משנה עבודה זרה ב
עבודה זרה פרק ב', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נזיקין • מסכת עבודה זרה • פרק שני ("אין מעמידין") • >>
פרקי מסכת עבודה זרה: א ב ג ד ה
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים, מפני שחשודין על הרביעה.
ולא תתיחד אשה עמהן, מפני שחשודין על העריות.
ולא יתיחד אדם עמהן, מפני שחשודין על שפיכות דמים.
בת ישראל לא תילד את הנכרית, מפני שמילדת בן לעבודה זרה.
אבל נכרית, מילדת בת ישראל.
בת ישראל לא תניק בנה של נכרית.
אבל נכרית מניקה בנה של ישראלית ברשותה.
מתרפאין מהן רפוי ממון, אבל לא רפוי נפשות.
ואין מסתפרין מהן בכל מקום, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, ברשות הרבים מותר, אבל לא בינו לבינו.
אלו דברים של גוים אסורין ואיסורן איסור הנאה:
היין, והחומץ של גוים שהיה מתחלתו יין, וחרס הדרייני, ועורות לבובין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, בזמן שהקרע שלו עגול, אסור. משוך, מותר.
בשר הנכנס לעבודה זרה, מותר.
והיוצא, אסור, מפני שהוא כזבחי מתים, דברי רבי עקיבא.
ההולכין לתרפות, אסור לשאת ולתת עמהם.
והבאין, מותרין.
נודות הגוים וקנקניהן ויין של ישראל כנוס בהן, אסורין ואיסורן איסור הנאה, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, אין איסורן איסור הנאה.
החרצנים והזגין של גוים, אסורין ואיסורן איסור הנאה, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, לחין, אסורין. יבשין, מותרין.
המוריס וגבינות בית אונייקי של גוים, אסורין [ ואיסורן ] איסור הנאה, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, אין איסורן איסור הנאה.
אמר רבי יהודה, שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך.
אמר לו, מפני מה אסרו גבינות של גוים.
אמר לו, מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבלה.
אמר לו, והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבלה ואמרו כהן שדעתו יפה שורפה חיה ולא הודו לו, אבל אמרו אין נהנין ולא מועלין.
[ חזר ] אמר לו, מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודה זרה.
אמר לו, אם כן, למה לא אסרוה בהנאה.
השיאו לדבר אחר, אמר לו, ישמעאל אחי, היאך אתה קורא (שיר השירים א) כי טובים דודיך מיין, או כי טובים דודייך.
אמר לו, כי טובים דודייך.
אמר לו, אין הדבר כן, שהרי חבירו מלמד עליו, לריח שמניך טובים.
אלו דברים של גוים אסורין ואין איסורן איסור הנאה, חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, והפת, והשמן שלהן.
רבי ובית דינו התירו בשמן.
ושלקות, וכבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ, וטרית טרופה, וציר שאין בה דגה [ כלבית שוטטת בו ], והחילק, וקרט של חלתית, ומלח סלקונטית, הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה.
אלו מותרין באכילה:
חלב שחלבו גוי וישראל רואהו. והדבש.
והדבדניות אף על פי שמנטפין, אין בהם משום הכשר משקה.
וכבשין שאין דרכן לתת לתוכן יין וחומץ, וטרית שאינה טרופה, וציר שיש בה דגה, ועלה של חלתית, וזיתים גלוסקאות המגולגלין.
רבי יוסי אומר, השלוחין, אסורין.
החגבים הבאים מן הסלולה, אסורין.
מן ההפתק, מותרין.
וכן לתרומה.
אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפֻנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם,
- מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָרְבִיעָה.
- וְלֹא תִּתְיַחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן,
- מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת.
- וְלֹא יִתְיַחֵד אָדָם עִמָּהֶן,
- מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים.
- בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תְּיַלֵּד אֶת הַנָּכְרִית,
- מִפְּנֵי שֶׁמְּיַלֶּדֶת בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה;
- אֲבָל נָכְרִית מְיַלֶּדֶת בַּת יִשְׂרָאֵל.
- בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תָּנִיק בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית;
- אֲבָל נָכְרִית מְנִיקָה בְּנָהּ שֶׁל יִשְׂרְאֵלִית בִּרְשׁוּתָהּ:
מִתְרַפְּאִין מֵהֶן רִפּוּי מָמוֹן,
- אֲבָל לֹא רִפּוּי נְפָשׁוֹת.
- וְאֵין מִסְתַּפְּרִין מֵהֶן בְּכָל מָקוֹם,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מֻתָּר,
- אֲבָל לֹא בֵּינוֹ לְבֵינוֹ:
אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה:
- הַיַּיִן,
- וְהַחֹמֶץ שֶׁל גּוֹיִם שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן,
- וְחֶרֶס הַדְרִיָּנִי,
- וְעוֹרוֹת לְבוּבִין.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- בִּזְמַן שֶׁהַקֶּרַע שֶׁלּוֹ עָגֹל, אָסוּר;
- מָשׁוּךְ, מֻתָּר.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- בָּשָׂר הַנִּכְנָס לַעֲבוֹדָה זָרָה, מֻתָּר;
- וְהַיּוֹצֵא, אָסוּר,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּזִבְחֵי מֵתִים,
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
- הַהוֹלְכִין לַתַּרְפּוּת,
- אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם;
- וְהַבָּאִין, מֻתָּרִין:
נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶן,
- וְיַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּנוּס בָּהֶן,
- אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה.
- הַחַרְצַנִּים וְהַזָּגִין שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין,
- וִאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- לַחִין, אֲסוּרִין;
- יְבֵשִׁין, מֻתָּרִין.
- וִאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה,
- הַמֻּרְיָס וגְבִינוֹת בֵּית אֻנְיָקִי שֶׁל גּוֹיִם,
- אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה:
- אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה,
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- שָׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,
- כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ;
- אָמַר לוֹ:
- מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ גְּבִינוֹת שֶׁל גּוֹיִם?
- אָמַר לוֹ:
- מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵבָה שֶׁל נְבֵלָה.
- אָמַר לוֹ:
- וַהֲלֹא קֵבַת עוֹלָה חֲמוּרָה מִקֵּבַת נְבֵלָה,
- וְאָמְרוּ:
- כֹּהֵן שֶׁדַּעְתּוֹ יָפָה – שׂוֹרְפָהּ חַיָּה,
- וְלֹא מוֹעֲלִין.
- חָזַר וְאָמַר לוֹ:
- מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵבַת עֶגְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה.
- אָמַר לוֹ:
- אִם כֵּן, לָמָּה לֹא אֲסָרוּהָ בַּהֲנָאָה?
- הִשִּׂיאוֹ לְדָבָר אַחֵר.
- אָמַר לוֹ:
- יִשְׁמָעֵאל אָחִי,
- הֵיאָךְ אַתָּה קוֹרֵא:
- "כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן" (שיר השירים א, ב),
- אוֹ "כִּי טוֹבִים דּוֹדַיִךְ"?
- אָמַר לוֹ:
- כִּי טוֹבִים דּוֹדַיִךְ.
- אָמַר לוֹ:
- אָמַר לוֹ:
- אֵין הַדָּבָר כֵּן,
- שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ מְלַמֵּד עָלָיו:
- "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים":
אֵלּו דְּבָרִים שֶׁל גּוֹיִם,
- אֲסוּרִין, וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה:
- חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גּוֹי וְאֵין יִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ,
- וְהַפַּת וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהֶן.
- רַבִּי וּבֵית דִּינוֹ הִתִּירוּ בְּשֶׁמֶן.
- וְהַפַּת וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלָּהֶן.
- וּשְׁלָקוֹת וּכְבָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וְחֹמֶץ,
- וְטָרִית טְרוּפָה,
- וְצִיר שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָה כִּלְבִּית שׁוֹטֶטֶת בּוֹ,
- וְהַחִילָק,
- וְקֹרֶט שֶׁל חִלְתִּית,
- וּמֶלַח סַלְקוֹנְטִית.
- הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין,
- וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה:
אֵלּו מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה:
- חָלָב שֶׁחֲלָבוֹ גּוֹי וְיִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ,
- וְהַדְּבָשׁ.
- וְהַדַּבְדָּנִיּוֹת,
- אַף עַל פִּי שֶׁמְּנַטְּפִין,
- אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם הֶכְשֵׁר מַשְׁקֶה.
- אַף עַל פִּי שֶׁמְּנַטְּפִין,
- וּכְבָשִׁין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וְחֹמֶץ,
- וְטָרִית שֶׁאֵינָהּ טְרוּפָה,
- וְצִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דָּגָה,
- וְעָלֶה שֶׁל חִלְתִּית,
- וְזֵיתִים גְּלֻסְקָאוֹת הַמְּגֻלְגָּלִין.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- הַשְּׁלוּחִין, אֲסוּרִין.
- הַחֲגָבִים הַבָּאִים מִן הַסַּלּוּלָה, אֲסוּרִין;
- מִן הַהֶפְתֵּק, מֻתָּרִין.
- וְכֵן לִתְרוּמָה:
נוסח הרמב"ם
(א) אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים -
- מפני שהן חשודין על הרביעה.
- ולא תתייחד אישה עמהן -
- מפני שהן חשודין על העריות.
- ולא יתייחד אדם עמהן -
- מפני שהן חשודין על שפיכת דמים.
- בת ישראל - לא תילד את הנוכרית,
- אבל הנוכרית - מילדת את בת ישראל.
- בת ישראל - לא תניק בנה של נוכרית,
- אבל הנוכרית - מיניקת את בנה של ישראלית ברשותה.
(ב) מתרפין מהן - ריפוי ממון,
- אבל לא - ריפוי נפשות.
- ואין מסתפרין מהן - בכל מקום,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין:
- ברשות הרבים - מותר,
- אבל לא - בינו לבינו.
(ג) אלו דברים של גוים אסורין, ואיסורן איסור הניה -
- היין, והחומץ של גוים שהיה מתחילתו יין,
- וחרס אדריאני, ועורות לבובין.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- בזמן שהקרע שלו עגול - אסור,
- ומשוך - מותר.
- בשר הנכנס לבית עבודה זרה - מותר,
- והיוצא - אסור, מפני שהוא כזבחי מתים,
- דברי רבי עקיבה.
- והיוצא - אסור, מפני שהוא כזבחי מתים,
- ההולכין בתרפות - אסור מלשאת ומלתת עמהן,
- והבאין - מותרין.
(ד) נאדות הגוים וקנקניהם, ויין ישראל כנוס בהן - אסורין,
- ואיסורן איסור הניה - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: אין איסורן איסור הניה.
- החרצנין, והזוגין של גוים - אסורין,
- ואיסורן איסור הניה - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין:
- הלחים - אסורין,
- והיבשים - מותרין.
- המורייס וגבינת בית אוניאקי של גוים - אסורין,
- ואיסורן איסור הניה - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: אין איסורן איסור הניה.
(ה) אמר רבי יהודה:
- שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע,
- כשהיו מהלכין בדרך,
- מפני מה אסרו את גבינת הגוים.
- אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבת נבילה.
- אמר לו: והלוא קיבת העולה - חמורה מקיבת הנבילה,
- ואמרו: כל כוהן שדעתו יפה, שורפה חיה - ולא הודו לו,
- אלא אמרו: לא נהנין, ולא מועלין.
- אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבת עבודה זרה.
- אמר לו: אם כן, למה לא אסרוה בהניה?
- והשיאו לדבר אחר -
- אמר לו: ישמעאל אחי,
- היאך אתה קורא "כי טובים דודיך מיין" (שיר השירים א ב),
- או "כי טובים דודייך מיין"?
- אמר לו: כי טובים דודייך מיין.
- אמר לו: אין הדבר כן,
- שהרי חברו מלמד עליו - "לריח שמניך טובים" (שיר השירים א ג).
- אמר לו: ישמעאל אחי,
(ו) אלו דברים של גוים אסורין, ואין איסורן איסור הניה -
- חלב שחלבו גוי - ואין ישראל רואהו,
- הפת והשמן שלהן,
- ושלקות.
- רבי ובית דינו - התירו בשמן.
- כבשים - שדרכן לתת בהן יין וחומץ,
- וטרית טרופה,
- וציר - שאין בו דגה,
- והחליק, וקורט של חלתית, ומלח סלקונטית -
- הרי אלו אסורין, ואין איסורן איסור הניה.
(ז) אלו מותרין באכילה -
- חלב שחלבו גוי - וישראל רואהו,
- והדבש,
- והדבדבניות -
- אף על פי שהן מנטפות - אין בהן משום הכשר משקה,
- וכבשין - שאין דרכן לתת בהן יין וחומץ,
- וטרית - שאינה טרופה,
- וציר - שיש בה דגה,
- ועלה של חלתית,
- וזיתי גלוסקה מגולגלין.
- רבי יוסי אומר: השלוחין - אסורין.
- חגבים -
- מן הסלילה - אסורין,
- מן האופתק - מותרין.
- וכן בתרומה.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה עבודה זרה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב