לדלג לתוכן

משנה כלים כב ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כב · משנה ב | >>

השולחן שניטלה אחת מרגליוג, טהור.

ניטלה שניה, טהור.

ניטלה השלישית, טמא כשיחשוב עליו.

רבי יוסי אומר, אין צריך מחשבה.

וכן הדולפקי.

הַשֻּׁלְחָן שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלָיו,

טָהוֹר.
נִטְּלָה שְׁנִיָּה,
טָהוֹר.
נִטְּלָה הַשְּׁלִישִׁית,
טָמֵא כְּשֶׁיַּחֲשֹׁב עָלָיו.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,
אֵין צָרִיךְ מַחֲשָׁבָה.
וְכֵן הַדְּלֻפְקִי:

השולחן -

שניטלה אחת מרגליו - טהור.
ניטלה השניה - טהור.
ניטלה השלישית - טמא כשיחשב עליו.
רבי יוסי אומר: אינו צריך מחשבה.
וכן הדולפקי.

אמר כי כאשר הוסר מהשלחן אחד מן השלוש רגלים אשר לו, הנה הוא אינו ראוי לאכול עליו.

ואם נטלו כולן הנה ראוי לאכול עליו כמו טבלא כשחישב עליו, והוא יקבל טומאה.

ורבי יהודה אומר, שלא תצטרך למחשבה, כל זמן שתכשר לאכול עליו הנה הוא יקבל טומאה.

וכן הדין בדלפקי.

ואין הלכה כרבי יוסי:

כשניטלו כל רגלי השולחן חזי לטבלא אבל נשתייר מהם אחד או שנים לא חזי למידי וכן דלופקי נמי דינו כדין שולחן:

ניטלה אחת מרגליו טהור - דלא חזי לשלחן, שהרי אינו ראוי לאכול עליו:

ניטלה שלישית טמא - שראוי לאכול עליו כמו על גבי טבלא. והוא שיחשוב לאכול עליו:

אינו צריך מחשבה - דכיון שראוי לאכול עליו הרי הוא מקבל טומאה:

וכן הדלופקי - דינו כדין השלחן, וכשם שנחלקו בשלחן כך נחלקו בדלופקי. ואין הלכה כר' יוסי:

שניטלה אחת מרגליו. מן הג' רגלים אשר לו. הרמב"ם. וכן בפירוש הר"ב במשנה דלקמן:

(ג) (על המשנה) מרגליו. מן הג' רגלים אשר לו. הר"מ:

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

יכין

השלחן שנטלה אחת מרגליו:    שולחנות שלהן היה להן ג' רגלים [כתענית כ"ה א']:

טהור:    אמק"ט מדלא חזי לתשמישו:

נטלה שניה:    והא דלא קאמר ניטל א' או ב' מרגליו טהור. היינו מדבעי למתני הכי בסיפא בספסל. והתם לא מצי למכלל להו בחד בבא וע"ש:

טמא כשיחשוב עליו:    ר"ל כשיחשוב להשתמש בהטבלא כך כמו שהיא. והרי כל הכלים יורדין לידי טומאה במחשבה [כלקמן ספכ"ה] ולא דמי להך דלעיל [פ"כ מ"ד] דלא סגי במחשבה אלא צריך שיעשה מעשה דוקא התם מכינו לתשמיש חדש. אבל הכא מכינו לדבר שהוא מעין תשמיש הראשון [ואילה"ק הרי לענין עלעול בשבת [שבת פי"ז מ"ה]. קיי"ל דאפי' חזי לתשמיש אחר מבתחלה לא מקרי נולד. והרי הרא"ש [כלים פי"א מ"ד] כ' דילפינן טומאה משבת. וה"נ אמרינן [שבת קכ"ג א'] כיון דלענין טומאה לאו מנא הוא. לענין שבת נמי לאו מנא הוא. י"ל דלאו בכל מילי דמי שבת לטומאה. דהרי ביבמות [ק"ג ב'] אמרינן בפירוש איסורא מטומאה לא גמרינן. ורש"י כ' שם הטעם דהלכות טומאה חידוש הוא. ול"מ נ"ל הטעם משום דכל דיני טומאה הלממ"ס הן [כסוכה ד"ח א'] והרי אין למדין שום דבר אפי' בק"ו מהלממ"ס [כנזיר נ"ז א'] ומה"ט לא ילפינן איסור מטומאה בין לקולא ובין לחומרא. דהרי לא ילפינן חומר בשבת מחומר בטומאה. דסתם תבן בטל לגבי קרקע לענין שבת ולא לענין טומאה [כעירובין ע"ט א']. וכ"כ ספק בעירוב לקולא. ובספק בטומאה לחומרא [כעירובין ל"ו א']. וכן לא ילפינן קולא בשבת מקולא בטומאה. דשיעור הוצאה בשבת גרוגרת. ושיעור בטומאה כביצה [שבת צ"א א']. וכן לא ילפינן חומר באיסור מקולא בטומאה דגולמי מחט לענין שבת מחשב כלי. ולא בטומאה [כשבת נ"ב ב']. וכ"כ שלל ביצים לענין איסור מחשב כבשר. ולא לענין טומאה [כביצה ד"ז א']. מכל הא שמעינן דלא ילפינן איסור מטומאה. רק היכא דאתמר אתמר. וכן כ' בב"ש אהע"ז [ססי' ו'] דהיכא דמסתבר ילפינן איסור מטומאה. וכן כ' נמי תוס' [חולין ס"ד א'] ד"ה שאם ריקמה]:

רבי יוסי אומר אין צריך מחשבה:    מדמשתמש מעין תשמיש הראשון. הו"ל כמטה דא"צ מחשבה [כפי"ח מ"ה. ועי' פ"כ סי ' כ"ח ודו"ק]:

וכן הדלופקי:    הא קמ"ל דאף דדולפקי אינו משתמש בה. רק בסעודות גדולות אצל השרים. אפ"ה בנטלו כל ג' רגליה לת"ק סגי במחשבה. ולר' יוסי גם מחשבה א"צ:

בועז

פירושים נוספים