משנה עבודה זרה ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק ג · משנה ד | >>
שאל פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, אמר לו, כתוב בתורתכם, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי.
אמר לו, אין משיבין במרחץ.
וכשיצא ח אמר לו, אני לא באתי בגבולה, היא באת בגבוליט. אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי, אלא אומרים, נעשה אפרודיטי נוי למרחץ.
דבר אחר, אם נותנין לך ממון הרבה, אי אתה נכנס לעבודה זרה שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה, וזו עומדת על פי הביב וכל העם משתינין לפניה.
לא נאמר, אלא אלהיהם. את שנוהג בו משום אלוה, אסור. ואת שאינו נוהג בו משום אלוה, מותר.
שָׁאַל פֶּרוֹקְלוֹס בֶּן פִּלוֹסֹפוֹס אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּעַכּוֹ,
- שֶׁהָיָה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטִי.
- אָמַר לוֹ,
- כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם (דברים יג, יח):
- "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם".
- מִפְּנֵי מָה אַתָּה רוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטִי?
- כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם (דברים יג, יח):
- אָמַר לוֹ:
- אֵין מְשִׁיבִין בַּמֶּרְחָץ;
- וּכְשֶׁיָּצָא, אָמַר לוֹ:
- אֲנִי לֹא בָּאתִי בִּגְבוּלָהּ,
- הִיא בָּאת בִּגְבוּלִי.
- אֵין אוֹמְרִים:
- נַעֲשֶׂה מֶרְחָץ לְאַפְרוֹדִיטִי נוֹי,
- אֶלָּא אוֹמְרִים:
- נַעֲשָׂה אַפְרוֹדִיטִי נוֹי לַמֶּרְחָץ.
- אֲנִי לֹא בָּאתִי בִּגְבוּלָהּ,
- דָּבָר אַחֵר:
- אִם נוֹתְנִין לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה,
- אִי אַתָּה נִכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלְּךָ עָרֹם,
- וּבַעַל קֶרִי, וּמַשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ;
- וְזוֹ עוֹמֶדֶת עַל פִּי הַבִּיב,
- וְכָל הָעָם מַשְׁתִּינִין לְפָנֶיהָ.
- לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'אֱלֹהֵיהֶם':
- אֵת שֶׁנּוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ, אָסוּר;
- וְאֵת שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ מִשּׁוּם אֱלוֹהַּ, מֻתָּר:
שאל פרקלוס בן פלוסלוס,
- את רבן גמליאל - בעכו,
- שהיה רוחץ - במרחץ של אפרוטידי.
- אמר לו: כתוב בתורתכם - "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" (דברים יג יח),
- מפני מה - אתה רוחץ במרחץ של אפרוטידי?
- אמר לו: אין משיבין במרחץ.
- כשיצא, אמר לו:
- אני - לא באתי בגבולה,
- היא - באה בגבולי,
- אין אומרין, נעשה מרחץ - נואי לאפרוטידי,
- אלא, נעשית היא אפרוטידי - נואי למרחץ.
- דבר אחר -
- אם נותנין לך ממון הרבה,
- אתה נכנס לבית עבודה זרה שלך ערום, ובעל קרי - ומשתין בפניה,
- וזו, עומדת על הביב - וכל העם משתינין בפניה,
- לא נאמר, אלא - "אלוהיהם" (דברים ז כה דברים יב ב-ג),
- את שהוא נוהג בו משום אלוה - אסור,
- ואת שאינו נוהג בו מנהג אלוה - מותר.
- אם נותנין לך ממון הרבה,
אפרודיטי - שם הכוכב הנקרא נוגה. וכן כתוב שם נוגה, הנקרא בערבי "אל זהרא", בספרי הצלמים הנקראים בערבי טלאסיס, אפרודיטי. והיה באותו המרחץ צורת נוגה.
וזה שאמר לו אין משיבין במרחץ - אמנם אמר לו זה אחר צאתו מן המרחץ, והתנצל לו לפי ששתק ולא השיב לו על שאלתו, ואמר לו מה שמנעני מלהשיבך דבר לפי שאין משיבין בבית המרחץ:
אפרודטי - צורת כוכב נוגה. כך פירש הרמב"ם ז"ל:
אין משיבין - דבר תורה במרחץ, לפי שאדם עומד שם ערום:
היא באתה בגבולי - שהמרחץ קדם לה, והמרחץ נעשה לכל הבא לרחוץ. ועוד תשובה אחרת, אין אומרין נעשה מרחץ נוי לאפרודטי, דמרחץ לאו דבר של נוי הוא, אלא נעשה אפרודטי נוי למרחץ, שאפרודטי משמש למרחץ, הוא טפל והיא עיקר:
ביב - חריץ עשוי בקרקע להוציא שופכים לרשות החבים:
פרוקלוס. מין גוי היה. רש"י:
אמר לו אין משיבין במרחץ וכשיצא א"ל וכו'. ובירושלמי גרסינן כשיצא. וכן נראה. לפי שבגמרא אמרו דלא השיבו כלל במרחץ לפי שאסור להרהר בדברי תורה במרחץ אלא כשיצא השיבו שאין משיבין במרחץ כלומר שלא הייתי יכול להשיבך עד עכשיו שיצאתי ואי גרסינן כשיצא נוכל לתרוצי דה"ק א"ל אין משיבין במרחץ כשיצא. וכ"כ הר"ן והתוס'. ומיהו כתבו עוד דג' בתים יש במרחץ. ובפנימי שבני אדם עומדים שם ערומים ולא לבושים אפילו הרהור אסור ואין משיבין בה כלל. אבל באמצעי' שבני אדם עומדים שם ערומים ולבושים. הרהור מותר בה. ולהשיב בדבר אסור ומותר. ג"כ מותר בה. שכל שאינו אומר עיקר טעמו של דבר אינו אלא כהרהור. ובבית זה האמצעי הוא שא"ל אין משיבין במרחץ. וכשיצא מבית האמצעי לבית החיצון. אמר ליה עיקר טעמו של דבר דהיינו אני לא באתי בגבולה ע"כ. ולפי זה גירסת וכשיצא אתי שפיר. ומ"מ נראה דגרסתם היתה כשיצא בלא וי"ו:
היא באתה בגבולי. דאי לאו הכי שלא בטובת ר"ג כבטובת אחרים דמי. שהיה אדם חשוב וטובה היא להם כשהוא נהנה מהן. ותנן [פ"ד משנה ג'] ע"ז שהיה לה גינה ומרחץ וכו' אין נהנין מהן בטובה. גמרא:
ובעל קרי. כי ההיא דאמרינן בפ"ב דחגיגה דף ט"ו שמא באמבטי עיברה. ופירש"י כלי שרוחצין בו כל הגוף וי"ל שהטיח אדם שם שכבת זרע וכו':
ומשתין בפניה. דכיון שאין עבודתה בכך. לא דמי לבעל פעור דמיחייב אפילו נתכוין לבזותה. כמ"ש בפרק ז' דסנהדרין משנה ו'. [משמא ד] גמ'. ועיין [מ"ש] בפרק דלקמן משנה ה':
(ח) (על המשנה) וכשיצא. בירושלמי גרס כשיצא. וכן נראה. לפי שבגמרא אמרו לא השיבו כלל במרחץ, לפי שאסור להרהר בדברי תורה במרחץ, אלא כשיצא השיבו שאין משיבין כו', כלומר שלא הייתי יכול להשיבך במרחץ לפי שאסור להרהר בר"ת. ואי גרסינן כשיצא יש לפרש דהכי קאמר, א"ל אין משיבין במרחץ כשיצא. ועוד יש לומר בבית האמצעי היה דמותר לומר אסור ומותר בלא טעם הדבר. תוס' ועתוי"ט:
(ט) (על המשנה) בגבולי. דאל"ה שלא בטובת רבן גמליאל כבטובת אחרים דמי, שהיה אדם חשוב וטובה היא להם כשהוא נהנה מהן, ותנן בפ"ד מ"ג ע"ז שהיה לה גינה ומרחץ כו' אין נהנין מהן בטובה. גמרא:
בן פלוספוס: כתבו תוס' ז"ל בפ' כ"כ דף קי"ו פלוספא מין כדפירש בקונטרוס ור"י שמע דבלשון יון פלוסבוס הוא דוד החכמה ואית דגרסי פילא סבא והוא לשון לצון ושחוק כדאמרינן באיכה רבתי דפלי ביהודאי פירש ששחק ונתלוצץ ע"כ. ומשמע דדבריהם שייכי גם למתניתין דהכא:
א"ל אין משיבין במרחץ כשיצא וכו': הרמב"ם ז"ל פי' דכשיצא התנצל לו ואמר מה שמנעני מלהשיבך עד עתה הוא לפי שאין משיבין במרחץ וכן פירש רשב"ם ז"ל וגם הר"ן ז"ל ללשון הגמרא דמשני תנא כשיצא אמר לו אין משיבין במרחץ. ור"י בעל התוס' פירש דהגמון שאל לר"ג בבית הפנימי דאין שם אפילו שאלת שלום ושם לא השיבו כלום וכשיצא מבית הפנימי לאמצעי השיבו אין משיבין במרחץ ומפני דרכי שלום השיבו כן מפני איבת אותו הגמון דהוי כמו שאלת שלום וכשיצא לבית החיצון השיבו תשובה דמשנתנו דאף דברי תורה מותרים שם וזהו לפי הגרסא דקתני במתניתין וכשיצא השיבו וא"ל אני לא באתי וכו' ובזה ניחא מה שהקשה הר"ר אלחנן דבמתניתין קתני וכשיצא השיבו. אבל בברייתא קתני לכשיצא א"ל אין משיבין דמשמע דכשיצא לא אמר לו דבר אלא אין משיבין וכפי פי' ר"י לא קשיא ברייתא אמתניתין. וכתב הר"ן ז"ל על פירוש זה דלפירוש זה למדנו דכל מקום שמותר להרהר כגון בבית האמצעי שמקצת בני אדם עומדי' לבושים ומקצתם ערומים מותר להשיב על דברי תורה אסור או מותר דלא הוי רק כמו הרהור ובלבד שלא ישיב עיקר הטעם ע"כ. ונלע"ד דאע"ג דקיימא לן דאפרושי מאיסורא מותר אפילו בלשון הקודש ובענייני קדש כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג דהלכות ק"ש והביאו מהרי"ק ז"ל שם בא"ת סי' פ"ה הכא אסור להשיב משום דבעו"ג לא שייך אפרושי מאיסורא כך נלע"ד. ירושלמי מה אנן קיימין אם בששאלו בהלכות המרחץ היה לו להשיב ואם בשלא שאלו בהלכות המרחץ לא היה לו להשיב דמר רבי יעקב בר אידי בשם ר' יהושע בן לוי שואלין הלכות המרחץ בבית המרחץ הלכות בית הכסא בבית הכסא כהדא ר"ש בן אלעזר עאל מיסחי בב"ה א"ל מה שנדוח א"ל אסור מהו שנקנח א"ל אסור לא כן שמואל שאל לרב מהו לענות אמן במקום מטונף א"ל אסור ואסור דאמרית לך אסור אשכח תני שואלין הלכות המרחץ בבית המרחץ הלכות בית הכסא בבית הכסא א"ר יודן אביו דר' מתניה מהלכות המרחץ שאלו אלא שאין דרך לענות במרחץ א"ר שמואל בר אבדימי מהלכות מרחץ שאלו אלא שהבל המרחץ רע לשנים ע"כ:
אין אומרים נעשה מרחץ: נראה שיותר נכון לגרוס נֶעֶשָׁה מרחץ הנון והעין בנקודת סגול והשין בנקודת קמץ מלגרוס הנין והעין בנקודת קמץ והשין בנקודת סגול. עיין בגמ' בתוס' ד"ה וכי נעשה. ויש להסתפק אם הרי"ף ז"ל היה גורס בנוסח המשנה ועוד אין אומרים נעשה וכו' או שמא פירוש בעלמא הוא שפירש על המשנה וכמו שהוא ג"כ בפירוש רש"י ז"ל. ומ"מ ראיתי מאן דגריס ליה. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל אין אומרים נעשה מרחץ נואי לאפרודיטי אבל נעשית היא אפרודיטי נואי למרחץ וכתב כן מצאתי ונ"ל דהיינו נוי ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל גרסינן בגמרא א"ר חמא ב"ר יוסף א"ר הושעיא תשובה גנובה השיבהו ר"ג לאותו הגמון ואסיקנא דגנובה מהכא כלומר שלא רצה לגלות לו כל מה שמותר לו וגנב ממנו הדבר דקאמר לו אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ וכי אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי מאי הוי והתניא האומר בית זה לע"ז כיס זה לע"ז לא אמר כלום שאין הקדש לע"ז כלומר באמירה עד שיקריבנה לפניה בתקרובתן ודחי ואני אומר אינה גנובה כלומר ר' חמא הוא דקאמר הכי דנהי דאיתסורא לא מיתסרא נוי מיהא איכא כלומר דאי הוי רחיצה נוי לע"ז אסור לנו לייפות ע"ז אע"ג דאיתסורי לא מיתסר מרחץ בהנאה עכ"ל ז"ל:
יכין
שאל פרוקלוס בן פלוספוס: נכרי היה. ואפשר דמדהיה פרוקלס פילוזוף, לכן נקרא בן פילוזוכוס, על שם התאר שלו, כמו בן הבקר:
את רבן גמליאל בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי: כך שמה של הע"ז ההיא בלשון יון, שפירושו אשת הזימה שאמרו שממונה להצליח בנישואין. והיא הצורה של עובדי נוגה שנקרא ג"כ [פענוס] [ועי' תשובת חו"י ד"ה ע"ב דבכל כה"ג ליכא השתא משום לא ישמע על פיך, כמ"ש לעיל. ונ"ל ראיה לדבריו מסוף משנתינו שאין נוהג ביה מנהג אלדי מותר]. והעמידוהו שם לקישוט המרחץ ומותר לרחוץ בה בלי החזקת טובה [כפ"ד מ"ג]:
אמר לו אין משיבין במרחץ: דברי תורה, משום דעומדין שם ערומים [ואף דגם זהו דין תורה שאסור לאומרו במרחץ אפילו בלשון חול [כא"ח פ"ה ב']. אמרינן בש"ס, דהוא שאלו בחדר הפנימי שבמרחץ, ששם אסור להשיב כלל בד"ת, וכשיצא לחדר האמצעי, דשם מותר בשאילת שלום, וה"נ משום איבת ההגמון, היה שם מותר להשיבו אין משיבין במרחץ [ול"מ נ"ל דמש"ה נמי לא א"ל אסור להשיב במרחץ, דזהו וודאי ד"ת, אבל אין משיבין וכו' ר"ל אין נוהגין כך, או אינו מהראוי. אמנם כשיצא לגמרי א"ל התשובה דלקמן [עי' תוס']. ואף דהיה יכול לומר לו, אח"כ אשיבך, דזה מותר אפילו בפנימי. ולא היה צריך אח"כ לומר באמצעי אין משיבין במרחץ. אפשר שגם בזה איכא למיחש לאיבה ביני ביני, כשלא ידע עדיין למה אינו משיבו. או נ"ל דלהכי לא השיבו כן שלא יחשוב שרוצה להתיישב מה ישיב, דהרי לא ידע ההגמון הטעם למה לא ישיבנו מיד ויתמה עליו איך רחץ תחילה מבלי שידע התירוץ להקושיא]:
היא באתה בגבולי: שהמרחץ קדם להצורה:
אין אומרים נעשה מרחץ לאפרודיטי: דמרחץ אינו נוי לה, וכלקמן:
אלא אומרים נעשה אפרודיטי נוי למרחץ: נמצא שהמרחץ עיקר והיא טפילה ונמצא שאין המרחץ תשמישי הע"ז כמו שחשבת אלא דמי טפי לדמות חמה ולבנה שעל המבוזין שמותרין כלעיל מ"ג:
וזו עומדת על פי הביב: [רעננע] שהשופכין מקלחין בו מהמרחץ לחוץ:
וכל העם משתינין לפניה: והרי אין זו עבודתה כפעור ונתבטלה בזה [כפ"ד מ"ה]:
ואת שאינו נוהג בו משום אלוה מותר: והכי קיי"ל [י"ד קמ"ב י"ד]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת