משנה חולין ח ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ח · משנה ד | >>
בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה -- אסור לבשל ואסור בהנאהיב.
בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה, בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה -- מותר לבשל ומותר בהנאה.
רבי עקיבא אומר, חיה ועוף אינם מן התורהטז, שנאמר, "לא תבשל גדי בחלב אמו", שלש פעמים, פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה.
רבי יוסי הגלילי אומר, נאמר (דברים, יד), "לא תאכלו כל נבלה", ונאמר (שם), "לא תבשל גדי בחלב אמו" -- את שאסור משום נבלה, אסור לבשל בחלב. עוף, שאסור משום נבלה, יכול יהא אסור לבשל בחלב? תלמוד לומר "בחלב אמו" -- יצא עוף, שאין לו חלב אם.
בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה,
- אָסוּר לְבַשֵּׁל,
- וְאָסוּר בַּהֲנָאָה;
- בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה,
- בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה,
- מֻתָּר לְבַשֵּׁל,
- וּמֻתָּר בַּהֲנָאָה.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- חַיָּה וָעוֹף אֵינָם מִן הַתּוֹרָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" שָׁלֹשׁ פְּעָמִים:
- פְּרָט לַחַיָּה, וְלָעוֹף, וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה.
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
- נֶאֱמַר (דברים יד, כא) "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה",
- וְנֶאֱמַר (שם) "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ";
- אֵת שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה,
- אָסוּר לְבַשֵּׁל בֶּחָלָב;
- עוֹף,
- שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה,
- יָכוֹל יְהֵא אָסוּר לְבַשֵּׁל בֶּחָלָב?
- אֵת שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה,
- תַּלְמוּד לוֹמַר: "בַּחֲלֵב אִמּוֹ";
- יָצָא עוֹף,
- שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם:
- יָצָא עוֹף,
בשר בהמה טהורה, וחלב בהמה טהורה - אסור לבשל, ואסור בהניה.
- בשר בהמה טהורה, וחלב בהמה טמאה,
- או בשר בהמה טמאה, וחלב בהמה טהורה - מותר לבשל, ומותר בהניה.
- רבי עקיבה אומר:
- חיה, ועוף - אינן מן התורה,
- שנאמר: "לא תבשל גדי בחלב אימו", "לא תבשל גדי בחלב אימו" (שמות כג יט שמות לד כו דברים יד כא) - שלשה פעמים,
- פרט לחיה, ולעוף, ולבהמה טמאה.
- רבי יוסי הגלילי אומר:
- נאמר: "לא תאכלו כל נבילה" (דברים יד כא),
- ונאמר: "לא תבשל גדי בחלב אימו" (שם),
- את שהוא אסור משום נבילה - אסור לבשל בחלב,
- עוף שהוא אסור משום נבילה - אינו דין שיהא אסור לבשל בחלב?
- תלמוד לומר "בחלב אימו" - יצא העוף, שאין לו חלב אם.
דעת רבי עקיבא, שחיה ועוף אסור לאוכלן בחלב מדרבנן, ומותר לבשלן לפי שלא אסר הכתוב אלא בישול בהמה טהורה.
ודעת רבי יוסי הגלילי, שבשר חיה אסור לבשלו בחלב מן התורה כמו שיתבאר מתוך דבריו, ובשר עוף מותר לבשלו בחלב ואפילו מדרבנן לפי שאינו סובר לגזירה זו.
והלכה כרבי עקיבא:
מותר לבשל ומותר בהנאה - דאין בו משום בשר בחלב. דתלתא גדי כתיבי גבי איסור בשר בחלב, וחד מינייהו להוציא את הטמאה, שאם בשל בשר בהמה טמאה אפילו בחלב בהמה טהורה, מותר. ובאכילה מיהא אסור, משום בשר טמא. וכן נמי תלתא בחלב אמו כתיבי, וחד מינייהו למעוטי חלב טמאה, ואפילו הבשר טהור:
פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה - גדי פרט לעוף שאינו בהמה. גדי פרט לחיה, דאף על גב דחיה בכלל בהמה יג, אתא קרא יתירא ואפקיה. גדי ולא בהמה טמאה, ונפקא לן יד מדכתיב (בראשית כז) ואת עורות גדיי העזים, וישלח יהודה את גדי העזים טו (שם לח), כאן פירש לך הכתוב דגדי זה מעזים הוא, הא אם לא פירש, יש במשמע אף שאר בהמה, מדאיצטריך ביה לפרושי:
נאמר לא תאכלו כל נבילה - ונאמר באותו פסוק עצמו לא תבשל גדי בחלב אמו, דמשמע כל שנוהג בו איסוך נבילה יש בו משום בשר בחלב. ואיכא בין רבי יוסי הגלילי ובין רבי עקיבא, דרבי יוסי הגלילי סבר חיה דאורייתא, דכל שהוא אסור משום נבילה יש בו משום בשר בחלב, חוץ מן העוף שאין לו חלב אם. ור"ע סבר, חיה לאו דאורייתא. אי נמי, עוף מדרבנן איכא בינייהו, ר' עקיבא דפריש אינו מן התורה, משמע הא מדרבנן יש בו איסור. אבל רבי יוסי הגלילי דלא פריש האי לישנא, שרי ליה לגמרי. והלכה כר' עקיבא:
ואסור בהנאה. דתלתא קראי [כתיבי]. אחד לבישול. ואחד לאכילה. ואחד להנאה. כמ"ש הר"ב במ"ט פרק ב' דקדושין:
פרט לחיה. כתב הר"ב. דאע"ג דחיה בכלל בהמה. דכתיב (דברים י"ד) זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים וגו'. איל וצבי ויחמור וגו' הא כיצד חיה בכלל בהמה. גמ' פ"ד ד' ע"א. ומ"ש הר"ב ונפקא לן מדכתיב וכו'. ארישא מהדר. בשר בהמה טהורה וכו' דכל בהמה במשמע. והכי איתא בגמרא. מנה"מ [פירש"י דכל בהמה במשמע] א"ר אלעזר אמר קרא וישלח יהודה וגומר. ולשון רש"י בפירוש המשנה. ולא בהמה טמאה. אבל בהמה טהורה דלאו גדי כגון פרה ורחל אתרבאי מקרא כדקתני בברייתא בגמרא ע"כ. ומ"ש הר"ב מדכתיב ואת עורות גדיי העזים וישלח יהודה גדי העזים צריכי תרי קראי. כדי שיהיו ב' כתובים הבאים כאחד דאין מלמדין. דאי ליכא אלא חד קרא לילף מיניה. כדאיתא בגמרא:
[*ולבהמה טמאה. ור"ע אינו חולק אלא מפרש לדברי ת"ק. כך הוכיח הרא"ש מהרי"ף שהביא לדר"ע ולא לדר"י הגלילי. והא דתנן ר"ע אומר בל' פלוגתא. כבר הראיתי כיוצא בהם במשנה ו' פ"ג דבכורים]:
(יב) (על המשנה) בהנאה. דתלתא קראי כתיבי. אחד לבישול ואחד לאכילה ואחד להנאה:
(יג) (על הברטנורא) כדיליף ליה בגמרא:
(יד) (על הברטנורא) ארישא מהדר, בשר בהמה טהורה וכו'. דכל בהמה במשמע:
(טו) (על הברטנורא) צריכי תרי קראי, כדי שיהיו שני כתובין הבאים כאחד דאין מלמדין. דאי ליכא אלא חד קרא, ליליף מיניה. כדאיתא בגמרא:
(טז) (על המשנה) ר"ע כו'. אינו חולק אלא מפרש לדברי ת"ק. הרא"ש:
בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה כו': מצאתי מוגה בשר בהמה טהורה וחלב בהמה טהורה וכו' בשר בהמה טהורה וחלב בהמה טמאה וכו' וכן כולהו בבי. ובגמ' נפקא לן דבסתם גדי כל בהמה במשמע מדכתיב גבי יהודה את גדי העזים וכן גבי רבקה אמנו כתיב ואת עורות גדיי העזים הלבישה וגומר כאן גדי עזים הא כל מקום שנאמר גדי סתם אפי' פרה ורחל במשמע מדאיצטריך בהו לפרושי וכדפי' רעז"ל אלא דמשמע שיש חסרון לשון בפירושו ז"ל וכך היה צריך להיות ונפקא לן דכל בהמה במשמע גדי סתם מדכתיב ואת עורות וכו' ע"כ ופריך בגמ' דניליף מינייהו בג"ש דמה התם גדי עזים אף גדי האמור בבשר בחלב עזים הוא דוקא ומשני דהא קיימא לן שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין ואפי' למ"ד מלמדין הכא ליכא למילף דתרי מיעוטי כתיבי דבתרוייהו ה"מ למיכתב גדי עזים בלא הא וכתב הא יתירה בכל חד למעוטי דלא נילף מינייהו והקשו תוס' ז"ל תימא דבחד מיעוטא סגי ע"כ. עוד כתבו ז"ל בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה וכו' ה"ה בשר עוף לרבנן דאסור מן התורה דדוקא ר"ע הוא דאמר חיה ועוף אינם מן התורה ונפקא לן מדדריש לקמן את שאסור משום נבלה אסור לבשל בשר בחלב עכ"ל תוס' ז"ל. וביד רפ"ט דהלכות מ"א וסימן ב'. ובטור יו"ד סימן פ"ז. ומתני' דקתני בשר בחלב אסור בהנאה אמרינן בגמרא דאתיא דלא כי האי תנא דתניא ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה שנאמר כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה. וכתבתיה בפ' שני דקדושין סימן ט'. וקשה קצת דגרסי' בילקוט בשם מכלתא ר"ש בן יוחי אומר אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בשול. וי"ל דתרי תנאי אליבא דרבי שמעון בן יוחי ומיהו בנוסחא דמכילתא מצאתי כתוב ר"ש בן אלעזר אומר מפני מה נאמר בשלשה מקומות אחד לבהמה דקה ואחד לבהמה גסה ואחת לחיה ד"א אחד איסור באכילה ואחד איסור בהנאה ואחד איסור בשול ובגמ' איתה להאי דבר אחר בשם דבי רבי ישמעאל והתם במכלתא והובאו בילקוט פרשת משפטים כמה דרשות למה נכתבו שלש פעמים בתורה לא תבשל וקצת מהם איתנהו בגמ'. וגם איסי בן יהודה נפקא ליה איסור אכילה לבשר בחלב מהיכא דנפקא ליה לר"ש בן יהודה ואיסור הנאה נפקא ליה מק"ו מערלה וחמץ וכלאי הכרם:
מותר לבשל: ומותר בהנאה דאין בו משום בשר בחלב דתלתא גדי כתיבי כך צ"ל בפי' רעז"ל:
ר' עקיבא אומר חיה ועוף וכו': בגמ' פריך הא איצטריכו קראי לכדשמואל חד לְחֶלֶב ומתה פי' שאם בשל חֶלֶב או חתיכת נבלה בחלב ואכלו עובר משום חֶלֶב ומשום בשר בחלב וכן נמי במתה עובר משום נבלה ומשום בשר בחלב וחד לרבות את השליל וחד להוציא טמאה ומשני קסבר ר"ע איסור חל על איסור איסור חֶלֶב ומתה לא צריכי קרא שליל גדי מעליא הוא אייתרו להו כולהו פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה פירוש דאישור חלב ואיסור מתה דהיינו נבלה ממשמעותיה דקרא דגדי אתי ואע"ג דאיסור חֶלֶב או איסור מתה קדמו ואין איסור חל על איסור אי לא כתיב רבוייא קסבר ר"ע איסור חל על איסור וכן שליל אתי מגדי דגדי מעלייא הוא אייתרו להו קראי וכו'. ועיין בתוס' דבפ' גיד הנשה (חולין דף ק"א) שדחקו לתרץ שם דלא תיקשי דר' עקיבא אדר' עקיבא דשמעינן ליה התם בברייתא דאין איסור חל על איסור אפילו באיסור בת אחת. ובגמ' הכא ובר"פ ר' אליעזר דמילה תניא במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב והאי ברייתא סייעתא ללשון אחרון שהביא רעז"ל דאיכא בין ר' עקיבא לר' יוסי הגלילי:
יכול יהא אסור: מצאתי מוגה אינו דין שיהא אסור:
יכין
מותר לבשל ומותר בהנאה: ועכ"פ מפני מראית עין אסור שיחשדוהו שמבשל בשר טהור. ונפקא מינה דבעשה היכר שרי [פ"ז]. מיהו בשאפשר שיחשדוהו שעושה רק איסור דרבנן. שרי בצנעה. דאע"ג דכל שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסר [כשבת קמ"ו ב']. זהו רק באיסור דאורייתא [כא"ח רמ"ג בט"ז סק"ג. ומג"א ש"א סקנ"ו. ועי' תוס' כתובות ס' ע"א ולתוספות ע"ז [די"ב א'] בשם רבינו ניסים גאון לא קיי"ל כן אפילו באיסור דאורייתא. וכ"כ הר"ן פ"ק דביצה [דקפ"ה ב']:
פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה: שאינן נקראים גדי:
תלמוד לומר בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם: ונפקא מינה בין ר"ע לר' יוסי. חיה. דלר"ע חיה מותרת מדאורייתא בחלב. ועוף ג"כ לדידי' עכ"פ מדרבנן אסר. וכדקאמר אחיה ועוף שניהן אינן מן התורה. משמע דעכ"פ מדרבנן אסור. ולר' יוסי חיה אסור מדאורייתא. ועוף אף מדרבנן שרי. עוי"ל דנ"מ בהמה טמאה דלר"ע שרי מדאורייתא ולריה"ג מדאסור משום נבילה ויש לה חלב אם אסור. וקיי"ל כר"ע [פ"ז]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת