משנה טהרות י

טהרות פרק י', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

<< • משנה • סדר טהרות • מסכת טהרות • פרק עשירי ("הנועל את") • >>

פרקי מסכת טהרות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח •

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

הנועל בית הבד מפני הבדדין והיו לשם כלים טמאין מדרס, רבי מאיר אומר, בית הבד טמא.

רבי יהודה אומר, בית הבד טהור.

רבי שמעון אומר, אם טהורין להן, בית הבד טמא.

ואם טמאין להן, בית הבד טהור.

אמר רבי יוסי, וכי מפני מה טמאות, אלא שאין עמי הארץ בקיאין בהיסט.

משנה ב

הבדדין שהיו נכנסין ויוצאין, ומשקין טמאין בתוך בית הבד, אם יש בין משקין לזיתים כדי שינגבו את רגליהם בארץ, הרי אלו טהורין.

הבדדין והבוצרין שנמצאת טומאה לפניהם, נאמנין לומר לא נגענו.

וכן התינוקות שביניהם, יוצאים חוץ לפתח בית הבד ופונים לאחורי הגדר, והן טהורין.

עד כמה ירחיקו ויהיו טהורין, עד כדי שיהא רואן.

משנה ג

הבדדין והבוצרין, כיון שהכניסן לרשות המערה, דיו, דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר, צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו.

רבי שמעון אומר, אם טהורין להן, צריך לעמוד עליהם עד שיטבולו.

אם טמאים להן, אינו צריך לעמוד עליהם עד שיטבולו.

משנה ד

הנותן מן הסלים ומן המשטיח של אדמה, בית שמאי אומרים, נותן בידים טהורות.

ואם נתן בידים טמאות, טמאן.

בית הלל אומרים, נותן בידים טמאות, ומפריש תרומתו בטהרה.

מן העביט ומן המשטיח של עלים, הכל שוים שהוא נותן בידים טהורות.

ואם נתן בידים טמאות, טמאן.

משנה ה

האוכל מן הסלים ומן המשטיח של אדמה, אף על פי שמבוקעות ומנטפות לגת, הרי הגת טהורה.

מן העביט ומן המשטיח של עלים ונפל ממנו גרגר יחידי, אם יש לו חותם, טהור.

אם אין לו חותם, טמא.

נפלו ממנו ענבים ודרכן במקום המופנה, כביצה מכוון, טהור.

יותר מכביצה, טמא, שכיון שיצאת טפה הראשונה, נטמאת בכביצה.

משנה ו

מי שהיה עומד ומדבר על שפת הבור ונתזה צנורא מפיו, ספק הגיעה לבור ספק לא הגיעה, ספיקו טהור.

משנה ז

הזולף את הבור, נמצא שרץ בראשונה, כולן טמאות.

באחרונה, היא טמאה וכולן טהורות.

אימתי, בזמן שהוא זולף בכל אחת ואחת.

אבל אם היה זולף במחץ, נמצא שרץ באחת מהן, היא טמאה בלבד.

אימתי, בזמן שהוא בודק ולא מכסה, או מכסה ולא בודק.

היה בודק ומכסה, ונמצא שרץ, בחבית, הכל טמא.

בבור, הכל טמא.

במחץ, הכל טמא.

משנה ח

בין העגולים לזגין, רשות הרבים.

כרם שלפני הבוצרים, רשות היחיד.

שלאחר הבוצרים, רשות הרבים.

אימתי, בזמן שהרבים נכנסים בזו ויוצאים בזו.

כלי בית הבד, ושל גת, העקל, בזמן שהן של עץ, מנגבן והן טהורין.

בזמן שהן של גמי, מיישנן כל שנים עשר חדש, או חולטן בחמים.

רבי יוסי אומר, אם נתנן בשבולת הנהר, דיו.

משנה מנוקדת

משנה טהרות י ניקוד

נוסח הרמב"ם

(א) הנועל את בית הבד מפני הבדדין,

והיו לשם כלים טמאין מדרס -

רבי מאיר אומר: בית הבד - טמא.

רבי יהודה אומר: בית הבד - טהור.

רבי שמעון אומר:

אם טהורין להן - בית הבד טמא,

ואם טמאין להן - בית הבד טהור.

אמר רבי יוסי: וכי מפני מה טימאתם,

אלא שאין עמי הארץ בקיאין בהסיט.

(ב) הבדדין שהיו נכנסין ויוצאין,

ומשקין טמאין בתוך בית הבד -

אם יש בין משקין לזיתים כדי שינגבו את רגליהם בארץ - הרי אלו טהורין.

הבדדין והבוצרין -

שנמצאת טומאה לפניהן - נאמנין לומר לא נגענו.

וכן בתינוקות שביניהן -

יוצאין חוץ לפתח בית הבד,

ופונין לאחורי הגדר - והן טהורין.

עד כמה ירחיקו, ויהיו טהורין?

עד כדי שיהא רואן.

(ג) הבדדין והבוצרין -

כיון שהכניסן לרשות המערה דיו - דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר: צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו.

רבי שמעון אומר:

אם טהורין להן - צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו,

אם טמאין להן - אינו צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו.

(ד) הנותן מן הסלים, ומן המשטיח של אדמה -

בית שמאי אומרין: נותן בידים טהורות,

ואם נתן בידים טמאות - טימאן.

בית הלל אומרין:

נותן בידים טמאות - ומפריש תרומתו בטהרה.

מן העביט, ומן המשטיח של עלין -

הכל שווין -

שהוא נותן בידים טהורות,

ואם נתן בידים טמאות - טימאן.

(ה) האוכל מן הסלים, ומן המשטיח של אדמה -

אף על פי שהן מבוקעות, ומנטפות לגת - הרי הגת טהורה.

מן העביט, ומן המשטיח של עלין -

נפל ממנו גרגר יחידי -

אם יש לו חותם - טהור,

אם אין לו חותם - טמא.

נפלו ממנו ענבים, ודרכן במקום המופנה -

כביצה מכוון - טהור,

יתר מכביצה - טמא,

שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת בכביצה.

(ו) מי שהיה עומד ומדבר על שפת הבור,

וניתזה צנירה מפיו -

ספק הגיעה לבור, ספק לא הגיעה - ספקו טהור.

(ז) הזולף את הבור -

נמצא שרץ בראשונה - כולן טמאות.

באחרונה - היא טמאה, וכולן טהורות.

אימתי? - בזמן שהוא זולף בכל אחת ואחת.

היה זולף במחץ -

נמצא שרץ באחת מהן - היא טמאה בלבד.

אימתי? - בזמן שהוא בודק ולא מכסה, או מכסה ולא בודק.

היה בודק ומכסה, ונמצא שרץ -

בחבית - הכל טמא,

בבור - הכל טמא,

במחץ - הכל טמא.

(ח) בין העיגולים לזוגין - רשות הרבים.

כרם שלפני הבוצרים - רשות היחיד,

ולאחר הבוצרים - רשות הרבים.

אימתי? - בזמן שהרבים נכנסין בזו, ויוצאין בזוץ

כלי בית הבד, והעקל -

בזמן שהן של עץ - מנגבן, והן טהורין,

בזמן שהן של גמי -

מיישנן כל שנים עשר חודש,

או חולטן בחמין.

רבי יוסי אומר: אם נתנן לשיבולת הנהר - דיו.

פירושים

משנה טהרות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב