משנה טהרות י ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק י · משנה ג | >>
הבדדין והבוצרין, כיון שהכניסן לרשות המערה, דיו, דברי רבי מאירג.
רבי יוסי אומר, צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו.
רבי שמעון אומר, אם טהורין להן, צריך לעמוד עליהם עד שיטבולו.
אם טמאים להן, אינו צריך לעמוד עליהם עד שיטבולו.
הבדדין והבוצרין -
- כיון שהכניסן לרשות המערה דיו - דברי רבי מאיר.
- רבי יוסי אומר: צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו.
- רבי שמעון אומר:
- אם טהורין להן - צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו,
- אם טמאין להן - אינו צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו.
כבר הודעתיך שהאנשים כשרוצין לדרוך בטהרה יטהרו הפועלין, ואז יביאם אל הכרם לבצור את בצירו, לפי שלא יקטפו את הענבים לגת אלא בטהרה, לפי שהן מוכשרים כמו שביארנו באחרית אהלות.
ואמר רבי מאיר, שהוא מעת שיביאם אל פי המערה אשר יטבלו בתוכה נדע שהן טבלו, ולא נחייבהו להתעכב שם עד שיראה בואם אל המים.
ורבי יוסי אומר, שיצטרך שיעיד בטבילה, לפי שהן לפעמים יבואו ויאמרו הנה טבלנו, והם הגיעו עד שפת המים (ויזו) [ויצאו] ולא טבלו.
ורבי שמעון אומר, שהם כאשר חשבו בעצמן שהן טהורין ולא יצטרכו טבילה, הנה יחוייב אליו שיעמוד עד שיטבלו.
והלכה כרבי יוסי, לפי שהן גם כן לא ידעו תכונת הטבילה כפי השלמות, ויזלזלו בחציצה ומה שדומה לה:
הבדדים והבוצרים. הא דלא נקט הכא ולעיל המוסקין והבוצרים לפי שגזרו על הבצירה שיעשו בטהרה ולא גזרו על המסיקה כדאיתא בפרקא קמא דשבת (דף יז.): בוצרין בענבים וטיהרן לעשות בית בדיו בטהרה ולבצור בטהרה ונתן להם כלים טמאים להטביל:
לרשות מערה. שטובלין בה כמו בורות שיחין ומערות:
דיו. ולא חיישינן שמא לא יטבול ויאמר הטבלתי:
טהורים להם. כגון כלים של עם הארץ אחר כדפרשינן לעיל ורבי שמעון לטעמיה:
כיון שהכניסן לרשות המערה - שטובלים בה. כמו בורות שיחין ומערות:
דיו - ולא חיישינן שמא לא יטבולו או לא יטבילו הכלים ויאמרו טבלנו והטבלנו:
צריך לעמוד עליהן - לפי שאין בקיאין בדין טבילה וחציצה:
טהורים להם - כגון כלים של עם הארץ אחר, שבעיניהם הן כלים טהורים לפי שאין נזהרים ממגע עם הארץ. ור' שמעון לטעמיה כדפרישנא לעיל. והלכה כר' יוסי:
כיון שהכניסן לרשות המערה דיו. דברי ר"מ. דכיון שנכנסו למקום הטבילה על דעת לטבול לא חשדינן להו שלא יטבילו. ולא החמיר ר"מ במגען בריש פרקין אלא משום דאין חוששין ליזהר. ולא שנחזקהו ברשע. וכמ"ש בשם הרמב"ם בספ"ק דעדיות ע"ש:
(ג) (על המשנה) כיון כו'. דכיון שנכנסו למקום הטבילה על דעת לטבול, לא חשדינן להו שלא יטבלו. ולא החמיר ר' מאיר במגען בריש פרקין אלא משום דאין חוששים ליזהר, ולא שנחזיקהו ברשע:
לרשות המערה דיו: פי' מקואות שלהן היו במים מכונסין שבמערות כדאמרינן בפ"ק דשבת היו טובלין במי מערות סרוחין. הרא"ש ז"ל
ואם טמאים להם אינו צריך לעמוד: כצ"ל:
יכין
הבדדין והבוצרין כיון שהכניסן: לטבול א"ע ואת הכלים הנצרכים בבית הבד והגת קודם שישתמשו בהן לטהרות. דכיון דמקוה לפניו ודאי טבל. ואילה"ק ממשנה א' דמחמיר ר"מ וס"ל דאין נאמנים. י"ל התם חיישינן דילמא נגע ולאו אדעתיה. וירא להודיע אח"כ שנטמא פן יקפיד הבעה"ב על שלא נזהרו. אבל הכא במזיד ודאי לא יעבור על דעת בעה"ב. ומה"ט נמי גם במשנה ב' בסיפא גם לר"מ צריך שלא יתרחק רק עד שיהיה הבעה"ב יכול לראותו דבהא כ"ע מודו דלכתחלה אין להאמינו על דבר שאפשר שנטמא בו ולאו אדעתיה:
רבי יוסי אומר צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו: ואע"ג דלעיל במשנה א' נאמנים לר' יוסי במגע טומאה. וכ"כ במשנה ב' נאמנים לומר לא נגענו ולא פליג ר' יוסי. י"ל הכא דמי טפי טבילה למדרס דמשנה א'. דכמו במדרס אין בקיאין בטומאתו. כ"כ בטבילה אין בקיאין בדיני חציצה. ותו דהכא גרע טפי מדהוחזק בטומאה. ואין ספק טבילה מוציא מידי ודאי טומאה [כנדה טו"א]:
רש"א אם טהורין להן: אם חושבין א"ע ואת הכלים טהורים [כלעיל סי' ה']. ואם טמאין להן שיודעין בעצמן שהן או הכלים נטמאות בנדה וכדומה [וכלעיל מ"א]:
אם טמאים להן אינו צריך לעמוד עליהם עד שיטבולו: ומה"ט במשנה ב' בנמצא טומאה לפניהן נאמנים דהרי מדנמצא לפניהן שרץ וכדומה. רמו שפיר אדעתייהו לזכור השתא אם נגעו או לא נגעו בו. דהרי ודאי יודעין שהטומאה לפניהן. משא"כ בסיפא דמשנה ב'. בשיוצאין לפנות אין נאמנים דדילמא נגעו בדבר הטהור להם. ונ"ל עוד דנקט פלוגתא דר"ש במשנה א'. לאשמעינן דאע"ג דהתם הוחזקו בטהרה. אפ"ה כשהספק הוא בטהור להן טמאים. והדר תו נקט פלוגתא דר"ש הכא. דאע"ג דהוחזקו בטומאה אפ"ה בטמא להן טהורים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת